אחדות ישראל | הרב משה צוריאל זצ"ל | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
עם ישראל
אחדות ומחלוקות

קטגוריה משנית

20216

11 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מעלה עליונה של אחדות ישראל
אמרו חז"ל (משל):

"לפלטין שהיתה בנויה על גבי ספינות. כל זמן שהספינות מחוברות, פלטין שעל גביהן עומדת. כך כביכול כסאו (של הקב"ה) מבוסס למעלה בזמן שישראל עושין אגודה אחת" (מדרש במדבר רבה, טו).

ועוד אמרו:

"בזמן שישראל עושין חבורה אחת, אפילו עבודה זרה ביניהם, אין מדת הדין נוגעת בהם" (תנחומא, שופטים, יח).
"וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו אגודה אחת" (תנחומא, נצבים, א).

וכן אמרו:

"נעשו ישראל אגודה אחת, התקינו עצמכם לגאולה" (ב"ר פרשה צח, ס"ק ב).

סיבה רוחנית שיש אחדות בישראל
מהר"ל מבאר "כי מן דבר שהוא אחד, לא יבא רק אחד" ("נצח ישראל", פרק ג). ולכן ה' שהוא יחיד, ברא את ישראל שהם עם אחד. וזה מפורש בתפילת עמידה של מנחה של שבת: "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (עיין על זה בזוהר ח"ג דף צג ע"ב, שהם גוי אחד אך ורק בזמן שהם בארץ. מעין זה כתב מרן הראי"ה, "אורות הקודש" ח"ב עמ' תכג; וח"ד עמ' תקב, תקיט).

אנו עם אחד, מפני שיש לנו אל אחד. כך כתב הראי"ה: "גוי אחד אנחנו, אחד כיחידו של עולם. זהו עומק טבענו הרוחני שיש בנו בכח" (אורות", ענ' נה).

שוב מדגיש זאת מהר"ל:

"קודש ישראל לה' ראשית תבואתו" (ירמיה ב, ג)כי בשביל ראשית התבואה אדם זורע כל התבואה וכו' כי הש"י שהוא יחיד בעולם, איך לא יהיה לו בעולם אומה השייכת לו, ויש לה התייחסות אליו שהיא ג"כ אומה יחידה בעולם הזה כמו שהוא ית' יחיד, והם ישראל שעליהם נאמר 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (שמו"ב ז, כג), שיש להם התורה, ובשביל זה הם עם אחד. ולא כמו שאר אוה"ע (ש)אין להם תורה מן השמים שהיא תורה אחת, רק יש להם דת נימוסית, ודת נימוסית אפשר שתהיה (בפנים) (באופנים) הרבה. רק התורה כתיב בה 'תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם' (במדבר טו, טז) ועל ידי התורה גם כן ישראל גוי אחד. אומה כמו זאת היא שייכת אל הש"י שהוא ית' אחד" ("נצח ישראל", פרק י'). (זאת אומרת מפני ששומרים אנו אמונים לתורה שהיא אחת, ונמנעים מחילוקי מנהגים בעניניה, ע"י זה מתפרסם כי עובדים אנו לאל אחד).

ובאמת רעיון זה נמצא בדברי חז"ל. על הפסוק "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא עליכם כבוד ה'" (ויקרא ט, ו) אמרו כי משה הזהיר: "כשם שהוא יחיד בעולם, תהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום" עכ"ל. הרי מכאן האיסור של "לא תתגודדו", של מנהגים חלוקים בין קבוצות שונות הנמצאות ביישוב אחד (כמבואר ברמ"א, או"ח סי' תצ"ג) והוא סעיף של ע"ז (כמשמעות הרמב"ם, הל' ע"ז פי"ב). וכבר הזכיר הרב שהפלגנות בעניננו הציבוריים היא סעיף של ע"ז ("אורות" סוף עמ' עג).

וכך כתב מרן הראי"ה: "האחדות שוכנת בנו ואור ה' אחד חי בקרבנו. הדינים, דיני תורת אלוהים חיים מציינים (הערת המעתיק: כלומר מייחדים ומאפיינים) אותנו מכל עם ולשון" ("אורות", עמ' כ-כא).

מאותם הדברים הללו שהזכרנו אפשר לנו כבר להבין מי הוא זה שאיננו נכלל אתנו באחדות זו. ונבאר זאת בפרק הבא.

מי איננו נכלל באחדות זו
מרן הראי"ה דן בשאלה מדוע יש בכל זאת כל כך הרבה פירודים בישראל. הוא עונה שזאת מפני שאנו משקפים את כל התנועות שיש בכל שאר אומות העולם. וז"ל:

"ריבוי הצביונים השונים, שמתחלקים בעמים רבים, כלולים בישראל יחד וכו' מתוך כך הם עלולים יותר לפירודים ומחלוקות פנימיים. וכו' וכו'. (ובכל זאת) התורה כולה שמכללת בעז עצמיות סגולותיה, ובשיווי ארחות חייה את הכלל כולו ואת כל פרטיו, היא התריס בפני הפירודים" עכ"ל.

זאת אומרת יש מסגרת כללית המאחדת את בני האומה, למרות כל הפילוגים. האמונה בקדושת התורה, האמונה כי יוצר כל מסר לנו מסגרת חינוכית ע"פ התורה, היא היא המאחדת את כולנו למרות כל חילוקי דיעות הנוגעים לפרטים שונים. ממילא מובן מדבריו שהכופרים בסגולת התורה, מי שכופר במסגרת הכללית הזאת, יצא מן הכלל".

וכך חוזר הרב אברהם קוק ומדגיש במפורש (בהמשך הפסקא הנ"ל):

"מכל שינויי הדיעות והטפוסים, בכמה ענינים רוחניים וחומריים, מופיע על ידה (ע"י התורה) הטוב הכללי שמאחד את כולם בכללות קיומה של תורה, מלבד הרשעים המוחלטים העוקרים בית ישראל ופרקים עולה (עול שלה) ביד רמה. כדאמרה ברוריה למינא, רני עקרה שלא ילדה וכו'" ("אורות", עמ' קסט פסקא ו').

זאת אומרת ש"הרשעים המוחלטים" אינם בכלל אחדות האומה.

מרן הראי"ה חזר לחילוק זה שוב כאשר בספר "עין איה" ביאר מעשה ברוריה הנ"ל שהזכיר, וכדלהלן:

"הדבר ידוע שהתחלקות מפלגות בעם גדול, הוא דבר המועיל לשכלולו של העם כשהולכת בנתיב הצדק, כמו מפלגת חכמים, חסידים, אומנים, אכרים. ואפילו מפלגות של דיעות מחולקות בדרכי המוסר וההנהגה, במדיניות (ביאור המעתיק: פוליטיקה) או בעבודת ה', מביאה כל אחת תועלת וטובה. כי כל מפלגה משכללת מקצוע מיוחד שמועיל לעבודת הכלל ושלמותו. אמנם כל זה אינו מדובר כי אם בשיטות ומפלגות כאלה שאינם נוגעים בחיי העם העיקרי להורסו. אבל הכיתות הרעות העומדות בישראל לפעמים להרס תורה ומצוות, שהם בית חייהם של ישראל, הם אינם נולדים מטבע רוח הכללי של העם כמו שאר כיתות ומפלגות המועילות לשכלול והתפתחות. כי הכיתות הנוגעות בחייהם של ישראל, לשום איבה בין ישראל לאביהם שבשמים, לבטל אחדותם של ישראל וקדושתם ע"י מרידה בתורה בכלל וכו', הם אינם פורחים מרוח העם הפנימי האמיתי כשאר מפלגות מועילות. ואין בכח כנסת ישראל להוליד גידולים רעים ומאררים כאלה, רק מרוח משחית חיצוני נולדו. על כן לא יתדבקו בישראל להיות עצם מעצמי האומה, כי אם בהכינם להם מפלגה ושיטת כתה מסוייגת, יתפרדו מעל אהלי ישראל ויטמעו בין העמים כי לא לה' המה, וכדברי חז"ל על כיו"ב 'הני מערב רב קאתו או מסטרא דערב רב' וכו' על כן אי אפשר להם להתקיים בישראל" ("עין איה" ח"א עמ' 48-49, על ברכות י' פסקא קכד).

הרי מדבריו שאין לנו אחדות עם הפוקרים וכופרים בקדושת התורה, וכל שכן במי שכופר במציאות הקב"ה. וחזר כאן הרב על מה שהדגיש במאמרו "אפיקים בנגב" כי "פורקי עול של תורה ביד רמה, בוזי קודש וכופרים בקדושת התורה והמצוות וערכם הקיים, (האומה מתייחסת אליהם) בשלילה גמורה ביחס (ל)האחוה הלאומית" ("אוצרות הראי"ה", מהד' חדשה, ח"ב עמ' 121). ושוב:

"שומרי התורה והמצוה, הם אינם מכירים ולא יוכלו להכיר שום אחוה לאומית עם אותם שניערו חצנם (מליצה ע"פ נחמיה ה, יג) מנשמתה של האומה ומקור חייה" (שם, עמ' 122).

הנימוק לניתוק זה מן האחדות עם הכופרים הללו, מובן ע"י דברי רבי סעדיה גאון "לפי שאומתנו בני ישראל אינה אומה (אלא) (כי אם) בתורותיה" ("אמונות ודעות", מאמר ג, פסקא ז). וכן כתב מהר"ל: "כי בדת הם ישראל, ולא זולת זה" ("באר הגולה", עמ' קמח). ונ"ל כי המקור לכך בדברי חז"ל ("מדרש הגדול", על שמות, דף צז, "ולקחתי אתכם לי לעם"). ממילא מובן כי המכחיש אמיתות תורה זו, אינו שייך לאומתנו. כלומר אין לנו "אחדות" עמו.

והנה בדורו של הרב קוק (שנת תרע"ג) היתה הגימנסיה (מוסד בית ספר תיכון חילוני) ביפו מרכז גדול לחינוך החילוני. נתבקש הרב לאסור מלחמה נגד המוסד הזה. הרב סירב מחמת טעם טאקטי, וכך דבריו: "מפני דרכי שלום. היישוב שלנו בארצנו הקדושה הולך ומתרחב ב"ה, ואנו חייבים לראות שכל אחד יחזק את חברו בכל עניני החיים, לעמוד יחד נגד האויבים הרבים מבני הנכר המתנכלים לנו, ואסור לנו לפי מעמדנו (האקטואלי) כעת לעורר מדנים ומלחמת אחים אפילו בשביל מטרה היותר קדושה" ("אגרות", ח"ב עמ' קס). ומשמע כי מחמת פקוח נפש של היישוב, יש לנו לגנוז מושג של "מלחמה".

וכן פירט יותר במכתב אחר (שנת תרע"ב):

"אע"פ שמלחמה כבדה אנו חייבים להלחם עם הלאומיים היבשים, בעלי 'יהודים בלי יהדות' אשר התרכזו ביחוד ע"י הגימסיה שלנו פה, מכל מקום אנו חייבים מעבר מזה להשמר מאד שלא לנתק את פתיל האחדות והאחוה בין העובדים והמתיישבים בארץ ישראל. כי למודים אנו למדי לדעת מה מלחמת אחים יכולה לעשות לנו, בפרט בראשית דרכנו בישוב הארץ, ובעודנו כל כך מעטים וחלושי כח ומוקפים משונאים מחוץ מכל העברים" עכ"ל ("אגרות" ח"ב עמ' סג).

אין כאן סתירה אל דבריו שהבאנו מן "אפיקים בנגב" שאין לנו אחדות עם כופרים, כי אפשר שלא דן אותם שהיו בדורו ככופרים בקדושת התורה. עובדא היא שלימדו שם והתענינו גם ב"מקרא"!

אבל למרות הסתייגותו מדרכי מלחמה, הרב הזהיר שאין להתחבר אל מורי החינוך החילוני. כאשר נשאל ע"י מורים דתיים ממוסד "תחכמוני" אם להצטרף ל"מרכז המורים", ענה הרב:

"על דבר התחברות מורי מוסדנו עם "מרכז המורים" לפי מצבו כעת, אין גם להעלות על הדעת. הרי כל מגמתנו (היא) להלחם בעה"י מלחמה חיובית נגד האליליות המודרנית שבשיטת ההוראה החדשה, שמרכז זה נושא את דגלה. דעתי היא שאנו חיבים לקבל את הטוב גם מהם, אבל חלילה לנו להתחבר אליהם" ("אגרות", ח"ב עמ' רפב-רפג).

שיטתו של הרב שיש להתייחס למנהלי הגימנסיה ולמורי המוסד בסגנון של נימוס וכבוד, שיטה זו איפשרה שהיה יכול לפנות אליהם למנוע קלקולים דתיים. כאשר נודע לו שהם מתכננים עבור תלמידיהם טיול לירושלים, כתב להם:

"רגשי שלום אחים תוקפים אותי להציע לפני כבוד ההנהלה שבטיול שייערך לתלמידי הגימסיא לירושלים, יאחזו איזה אמצעים שעל ידם לא יחולל כבוד הדת וכל קודש, למשל חילול שבת ביחוד בפרהסיא, ואיסור הכניסה למקום המקדש. אני חושב שיש די מקום בלב, למרות כל התהומות המבדילים בין מהלכי הנפש אצלנו, לקבל הצעתי זאת" ("אגרות", ח"ב עמ' קנז).

הרב קוק נגד שקיעה במפלגתיות וכיתתיות
כתב הרב קוק (כנראה ממה שהרגיש בנפשו):

"גדולי הנשמה אינם יכולים להיות נפרדים מן הכללות היותר מקיפה וכו' וכו'. כשהם רואים בעולם, ביחוד החי, קינטוריות, איבות, רדיפות וניגודים, מיד הם עורגים להיות משתתפים בכל חייהם לשאיפות המביאות הכללת החיים ואיחודם, שלומם ושלותם. וכו' הם מתאמצים בכל כחם להכליל את הכל, לאחה ולאחד. וכו' כשהם באים אל עמם וכו' והם מוצאים אותו מחולק ומפורק, מפולג למפלגות מפלגות, אינם יכולים להתאחד התאחדות גמורה בשום מפלגה, כי הם חפצים להתאחד עם האומה כולה, דוקא כולה" (קבצים, קובץ א, פסקא קא).

סלדה נפשו העדינה של הרב קוק מכל המפלגתיות. הוא הציע לעסקני "המזרחי" בזמנו (שנת תרע"ג) לעסוק:

"בעבודת השלום, שלום כללי באומה לכל פלגותיה. וכו' אנו צריכים לשום אל לב, מה יהיה האחרית מכל הפירודים כולם ההולכים ומתרבים, המפלגות, הפדרציות, והפרקציות, האגודות 'והמנינים', הזרמים, וה'במות'?" ("אגרות", ח"ב עמ' רי).

והרב קוק תמה:

"גם בשעה שאנו עומדים על ההכרה של איבת עולם אשר לנגדנו מכל ההמנים (הערת המעתיק: ריבוי ממלת "המן" בשושן הבירה) שבכל הדורות וכו' גם אז יאפילו עלינו הידיעות המטעות, גם אז אנחנו חושבים בחובנו על דבר נצחונות פעוטים של כתה כלפי כתה, של מפלגה כלפי מפלגה. גם אז אנו מנוגעים בעקשנות לקחת את הטפל ולזרוק את העיקר, לדבר רק על דבר קניינים פרטיים, מפעלים של זעיר שם זעיר שם" עכ"ל ("מאמרי הראי"ה", עמ' 154).
"ויותר גדולה היא הצרה מפני הצרות הפנימיות שלנו, מפני שנשבת שלום הבית אצלנו, שלום בית ישראל. וכו' וכו'. הרי אנחנו רואים בעינינו את הצרה הפנימית האיומה, איך שקמים יהודים כנגד יהודים, איך שאחים נהפכים זה כנגד זה לזאבים ולנחשים. ואיך זה תאמר 'לך כנוס את כל היהודים'? (שם, עמ' 155). "מי הוביל אותנו עד תהום החושך של שנאת אחים לאחים?" (שם, דף 159, עוד עיין עמ' 162-163, ועמ' 174-175).

וכאשר לצערו הנורא חזה הרב פראות והתפרעות אנשי השמאל נגד אסיפת הרבזיוניסטים (עיין ב"מאמרי ראי"ה", עמ' 554, ד"ה לשבר בת עמי; ומפורט יותר בסוף "חזון הגאולה", עמ' שמב. המאמר עצמו שם בעמ' רלב-רלג) זעקה נפשו:

"אותו חילול השם למרום פסגתו הגיע, באותה הפעולה הנתעבה של המלחמה הבזויה, מלחמת אחים, הבלתי שכלית, הבלתי נימוסית, הפראית והאכזרית, אשר נתקלנו בה כעת. וכו' את שם קדשי אל תחללו עוד! הרפו מאף, התלמדו להביט איש על אחיו, מפלגה על מפלגה, בעינים של אחים חומלים, הנתונים יחד בצרה גדולה, והמוכנים להתאחד למטרה קדושה אחת: עזרת הכלל כולו" ("מאמרי הראי"ה", עמ' 365).

כל קבוצה בישראל ביצרה עמדה שהיא מסוימת ומיוחדת לה. הברכה תבא כאשר יתאגדו כולם תחת גג רעיוני אחד.

"הקיבוץ והחיבור משלים את החסר, אבל דוקא בתנאי שהשלום הפנימי יופיע שם, שאז הקיבוץ עושה את ההשלמה. וכו' וכו' כל הסיעות והדיעות המפוזרות, הכובשות מקומות ומערכות מיוחדות, פגמיהן הנם פגמים לפי הערך של חוסר האיגוד והקיבוץ. כל מה שהדיעות המשוטטות באומה בכל צדדיה, כולן יחד יתכנסו, יתאספו ויתבררו, יתאחדו זו לזו, אז הרע והכיעור שיש בחלקים מהם נאפס, והאור והחיים הפנימיים וצורת הקודש הולכת ומאירה" ("קבצים", קובץ ה פסקא עד).

כך הראי"ה מלמד כי בהיסטוריה של עמנו בעבר, לכל קבוצה היתה נקודה חיובית כלשהי מה תרמה לעמנו. וזאת למרות שלחלק מהם היו גם דברים שליליים. אבל גם אותם הדברים השליליים גרמו לתוצאות ברוכות שלאחר כך. (בפסקא הבאה, הוספנו סימני אותיות למען יתר בהירות). וז"ל:

"נתנו לנו דחיפות שונות: א . התורה הנגלית ב. והנסתרת, ג . הפילוסופיא ד. ההשכלה המאוחרת, ה. האגדה ו. הפלפול ז. חיבת ציון ח. תחיית האומה (הערת המעתיק: כלומר הציונות) ט. והספרות, י. תנועת הפועלים י"א. החסידות י"ב. הנטיה הקוסמופוליטית של המתקנים באשכנז (גרמניה), י"ג. התעוררות (תנועת) המוסר, י"ד. חיזוק התורה (תוספת המעתיק: הישיבות בליטא), ט"ו. הנטיה הסגפנית ("הפרושים") ט"ז והקנאית (בעלי מריבה נגד חשודים על קלקול הדת), י"ז. הביקורת י"ח. והאמנות, י"ט. דלדולי כח המתבטאים ע"י יאושים (הערת המעתיק: שמא כוונתו לסופר ברנר וכיו"ב) כ. והסתות שונות. כל חזיון יחידי איננו עולם מלא, ויש מהם בגדר מחלה ורע מוחלט. אבל בהיותם מתאחדים ומתארגנים יחד, כל אלה החזיונות ומקורותיהם ומסיבותיהם, כל נטיה קובעת לה את מקומה לפי ערכה. אז מתייצבים כולם במערכה, והאוכל והפסולת כל אחד קובע את תפקידו, עד שאפילו הזדונים ודמיוני ההבל, גם הם משמשים תפקיד בתור איזה כח גורם. וכשאין לו תקנה כי אם כליון, הרי כליונו מביא חיים יותר הרבה מאילו לא היה בעולם" ("קבצים", קובץ ד, פסקא נח).

רעיון גדול זה קבל הרב מן עומק הגותו בענין אחדות כל ההויה (עיין "אורות הקודש", ח"ב עמ' שצא, תיא, תנז).

אחרי ראותנו שהאחדות היא בסיס כל הברכות, והיא הכרח וחיוני לישראל, הא כיצד נסביר כל המריבות והפילוגים שיש כעת בישראל? הרב כותב:

"סמוך לעקבא דמשיחא, מתרבה סגולת האחדות באומה וכו'. טמונה היא סגולה זו במטמון של קטיגוריא ומריבות, אבל תוכו רצוף אהבה ואחדות נפלאה" ("אורות", עמ' עז).

מלים הללו מפליאות אותנו ונראות כחלום וציפיה אופטימית ואוטופית. הא כיצד יכחיש את הנראה כ"מציאות"? אמנם הרב הרגיש בסתירה פנימית זו וענה על כך במקום אחר:

"אמנם כל האומר ששקר בדה המן הרשע באומרו 'ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד' (אסתר ג, ח) אינו אלא טועה. באמת מפוזר ומפורד הוא העם האחד, אבל בכל זה עם אחד הוא. ושמא תאמר איך יתכן שיהיו שני הפכים בנושא אחד? 'עם אחד' מצד אחד, 'ומפורד' מצד שני? אל תתמה על החפץ. ישנם פלאים בעולם. והעם הזה שכל עמידתו בעולם מרופדת היא בפלאי פלאות, הוא מראה בהוייתו גם כן את הפלא ההוא, ובמהותו העצמי הרי הוא עם אחד, למרות מה שהוא מפוזר ומפורד" עכ"ל ("מאמרי הראי"ה", עמ' 155).

ועדיין דברי הרב צריכים ביאור. אמנם הוא מצהיר כי שם לב לסתירה, ולא מעלים עין ממנה. אבל כיצד זה מתיישב? ונלע"ד כי מצאנו פתרון בדברי מהר"ל ("נצח ישראל", פרק כ"ה). הוא מסביר כי כדי שתתקיים הגלות, גזר הקב"ה שיהיו בני ישראל מפולגים איש נגד דעת חברו.

"שאם לא היו מחולקים, לא היה מקוים בהם הפיזור והפירוד. כי אם יש להם לב אחד ביחד, אין כאן פיזור בין האומות. וגזירת הש"י שיהיו מחולקים" עכ"ל.

כלומר חילוקי דיעות הללו הם גזורים מפי עליון ית"ש ואין זאת תכונת ישראל בעצם. (אמר המעתיק: מקור יש לזה בנדרים כב ע"א "ונתן ה' לך שם לב רגז" (דברים כח, סה), שם הוא חו"ל).

וכך הרב עצמו מרמז בדבריו:

"מחלת הגלות שבפועל שנתכה עלינו במלוא זעפה וכו' היא מלפפת אותנו ועושה אותנו לעם מפוזר ומפורד".

ואח"כ הרב מנחם אותנו:

"הננו קרובים להכיר כי ישנה תרופה גם למחלת הפיזור והפירוד שלנו. וסוף כל סוף עם אחד אנחנו ועם אחד נהיה וכו'. 'לך כנוס את כל היהודים' (אסתר ד, טז). וכו'. (והרב משווה בין מחלות הציבור למחלות היחיד, כדלהלן). המחלות הנפשיות ותוצאותיהן הגופניות, אינן מקננות אלא בצד הזיבורית של האדם, הצד הפומבי והמפורסם שלו. אבל הצד הגנוז שלו, הצד הבלתי ידוע שלו, הוא תמיד מלא אומץ, מלא חיים וכח. ומאוצר בריאותו הגנוזה יש (סיפוק) (אפשרות) להשפיע על הצד הידוע והפומבי שלו, המטעה אותו לחשוב על עצמו שהוא חולה ורצוץ, בשעה שבאמת הוא בעל נפש אמיצה בריאה ומלאה חיים ועוז" עכ"ל ("מאמרי הראי"ה", עמ' 155-156).

זה נכון בחיי היחיד, וגם נכון בחיי הציבור.
(ישראל) "האחדות שלהם היא עצמיית" ("מדבר שור", דרוש ראשון, דף יג).

הצד הרעיוני והצד המעשי
הצד המחשבתי מלמד כי כל צאצאי האבות, ובני הגרים הנלווים אליהם, כולנו אחים זה לזה. כולנו צריכים לנהוג זה עם זה בחמלה ולדון זה את זה לכף זכות. במה דברים אמורים? כאשר הם נאמנים לתורת ה', ולמרות שאינם נזהרים לשמור מצוותיה אבל מאמינים בקדושתה. אבל כאשר גם זה חסר, אסור לנו לנהוג בכופרים באחוה הנ"ל. בין מפני שאנו צריכים לחנך התועים לחזור בהם, ובין מצד שניזהר לא להיות מושפעים מרפיונם. וכבר הרמב"ם דן בזה בפירוש המשניות (סנהדרין, פרק אחרון, בסוף י"ג יסודות. במהד' הגר"י קאפח, נזיקין, עמ' קמ"ה). וכנראה זה מה שאמר דוד "חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך" (תהלים קיט, סג). ועיין דברי הראי"ה באגרותיו (ח"ב עמ' קפז) כיצד מכירים מי מאחינו החוטאים אבל עדיין לא איבד "את הסגולה" של ישראליותו. והעמיד לזה שלשה תנאים: א . אוהב את עמו ב. אוהב את ארצנו ג. בעל מדות טובות יהודיות.

ו"השאר פירושא הוא. זיל גמור".

אחדות ומחלוקות

איזורים נוספים:

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

עוד בנושא אחדות ומחלוקות

1.
אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
הרב יובל שרלו | תמוז תשפ"ו
2.
מהי 'מחלוקת לשם שמים'?
רבנים שונים | סיון תשס"ח
3.
נורמלי זה לא מבורך, להט"ב זה לא ארור
הרב עזריאל אריאל | ב' שבט תשפ"א
4.
אחדות או אחידות
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | תשע"ג
5.
איך הגיב הרב קוק כשגדולי ישראל חלקו עליו?
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ב אדר א' תשפ"ב

הרב משה צוריאל זצ"ל

ר"מ לשעבר בישיבת שעלבים, חיבר את הספרים אוצרות הראי"ה, אוצרות התורה, אוצרות המוסר ואחרים. שימש כר"מ בישיבת ההסדר בראשון לציון.

ישראל והעמים
אהבה אוניברסלית - על יחס חיובי לאומות העולם
משנתו של מאור הדור, הראי"ה קוק
א' אדר, תשס"ו
המאבק על הארץ
על הגולן, סיני ועבר הירדן
סיון תשס"ח
שיעורים נוספים
התעמלות הגוף ועניני "גבורה"
משנתו של מאור הדור, הראי"ה קוק
ט"ז טבת, תשס"ו
מאמרי הראי"ה
כיצד חינך הרב קוק לאהוב גם את המינים?
תמוז תשע"ז

אחדות ומחלוקות

אחדות ומחלוקות
אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
הרב יובל שרלו | תמוז תשפ"ו
בימה תורנית
מהי 'מחלוקת לשם שמים'?
רבנים שונים | סיון תשס"ח
אחדות ומחלוקות
נורמלי זה לא מבורך, להט"ב זה לא ארור
הרב עזריאל אריאל | ב' שבט תשפ"א
אחדות ומחלוקות
אחדות או אחידות
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | תשע"ג

אחדות ומחלוקות

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

מגד ירחים
שאילת גשמים בארץ ישראל ובחוץ לארץ
מתוך "מגד ירחים" בהוצאת "בית הרב", גיליון 133
הרב יהודה זולדן | חשוון תשע"א
מגד ירחים
שאילת גשמים בארץ ישראל ובחוץ לארץ
מתוך "מגד ירחים" בהוצאת "בית הרב", גיליון 133
הרב יהודה זולדן | חשוון תשע"א
59 דק'
נח
מֵאֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַגְּשָׁמִים? מִשֶּׁיֵּצֵא חָתָן לִקְרַאת כַּלָּה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשע"ט
59 דק'
נח
מֵאֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַגְּשָׁמִים? מִשֶּׁיֵּצֵא חָתָן לִקְרַאת כַּלָּה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשע"ט

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב יהושע שפירא
הרב יוסף צבי רימון
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הרב נחשון רבינשטיין
הרב שבתי סבתו
הרה"ג יעקב אריאל
הרב חיים ירוחם סמוטריץ

48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז