ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
בימינו רגילים אנו להתייחס לאדמה כמשאב לניצול ותו לא. אולם דומה שבעת הבריאה טבע הבורא דרך אחרת לקשר שבין האדם ואדמתו, קשר הדדי הדומה לקשר זוגי. על האדם הוטל "לעובדה ולשומרה" - לחרוש, לנטוע, לזרוע, לשדד ולהשקות, "ומלאו את הארץ וכבשוה". והאדמה, לעומתו, השיבה לו בעבותות של אהבה והעניקה לו מפריה, מכוחה ומטובה - "ויצמח ה' אלוקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל".
כה עמוק היה הקשר, עד ששמו-מהותו של האדם נגזר משמה של האדמה, אדם – אדמה, שהרי "עפר מן האדמה" לוקח האדם. על עומקו של קשר זוגי זה עמד רבי אלעזר באומרו: "כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם" (יבמות סג, א). ואף רבי אלעזר אמר זאת דווקא על מי שחיבורו לאדמה אינטימי ואישי, שהרי בהמשך מובא מאמר נוסף בשמו, "אין לך אומנות פחותה מן הקרקע", וסותרים הדברים. ענו בעלי התוספות במקום: אומנות פחותה נאמר אצל מי ש"עיקר אומנותו בקרקע", קשר מסחרי ומשאב לניצול, ואילו המאמר המדגיש שרק מי שיש לו קרקע הוא אדם מדבר במי שיש לו "קרקע לבנות עליו שידור בו וגם לצורך מזונותיו", קשר זוגי וקרוב.
אולם עדיין לא שלמה מלאכת בריאת האדם, והזוגיות העיקרית והפנימית הייתה דרושה לו לעצם קיומו, וכך התחלק האדם עצמו לשניים, זכר ונקבה. כה מהותית הייתה הזוגיות החדשה עד ששני חלקי האדם זכו בשמות חדשים, איש ואישה, "לזאת ייקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת" (כאן התורה מזכירה לראשונה את הכינוי איש). אף על זוגיות זו העיד רבי אלעזר: "כל אדם שאין לו אישה, אינו אדם".
במציאות השלמה היו שני הקשרים הזוגיים משלימים זה את זה. איש ואישה הם הקשר הזוגי הפנימי בין שני חלקי האדם, וקשר אדם-אדמה הוא קשר זוגי חיצוני בין האדם לאדמתו. אולם בחטא עץ הדעת סתר הקשר הזוגי הפנימי את הקשר הזוגי החיצוני. שלחה האישה את ידה ואכלה מפרי עץ הדעת, ובעקבותיה חטא האדם ואכל מפריה האסור של האדמה. הברית ההדדית הופרה, והיחס הזוגי העדין אשר יודע את גבולות האסור והמותר הפך ליחס של חמדנות וניצול. מרגע זה על שני סוגי הקשרים נגזר לעבור תהליך הבראה, קשר האיש והאישה יהפוך מעתה לקשר צנוע, וקשר האדם והאדמה יקולל ויאותגר בכורח להתאמץ ולהקריב. מעתה ימשיך האדם בעבודתו הקשה, יעמול מבוקר עד ערב בזיעת אפיו על עבודת האדמה, אך היא מנגד לא תשיב לו עוד כגמולו, קוץ ודרדר תצמיח לו ובעיצבון יאכל את פירותיה.
קבלת השפע
עובדים דורות. העולם צועד אט אט אל תיקונו, ועמו הולכים ומיתקנים היחסים בין האדם לאדמה. נח ממציא את המחרשה, ומנחם את האדמה מהקללה אשר אררה ה'. ישראל נכנסים לארצם, נוטעים בה כל עץ מאכל ומקיימים את המצוות התלויות בה. היא נותנת להם בעין יפה את יבולה, והם זוכים לאכול מפריה וטובה.
אבל הברית הופרה שוב. חמדו ישראל שהאדמה תעניק להם יותר מחובתה, ולא השמיטוה בשנת מנוחתה. לפיכך נפרדו הרעים, ובפני ישראל נחסמה הזכות הגדולה ליהנות מפירותיה הקדושים. גלה ישראל, "אז תרצה הארץ את שבתותיה", ושוב אצרה היא בקרבה את פירותיה המתוקים. אף בעת הריחוק התגעגעו הם זה לזו - היא לא נתנה את כוחה לזר ושממו עליה אויביה. ובינתיים ישראל, הנפוצים בארבע כנפות הארץ, מתגעגעים ומייחלים "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", יודעים הם במעמקי נפשם ש"קדושת הארץ, הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה... ובאכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה" (ב"ח או"ח רח).
והנה, שבנו לארץ. בכוחנו לשוב וליצור את הקשר הזוגי הנכון בין האדם לאדמתו. בשלב ראשון, כחלק מתהליך התשובה והתיקון, בוודאי עלינו לתקן את חטא החמדנות והניצול. וכך הקריב העם למען אדמתו את היקר לו מכול - עמל, יזע ולצערנו גם דמים. ואף היא נענתה לאהבתנו ונתנה לנו בעין יפה משפע פירות הארץ, סימני הגאולה.
אך לא די בכך. לאחר תקופת הקרבה ותיקון, ראוי שהקשר הזוגי השלם ייהפך לקשר של שמחה ושלווה. כך קמים אנשים התובעים שהקשר יהיה נינוח ושלו לחלוטין. אפשר למשל להרגיש שבעומקה של התביעה ל"שלום עכשיו" גנוזה הכמיהה ל"גאולה עכשיו" - תשוקה עזה וכנה למצב שבו נגיע אל המנוחה ואל הנחלה. בקשר אל הארץ מתבטאת תשוקה זו בתחושת האכזבה המתלווה להשקעה הרבה בארץ, בעוד היא לא העניקה לנו עדיין בתמורה את השלווה והמנוחה שייחלנו להן.
למרות שתחושה זו בטעות יסודה, מפני שיש כאן קפיצה למדרגה גבוהה בטרם הוכשר הזמן לכך, נראה שבשורשם של דברים יש כאן תשוקה אמיתית, שהרי כולנו בסופו של דבר שואפים ומקווים לגאולה. לפיכך, לשם מימוש החלק האמיתי שברצון זה, עלינו לפתח בקשר עם ארצנו את מימד קבלת השפע והטוב שהיא נותנת לנו.
שנים רבות כבשנו את הארץ, דרכנו עליה, נטענו אותה וכיסינוה במרבד של בתים. אך דומה שהחמצנו משהו - לימדנו אותה אבל לא למדנו אותה, דיברנו אליה אבל לא הקשבנו לה. כיום טוב נעשה אם נוסיף על פעולת הנטיעה בארץ גם את התענוג והשמחה שבאכילת פריה, שהרי בשעה שהאדם אוכל מפירות הארץ העסיסיים הוא יונק מחלבה וטובה והיא נמסכת בדמו. יתר על כן, יודעים אנו שהפרי נוצר מחומרים המצויים באדמה, ונמצא שכאשר האדם ניזון מהפרי הוא ניזון מהאדמה והיא הופכת לחלק ממנו. אם כך, כשהאדם אוכל מפירות חוץ לארץ אדמתה הטמאה הופכת לחלק ממנו חס וחלילה, ולעומת זאת יהודי שאוכל מפירות ארצנו הקדושה זוכה שקדושת האדמה תימסך בדמו.
תיקון החטא
רבי צדוק הכהן מלובלין אומר שקודם החטא הייתה פרנסתו של אדם הראשון מזומנת לו בלא יגיעה, עצי הגן נתנו פריים והחיטה הייתה גבוהה כאילן, שהרי אילן שאכל ממנו אדם הראשון חיטה היה (ברכות מ, א). האילנות הוציאו לחמניות כמו שתוציא ארץ ישראל בזמן הגאולה, והאדם היה שרוי כל הזמן בשלווה ובנחת.
משחטא האדם הונמכה קומתה של החיטה והיא הפכה לשיבולת, שבכוחה לשאת גרעינים במקום לחמניות. מאותה שעה נגזר על האדם לעמול בעשר מלאכות הפת כדי לזכות בפת המהנה והמשביעה. אולם באכילת הפירות בט"ו בשבט, ראש השנה לאילן, אנו מתקנים את חטא אכילת אדם הראשון. ואף שלא מפורש הדבר, הנה זכר לו - שכן בארץ ישראל מצטרפת החיטה, שכעת היא פרי האדמה, לרשימת שבעת מיני פירות האילן שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
נתענג ביום זה, ובכל השנה, על מתיקותם ונועמם של פירות ארץ חמדה. נשתה מיין הרקח ומעסיס הרימון, וימתקו בפינו התמר, התאנה והרימון. "הנה ימים באים נאום ה'... והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוקיך".
הרב נתנאל יוסיפון יערוך את התוועדות 'טוב הארץ' יחד עם הרב שמואל אליהו בליל ט"ו בשבט בבנייני האומה בירושלים
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
