ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- גלות וגאולה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
אנחנו מתקדמים. מהחירות ממצרים בפסח, אנו עולים אל יום השואה והגבורה, שבו נבנית קומה נוספת של חירות. קומתה הגבוהה היא ההבעה שלה אף בתוככי עומק הגלות, דבר שלא היה במצרים. היכולת לגלות גבורה בתוככי עמק הבכא היא גבורת רוח של חירות אמת המופיעה בלי כל מסגרת, מאחר שהיא נובעת מעומק הנשמה.
משם אנו עולים בקודש אל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ויום עצמאותנו הוא קומה נוספת על פסח ויום הזיכרון לשואה ולגבורה, משום שאלו ענייני הגבורה והפדות הפותחים את גאולתנו השלישית והאחרונה, העודפת על גאולה ראשונה של מצרים בהיותה בלתי הפיכה, נצחית ומושלמת. ואנו כבר במסדרון אל השלמתה. גאולה שלישית היא קבועה משום שאינה מותנית בדבר, "למעני למעני אעשה" נאמר עליה. זהו ביטוי עליון של הקשר של עם ישראל עם ייעודיו, עם הקב"ה. מאחר שאין הקשר זקוק שוב לתנאים ומסגרות כלשהן, הוא הופך לקבוע. לעצמי.
משם, עם המדינה ועם הגבורה, עם המלכות ועם הכלל-ישראליות, עם החירות ועם האתחלתא דגאולה, אנו מגיעים אל פסגת הר סיני, בחג השבועות. מתן תורה בהר סיני לעם שזה עתה יצא ממצרים בחיפזון, הוא שיאה של ההכרזה כי איננו זקוקים למעשה חיצוני או למסגרת כדי להבין שאנו חלק מכלל ישראל ומהקב"ה. זהו ייעודו של מסלול הצמיחה. אלו ארבעים ותשעה ימי מסע שאחריהם אנו חונים ביום החמישים.
מאכל עדין
כפתיח לכל המסלול הנאדר בקודש הזה, בימי ערבי פסחים אנו נוהגים בקיום מצוות מתן קמחא דפסחא - לתת מצות לעניים לאכילתם בחג. הנתינה הזאת היא הפתיח המושלם למסלול חגים וימי זיכרון אלו, כי זו נתינה דינמית ותהליכית שמצמיחה הפנמה ששוב איננו זקוקים למעשה חיצוני או למסגרת כדי להבין שאנחנו חלק מכלל ישראל ומהקב"ה.
חלקים ממצוות הצדקה שבתורה נאמרו על כסף ועל שווה כסף, אך לאו דווקא על מיני הצומח. ואומנם חלקם של הצדקות נאמרו על מיני צומח דווקא. הקמחא דפסחא הוא צדקה ממין הצומח, חיטים וחמשת מיני דגן המרכיבים מצה כשרה. צדקה שניתנת ממין הצומח היא, כשמה, עניין ששייכת בו צמיחה: צדקה דינמית, לא סטטית. צדקה צומחת: "זורע צדקות, מצמיח ישועות". יש כאן תהליך של גדילה והתפתחות. "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד". אנו צומחים – "רבבה כצמח השדה נתתיך ותגדלי", נאמר על יציאת מצרים. מגמתו של התהליך היא להפוך את ההרגל לטבע. להפנים את הקניין כך שלא יצטרך עוד למקור חיצוני.
הזוהר מסביר שברגע היציאה ממצרים זקוק האדם למאכל עדין, מצה, כמו חולה שזו רפואתו. לאחר מכן הוא כבר בריא ורשאי לאכול חמץ. יש כאן תהליך: בתחילה הבריאות תלויה בחיזוקה המתמיד על ידי המצה, לאחר מכן הבריאות היא כבר קניינו של האדם והוא לא זקוק להזין אותה. כשהמצה בלועה בי אני בריא רוחנית בעצמי, הפנמתי את זה ואינני זקוק שוב לינוק מהמקור, לכן אני מותר באכילת חמץ.
גם בנתינת קמחא דפסחא אפשר לזהות תהליך. תחילה אני לוקח אחריות על המקבל רק ברמה הבסיסית: לדאוג לו למצה לחג. בהמשך אני דואג לו לכול, לרוחניות ולגשמיות. בעצם לא רק לו, אלא לכלל כנסת ישראל. והראיה לכך היא שבשבועות אני כבר עומד כנשמה אחת גדולה במעמד של "וייחן שם ישראל כנגד ההר כאיש אחד בלב אחד". זה מתחיל במתן הקמחא דפסחא. נתינה מעוררת אהבה. זו אהבה הזקוקה למנוע-מניע חיצוני. בשבועות אין דין של קמחא דעצרתא (שמו של חג השבועות בתלמוד). כבר הפנמתי את זה. הפנמתי שאני אוהב, שאני חלק, בלי כל פעולה.
לבנות את הנשמה
עניין זה של הפנמה בלא מניע חיצוני, שהעניין עצמו נמצא בי כשיאו של תהליך הצמיחה וההפנמה, נמצא גם בביטוי נפלא של הזוהר המתאר את שתי הלחם הנאכלים בידי הכוהנים ביום חג השבועות כמי שנקטרים על המזבח כחלבים ואיברים, וכלשונו "לאתוקדא על מדבחא". הדבר מפתיע: כיצד אפAR לכנות אכילת כהנים כאכילת מזבח? ההסבר המובא בספרי מחשבה הוא פשוט: בשבועות, בשיאה של ההפנמה, אין הקשר בין האדם לאלוקיו מתבטא דרך המזבח, כמניע חיצוני. הכהן שאוכל הוא הוא כמזבח (שו"ת 'לחמי תודה' לרבי יהושע בסאן). הקשר של האהבה כבר מבעיר את שתי הלחם, שיאם של ההקרבות ממיני הצומח, לדרגה שבה הכהן אינו זקוק למזבח כדי לתווך בינו ובין אלוקיו. זוהי הפנמה. הפנמתי שאני חלק מכלל ישראל וחלק מהשכינה.
התלמוד הבבלי במסכת חולין (ז, א) מביא שרבי פנחס בן יאיר היה נצרך לעבור את נהר גינאי, ונעשה לו נס ונבקע בשבילו הנהר, מעין קריעת ים סוף. לאחר מכן עבר שם אדם שנשא עמו קמחא דפסחא, ואף בשבילו נעשה נס זה והנהר נבקע. קמחא דפסחא הוא פתיח של קשר עוצמתי ופנימי עם הקב"ה, קשר של אהבה גדולה, ולכן הוא בוקע נהרות. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה.
מרן הרב קוק כותב פסקה קצרה שמביעה באופן נשגב את הרעיון האמור על הצמיחה, הגידול והפיתוח שבמצוות ("הנשמה מתגדלת"), הבאות מן ההפנמה שלהן ("מתחקקת היא בנשמה"): "מצוות בונות הן את הנשמה. הרעיון הגדול של התוך המלא של אמונת אלוקים בצורתה הרוממה, המאשרת את החיים, הולך הוא ומתלווה עם כל מצווה בצורה פרטית המיוחדת לה. הצורה המיוחדת ההיא מתחקקת היא בנשמה, לפי התוכן של המצווה ולפי הערך של הדבקות הנשמתית, אל האור העליון שבמצווה, וכן הנשמה מתגדלת וכוחה מתרבה" (שמונה קבצים א, ק"ע).
כשאני מעלה בדעתי מתן קמחא דפסחא שיוצר הפנמה אמיתית אצל הנותן ואצל המקבל, אני מצייר בדעתי גוף אמין ואמון על המלאכה, מלא באנשי אידיאולוגיה צרופה שנותנים מתוך אהבה ונתינה שצומחות בנפשם הם ובנפש המקבלים. כשאני חושב על ארגון כזה אני חושב על ארגון שאצלו כל השנה היא מסלול של התקדמות, שבכל חג ובכל נקודת ציון הוא שם, נותן לנותנים את האפשרות לתת, ולמקבלים את המעטפת שנותנת מסגרת לקבל. ארגון שכל מהותו היא ממלכתית, כלל ישראלית, ויש בנותניו ובמקבליו משהו מן הגבורה ומן החזון, שמץ ניחוח מערך החירות, ארגון שמעניק תרגום לשפת הנתינה למשמעותו של מסלול החגים וימי הזיכרון שאנו בפתחו. פסח, יום השואה והגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות וחג השבועות. כך מציתים אור של נשמות שנעשות כולן אומה ומתחילות ללכת אל היעד.
הכותב הוא מנהל מקצועי בארגון 'פעמונים'
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
