ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- וארא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
רבנו בחיי מביא פירוש שהמילה "התעללתי" היא מלשון "עילה", כלומר סיבה/גורם. המעשים שנעשים בעולם הם עלילות, ויש עילה הגורמת להם, "ולו נתכנו עלילות". לכן חשוב שנספר באזני בנינו, כדי שילמדו שמתוך עלילותיו ונפלאותיו של הקב"ה במצרים הוא גילה בעולם שהוא העילה לכל המעשים, שהוא הבורא והוא המנהיג והוא המשגיח. הקב"ה הפך להיות עילה במצרים או במלים אחרות - הוא התעלל. "אל נורא עלילה".
אך כיצד ובמה הוא הפך להיות העילה של העולם?
יציאת מצרים היתה מלווה בנסים גדולים שכמותם לא ראה העולם מעולם, וכמותם גם לא נראו עד היום. היתה התגלות עצומה של הקב"ה ו"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". הקב"ה לא חסך שבטו מן המצרים ושידד את כל מערכות הטבע בעשרת המכות, ובכך גילה לעולם כולו כי יש מנהיג לבירה.
דוקא בגלל זה תמוהה התחלתה של גאולת מצרים. הקב"ה מבשר למשה בסנה כי הוא רוצה לגאול את ישראל ושילח אותו לדבר עם פרעה, אך סבלם של בני ישראל רק גובר. למה מההתחלה לא מתגלים האותות והמופתים הגדולים?
על פי הנצי"ב ב"העמק דבר" זוהי בדיוק תרעומתו של משה בסוף פרשת שמות. לאחר שראה את סבלם הגובר של עם ישראל חזר אל ה' ואמר לו: "ויאמר, אדוני למה הרעותה לעם הזה". משה פונה אל ה' בשם אדנות ומסביר הנצי"ב שזהו השם המשדד את הטבע. משה שואל את ה' מדוע הוא לא נתגלה. זה שפרעה הקשה את ליבו ולא הקשיב למשה ולאהרן שבאו וטענו כי עם ישראל צריך להשתחרר, זה מובן והגיוני. כך ראוי לנהוג כלפי עבדים הרוצים להשתחרר מעבודתם. משה חשב שהיתה כאן הסתרת פנים של הקב"ה, והוא נתן לעולם להתנהל על פי הטבע שקבע לו בבריאה. על כך התרעם משה ושאל: מדוע לא היתה כאן השגחה, נס, שינוי של סדרי הטבע? הרי הגאולה כולה נעשית על ידי שינוי הטבע, ואם כן אם הגיע הזמן להיגאל – מן הראוי לעשות נס, ואם עוד לא הגיע זמן הגאולה – "למה זה שלחתני"?
הקב"ה בתגובה מתרעם על משה ומדבר איתו בלשון קשה: "וידבר אלוקים אל משה", אך מסביר למשה ולנו נקודה עקרונית מאוד, עד כדי כך עקרונית, שמסביר הנצי"ב שלכן נכתבה התשובה כפרשה לעצמה, וישנה הפסקה לפניה. "אלוקים" – פירושו בורא הטבע ובורא המציאות. אלוקים בגימטריה "הטבע", "בראשית ברא אלוקים". ובכל אופן: "ויאמר אליו אני ה' ". שם הוי-ה פירושו שהקב"ה מהווה , מחדש ומקיים את המציאות בכל רגע ורגע. המציאות שנבראה בשם אלוקים עומדת ומתקיימת מכח שם הוי-ה ובלעדיו לא היה לה קיום אפילו לרגע. הרמב"ן בסוף פרשת בא (י"ג, ט"ז) אומר כי ישנן מס' כיתות בכופרים ובאפיקורסים:
א. יש הכופרים בעיקר ואומרים שאין כלל אלוקות, לא היתה בריאה והעולם קדמון.
ב. יש אומרים שאמנם יש אלו-ה שברא את העולם, אך הוא אינו יודע מה מתרחש בו: "איכה ידע אל" (תהלים ע"ג, י"א).
ג. יש אומרים שהוא אמנם יודע מה מתרחש, אך הדבר כלל לא נוגע אליו, אין השגחה ואין שכר ועונש. כשם שאדם רואה את החרקים שסביבו אך אינו משגיח בהם, ואומרים: "עזב ה' את הארץ" (יחזקאל, ח', י"ב).
ומבאר הרמב"ן שביציאת מצרים בא הקב"ה להכחיש כל אחת מן הכתות הללו.
"למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שמות ח', י"ח) – שם הוי-ה המורה כל ההשגחה, נמצא בקרב הארץ.
"למען תדע כי לה' הארץ" (שמות ט', כ"ט) – להורות על הבריאה. כל הארץ שייכת לקב"ה כי הוא בראה.
"בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (שמות ט', י"ד) – להורות שיש יכולת בידו לעשות הכל וממילא גם לדעת מה קורה.
הקב"ה עונה למשה שהכל נמצא תחת השגחתו. גם מה שנראה כשם "אלוקים" הוא בעצם כיסוי לשם הוי-ה. גם מה שנראה כנוהג על פי טבע וגדרים שטבע הקב"ה בעולם, הוא בעצם תחת השגחה של הקב"ה, ולולא זה לא היה נמצא כלל. זהו חידושו של הקב"ה בעצם ביציאת מצרים כולה, אומר הרמב"ן. והיות והקב"ה לא יוכיח את הדבר לכל כופר ואדם שאינו מאמין שיקום בכל דור, לכן ציווה לקיים מצוות רבות זכר ליציאת מצרים, כיוון שהיא יסוד האמונה לכך שהקב"ה משגיח ונמצא גם בתוך עולם הטבע.
הקב"ה ממשיך ואומר למשה: "וארא אל אברהם... באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם". לאבות התגלה הקב"ה בשם שדי – "שאמר לעולמו די". מבאר הנצי"ב ששם שדי פירושו שימת הגבולות לעולם, הצמצום, הגדרים. מעין "תיחום" לאלוקות. "ושמי ה' לא נודעתי להם" – שם הוי-ה נראה כסותר לשם שדי. שם הוי-ה מורה על כך שאין צמצום ואין גבולות – בכל מקום יש אלוקות, גם בטבע. ובכל זאת, אומר הקב"ה למשה, האבות לא הרהרו אחרי ולא הקשו על הסתירה הזו. כך גם משה צריך להבין שהקב"ה ברא את העולם במידת הדין – שם "אלוקים", אך ראה שהעולם אינו יכול להתקיים , ולקיום היום-יומי התמידי שיתף את מידת הרחמים – שם הויה, המראה את האלוקות המסתתרת בכל. זהו גם פירושו של המעבר מ"דיבור" קשה ל"אמירה רכה", זהו המעבר ממידת הדין למידת הרחמים ומן הגלוי אל הנסתר.
מטרתה של יציאת מצרים, אומר הרמב"ן, ש"מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה... שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם". שידוד מערכות הטבע בא לגלות לנו שיש בורא לעולם, שהוא יודע מה נעשה בו ושהוא משגיח על הברואים, ומתוך הנסים הגדולים הללו אנו נגלה את הקב"ה גם בהסתרות וגם בחיי היום-יום, בחיי הטבע. נדע כי תמיד הוא משגיח וכי גם הכבדת לב פרעה או שאר דברים שנראים כטבע, הינם בהשגחה אלוקית.
זוהי מטרתם הסופית של כל הנסים הגדולים של גאולת מצרים ובכך היא מסיימת, אבל בכך היא גם מתחילה. וזה מה שמסביר הקב"ה למשה. הגאולה לא מתחילה בנסים גדולים ובשינוי סדרי בראשית, כל המטרה היא לראות את ההשגחה בחיי היום-יום, ובכך היא מתחילה ובכך היא גם מסיימת כלקח הנלמד מן הנסים הגדולים.
כיצד דבר זה הוטבע בתוך המציאות?
ביציאת מצרים נוצר עם שכל כולו בעל חותם אלוקי. עצם הימצאותו של עם זה בעולם מורה על החותם האלוקי הטבוע בבריאה. וכמו שסיים הרמב"ן: "ויתפרסמו הנסים הנסתרים בעניין הרבים... כמו שאמר הכתוב: "ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת", ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם... ואמר בקיום: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"".
לטוב ולמוטב עם ישראל מראה לעולם כי יש השגחה, וכי ישנו שם הוי-ה הטבוע במציאות. זה בא לידי ביטוי במצוות הרבות שהם מקיימים "זכר ליציאת מצרים", וזה בא לידי ביטוי בעצם הימצאותם בעולם ובתולדות חייהם.
המהר"ל בהקדמה ל"נצח ישראל" פותח ביציאת מצרים ובקשר שבינה לבין הגאולה העתידה ומביא את דברי המשנה בברכות (יב:) בדבר מחלוקת בן זומא וחכמים, האם עתידה יציאת מצרים להיזכר לעתיד לבוא או לא, שלדעת חכמים "לא שתעקר יציאת מצרים אלא שתהא שעבוד גלויות עיקר ויציאת מצרים טפל לה".
המהר"ל מבאר שקשר אמיתי של סיבה ומסובב הוא קשר בל ינתק. לדוגמא, הבנאי הוא אינה סיבה מוחלטת לבית, שהרי כשימות הבנאי הבית ימשיך להתקיים, אלא שהבנאי הוא סיבה להתקרבות העצים וזהו. וכן אב אינו סיבה לבנו. רק הקב"ה הוא סיבה מוחלטת לעולם ובלי הקב"ה לא היה לעולם קיום כלל.
כך מבאר המהר"ל את דעת חכמים שגאולת מצרים תמיד תוזכר ולא תיבטל. יציאת מצרים היא הסיבה המוחלטת ליצירתו של עם ישראל. ביטולה של יציאת מצרים הוא ביטולו של עם ישראל ולא יתכן זה בלא זה. אף הגאולה העתידה שורשה ביציאת מצרים. שורשה ביצירת עם שמגלה את הסיבה של העולם, את הקשר הבל ינתק של הקב"ה אל העולם. את העובדה שהוא משגיח ונמצא גם מעבר לגבולות שבהם אמר לעולמו די.
יציאת מצרים היא הופעתו של הקב"ה לא רק בנסים הגדולים אלא במציאות היום-יומית, המורה על כך שהקב"ה לא עוזב לרגע את העולם, שכן הוא סיבתו, ואם כן גם יציאת מצרים לא יכולה להתבטל מאותה הסיבה, שכן היא "סיבתו" של עם ישראל.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.












