ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- פרנסה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
כידוע, הבסיס המשפטי של חיוב האב במזונות ילדיו משתנה בהתאם לגיל הילדים. לעניין זה יש להבחין בין שלוש קבוצות גיל: קטינים שגילם אינו עולה על שש שנים ("קטני קטנים"), לגביהם קיים חיוב משפטי עצמאי של האב לזון "קטני קטנים". חיובו של האב במזונות קטינים שגילם עולה על שש שנים אך אינו עולה על גיל בגרות (קטנים) מבוסס על תקנת אושא, ובסיסו המשפטי הוא מצוות הצדקה. בשנת תש"ד נעשה שינוי כאשר הרבנות הראשית לישראל אימצה תקנה מיוחדת, המשקפת את המציאות המודרנית שבה קטינים מתגוררים בבית ההורים עד גיל מאוחר יותר בשל ההכרה בכך שגם לאחר גיל 13 אין בכוחם של ילדים לפרנס את עצמם, ועל כן הורחבה החובה על האב לזון את ילדיו הקטנים עד גיל 15 שנים (אם כי נחלקו בתי הדין בפרשנות גדרה המשפטי של החובה מכוח תקנת הרבנות הראשית). בדור האחרון נעשו ניסיונות אחדים להרחיב עוד יותר את היקף תחולת התקנה, ומועצת הרבנות הראשית החליטה בתשל"ו שחיוב האב במזונות יחול עד הגיעם לגיל 18, כדי לשקף את המציאות בימינו, שקטין סמוך על שולחן הוריו עד גיל 18. ואולם ניסיון זה לא צלח עקב סירובו של מי שכיהן אז כרב הראשי, הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, לאשר את ההחלטה.
בנוסף לכך ההלכה מתמודדת עם המגמה הקיימת בבתי המשפט האזרחיים להטיל חיובי מזונות גם על האישה וליצור שוויון בין הבעל ובין האישה ביחס לחיובים הממוניים. האפשרות לחייב את האישה בתשלום חלק מצורכי ילדיה נדונה בספרות ההלכה ובפסקי דין של בתי המשפט לענייני משפחה, שדנו במקורות המשפט העברי בעניין. אולם גם בבתי הדין הרבניים קיימת גישה המבקשת לבחון את יכולתם הכלכלית של הורי קטינים (מעל גיל שש) בעת פסיקת מזונותיהם. כך למשל קבע הרב שאול ישראלי זצ"ל כי "אכן, כשזה מדין צדקה יש לברר גם את אפשרויותיה של האם, שכן גם האישה מחויבת מדין צדקה. ובמקרה שגם היא אמידה, יש לדון על חלוקה נאותה של חיוב זה שמדין צדקה שעל האב והאם כאחד".
מסורת הפסיקה
אף בשאלת חובת האישה לצאת לעבוד לפרנסת המשפחה ההלכה אינה שוקטת על שמריה, ויש דיינים שבוחנים את החובה הנזכרת לאור מבנה המשפחה המודרנית ומעמד האישה כיום, שהשתנו באופן מהותי מהעבר. בין בני זוג קיים מארג שלם של חיובים וזכויות. חכמי התלמוד קבעו את היחס הראוי ביניהם על החובות והזכויות ואת האיזונים הנדרשים לקיום מערכת יציבה של חיי נישואין. בין היתר קבעו חכמים את חובת הבעל לפרנס את האישה והמשפחה, ומנגד את חובת האישה לסייע לבעלה. הפרשנות המקובלת לתקנה זו היא שאילו הבעל היה נדרש לשלם את מזונותיה של האישה ושכר עבודתה היה שלה, היו נוצרים איבה ומתחים בין בני הזוג על רקע זה. לפיכך תיקנו חכמים שמעשה ידיה יהיו לבעלה תמורת המזונות. ואולם נושא חובת המזונות של הבעל ומנגד חובת האישה לעבוד נדונו אף בעת האחרונה, ובדברי אחדים מהפוסקים ניכרת פרשנות שונה לתקנה, פרשנות שיש בה ביטוי למציאות המשתנה בדורנו כשהנשים יוצאות לעבודה.
הרב שאול ישראלי מסביר כי חובת המזונות ביסודה היא רק חובת השלמה להכנסת האישה, כעין הבטחת הכנסה למקרה שיוקר המחיה יגרום לכך שעלות מזונותיה תהיה גדולה מהכנסתה. תקנת מעשה ידיה כנגד מזונותיה פירושה אפוא, חיוב האישה לצאת לעבוד בהיקף כזה שהוערך על ידי חכמים כמספיק בדרך כלל למזונותיה. לפי הסבר זה, גם לפני התקנה לא עלה על הדעת שאישה תשתכר והכנסתה תהיה לעצמה, ובנוסף לכך היא תקבל דמי מזונות מלאים.
מכאן שהנימוק שהובא לתקנה זו בתלמוד (כתובות נח, ב) משום איבה פירושו, שאם לא תחויב האישה לעבוד למטרת השתכרות, כל חובת מזונותיה תיפול על כתפי הבעל והדבר יביא למתח וריב בין בני הזוג. לפי הרב ישראלי, מצב שבו האישה משתכרת לעצמה וגם מקבלת דמי מזונות לא עלה על הדעת מעולם, שכן אם האישה הייתה משתכרת היא הייתה זכאית להשלמת דמי מזונות בלבד. ללא כל ספק פרשנות זו נותנת מענה למציאות המשתנה ביחס ליציאה של נשים לעבודה.
בנושא זה רווחות שתי גישות בבתי הדין הרבניים לדורותיהם, ושני דייני בית הדין הגדול, הרב דיכובסקי והרב שרמן, מייצגים שתי אסכולות בנושא. נסתפק כאן בנושא פיצויי הגירושין והיקף יישומו, עניין השנוי כיום במחלוקת בין דייני בתי הדין.
פיצויי גירושין נפסקו במקרים שונים, שחלקם קשורים בסיבות של אשם בגירושין, גרימת סבל לאישה או שחיקת ערכה הריאלי של הכתובה, אך לענייננו חשוב המקרה השכיח שהאישה היא זו שצוברת פחות נכסים חומריים מהבעל בשל חלוקת תפקידים שמרנית ביניהם.
בעניין זה הרב דיכובסקי ממשיך למעשה את מסורת הפסיקה של בתי הדין בארץ ישראל מקדמת דנא, וסבור כי יש להפעיל את מנגנון הפיצויים בשל חלקה העקיף של האישה בצבירת הרכוש על ידי הבעל. מאחר שקביעת הפיצויים וסכומם נתונים לשיקול דעת בית הדין, הרי שאפשר להביא בחשבון כל נכס לצורך קביעת גובה תשלומי הפיצויים, ואכן מצאנו באחד מפסקי הדין של בית הדין הרבני הגדול בהרכב הרב עוזיאל, הרב הרצוג והרב י' הלוי, כבר לפני כשישים שנה, שנכסים לא מוחשיים, כמו יכולת השתכרות, נלקחו בחשבון בעת קביעת גובה הפיצויים. אומנם לא נמצאו מקורות נוספים שהגדירו את הזכות בנכסים לא מוחשיים באופן כה ברור וקולע, אך העיקרון הרחב של איזון רכושי באמצעות פיצויי גירושין, והפסיקה הברורה של הרבנים הראשיים לישראל בעניין ההתחשבות ביכולת ההשתכרות, ההשכלה והקשרים המשפחתיים, יש בהם כדי להתוות כיוון אפשרי להתחשבות בנכסים כגון אלה בעת עריכת איזון משאבים.
הנה כי כן, כך מתמודדים גם היום בבתי הדין עם המציאות המשתנה בתא המשפחתי, והכול לאור עקרונות ויסודות ההלכה מדורי דורות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
