ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סדרות מיוחדות
- פתחי אמונה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
תשובה כל השנה
הנקודה הראשונה אותה יש לחדד היא ביחס לזמן בו שייכת התשובה. מושג התשובה מתעורר בדרך כלל בהקשר לחודש אלול ועשרת ימי תשובה. אך פשוט וברור שאין הדבר כן. מצוות התשובה שייכת בכל השנה כולה, ומצווה מיוחדת יש בעשרת ימי תשובה. וכך כותב הרמב"ם (תשובה ב, ו):
אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו וכו'.
ועוד, שהרי הרמב"ם סידר את הלכות תשובה בספר המדע, בו נמצאים יסודות האמונה של עם ישראל. כלומר, מצוות התשובה צריכה ללוות את האדם בכל זמן בחייו.
פתחי אמונה (39)
הרב אלישיב קפקה
3 - תורה מן השמים
4 - לאן שבים ולמה מתוודים?
5 - מה זה בכלל אמונה?
טען עוד
שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה.
המושג 'קדם לעולם' אינו במשמעות כרונולוגית אלא במובן ערכי. הכח של התשובה שהוא כח התיקון והשכלול במציאות כולה, הוא עומד ביסוד הבריאה ולאחר שרבש"ע ברא כח זה – הוא ברא את העולם. עניינה של מצוות התשובה הוא לשוב אל ה', לשוב אל המקור השלם יחד עם המציאות כולה. דבקות זו שלאחר התשובה, אינה כמקודם החטא אלא עתה דבקים בה' מתוך בחירה, רצון חופשי – זה הוא תוכן עבודת ה' בכללות.
תשובה כתיקון לכתחילה
הרב זצ"ל מרחיב מאד בביאור סוגיית התשובה לא רק כדבר של דיעבד ותיקון מעוות אלא של התקדמות לכתחילה. לדוגמא, ישנו אדם הרגיל לתת צדקה, האם יש לו על מה לשוב בתשובה בעניין צדקה? במבט הפשוט – לא. הוא נותן באופן קבוע, ואפילו סכום יפה. לכאורה כאן לא שייך תיקון. אך באמת הדבר אינו כן. באופן עשיית המצווה, תדירות קיומה, כוונת הלב, אהבת ישראל המתבטאת בה. בכל אלו תמיד שייך שכלול ועידון.
התבוננות נוספת היוצאת מביאור זה הוא ראיית המציאות כולה כהולכת ושבה אל ה'. כל השכלולים הטכנולוגיים, הרפואיים, המוסריים והאנושיים, ואפילו ההתקדמות הביולוגית בטבע כלולה בתהליך התשובה העולמי שהכל קשור זה בזה.
אמנם, תשובה ישירה של איש ישראל יכולה להטות את כל המציאות כולה לזכות (ראה קידושין מ, ב), וזאת רק בשל הקישור הפנימי שיש לכל אחד לבריאה ולמציאות כולה. שאילולי כן, מה שייכות בין מעשיי לעולם? אלא, החטא הוא בעצם החטאה, מעין החמצה של מטרה. בעשיית חטא, או באי התקדמות נדרשת, האדם מרחיק מעט את חיבורו לכלל המציאות, ובחזרתו, הוא שב להיות שייך לכל ואוהב לכל.
דברים אלה הם נכונים, אך הם עקרוניים. כלומר, לא בכל מעשה תשובה של האדם הוא ירגיש ממש שייכות אל הכל. בפועל כך קורה בעומק המציאות, אלא שכיון שזה עדיין מעשה קטן השפעתו קטנה באופן יחסי. מי שישוב הרבה בתשובה לעומק ורוחב אישיותו, הרי יחסו אל העולם ישתנה, וישמח בעולמו של ה'.
מצוות התשובה
לכל רעיון ואידיאה ישנה הופעה במציאות שמבלעדה, הוא חסר. הסיבה לכך היא, שישנו קשר אחדותי בין כל העולם, הרוח והחומר הינן שני צדדים של אותה המטבע. רעיון ללא יישום אינו משמעותי, ולא יתקיים לאורך זמן. אמנם, הגילוי יכול להיות קרוב מאד לרעיון או לחילופין השתלשלות רחוקה ממנו – אך בעלת מקור ושורש רוחני.
כך בכל המצוות וכך במצוות התשובה. הרעיונות העקרוניים אותם מלמדנו הרב זצ"ל מופיעים בכל המציאות כולה, כמו שהזכרנו. אך ישנם צדדים בהם מוטל עלינו, באופן פעיל, לשכלל ולתקן ולהופיע את כח התשובה. וזהו עניינה העמוק של מצוות התשובה.
הרמב"ם במשפט הפתיחה להלכות תשובה כותב:
הלכות תשובה. מצות עשה אחת, והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה.
אמנם, נחלקו הפוסקים האם יש מצווה לשוב בתשובה. מדברי הרמב"ם כאן משמע שאם האדם עושה תהליך של תיקון אזי המצווה היא שיעשה באופן המוסבר בהלכות. יסודי התשובה כפי שמבואר בספרי הלכה ומוסר בנויים על ארבעה שלבים: א. עזיבת החטא. ב. חרטה. ג. וידוי. ד. קבלה לעתיד. ככל שכל השלבים מיושמים בשלמות ובאיכות – אזי התשובה מעולה יותר.
ונפרט מעט על שלבים אלו:
א. עזיבת החטא: ראוי לאדם להתרחק מכל מה שמקרב אותו אל החטא, וכדברי חז"ל 'נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב' (ע"ז נח, ב). ודברים אלה משתנים בין אדם לאדם, וצריך כנות וגבורה על מנת לעמוד בזה. מי שמרצונו אינו עוזב את חטא, הרי הוא עושה תשובתו רמיה. אמנם, יתכן ויקח זמן על לשלמות העזיבה אך הרצון צריך להיות לניתוק מהרע, מהשלילי.
ב. חרטה: ברור הדבר שאם אין חרטה אזי עזיבת החטא הטכנית מתוך פחד מעונש וכדומה אינה עזיבה שלימה. כשם שבמעשים רבש"ע חפץ בלבנו, 'ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים' הוא הדין בריחוק מהרע. מי שחטא ואינו מצטער, לא מבין את גודל הפגם של מעשיו. בשל כך אנו יכולים להתוודות כל שנה מחדש גם על חטאי העבר, משום שלעומת הבנה והגבוה הרוחני החדש של השנה החדשה החרטה שהיתה בשונה החולפת על מעשי העבר לא שלימה.
ג. וידוי: מרכזו של יום הכיפורים בזמן המקדש היה בעבודת הכהן הגדול. בימינו, אנו אומרים את סדר העבודה זכר לאותה העבודה הקדושה שנזכה לשוב אליה במהרה. אמנם, גם בזמן המקדש, ישנם כמה וידוים אותם אמר הכהן, והם חלק אינטגרלי מהעבודה.
הרמב"ם מדגיש מאד את הוידוי כחלק ממצוות התשובה. וראוי להבין מה יש בוידוי שהוא כ"כ קריטי לתהליך התשובה. נבאר יסוד זה בעיקר על פי דברי הרב סולובייצ'יק בספרו 'על התשובה'.
עיקר ההבדל בין אדם לבהמה הוא בכח השכלי הבא לידי ביטוי בכח הדיבור. השכל הוא הכלי לנשמה, כלי המגלה בעומק את הצד הפנימי העצמי של האדם. שלמות האדם היא בהופעת המאויים הרוחניים הגדולים לא רק ברצונו אלא גם בדיבורו ובמעשיו.
יש מרחק בין מה שנשאר בתחום המחשבה לבין מה שיוצא אל הפועל בדיבור וכל שכן במעשה. פעמים רבות האדם חושב שפעולה מסוימת תהיה יעילה, והדבר ברור לו כשמש, אך למעשה, כאשר הוא רואה את התוצאות, פעמים רבות הן כאלו שלא לקח בחשבון, ואף אם לקח בחשבון, המציאות לא תמיד תואמת את המחשבה הראשונית.
וכך הוא הדבר ביחס בין מחשבה לדיבור. פעמים רבות הבאת המחשבה לידי דיבור ממשי משנה את המחשבה המקורית. קורה בלימוד שהתגבש לך הסבר נאה לשאלה סבוכה וכל הצדדים באו לידי פתרון. אתה דוחק בחברותא בהתלהבות שהוא מוכרח לשמוע את האמת וכו', וכאשר אתה מוציא את הדברים לאויר העולם – ההסבר נשמע לא כל כך מושלם...
לכן, כל כך חשובה היא אמירת הוידוי בפה מלא. כאשר האדם מתודה אזי הוא באמת עומד מול עצמו ומעשיו ואך ורק באופן זה הוא יכול להתחיל לתקן. כל עוד מעשיו לא יעמדו מול עיניו עזיבתו את החטא וכן החרטה על מעלליו איננה שלימה.
ד. ומכאן ניתן לטפס לשלב הבא – קבלה לעתיד:
על יסוד הוידוי ולקיחת האחריות על מעשיו, עם כל הצער הפנימי הכרוך בכך, מתוודע האדם לכך שהוא מי שטעה והוא מי שיכול וצריך לתקן. כך כותב הרב זצ"ל באורות התשובה (טז, א*):
אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב.
ועוד נאמר, השלב החשוב ביותר בתשובה הוא הקבלה לעתיד. כאשר האדם מקבל על עצמו לתקן, אזי כלולים בכך כל השלבים הקודמים, על אף שאינם בשלמות. עיקר הנפקא מינה היא כאשר לאדם קשה מאד להתרחק מדברים מסוימים, או לא מרגיש חרטה גדולה בליבו אך בשכלו מבין שטעה. וכן אם קשה עליו הוידוי. אך באופן מעשי מוכן לשנות דרכיו – שיעשה כך, שישקיע בתיקון העתידי ובעזרת ה', יעלה בידו לתקן גם את מה שלא הצליח ולשוב בתשובה שלימה.
הרב אלישיב קפקה
בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח
פתחי אמונה מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
תורה היא דבר ה' אלינו. הפלא שבלימוד תורה והחידוש הגדול ביותר של התורה לאנושות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
