ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- דרך עץ חיים
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חודשי השנה
התורה פותחת בשני תיאורים של בריאת העולם, ובחוברת זו תואר כיצד מהווה פרשת המועדים המשך לתיאור הבריאה השני בתורה. תמונה זו משלימה תמונה נוספת, אשר תוארה בהרחבה בחוברת 'חגים מבראשית', והכוללת את האופן בו מהווה פרשת המועדים המשך לתיאור הבריאה הראשון בתורה. כדי לראות כאן את התמונה השלמה, נזכיר בקצרה את עיקרי הקשר בין מקראי הקודש לתיאור הבריאה הראשון, ללא ביסוס מעמיק של הדברים וללא הדיון אודותם.
בפרשת המועדות שבפרשת אמור פותחת התורה בתיאור שבעת ימי השבוע, ולאחר מכן היא עוסקת במקראי הקודש. והנה, בדומה למספרם של ימי השבוע, גם מספר הימים שקרויים 'מקרא קודש' הוא שבעה: ראשון ושביעי של פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת 1 . עיון שיטתי ויסודי בכל אחד מהביטויים והענייניים המרכיבים את פרשת הבריאה 2 , מגלה קשר ברור בין כל אחד מימות השבוע לבין כל אחד ממקראי הקודש, וזאת לפי סדר הימים ולפי סדר המועדים.
ביום הראשון הבדיל ה' בין האור לחושך: "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ", ובהמשך התורה מתוארת הבדלה המיוחסת לה' בעוד שני נושאים, שאחד מהן הוא בין ישראל לעמים: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים" 3 . המועד אליו קשורה ההבדלה בין ישראל לעמים הוא היום הראשון של פסח, שבו משתקפת ההבדלה הן ביציאתם הפיזית של ישראל ממצרים והן ביחסו המנוגד של ה' למצרים ולישראל, המודגש בתורה כמה פעמים.
מלאכת היום השני כללה הבדלה בין מים למים: "וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ", וכן היראות של יבשה שהייתה מכוסה לפני כן במים: "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" 4 . כל אחת מפעולות אלו מופיעה בהמשך התורה בעוד שני עניינים, ואחד מהם הוא קריעת ים סוף, שהייתה בשביעי של פסח. קשר זה מעוגן גם במילה 'יַּבָּשָׁה', המופיעה בתורה שבע פעמים, ושש מתוכן מצויים בהקשר ליום השלישי או לקריעת ים סוף.
התורה מתייחסת ל'ארץ' בימים השלישי והשישי "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ", "תּוֹצֵא הָאָרֶץ". בדומה לכך, המועדים אותם קושרת התורה ל'ארץ' הם המועדים השלישי והשישי, שבועות וסוכות: "כִּי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ", "בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ". והנה, ניתן לראות כי המועד השלישי מקביל ליום השלישי, ואילו המועד השישי מקביל ליום השישי. ביום השלישי ברא ה' את הצומח, ואילו בחג השבועות אנו מביאים לה' את קרבן הצומח; ביום השישי נתן ה' לאדם את עולם הצומח, ובחג הסוכות אנו מצווים לקחת לנו את ארבעת מיני הצומח.
היום הרביעי שבו נבראו המאורות מקביל למקרא הקודש הרביעי, ראש השנה, שחל בראש חודש – מועד התחדשות ראיית הלבנה. המאורות קובעים את סדרי הזמנים, ופעולת הזיכרון עצמה, שעל שמה נקרא החג "זִכְרוֹן תְּרוּעָה", הינה פעולה השייכת לממד הזמן.
ביום החמישי נבראה "נֶפֶשׁ חַיָּה", והמילה המרכזית והמנחה בפסוקי יום הכיפורים היא הנפש: היא מוזכרת בהם חמש פעמים, בהקשרים מגוונים, והיא לא מוזכרת כלל בפרשת המועדות ביחס לשום מועד אחר 5 .
כאמור, ביום השישי נתן ה' לאדם את עולם הצומח, ונתינה זו מתממשת בחג הסוכות, בו אנו מצווים לקחת את ארבעת מיני הצומח, ולשמוח בהם לפני ה' שנתנם. למעשה הצירוף 'פרי עץ' מופיע בתורה שלש פעמים בלבד, שפעמיים מתוכן הן ביחס ליום השישי וחג הסוכות. כמו כן, יום השישי בו נאמר "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" דומה לחג הסוכות המאופיין בכך שבו אוסף האדם את מעשה ידיו "בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (פרשת משפטים), ובו נאמר "...כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". בשני הפסוקים אודות היום השישי וחג הסוכות מתואר מצב של שלמות העשייה שאותו ה' רואה או מברך, ובעקבות הראיה/הברכה מתואר מצב חיובי.
היום השביעי שבו שבת ה' מכל מלאכתו, ולא הייתה בו כל עשייה חיובית מלבד שביתה זו, מקביל למקרא הקודש השביעי, שמיני עצרת, שהוא היחיד הקרוי על שם העצירה, ומלבד עצירה זו לא מוזכר ביחס אליו תוכן חיובי נוסף. למעשה במאפיין זה של שמיני עצרת עסקנו גם בתיאור תהליך השיבה לגן עדן המתרחש במועדים.
הממד הטבעי וממד ההתגלות
חכמי ישראל התייחסו בדרכים שונות ליחס בין שני תיאורי הבריאה, וכאן נציין בקצרה כי תיאור הבריאה הראשון הוא תיאור של עולם הטבע, עולם בעל חוקיות קבועה, ובו ה' נמצא מחוץ לבריאה עצמה, ואילו תיאור הבריאה השני מתאר עולם שיש בו תנועה והתרחשות, יש בו בחירה חופשית, טוב ורע, ובו ה' נוכח בעולם שיצר 6 . ההשוואה בין מקראי הקודש לבין כל אחד משני תיאורי הבריאה מלמדת שגם במקראי הקודש חבויים שני ממדים אלו. תובנה זו עולה בקנה אחד עם דבריו של הרב יואל בן נון בספרו 'זכור ושמור', בו הוא ביאר באריכות שבמקראי הקודש חבויים שני ממדים – הממד הטבעי והממד ההיסטורי. כפי שמבאר הרב בן נון, המשמעות הטבעית של המועדים קשורה לחקלאות ארץ ישראל, באביב בקציר ובאסיף, בקרבנות הביכורים שהובאו למקדש מתבואת הארץ. המקדש אשר תופס מקום מרכזי במועדים, ועיקרו בהקרבת קרבנות מהחי והצומח והקטרת הקטורת, מבטא את הקשר החי בין בורא הטבע לבין ברואיו. המקדש בא לקיים את הבריאה הטבעית, ולגלות בה את כבוד ה' הצופה ומשגיח בכל. וכך אנשי המעמד היו קוראים בתורה בכל יום את פסוקי הבריאה של אותו יום ושל מחרתו. לעומת זאת, המשמעות המחודשת והלא טבעית של הרגלים קשורה בנס, ביציאת מצרים ובהיסטוריה. בעוד שעם טבעי נולד ומתגבש בארץ מולדתו, חוגג חגים טבעיים ולאומיים, חקלאיים ופולחניים, ואם הוא גולה מארצו או נטמע בכובשיו בתוך ארצו הוא חדל מלהתקיים, הרי שעם ישראל לבדו התגבש ונולד בנס יציאת מצרים, וארץ ישראל עבורו אינה סתם מולדת טבעית אלא מסורת אבות, שאיפה ומטרה, תפילה וייעוד, כיסופים וחזון – לחבר שמים וארץ, נס וטבע, היסטוריה וחקלאות. אם עם ישראל גולה מארצו או נשלט בארצו או בגלותו על ידי כובשיו, עדיין הוא מתקיים. מייחודו זה של העם נובע כפל המשמעות של החגים.
לאור הדברים שהתבארו בחוברת זו, קל לראות ששני ממדים אלו מכוונים במידה רבה לשני תיאורי הבריאה. הממד הטבעי מכוון לתיאור הבריאה הראשון, הכולל את עולם הטבע, ואילו הממד ההיסטורי מכוון לתיאור הבריאה השני הכולל גלות וגאולה. עם זאת, הקבלה זו אינה פשטנית כפי שנראה במבט ראשון והיא טעונה עיון נוסף, החורג מגבולות חוברת זו.
^ 1.ביחס לחול המועד, מן הפסוקים בפרשת אמור נראה שאין הוא בכלל מקרא קודש: לגבי חג הפסח נאמר "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קדֶשׁ... וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קדֶשׁ", ובדומה לכך בתיאור חג הסוכות שם. אולם בדברי חז"ל בכמה מקומות עולה שגם חול המועד הוא מקרא קודש (ראה לדוגמה במכילתא פרשה ט' ובמסכת חגיגה יח א). עיון רחב במקורות חורג מגבולות חוברת זו, וכאן נציין רק את המסקנה לפיה חול המועד אינו מקרא קודש מצד עצמו, אלא מצד היותו חלק מהמועד כולו. וכך אכן מפורש בספר הזוהר (מובא בבית יוסף סימן לא), שאין לחול המועד מעצמו כלום, אלא מאורו של יום טוב. וכך מפורש בספר הזוהר "חולו של מועד דלא איקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמא כלום אלא מנהירו דיום טוב".
^ 2.לצורך בדיקת הקשר בין הימים למועדים, נאספו בשלב הראשון כל הרכיבים – המילים (כדוגמת 'דשא'), הצירופים (כדוגמת 'פרי עץ') והעניינים (כדוגמת 'נתינת הצומח לאדם') – הכלולים בפרשת הבריאה, למעט רכיבים החוזרים על עצמם תדיר בימי הבריאה ואינם מייחדים יום מסוים. לאחר מכן, נערכה בדיקה ביחס לכל אחד מהרכיבים הללו האם הוא מאפיין (לשונית או עניינית) לפחות אחד מהמועדים, כפי שמועד זה מתואר בהמשך התורה.
^ 3.הבדלת ישראל היא גם עניין הבדלת האדם המורד בה' לכלל ישראל: "וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה" (פרשת ניצבים). ההבדלה הנוספת היא בין שבט לוי לשאר ישראל: "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל" (פרשת קורח).
^ 4.פסוק זה נאמר בתיאור היום השלישי, אולם לפי החלוקה הנובעת מההיגד "וירא אלהים כי טוב" הוא מופיע במסגרת השלב השני של הבריאה, וכפי שציין רש"י הוא שייך ל'מלאכת היום השני'. ואכמ"ל.
^ 5.ראה למעלה, הערה 25.
^ 6.ראו בהרחבה רבה בסדרת שיעוריו של הרב שמעון קליין,
https://www.yeshiva.org.il/midrash/12147
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
