ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
עינבל בת אלון
פרשתנו פותחת בפסוק "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית כה, יט). שואלים המפרשים, מדוע כפלה התורה בלשונה "יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק"? ומתרץ רש"י, וז"ל: "הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק". כשנולד תינוק הוא דומה בדרך כלל לאביו או לאימו או לדודים, וכשהוא גדל הוא מתפתח עם אותה דמות שהיתה לו בקטנותו.
מובא במדרש (תנחומא נשא סימן ז', וכן מובא בילקוט שמעוני במדבר פרק ה'):
מעשה במלך אחד ששאל את רבי עקיבא, אני כושי ואשתי כושית וילדה לי בן לבן, וחושד אני בה. אמר לו ר"ע, צורות ביתך שחורות או לבנות? אמר לו המלך, לבנות. א"ל ר"ע, שמא עיניה נתנה בצורות לבנות וילדה כיוצא בהם, ואם תמה אתה בדבר, למד מן צאנו של יעקב שלקח מקל ויפצל בהם פצלות לבנות וכו' (בראשית פרק ל').
כלומר זו לא הוכחה שזה בנו ומתחילים ליצני הדור לדבר, וכדי לסתום את פיהם מתהפכת הצורה לצורת אברהם אביו, ובזה כולם מודים שאברהם הוליד את יצחק.
לכאורה יש להבין, מדוע מכנים חז"ל את אנשי דורו של אברהם בשם "ליצנים", מן הראוי היה לקרותם "רשעים", וכי איזו ליצנות יש כאן, רשעות יש כאן! אלא, אומרים חז"ל (שכל טוב בראשית פכ"א) "ורבותינו דרשו למה נסמכה פרשת פקידת שרה לענין אבימלך, והלא רחוק ענין אבימלך מפקידת שרה כחצי שנה, ומן הלידה שנה אחת, אלא לדרוש בה גבורי כח, שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה - מה כתיב למעלה מן הענין, ויתפלל אברהם על אבימלך, וסמוך לו וה' פקד את שרה כאשר אמר, אברהם - ויעש ה' לשרה כאשר דיבר, לאברהם בתפלתו של אבימלך - בן לזקוניו, דומה לזיו איקונין שלו", עכ"ל (ועיין ב"ק צ"ב ע"א). לפי זה, היו אנשי דורו של אברהם מתלוצצים ואומרים שלא היתה ראויה שרה להתעבר מאברהם כלל, אלא רק בזכות זה שהתפלל על אבימלך והיה צריך לאותו עניין נענה, אבל לא בזכותו ובזכותה של שרה - על כן אין זה רשעות גרידא אלא דברי ליצנות, ומשום כך נקראו בפי חז"ל בשם "ליצני הדור".
ותלך לדרוש את ה'
ובהמשך הפרשה כתוב אצל רבקה:
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'. ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבד צעיר" (בראשית כה, כב - כג).
בתחילה חשבה רבקה שיש לה בן אחד בבטנה, וכשעוברת על פתח בית המדרש הוא רוצה לצאת, וכשעוברת על פתח עבודה זרה הוא רוצה לצאת, ועל כן אמרה "למה זה אנכי", אבל כשאמר לה ה' שישנם שני בנים בבטנה, נתיישבה דעתה. רבקה אינה הולכת לרופא או לקופת חולים, אלא - "ותלך לדרוש את ה'", היא הולכת לשאול בבית המדרש של שם ועבר מה עליה לעשות ושיתפללו עליה. ומכאן שהחולה, צריך קודם להתפלל לקב"ה שהוא רופא חינם, ורק אח"כ ילך לדרוש ברופאים.
ילך לחכם שיתפלל על החולה
כתב הרמ"א (יו"ד סי' של"ה סעי' י'): "י"א שמי שיש לו חולה בביתו, ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים". ועוד כותב הרמ"א: "נהגו לברך חולים בבית כנסת, ולקרא שם חדש כי שינוי השם קורע גזר דינו. ניחום אבלים קודם לביקור חולים".
דרך ארץ בביקור חולים
לפעמים בא אדם לבקר החולה, והחולה לא ישן כל הלילה, וגם בבוקר לא ישן, עד שהרופא נתן לו זריקה שישן. ואם בא אדם לבקרו אע"פ שטרח ובא מחוץ לעיר, לא יעיר את החולה אלא יתן לו לישון. וכדי להדר, יכתוב על פתק הייתי כאן ובאתי בשעה פלונית לבקר אותך וישנת, אך לא רציתי להעיר אותך, ויה"ר שהקב"ה ישלח לך רפואה שלמה.
יהי רצון קודם נטילת תרופה או כשהולך לרופא
כשהולך לרופא או לפני שנוטל תרופה יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שיהא עסק זה לי לרפואה, ותרפאני רפואה שלמה, ברוך רופא חולים כי אל רופא חינם ונאמן אתה", כי לעיתים הרופא טועה במתן התרופה. ואין אומרים שם ומלכות אלא מהרהרים בלב (עיין שו"ע סי' ר"ל סעי' ד' ומש"ב וכה"ח שם. ובסידור קול אליהו עמוד 902). וידע האדם שלא הרופא מרפא, אלא הוא רק שליח של הקב"ה לרפאותו.
ניחום אבלים וביקור חולים - מה קודם?
אדם שיש לפניו שתי מצוות, ביקור חולים וניחום אבלים - מה יקדים? כתב הרמב"ם (פי"ד הל' אבל הל' ז'): "יראה לי שנחמת אבלים קודם לבקור חולים, שנחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים". ביקור חולים זה מצוה עם החיים, אבל ניחום אבלים זה חסד עם החיים ועם המתים. עם החיים שהם מתאבלים, ועם המתים - כי אם האבל מתנחם, גם המת מתנחם.
ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי
בהפטרה של הפרשה אנו נקרא את דברי הנביא (מלאכי א, ב- ג):
"אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלוא אח עשו ליעקב נאום ה' ואהב את יעקב. ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר".
בעל הבא"ח זיע"א מבאר את הויכוח שהיה בין עשיו ליעקב. אומר עשו ליעקב כתוב "כבד את אביך ואת אמך" - ודרשו חז"ל: "את" -לרבות אחיך הגדול, א"כ אתה חייב בכבודי, עונה לו יעקב אבינו כתוב "את ה' אלוקיך תירא", - ודרשו חז"ל "את" - לרבות תלמידי חכמים, וא"כ אתה חייב בכבודי. וזהו שכתוב "ותלך לדרוש את ה'", רבקה שואלת איזה "את" גובר, האם "את" - לרבות ת"ח שאומר יעקב, או "את" - לרבות אחיך הגדול, שאומר עשו. וה' עונה לה: "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו וכו' ורב יעבד צעיר" - הגדול יעבוד את הקטן, כלומר "את ה' אלוקיך תירא" לרבות תלמידי חכמים, חשוב יותר. וכן אנו אומרים בהפטרה "ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי" - אומר הקב"ה, ואוהב את הדרשה מהמילה "את" שמביא יעקב אבינו, אבל את הדרשה שמביא עשו מהמילה "את", שנאתי.
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל בלבד
בהמשך הפרשה כתוב שהיה רעב בארץ, ויצחק רצה ללכת למצרים, ואמר לו הקב"ה:
"אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך. גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך" (בראשית כו, ב- ג).
אומר בעל אוה"ח הקדוש:
"עוד נתכוין להבטיחו כי אין לישמעאל חלק ונחלה בהבטחות אברהם זולת ליצחק לבד והוא אומרו לך. ודקדק לומר ולזרעך לשלול חלק מבניו כי דוקא אותו שנקרא זרעו דכתיב (כ"א י"ב) כי ביצחק יקרא לך זרע (נדרים לא) ולא כל יצחק".
וכל מי שחולק על כך שיתווכח עם בעל אוה"ח הקדוש. וכבר ידוע מש"כ אוה"ח הקדוש בספרו 'פרי תואר' שאינו מסכים שיחלקו עליו.
כי ירא אנכי אותו
לפני המפגש של יעקב אבינו עם עשיו, הוא מתפלל לה' ואומר "הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים" (בראשית לב, יב). נשאלת השאלה, ממה חשש יעקב אבינו? אלא אמר יעקב אבינו, שמא לעשו ישנה זכות שתעמוד שלו, שהרי הוא קיים שתי מצוות חשובות, מצוות ישוב ארץ ישראל, ומצוות כיבוד הורים. עשו קיים מצוות כיבוד אב ואם אבל בערמה, וכדברי חז"ל על הפסוק (בראשית כה, כח) "כי ציד בפיו" שהיה צד את אביו באמרי פיו ושואל אותו כיצד מעשרין את התבן ואת המלח וכו'. ואומרת רבקה אמנו, אני גרתי בין רמאים ואני מכירה בשקרים של עשו, ועל כן "ורבקה אוהבת את יעקב", כי הוא איש תם וישר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
