ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- נסיונות, קשיים והתמודדויות
- הלכה מחשבה ומוסר
- כתבי ברסלב
- סיפורי רבי נחמן מברסלב
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה הי"ו
בספר 'שיח שרפי קודש' מובא מעשה של רבי נחמן מברסלב, על עני שהיה מתפרנס מטיט:
סיפר רבינו ז"ל: מעשה בעני אחד שהיה מתפרנס מטיט, שהיה חופר טיט ומוכרן. פעם אחת כשחפר מצא אבן טוב שהיה שויו הון רב מאוד ולא ידע כמה שוויו, והלך לסוחר שיאמוד אותה בשוויה, וענה לו הסוחר שאין בזה המדינה אדם שיוכל לשלם שוויה, כי הוא שווה הון רב וצריך ליסע עבור מכירתה ללונדון לעיר המלוכה.
אולם הוא היה עני ולא היה לו כסף ליסע, והלך ומכר את רכושו הדל והלך מבית לבית לאסוף נדבות עד שהספיק לו ליסע עד הים, ורצה לעלות על הספינה, אולם לא היו לו מספיק מעות והלך להקאפיטן והראה לו המרגלית. כשראה הקאפיטן את האבן הבין שהאדם עשיר הוא, ולקחו על הספינה בכבוד גדול, ונתן לו חדר מיוחד ממדרגה ראשונה וסידר לו כל התענוגים כאחד הנגידים הגדולים. מהחדר שלו היה לו חלון שפנה לים, והוא היה תמיד מתעלס ומשמח נפשו עם המרגלית ובפרט בעת האכילה היה משתעשע עמה, כי השמחה והרחבת הלב טובה ורפואה שיתעכל המאכל בנקל.
פעם אחת כשישב לאכול כהרגלו והמרגלית היתה מונחת על השולחן בשביל להתעלס בה, ומרוב עייפותו נרדם - בינתיים בא המשרת ולקח את המפה והפירורים שעליה עם המרגלית, כי לא ידע שיש עליה מרגלית, והשליך הכל לים. כשהקיץ משנתו והבין כל זה היה לו לצער גדול, וכמעט שיצא מדעתו, כי מה יעשה עתה הרי הקאפיטן גזלן שיהרוג אותו בעד מחיר הנסיעה. על כן עשה את עצמו שמח כאילו לא ארע דבר, והנה הקאפיטן היה בא בכל יום לדבר עמו. וכשבא אליו הקאפיטן לא הבחין על פניו מאומה כי הוא עשה את עצמו שמח, עד שלא הכיר בו שום שינוי. אמר הקאפיטן: הלא אני רואה שהנך אדם חכם וישר לב. ובכן ברצוני לקנות הרבה תבואה ולמוכרה בלונדון ובזה אוכן להרויח הרבה, אולם אני ירא שמא יאמרו שאני גנבתי את הכסף לקניית התבואה. על כן יהיה נא הקניין על שמך ואני אשלם לך עבור זה סכום רב, והוטב הדבר בעיני העני ועשו כן. והנה כשבאו ללונדון מת הקאפיטן נשאר הכל אצל זה העני, והיה התבואה כפל כפלים מערכו של המרגלית.
כשסיים רבינו ז"ל את הסיפור אמר: "המרגלית - לא היתה שלו והראיה שנאבדה ממנו, התבואה כן היתה שלו והראיה שנשאר אצלו. ומשום מה באה לו? רק משום שהתחזק ולא נפל ברוחו"!
ננסה לבאר את הסיפור ואת דברי רבי נחמן מברסלב שעליהם.
ביאור הסיפור
הדרך לצאת מהטיט
" עשה בעני אחד שהיה מתפרנס מטיט, שהיה חופר טיט ומוכרן ". לפעמים יש מציאות שבה האדם הוא עני ברוחו, ומתעסק כל הזמן בטיט. משמעות העיסוק בטיט היא שקיעה כל החיים בעניני העולם הזה, בלי לראות שגם בהם יש מרגלית. כל אחד מאיתנו דומה לאותו עני: לפעמים העניות הזו מקיפה את כל החיים ולפעמים רק ברמה מסוימת.
" פעם אחת כשחפר מצא אבן טוב שהיה שויו הון רב מאוד ". כלומר, לפעמים מזמן הקב"ה לאדם אפשרות להתעלות. בשלב הראשון הקב"ה מזמן לו את האבן כמציאה, והאדם אומר 'יש לי הזדמנות לשנות את החיים שלי', האדם מודע לכך שהנה יש לו פתרון לחיים, הוא יכול להתעלות ולהגיע למדרגות עליונות שהוא לא היה שייך אליהן עד עכשיו. אולם, לשם כך הוא צריך ללכת תחילה למי שעוזר לו ומדריך אותו - ל"סוחר", שיעזור לו להגיע לדבר הגדול.
" וענה לו הסוחר שאין בזה המדינה אדם שיוכל לשלם שוויה ". לפעמים המתנה היא כל כך גדולה, כך שהסוחר אומר לאדם 'איני יכול לעזור לך, כדי לשנות את עצמך אתה צריך להעיז ולשנות את מקומך, לנסוע למקום רחוק, וכך להגיע למדרגות עליונות ולא להיות תקוע בטיט'. בשלב זה צריך שתהיה לאדם נכונות להשתנות, למסור את הנפש, לעזוב את כל הרכוש שיש לו ולהיות מוכן למכור ולצאת לדרך.
איך הופכים את הגורמים המפריעים לגורמים שעוזרים?
" כשראה הקאפיטן את האבן הבין שהאדם עשיר הוא, ולקחו על הספינה בכבוד גדול ..." לא תמיד הדרך פשוטה, לפעמים יש כל מיני "קאפיטנים" בדרך - אנשים עם אינטרסים, וכל דבר שהם עושים בשביל אחרים אינו מתוך כוונה להיטיב הזולת, אלא דוקא לנצל אותו. הצדק והיושר אומרים שאם עני רוצה לעלות באניה בחינם - ילכו לקראתו, ולא ידרשו ממנו לשלם הון עתק. אולם, מנהג העולם אינו כך: כאשר יש אדם שאין לו כסף בודקים כל צ'יק שלו, ואילו כאשר יש לאדם חסכונות בבנק הבנק רוצה אותו, ועושה לו דברים בחינם. אם לאדם יש מרגלית, כלומר אם שאיפותיו הן גדולות ואמיתיות - כולם רוצים ללכת איתו. אפילו הקפיטן לא יעכב אותו, אלא להיפך, הוא יעזור לו וילך איתו.
המשבר
" והוא היה תמיד מתעלס ומשמח נפשו עם המרגלית ובפרט בעת האכילה היה משתעשע עמה, כי השמחה והרחבת הלב טובה ורפואה שיתעכל המאכל בנקל. בינתיים בא המשרת... והשליך הכל לים ". בשלב הראשון, לא תמיד הופכת המרגלית להיות חלק מהאדם, הוא עדיין לא מבין את ערכה. אולם על האדם מוטל להבין את ערכה של המרגלית שנשלחה אליו משמים, להבין שבכחה לתת משמעות לכל חייו, לזכור אותה תמיד בכל ארוחה ובכל הזדמנות. אולם, כשהאדם יושב כל הזמן ועסוק במרגלית הזו - הוא מתעייף, אין ביכולתו להיות עירני כל הדרך, וכך היא פתאום נעלמת לו. ההתלהבות הראשונית דועכת האדם מוצא את עצמו בלי כיוון.
" כשהקיץ משנתו והבין כל זה היה לו לצער גדול, וכמעט שיצא מדעתו... על כן עשה את עצמו שמח כאילו לא ארע דבר ". לאחר שהמרגלית הולכת לאיבוד, עומדות בפני האדם שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא להרים ידים, להשלים עם האבידה ואז לחזור מהר מאוד למצב הקודם. יתכן אפילו שהקאפיטן יהרוג אותו, כלומר האדם עלול להגיע למצב יותר גרוע, כי בשלב הראשון, כשחפר טיט, הוא לא הכיר משהו אחר ולכן הסתדר עם מה שיש לו, אך לאחר שהתחיל לחשוב על המדרגה החדשה וכבר עזב את מדרגתו הקודמת - הוא עלול להישאר 'תלוי באויר', קרח מכאן ומכאן. אולם לפני האדם עומדת אפשרות נוספת, לומר לעצמו 'בסדר, חשבתי שהמרגלית תהיה דרך האבן הזו, ואני צריך כנראה לייצר את המרגלית בדרך אחרת'. הוא לא מתייאש, נותן לעצמו עוד זמן, ומתנהג כאילו המרגלית עודה בידו.
מדוע צריך נסיונות?
בשלב הראשון ה'מרגלית' ניתנה לאדם משמים, היא לא ממנו אלא היא הארה חיצונית לו, שרק המחשבה עליה ממלאת אותו שמחה. והנה כתב ר' נחמן, שכאשר עולה במחשבתו של האדם לעשות מצווה - מיד לאחר המחשבה עולות בידו מניעות מלקיים את המצווה.
מדוע כך הוא הסדר?
לפעמים, הרגע הראשון שבו האדם מתלהב ורוצה לעשות משהו לא בא מתוכו של האדם, אלא מקורו ב'סיעתא דשמיא', בפתח שנפתח לו משמים. המבחן האמיתי הוא בשלב הבא, כאשר המציאה נעלמת - העזרה משמים נעלמת, והאדם צריך לייצר את רצון מתוך עצמו. המבחן והקניין האמיתי של המרגלית הוא בהמשכיות. עצם העובדה שהאדם לא מתייאש, אלא מחליט שהוא עוד ימצא את הפתרון - גורמת לכך שהוא קונה תכונה ששייכת לו.
" והנה כשבאו ללונדון מת הקאפיטן נשאר הכל אצל זה העני, והיה התבואה כפל כפלים מערכו של המרגלית ". בסופו של דבר, לא המרגלית השמיימית נשארת ביד האדם אלא התבואה המחוברת לארץ, אל חייו של האדם עצמו, וכך נמצא שלא רק שהאדם לא הפסיד באבדן המרגלית, אלא הוא אף מרויח מכך - וזאת בזכות העוצמה הפנימית שיש לו.
הרעיון המובע בסיפור מזכיר את הסיפור המפורסם על נחום איש גמזו, שלקח חול והפך אותו לחרבות. ראש הישיבה, הרב זלמן מלמד, מבאר שהפשט העמוק בסיפור אינו שקרה נס. נחום איש גמזו רואה שהחליפו את האבנים הטובות בעפר, ואומר שדבר זה ודאי משמים, ולכן הוא בטוח שיצא ממנו משהו טוב. כאשר אומרים למלך שהיהודים צוחקים עליו אומר נחום איש גמזו את האמת - רצינו להראות את אהבתינו אליך, הבאנו לך אבנים טובות והחליפו לנו אותם, אז אני מראה לך את הקופסה הריקה. נחום לא עשה כישוף שהפך את העפר לעפר מיוחד, אלא הוא אמר אמת פשוטה של חיים. המלך ראה את נחום איש גמזו מבטא אמת של חיים, וכך קלט מה הסוד לנצח בחיים, עם מה ניתן לנצח במלחמה.
סוד הניצחון במלחמה הוא שהאדם בטוח באמת שלו ובצדק שלו. לקיחת העפר וזריקתו על האויבים משמעותה לקיחת התכונה הזו של הביטחון בצדקת הדרך, הביטחון בה', וכך ניתן לנצח בעולם הזה ואף לרתום אותו לשאיפות שלנו.
בעולם הישיבה
ההתלהבות הראשונית והקושי
לפני שאדם מגיע לישיבה הוא חופר טיט, ומתעסק בשטויות. כל הזמן אומרים לו 'כשתגיע לישיבה תמצא שם מרגלית, בשביל זה אתה צריך להשתחרר מהטיט ולהתלהב מהאבן הזו. אתה צריך ליסוע למקום כלשהו, לגלות למקום תורה, להיות מוכן להתמסר לדבר הזה'. אולם, לפעמים מגיעים לישיבה, ובתחילת הדרך - לפעמים גם בשיעור ב' - האדם מרגיש שהוא נאבק במרגלית. בשלב ההתלהבות של ההתחלה הוא חשב שהדברים פשוטים, שבקלות יגלה את כל התורה כולה, ו'לא הולך'. האדם מתחיל להתאכזב, כי הוא אינו רואה את המרגלית הטובה שחשב שיש. כאן האדם צריך לחזק את עצמו, לזכור שהמרגלית נמצאת ורק צריך למצוא אותה, אולי צריך לנסות בצורה אחרת, שונה. מעיין התורה נמצא כאן!
האדם צריך להמשיך להאמין שהוא ניצל מחיי טיט והגיע למקום שיש בו מרגלית - מעיין של תורה, זהו המקום שבו ניתן לעלות ולהתעלות.
לא להיות מקובעים!
בדרך כלל, הבעיה שלנו היא שגם כאשר אנו חושבים שמצאנו את המרגלית - אנו חושבים שהמרגלית צריכה להיות בצורה מסוימת, במבנה מסויים, בדרך מסוימת, בקצב מסוים, דרך אנשים מסויימים, ואז - כאשר המצב אינו הולך בדיוק לפי המחשבות שלנו, אנו מתאכזבים. אולם האדם צריך להבין שהמרגלית אינה מוגבלת לנתונים הללו, המרגלית המחכה לו היא גדולה יותר, מוחלטת יותר, מובנת יותר ולא מותנית בתנאים אותם מדמיין האדם.
תורה גשמית ותורה רוחנית
במקום אחר עומד ר' נחמן על הדרך לקניית תורה. הוא שואל שאלה גדולה: התורה היא אינסופית, בה נברא העולם כולו. אם כן, כיצד יכול האדם לגרום לכך שיזכור את כל דברי התורה? והוא מבאר שיש הבדל בסיסי בין דברים גשמיים לדברים רוחניים. דברים גשמיים תופסים מקום ונפח, ולכן צריך לפנות דברים אחרים כדי להכניס אותם. אולם, דברים רוחניים אינם תופסים מקום, והם יכולים להתמלא הרבה בלי לתפוס מקום.
בהמשך כותב ר' נחמן, שגם בלימוד התורה עצמו יתכן מצב שאדם לומד תורה והתורה תישאר אצלו גשמית. אדם כזה לא יצליח לזכור את כל התורה, כי הלימוד של היום ישכיח ממנו את הלימוד של אתמול. כל זה נובע מכך שתפיסתו את התורה היא תפיסה כמותית. תפיסה שרואה את התורה כהרבה מאוד ידיעות, אך בלי הלב של הכל, בלי להכיר במגמה של התורה להאיר את החיים כולם ובלי להכיר בכך שהתורה היא דבר ה'.
תפיסה כמותית גורמת לחוסר אחיזה נצחית בדבר. כשאדם לומד תורה בצורה מגושמת גורם הדבר לחוסר אפשרות לחיות את התורה בצורה איכותית, ובעצם - לחוסר אפשרות לחיות את התורה. אולם כשאדם לומד את התורה בצורה רוחנית, עצם תפיסתו את התורה כדבר רוחני גורמת לכך שאדם יכול לחיות את התורה כולה.
רעיון זה רמוז בפסוק "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" 1 . מה פירוש 'לא ימוש'? מסביר ר' נחמן שהכוונה היא לא להפוך את התורה לדבר הניתון למישוש. ככל שאתה מצליח להתרומם מעל המגבלות הגשמיות - התורה שאצלו הופכת להיות משהו רוחני ואמיתי - וכך התורה מתקיימת בידו.
המאמץ העיקרי שלנו הוא להפוך את התורה להיות רוחנית, מתורה כמותית לתורה איכותית, ואנו חייבים למצוא את הדרך שתוביל אותנו אל היעד הזה.
פרשיות השבוע - חלוציות ומקלטיות
בפרשת השבוע שאנו נמצאים בה, מטות ומסעי, מתוארות שתי דרכים בעבודת ה'. הדרך של פרשת מטות היא הדרך שנקרא לה 'דרך החלוציות', והדרך של פרשת מסעי היא הדרך שנקרא לה 'הדרך של ערי המקלט'.
דרך החלוציות היא הדרך היותר 'לכתחילאית'. לאחר שעם ישראל נפל בנושא של עריות 2 מוביל משה רבנו את המלחמה ואומר "החלצו מאתכם אנשים לצבא" 3 - הוא לוקח אידיאליסטים, שעושים מעשיהם לשם שמים, שמקפידים על האיכות ולא על הכמות, את אלו הדבקים בדרכו של פנחס בן אלעזר הכהן.
כך גם בהמשך, בפרשת בני גד ובני ראובן: בני גד ובני ראובן רוצים להיות בעבר הירדן המזרחי, מקום רחוק מירושלים מרכז האומה, רחוק ממקום השראת השכינה. הם אינם באים מתוך גישה חלוצית, ואז מה עושה משה רבנו, כמחנך גדול? הוא מכוון אותם אל החלוציות מהמקום שהם בחרו בו "אם תחלצו לפני ה' למלחמה, ועבר לכם כל חלוץ..." 4 בני גד ובני ראובן יהיו חלוצים בכיבוש הראשון, והם יהיו על הגבול. זהו דרכו של מחנך גדול, שרוצה להפוך כל אדם לחלוץ לאידיאליסט.
אולם, אצל מי שאינו מתחיל באידיאלים - דרך זו מועילה רק לזמן. לאחר כמה דורות, במלחמת דבורה, הם איבדו את האידיאליסטיות. משום כך מי שגולה ראשון הם בני גד ובני ראובן, כמתואר בסוף ספר מלכים.
בפרשת מטות, אם כן, מתוארת דרך החלוציות. אולם לפעמים מנסים לרומם את האדם, והוא 'תקוע'. כל עוד ניתן לנסוע ואין פנצ'רים - הכל בסדר, אך אם קורות תקלות הדרך היא לייצר גבולות, מקומות מוגנים, והם ערי מקלט. האדם צריך לייצר לעצמו סביבה מגינה.
בעולם הישיבה ניתן לראות את שתי הבחינות. האידיאל הגדול של ישיבה הוא שנצא ממנה חלוצים, אידיאליסטים. כל הבעיות שלנו יפתרו דרך חלוציות. אולם יש צד נוסף בישיבה, שהיא מהווה כעין 'עיר מקלט', שהרי היא מנתקת את האדם מדברים שעלולים לגרום לו לנפילות. כשם שהיציאה מעיר מקלט מסוכנת, כך היציאה מהישיבה לפעמים מסוכנת ומסובכת.
הדרך הראשית שאנו שואפים אליה היא דרך החלוציות, אולם לפעמים צריך לעשות גם חשבונות של עיר מקלט.
קרוב אליך נמאס לי לעבוד! האם את ה' רק עובדים? אפשר לפתח איתו גם סוג אחר של קשר?
מתוך העלון קרוב אליך גליון מס 77
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
