ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב המקובל יצחק בן טפחה זיע"א
פרשתנו פותחת בציווי של ה' למשה שילך לפרעה, שישלח את ישראל מארצו - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" (שמות י, א). שואל בעל הטורים, מדוע אמר הקב"ה למשה "בא אל פרעה" ולא אמר לו "לך אל פרעה", כפי שכבר אמר לו לפני כן (שם ז, ט"ז) "לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר"? והוא עונה, וז"ל:
"כשהיה אומר לו לבא לביתו היה אומר לו 'בא', וכשהיה אומר לו לילך אליו המימה היה אומר לו 'לך'", עכ"ל.
ועוד ניתן ליישב על פי מה שמוסיף בעל הטורים (שם):
"בא, עולה בגימטריא ג', רמז לו ג' מכות שיביא עוד עליו", עכ"ל.
ועוד נראה ליישב, ראה משה רבנו שפרעה - מכה אחרי מכה - מכביד את לבו ומשקר עליהם, וגם לאחר מכת הברד בסוף הפרשה הקודמת, שנכנע פרעה, בכל אופן הוא המשיך ברמאותו, כמו שכתוב (שם, כז-לה):
"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹקִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד".
ומשה רבנו הרגיש שאין פיו ולבו של פרעה שוים, ואמר לו (שם) "כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' וכו', וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹקִים". משה רבנו אומר לפרעה שהפחד שלו אינו נובע מיראתו את הקב"ה, אלא שפחד מהמכות ומהשלכותיהם, ובכל זאת פרעה חזר לסורו ולעקשנותו, וכך כתוב (שם) "וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה". כשראה כך משה, התייאש, ואמר להקב"ה שהוא איננו מסוגל יותר ללכת אל פרעה לנוכח הרמאות המקוממת שלו, אמר לו הקב"ה, הפעם אני בעצמי אבוא אתך, ואז הסכים משה, וזהו שאמר לו הקב"ה " בא אל פרעה", כלומר בא עמי, ולא אמר לו 'לך' אל פרעה.
מטרת מצות סיפור יציאת מצרים
הקב"ה אומר למשה רבנו שאחת המטרות העיקריות שבגינה הביא על פרעה את כל המכות במצרים, היא כדי להכיר בגדלותו של ה' וכי הוא מושל במערכות שמים וארץ, ושברצותו ברא עולם וסדריו, וברצותו הופכם, ומשום כך נצטוינו במצוה מיוחדת של סיפור יציאת מצרים לבנינו ולבני בנינו, כמו שכתוב (שם, י, ב) "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". ואם אדם מספר לבניו על ניסי ומכות מצרים בכל עת, הוא מקיים מצוה. אבל בליל פסח זו אינה מצוה בעלמא אלא חובה וציווי דאורייתא. וצריך כל אדם להתאים את סיפור הניסים לפי הרמה והחכמה של הבן, יש בנים ששואלים ומתעניינים, ויש בנים שלא שואלים כלום אם לא מסייעים בעדם, יש בן גדול ובוגר, ויש בן קטן ומתלמד - לכל אחד ואחד צריך האב להתאים את אופן הסיפור ואת רמת הסיפור, כדי לקיים את מצות ה' בשלמות.
כמו כן, יש עבודת ה' שנובעת מתוך יראה, יש עבודת ה' שנובעת מתוך אהבה, ויש מיראת הרוממות - אבל רצונו של הקב"ה בלילה זה הוא שתהיה ידיעה מוחלטת ומוחשית של מה שעשה במצרים, ומכאן אנו למדים על גודלה וחשיבותה של המצוה הזאת של "וידעתם כי אני ה'".
ויסר מעלי רק את המות הזה - מכת ארבה
וכתוב (שם, יב):
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד".
וכתוב (שם, יד-יז):
"וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד וכו', וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ וכו' וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַה' אֱ-לֹקֵיכֶם וְלָכֶם. וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱ-לֹקֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה".
פרעה מכנֵה את הארבה בשם "מות", הפשט הוא מכיון שהארבה אכל את כל יתר המחיה שהותירה מכת הברד, וכעת העם המצרי בסכנת קיום ממשית ואין מה לאכול.
וכך שמעתי את הדברים מפיו של חכם מנשה שלו ע"ה ששמע מבעל הבא"ח זיע"א בעצמו: בדרך כלל, קוראים את פרשת בא בחודש שבט שבו חל ראש השנה לאילנות. ויש להבין, מה לפרשת בא ולט"ו בשבט? אלא, פרעה ראה שהארבה אכל את יתר הפלטה מן העצים, ולאחר מכן, כשנגמר כל מה שיש לאכול על העצים, הם התחילו להתנפל על המצרים והיו מכרסמים את אוזניהם, את אפם ואת ידיהם, והתפלא על כך פרעה. אמר לו משה רבנו, דע לך שהארבה יודעים "כי האדם עץ השדה", וראו בבני אדם עצים, ולכן אכלו אותם כמו שאוכלים עצים. זהו שאמר פרעה, "ויסר מעלי רק את המות הזה", כי היו המצרים נהרגים ומתים מהארבה.
מכת ארבה - הוכחה לשבת ולתחיית המתים
משה רבנו היה בכל עת מלמד את עם ישראל על שמירת שבת, וכי יש בורא לעולם שברא אותו בששה ימים ונח ביום השביעי, וכן לימדם על ענין תחיית המתים, והיו פרעה והמצרים מתאמצים לסתור את דבריו, והיו מכריזים שלא לשמוע למשה וכי כל דבריו לא נכונים. אבל מכת ארבה היתה תשובה ניצחת לתחיית המתים ולשמירת שבת. כשהיו הארבה על כל ארץ מצרים, הם ישבו על העצים ועל העשבים, ואכלו וכרסמו הכל. וכשהגיע יום שבת, כבר בהשמע תקיעת השופר והחצוצרה המבשרים על כניסת השבת, כל הארבה ללא יוצא מן הכלל ירדו מהעצים (שכן אסור לעמוד ולהשען על עצים בשבת, כמובא בשו"ע או"ח שלו, ס"א: "אין עולים באילן, בין לח בין יבש, ואין נתלים בו ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל") ונחו על הארץ. וזהו שמביא בעל הטורים בפירושו על הפסוק "וינח" שהכוונה ליום השבת שהארבה נח בו, וז"ל: "ב' במסורה - דין, ואידך וינח ביום השביעי, מלמד שהארבה נח בשבת". ובמוצאי שבת, רק אמר משה רבנו "המבדיל בין קודש לחול" והנה כל הארבה חזרו לעצים. אמר לו משה רבנו לפרעה, ראית מה זה שבת!? אפילו בריות קלות נזהרות בו!! והיה משה רבנו אומר לישראל, הנה לכם ראיה שיש מצות שמירת שבת, וכי הארבה הם שלוחיו של מי שאמר והיה העולם והם נחים במצוותו.
ועוד אומר לו משה רבנו אתה אמרת שאין מושג כזה של תחיית המתים, הנה כשהתפלל על הארבה כתוב (שם, יט) "לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם". ואומרים חז"ל שכשיצא הציווי שלא יישאר ארבה אחד במצרים, לא רק הארבה החי יצאו ממצרים, אלא אפילו ארבה שהמצרים לקחו אותם ועשו מהם "כבושים" קמו לתחייה וחזרו לים סוף, וכדברי רש"י: "לא נשאר ארבה אחד - אף המלוחים שמלחו מהם". אמר לו משה לפרעה, ראית? הנה זו תחיית המתים. מעתה תודה שאין כה' אלקינו, שבחר בנו מכל העמים לעובדו, ומתינו עתידים לחיות.
ובא משה רבנו לישראל, ואמר להם הנה ראיתם בעיניכם שיש תחיית המתים, וכל מי שמכחיש את הדברים אינו אלא טועה. ולפי זה ניתן לבאר שזהו שאמר פרעה "ויסר מעלינו רק את המות הזה", כי הוא היה חושב עצמו לאלוה הממית ומחיה, ואין מצות שבת בעולם, ובאה מכת ארבה וטפחה על פניו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
