ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
בימינו רגילים אנו להתייחס לאדמה כמשאב לניצול ותו לא. אולם דומה שבעת הבריאה טבע הבורא דרך אחרת לקשר שבין האדם ואדמתו, קשר הדדי הדומה לקשר זוגי. על האדם הוטל "לעובדה ולשומרה" - לחרוש, לנטוע, לזרוע, לשדד ולהשקות, "ומלאו את הארץ וכבשוה". והאדמה, לעומתו, השיבה לו בעבותות של אהבה והעניקה לו מפריה, מכוחה ומטובה - "ויצמח ה' אלוקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל".
כה עמוק היה הקשר, עד ששמו-מהותו של האדם נגזר משמה של האדמה, אדם – אדמה, שהרי "עפר מן האדמה" לוקח האדם. על עומקו של קשר זוגי זה עמד רבי אלעזר באומרו: "כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם" (יבמות סג, א). ואף רבי אלעזר אמר זאת דווקא על מי שחיבורו לאדמה אינטימי ואישי, שהרי בהמשך מובא מאמר נוסף בשמו, "אין לך אומנות פחותה מן הקרקע", וסותרים הדברים. ענו בעלי התוספות במקום: אומנות פחותה נאמר אצל מי ש"עיקר אומנותו בקרקע", קשר מסחרי ומשאב לניצול, ואילו המאמר המדגיש שרק מי שיש לו קרקע הוא אדם מדבר במי שיש לו "קרקע לבנות עליו שידור בו וגם לצורך מזונותיו", קשר זוגי וקרוב.
אולם עדיין לא שלמה מלאכת בריאת האדם, והזוגיות העיקרית והפנימית הייתה דרושה לו לעצם קיומו, וכך התחלק האדם עצמו לשניים, זכר ונקבה. כה מהותית הייתה הזוגיות החדשה עד ששני חלקי האדם זכו בשמות חדשים, איש ואישה, "לזאת ייקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת" (כאן התורה מזכירה לראשונה את הכינוי איש). אף על זוגיות זו העיד רבי אלעזר: "כל אדם שאין לו אישה, אינו אדם".
במציאות השלמה היו שני הקשרים הזוגיים משלימים זה את זה. איש ואישה הם הקשר הזוגי הפנימי בין שני חלקי האדם, וקשר אדם-אדמה הוא קשר זוגי חיצוני בין האדם לאדמתו. אולם בחטא עץ הדעת סתר הקשר הזוגי הפנימי את הקשר הזוגי החיצוני. שלחה האישה את ידה ואכלה מפרי עץ הדעת, ובעקבותיה חטא האדם ואכל מפריה האסור של האדמה. הברית ההדדית הופרה, והיחס הזוגי העדין אשר יודע את גבולות האסור והמותר הפך ליחס של חמדנות וניצול. מרגע זה על שני סוגי הקשרים נגזר לעבור תהליך הבראה, קשר האיש והאישה יהפוך מעתה לקשר צנוע, וקשר האדם והאדמה יקולל ויאותגר בכורח להתאמץ ולהקריב. מעתה ימשיך האדם בעבודתו הקשה, יעמול מבוקר עד ערב בזיעת אפיו על עבודת האדמה, אך היא מנגד לא תשיב לו עוד כגמולו, קוץ ודרדר תצמיח לו ובעיצבון יאכל את פירותיה.
קבלת השפע
עובדים דורות. העולם צועד אט אט אל תיקונו, ועמו הולכים ומיתקנים היחסים בין האדם לאדמה. נח ממציא את המחרשה, ומנחם את האדמה מהקללה אשר אררה ה'. ישראל נכנסים לארצם, נוטעים בה כל עץ מאכל ומקיימים את המצוות התלויות בה. היא נותנת להם בעין יפה את יבולה, והם זוכים לאכול מפריה וטובה.
אבל הברית הופרה שוב. חמדו ישראל שהאדמה תעניק להם יותר מחובתה, ולא השמיטוה בשנת מנוחתה. לפיכך נפרדו הרעים, ובפני ישראל נחסמה הזכות הגדולה ליהנות מפירותיה הקדושים. גלה ישראל, "אז תרצה הארץ את שבתותיה", ושוב אצרה היא בקרבה את פירותיה המתוקים. אף בעת הריחוק התגעגעו הם זה לזו - היא לא נתנה את כוחה לזר ושממו עליה אויביה. ובינתיים ישראל, הנפוצים בארבע כנפות הארץ, מתגעגעים ומייחלים "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", יודעים הם במעמקי נפשם ש"קדושת הארץ, הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה... ובאכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה" (ב"ח או"ח רח).
והנה, שבנו לארץ. בכוחנו לשוב וליצור את הקשר הזוגי הנכון בין האדם לאדמתו. בשלב ראשון, כחלק מתהליך התשובה והתיקון, בוודאי עלינו לתקן את חטא החמדנות והניצול. וכך הקריב העם למען אדמתו את היקר לו מכול - עמל, יזע ולצערנו גם דמים. ואף היא נענתה לאהבתנו ונתנה לנו בעין יפה משפע פירות הארץ, סימני הגאולה.
אך לא די בכך. לאחר תקופת הקרבה ותיקון, ראוי שהקשר הזוגי השלם ייהפך לקשר של שמחה ושלווה. כך קמים אנשים התובעים שהקשר יהיה נינוח ושלו לחלוטין. אפשר למשל להרגיש שבעומקה של התביעה ל"שלום עכשיו" גנוזה הכמיהה ל"גאולה עכשיו" - תשוקה עזה וכנה למצב שבו נגיע אל המנוחה ואל הנחלה. בקשר אל הארץ מתבטאת תשוקה זו בתחושת האכזבה המתלווה להשקעה הרבה בארץ, בעוד היא לא העניקה לנו עדיין בתמורה את השלווה והמנוחה שייחלנו להן.
למרות שתחושה זו בטעות יסודה, מפני שיש כאן קפיצה למדרגה גבוהה בטרם הוכשר הזמן לכך, נראה שבשורשם של דברים יש כאן תשוקה אמיתית, שהרי כולנו בסופו של דבר שואפים ומקווים לגאולה. לפיכך, לשם מימוש החלק האמיתי שברצון זה, עלינו לפתח בקשר עם ארצנו את מימד קבלת השפע והטוב שהיא נותנת לנו.
שנים רבות כבשנו את הארץ, דרכנו עליה, נטענו אותה וכיסינוה במרבד של בתים. אך דומה שהחמצנו משהו - לימדנו אותה אבל לא למדנו אותה, דיברנו אליה אבל לא הקשבנו לה. כיום טוב נעשה אם נוסיף על פעולת הנטיעה בארץ גם את התענוג והשמחה שבאכילת פריה, שהרי בשעה שהאדם אוכל מפירות הארץ העסיסיים הוא יונק מחלבה וטובה והיא נמסכת בדמו. יתר על כן, יודעים אנו שהפרי נוצר מחומרים המצויים באדמה, ונמצא שכאשר האדם ניזון מהפרי הוא ניזון מהאדמה והיא הופכת לחלק ממנו. אם כך, כשהאדם אוכל מפירות חוץ לארץ אדמתה הטמאה הופכת לחלק ממנו חס וחלילה, ולעומת זאת יהודי שאוכל מפירות ארצנו הקדושה זוכה שקדושת האדמה תימסך בדמו.
תיקון החטא
רבי צדוק הכהן מלובלין אומר שקודם החטא הייתה פרנסתו של אדם הראשון מזומנת לו בלא יגיעה, עצי הגן נתנו פריים והחיטה הייתה גבוהה כאילן, שהרי אילן שאכל ממנו אדם הראשון חיטה היה (ברכות מ, א). האילנות הוציאו לחמניות כמו שתוציא ארץ ישראל בזמן הגאולה, והאדם היה שרוי כל הזמן בשלווה ובנחת.
משחטא האדם הונמכה קומתה של החיטה והיא הפכה לשיבולת, שבכוחה לשאת גרעינים במקום לחמניות. מאותה שעה נגזר על האדם לעמול בעשר מלאכות הפת כדי לזכות בפת המהנה והמשביעה. אולם באכילת הפירות בט"ו בשבט, ראש השנה לאילן, אנו מתקנים את חטא אכילת אדם הראשון. ואף שלא מפורש הדבר, הנה זכר לו - שכן בארץ ישראל מצטרפת החיטה, שכעת היא פרי האדמה, לרשימת שבעת מיני פירות האילן שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
נתענג ביום זה, ובכל השנה, על מתיקותם ונועמם של פירות ארץ חמדה. נשתה מיין הרקח ומעסיס הרימון, וימתקו בפינו התמר, התאנה והרימון. "הנה ימים באים נאום ה'... והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוקיך".
הרב נתנאל יוסיפון יערוך את התוועדות 'טוב הארץ' יחד עם הרב שמואל אליהו בליל ט"ו בשבט בבנייני האומה בירושלים
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]
מתוך העיתון בשבע.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.











