ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
קושי ראשון: הגמרא אומרת ששבחא דאתא מעלמא עביד איניש דמקני, ושבחא דמגופה לא עביד איניש ומקני. האם את הפרה עצמה, את הקרן, הקנה לו או לא? האם הוא מקבל רק את הכפל? לכאורה מהלשון משמע שאת השבח היוצא מהגוף לא מקנה וכל שכן שאת גוף הפרה עצמה לא יקבל.
הרמב"ם (שאלה ופקדון פ"ח, ה"א) אכן פוסק כך וכותב שאם נמצאה הפרה אצל הגנב חוזרת לבעלים, היא וגיזותיה וולדותיה.
קשה על כך, שהרי תוס' בדף לג: (ד"ה "כגון") הסבירו שלפי תירוץ הגמרא מקנה לו את גוף הפרה מעכשיו, ואז הכפל שלו ממילא, ולכן אין בעיה של דשלב"ל. לפי זה ודאי שהשומר צריך לקבל את גוף הפרה?!
קושי שני: הגמרא אומרת שהנפקא מינה בין שתי הלישנות היא בקושיה דרבי זירא וכשקיימא באגם. לכאורה יש נ"מ נוספת בין שתי הלישנות והיא דין הגיזות והוולדות. לפי ל"ק יש שיור בנתינה ולעולם לא נתן לו גם את גיזותיה וולדותיה, שכן זהו שבח הבא מעלמא, אך לפי ל"ב אין כלל שיור כזה וקנה את הפרה לגמרי מרגע הגניבה, כולל גיזותיה ווולדותיה. מדוע אם כן לא הביאה הגמרא נפקא מינה זו?
המהר"ם שי"ף מקשה זאת ומתרץ שזו כוונת הגמרא באומרה נ"מ בקושיה דרבי זירא, שאין קושיה וגם אין את התירוץ של "נעשה כאומר". מסביר הביאור על דבריו מדוע אם כן התייחסה הגמרא לקושיה ולא לעצם הדין, ואומר שאם היתה קיימת הקושיה של רבי זירא מהברייתא גם על ל"ב והיינו מבינים את כוונת הברייתא ש"חוץ מגיזותיה וולדותיה" פירושו לעולם, אפילו לאחר הגניבה, היינו חייבים לתרץ גם בל"ב ש"נעשה כאומר לו" ולא היה הבדל בין שתי הלישנות בכך. אבל היות ואין קושיה של רבי זירא, זה אומר שגיזותיה וולדותיה מדובר קודם גניבה אבל לאחר הגניבה שייכים לו ולא בגלל שיור כל"ק.
לפי זה מקשה הרא"ש, לפי ל"ב מה מחדשת הברייתא "חוץ מגיזותיה"? הרי לפני הגניבה לא הקנה לו כלום ולאחר הגניבה הם שלו?! אומר הרא"ש מכח קושיה זו, שלכן מוכח כל"ק בסוגיה כי הברייתא מסייעת לה ולכן יש לפסוק כך הלכה, למרות שהיה אפשר לתרץ בדוחק.
הפלפולא חריפתא מסביר מהו התירוץ הדחוק שהיה ניתן לתרץ – שיתכן שזה גופא מה שהברייתא באה לחדש – שמקנה לו סמוך לגניבתה ולכן גיזותיה וולדותיה שקודם הגניבה לא שלו.
הקושי השלישי : זהו קושי שהתקשתה בו הגמרא עצמה. בשביל שהשומר יקנה את הכפל, צריך שני דברים: צריך שהכפל יהיה בעולם וצריך לעשות מעשה קניין. תוס' בדף לג: ד"ה "כגון" כבר עמדו על הקושי השני ואמרו שודאי שהקניין הוא לא ע"י מעות, כי מעות לא קונות, אלא הקניין הוא על ידי משיכת הפרה, אלא שאז יש לנו בעיה שהכפל לא בעולם, וזו קושיית הגמ'. תירוץ הגמרא לפי התוס' הוא שהוא הקנה לו את גוף הפרה, אך אז יוצא שגם גיזותיה וולדותיה שנולדו אצלו שייכים לשומר וזה סותר את הברייתא וזו קושייתו של ר' זירא.
הגמרא פתרה קושי זה בשני אופנים. בהסבר הראשון אמרה שהקניין היה מוקדם, בשעת מסירת הפרה, אך הוא כלל בתוכו תנאי – "חוץ מגיזותיה וולדותיה". על כך לא מובן מאי פסקא? מנין התנאי הזה שאפילו אין צריך לפרש אותו ("נעשה כאומר...")? והסבירה הגמרא ששבח הבא מבחוץ הוא מקנה, אך שבח שמגוף הפרה אינו מקנה. הסבר זה דחוק בגלל התנאי שצריך להכניס לדבריו.
הגמרא מביאה הסבר שני – שאכן הקניין היה מאוחר יותר, בשעת הגניבה. אלא שאז יש לנו בעיה חדשה – כיצד יקנה? הרי הקניין הראשון "הלך" לו. אין כבר משיכה. כך מביא גם רש"י בדבריו (ד"ה "א"נ דהוה קיימא באגם") שאדם לא יכול למשוך כעת ולומר שהקניין יחול בעוד 30 יום. על כך הסבירה הגמרא שחצרו קונה לו, אלא שאז תהיה נ"מ לפי הסבר זה שכל הדין של המשנה שייך רק כשהיא בחצירו ולא כשהיא באגם.
תוס' מקשים על הסבר זה, מדוע שלא נפתור את הבעיה על ידי קניין ממושך מעכשיו וסמוך לגניבתה, שאז הקניין מתחיל מעכשיו ומסתיים רק בגניבה. כך נרוויח גם שלא יקנה את גיזותיה וולדותיה וגם המשיכה תהיה מעשה הקניין ויקנה גם באגם. תוס' דחו זאת ואמרו שבקניין ממושך, המעכשיו הוא משמעותי ומבצע קניין על גוף הפרה כולל לפחות גיזותיה וולדותיה שקיימים בשעת הקניין (הסבר לכך בקהילות יעקב ב"מ סימן ל"א). לפי"ז לא ניתן לומר שמדובר בקניין מעכשיו ולאחר 30 כי אז גיזותיה וולדותיה צריכים להיות שייכים לשומר.
הריטב"א והרשב"א ביארו את התירוץ של רבי זירא בהסבר דומה לקושיה של התוס'. לשיטתם כשרבי זירא אומר ש"נעשה כאומר לו חוץ מגיזותיה וולדותיה", פירושו שהמפקיד מקנה את הפרה מעכשיו ולאחר גניבה. והרי אי אפשר לקנות גם מעכשיו וגם לאחר גניבה? לכן אנו מבארים את דבריו שהכוונה היא שמקנה את גוף הפרה מעכשיו ואת גיזותיה לאחר גניבה. כלומר יש חצי קניין כעת וחצי קניין לאחר גניבה. לא בגלל שבאופן עקרוני לא רוצה להקנות שבח הבא מגופה, אלא שבגלל שכל עוד שלא התרחשה הגניבה רוצה לשייר לעצמו את השבח הבא מגוף הפרה (ואף את הפרה עצמה לא היה מקנה, לולא היה חייב להשתמש במעשה המשיכה).
נחזור א"כ לקושי הראשון. לפי זה מובן שגם לפי ל"ק גוף הפרה קנוי לשומר כדברי התוס'. ולפי זה ברור שאם נמצא הגנב והפרה אצלו, יסברו הריטב"א והרשב"א שגוף הפרה יגיע לשומר כולל גיזותיה וולדותיה. אך לפי הרמב"ם יש כאן שיור עקרוני ומוחלט בשבח הבא מגוף הפרה וכל שכן בגוף הפרה עצמה. וצריך לומר לפי הרמב"ם שמדובר כאן שמקנה פרה לכפילה וזה דומה לחלוטין לדקל לפירותיו ולכן אין בעיה של דשלב"ל. וצריך לומר שלפי ההוה אמינא התכוון להקנות לו רק את הכפל ללא גוף הפרה.
וכעת לקושי השני. לפי דברים אלו יוצא שאין נ"מ בין 2 הלישנות. לפי שתי הלישנות הגיזות והוולדות שייכות לשומר לאחר הגניבה, ולכן הגמרא לא הביאה זאת כנ"מ.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
