ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
זה לא היה פשוט, כי חלפו שני עשורים מאז שצופיה התראתה עם בנות דודתה בחתונתה. היא תיארה לעצמה שכולם יופתעו מגילה המעודכן, ובפרט מהמראה המשודרג שלה עם הכובע והבגדים הצנועים.
וכצפוי קריאות "וואי!" ו"אני לא מאמינה!" נשמעו מכל עבר, וכן משפטים כמו "אני זוכרת איך בילית באילת...", "לא אשכח את הפוסטרים של כל הזמרים שהיו תלויים בחדר שלך...". כל אחת החלה לספר על חטאיה ועוונותיה של צופיה...
הן התייחסו לכך כאל מסע זיכרונות, ואילו היא הרגישה שזה מסע ביזיונות מטורף, ורצתה ממש לקבור את עצמה. בעלה נחום שישב לצידה ידע אומנם, פחות או יותר, מה שהיא עברה, ובכל זאת פירוט הדברים באוזניו הביך אותה. היום היא רואה את עצמה כאישה אחראית שומרת תורה ומצוות, והיה לה מאוד משפיל לשמוע על הצעירה הזאת שעשתה כל כך הרבה שטויות... היום היא אישה נשואה יראת שמיים עם ארבעה ילדים, והזיכרונות הללו נשמעו לה כמו חוויות מהגלגול הקודם.
קרובותיה לא עשו זאת מתוך רוע לב או רצון לבזות, אלא פשוט זכרו אותה כך והיה מוזר להן לראותה כל כך אחרת.
הרגש הראשוני שהתעורר אצלה היה כעס, רצון למחות בפניהן, אבל בגלל שלמדה במשך השנים לעבוד על מידותיה חשבה לעצמה: צופיה, תסכימי להיות קטנה! אל תברחי מהמקום הלא נעים הזה. תודי על האמת: נכון, הן צודקות, זה מה שהיית פעם...
מתחושה של כעס והשפלה עברה למצב של הסכמה להשתתף עמן בהתרגשות הזאת. זה לא היה מלאכותי מצידה, אלא בא ממקום אמיתי לגמרי. היא החלה לחייך לכולן, צחקה מכל ליבה והודתה על האמת: "נכון, פגשתי אותך באילת והייתי כך וכך", "את זוכרת טוב, באמת תליתי את הפוסטרים האלה". היא שיתפה איתן פעולה עד הסוף.
ואז האיר לה דבר נוסף: אומנם הן מזכירות את עוונותייך, אבל תראי מי עומד מולן כעת - בן אדם אחר לגמרי! במקום לראות את ההשפלה, תראי את השינוי שזכית לעבור במשך השנים, שגם הן רואות אותו. דווקא החטאים של העבר מרוממים את המצוות שאת זוכה לעשות בהווה.
בתום שעה של ביקור הניחומים אמרה לבעלה שעליהם לחזור הביתה לילדיהם. מחוץ לבית ראתה בת דודה שכל אותה שעה לא הייתה בתוך הבית ולא השתתפה במסע הזיכרונות המשפיל. דווקא אליה הייתה קשורה במיוחד בעבר, אבל בגלל שבת הדודה שוחחה בפלאפון החליטה צופיה שתאמר לה שלום ותצא החוצה.
היא נופפה לעברה לשלום, ובת הדודה אמרה: "חכי, חכי לי! אני חייבת לומר לך משהו חשוב!".
צופיה המתינה לה רגע כדי שתסיים את שיחתה בחושבה: לא אכפת לי לשמוע עוד על חטאיי העבר. כבר התרגלתי...
הדודה תקווה ע"ה לא הייתה לפי זיכרונה בקשר טוב עמה מאז שחזרה בתשובה. היה לה בן שחזר גם הוא בתשובה למורת רוחה, וזה הגביר את האנטי שלה כלפי צופיה. הדודה פחדה שתהיה קיצונית ולא נורמלית. בגלל שהביעה את חששותיה צופיה לא התקרבה אליה כל כך. הייתה רק פעם אחת שהדודה שאלה אותה שאלות כלליות על אורח חייה החדש - אם היא אוכלת אצל הוריה וכדומה - וצופיה ענתה לה בחביבות והקרינה שהיא בכלל לא בלחץ מחייה החדשים, ויודעת לקחת אותם ברצינות הראויה ומאידך גם בקלילות. זו הייתה שיחת הטלפון היחידה שהייתה לצופיה עם דודתה המנוחה בגלל המתח שהרגישה מצידה.
בת הדודה סיימה את שיחת הטלפון ואמרה לצופיה: "תדעי לך שאמא שלי מאוד העריכה אותך! היא תמיד אמרה שאת האדם הכי אמין ורציני שהיא מכירה. היא כל כך אהבה את זה שיש לך ראש בריא ושאת יודעת להעביר את היהדות הכי טוב. כשרצתה להדגים חזרה בתשובה בריאה ומאוזנת, תמיד הביאה אותך כמופת. היא ממש ייקרה והעריצה את כברת הדרך שעשית".
מילותיה הפתיעו את צופיה. בת הדודה הזאת הייתה פסיכולוגית ילדים ודבריה לא היו סתם מחמאה מהשפה ולחוץ. והעיקר, היא נדהמה מכך שדודתה המנוחה ראתה את חזרתה בתשובה באור חיובי, מה שלימד אותה שאיננו יודעים מה עובר לאדם אחר בראש, ועד כמה צריך לדון אותו לכף זכות.
זה היה סיום מתוק למסע הביזיונות המר שצופיה צלחה. היא ממש ראתה בחוש שאם אדם מקבל ביזיונות בהכנעה אמיתית ובדעת מיושבת, הכול מתהפך לטובתו וסוף הכבוד לבוא. היא הרגישה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מלטף אותה ואומר: בתי, התנהגת בדיוק כמו שרציתי!
לאחר פרידתה מבת הדודה נסעה צופיה עם בעלה בלילה קר ואפל ובדרך שבקושי נראתה, אבל ליבה היה חם ונפשה מוארת כאור היום.
מתוך העיתון בשבע
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם : [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
