ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- כללים בלימוד תנ"ך
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיה מוריה בת אסתר
הרב נריה גוטל כתב מאמר בשם 'תורת ארץ ישראל – התלמוד הירושלמי במשנת הרב קוק', שבו הוא טוען שכאשר הרב קוק משתמש בביטוי "תורת ארץ ישראל" הוא מתכוון תמיד לתלמוד הירושלמי. ישנם כאלו שחושבים שחז"ל עשויים מעור אחד, ולא כל כך ברור, במיוחד בישיבות ארץ ישראל שם עוסקים הרבה בצד הציבורי, שהתלמוד הבבלי מציג בעקבות המציאות שבה הוא חי גישה חינוכית שונה. חשוב לשים לב לגישה זאת, כדי שנבין טוב יותר את הגישה החינוכית המיוחדת של תורת ארץ ישראל, גישה שחייבת להטביע את חותמה בתקופה זו של תחייה לאומית.
הצדיק בתורת ארץ ישראל
האם מקורות התלמודים מאששים את התפיסה שמציג הרב קוק? ניתן כמה דוגמאות כדי להמחיש את הדברים. התלמודים בריש מסכת ברכות מספרים על דוד המלך שהיה קם באמצע הלילה, אולם ישנו הבדל מרכזי בין התלמודים. בתלמוד הבבלי מסופר שדוד היה עוסק בתורה. בתלמוד הירושלמי כנראה שלא חולקים על קביעה זאת, אולם התלמוד הירושלמי מדגיש את העובדה שדוד המלך היה מעורר את חבירי תורה, כלומר את ראשי הישיבות. ישנה כאן שאלה מרכזית האם עיקר עניינו של המלך הוא הלימוד הפרטי, או שעיקר עניינו של מי שמנהיג את עם ישראל הוא להפעיל בצורה הטובה ביותר את מערכת החינוך.
דוגמה נוספת להדגשה זאת של התלמודים היא ההספד שנאמר על יואב בן צרויה שר צבא ישראל. לפי התלמוד הבבלי (סנהדרין סוף פרק רביעי) מתארים את יואב כמי שביתו היה נקי מגזל והיה גם בית מכניס אורחים, כלומר מתרכזים באישיותו הפרטית של יואב. לעומת זאת לפי התלמוד הירושלמי (מכות ב, ו) מעמידים במרכז את תרומתו לכלל – יואב בן צרויה היה בונה מבני ציבור ומפרנס תלמידי חכמים. על הפסוק בספר ישעיהו (נח, ב) "ואותי יום יום ידרשון" מסביר התלמוד הבבלי שכל מי שעוסק בתורה יום אחד מעלה עליו הכתוב כאילו למד שנה שלמה (חגיגה ה, ב) - במוקד נמצאת התורה של היחיד, בעוד שבתלמוד הירושלמי דורשים את אותו פסוק על מצוות כלליות כמו שופר וערבה (ראש השנה ד, ח), שמכנסות סביבן ציבור גדול. אותו פסוק והתייחסויות שונות לגמרי.
הסבר זה גורם לנו להבין טוב יותר מהי הגדרתו של צדיק בתקופה של תחייה לאומית. התלמוד הבבלי קובע שישנם 36 צדיקים בכל דור, בעוד שהתלמוד הירושלמי מסתפק ב-30. לכאורה מה כל כך עקרוני במספר הצדיקים? דומה שבאמת המספר אינו כל כך משנה, מה שחשוב יותר הוא הפסוקים שעליהם סומכים התלמודים. התלמוד הבבלי סומך על הפסוק "אשרי כל חוכי לו" - לו בגימטריה 36. לדעת התלמוד הבבלי צדיק הוא אדם המעלה שכל כולו דבקות בקב"ה. לעומת זאת הפסוק שמציג התלמוד הירושלמי הוא הפסוק בפרשת וירא אודות אברהם: "ואברהם היה יהיה לגוי גדול" - יהיה בגימטריה 30. לדעת התלמוד הירושלמי דמות הצדיק מודגמת על ידי דמותו של אברהם אבינו. צדיק הוא אישיות מיוחדת שמחוברת לאומה וחושבת כל הזמן איך לקדם את המציאות, איך לבנות את האומה הישראלית, איך עם ישראל יהיה לגוי גדול. מעניין הדבר שבמקום אחר ביחס לחוני המעגל, שמוגדר בחז"ל צדיק, אומר הירושלמי שחוני המעגל שאב את כוחותיו מהאומה הישראלית. לדעת התלמוד הירושלמי לא יכול להיות דגם של צדיק שאינו מחובר לאומה.
זווית חדשה לעקידה
לאור הסתכלות זאת ייתכן שנבין טוב יותר את פרשת העקידה כפי שמצייר אותה התלמוד הירושלמי. ראשית, נקדים ונאמר שהתלמוד הירושלמי אוהב לחדש. גם בפרשות שדשו בהן רבים, תמיד נמצא בתלמוד הירושלמי הארה חשובה, שייתכן שתגרום לנו להסתכל על הפרשה בזווית קצת אחרת. כך בחטא העגל, כך בחטא המרגלים, וכך כפי שנראה גם בפרשת העקידה.
כאשר אנו שואלים את השאלה מי עומד במרכז פרשת העקידה, מסתבר שישנן שתי תשובות אפשריות לשאלה זאת. תשובה אחת היא כמובן אברהם אבינו, ותשובה שנייה היא יצחק אבינו. התלמוד הירושלמי (תענית ד, ב) מפתיע ומגלה כדרכו הסתכלות ציבורית. לא אברהם אבינו עומד במרכז ולא יצחק אבינו. מי שעומד במרכז הוא עם ישראל.
הרקע להסבר הירושלמי לפרשת העקידה נוגע למשנה במסכת תענית העוסקת בברכה שמוסיפים בתעניות ציבור, שעוסקת בכך שהקב"ה ענה בחיוב לתפילתו של אברהם אבינו. ברכה שנגמרת במילים "גואל ישראל". התלמוד הירושלמי שואל שאלה פשוטה: מדוע כתוב גואל ישראל, הרי רק יצחק נגאל? כמובן שההסבר הפשוט, שגם אותו מביא הירושלמי, הוא שגאולתו של יצחק גרמה להמשכיות של עם ישראל.
מסתבר שהמקשה ציפה לתשובה עמוקה יותר, תשובה שעונה גם על שאלה נסתרת שמעלה המשנה. המשנה אומרת שהברכה הנאמרת היא "מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם". הנוסח "מי שענה את אברהם" מעיד על כך שאברהם ביקש משהו מהקב"ה במעמד העקידה. הדברים תמוהים מאוד, שכן לא מצאנו בפשט הכתובים ביחס לעקידה שאברהם מבקש בקשה כלשהי מהקב"ה.
התשובה לדברים היא שבאמת לא מדובר קודם העקידה, אלא לאחר העקידה. אברהם אבינו מבין היטב מדוע הקב"ה הכניס אותו לניסיון הזה. אברהם מבקש אחר העקידה מהקב"ה שכמו שהיה לו מה לומר ביחס לעקידה, הרי אמרת לי שביצחק ייקרא לך זרע - ואם אברהם היה אומר כך, הרי ממילא הניסיון היה מתבטל מעיקרו, מכיוון שמדובר בטיעון צודק - הרי מבקש אני ממך הקב"ה שבשעה שייקלעו בניי למצבים קשים, תהא אתה מלמד עליהם סנגוריה. כל מטרת העקידה היא טובתם של ישראל.
קרניים של גאולה
התלמוד הירושלמי בסוגיה זו אינו מסתפק בכך, ומביא הסבר שלישי מדוע אנו חותמים את הברכה במילים "גואל ישראל". הירושלמי טוען שכל עקידה יצחק אינה רק בחינת מאורע היסטורי, אלא היא בעצם תמונת ראי למה שקורה ויקרה לעם ישראל.
האיל שנאחז בסבך מסמל לדעת הירושלמי את הסיבוכים ואת המצבים הקשים שעתיד עם ישראל להיקלע אליהם, כולל מצבים רוחניים חמורים. אולם בסופו של דבר הקב"ה מבטיח לנו גאולה. גאולת ישראל פירושה הוא שעם ישראל ממלא כראוי את התפקיד שהוא יועד לו, וממילא תיווצר מציאות של עולם מתוקן, עולם שבו כל האנושות תבין שהקב"ה הוא מלך על כל הארץ. גאולת ישראל מסומלת על ידי קרניו של האיל. הקרניים הנאחזות בסבך מסמלות, כאמור, את הסיבוכים, אולם בסופו של דבר מובטח לנו שנגיע למציאות של גאולת ישראל, נשחרר את הקרן ונתקע בה תקיעה גדולה. כבר עכשיו, למרות כל הצרות והמשברים, אנו בטוחים בגאולתם של ישראל ולכן אנו מסיימים בברכת "גואל ישראל".
מתוך העיתון בשבע
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.

בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא









