בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שיעורים נוספים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
4 דק' קריאה
כהורים וכמחנכים בעולם מורכב כשלנו אנחנו נתקלים בשאלות ובבעיות מוסריות הנוגעות לנו, לילדינו ולתלמידינו, ולעיתים אנו מוצאים את עצמנו נבוכים מול המציאות, כאשר בספרות ההלכה אין תשובה ברורה וחד משמעית למקרים שמגיעים לפתחנו. אילו עקרונות אמורים להנחות אותנו, וכיצד עלינו להתנהג במקרים כאלה?
ישנן דילמות מוסריות מתחומים שונים שיכולות לעלות בכל מקום עבודה. נושא ראשון ומרכזי הוא אתיקה בדיבור, שמירה על שפה נקייה ומכובדת גם במקומות עבודה שלא כל כך מקפידים בזה. כך למשל, כשאני מספר לחברים לעבודה (במשרד, בחדר המורים וכיו"ב) על מקרה שקרה - עד כמה זה ענייני ועד כמה זה רכילותי? האם מותר לשתף את הבעל, האישה או הילדים במקרים שקרו במהלך היום, או שזו רכילות? כשאני מתייעץ עם גורם מקצועי על אדם מסוים שמאוד הכעיס אותי – האם אני מקפיד על שפה נקייה ומכובדת? בנושא זה יש להכליל גם את צורת הכתיבה והתגובה ברשתות חברתיות ובפורומים שונים, כאשר לצערנו ישנם מגיבים שכותבים באופן מאוד לא ראוי. יש להישמר מאוד מלהיגרר לשיח רדוד, לא מכבד ואף גס ומכוער.
נושא נוסף וחשוב הוא מוסר העבודה, והדוגמאות הן רבות ומגוונות. בלא מעט בתי ספר תוכלו לשמוע את הילדים מספרים על מורים שבאופן קבוע מאחרים לכיתה ביותר מעשר דקות (קודם יש צלצול, ואז צריך לסיים את כוס הקפה, לברך ברכת המזון, לקחת את הדפים המצולמים ולהתחיל להתנהל באיטיות לכיוון הכיתה שנמצאת בקומה השלישית בקצה השני של בית הספר). אבל כך גם בכל המקומות שאין בהם שעון נוכחות, עד כמה האדם מקפיד להגיע בזמן?
בנושא אישורי המחלה: קל מאוד להשיג אישור מחלה מרופא. האם האישור שאני מביא הוא אמיתי? לא בכל פעם שקצת כואב הראש בבוקר יש למהר ולהצהיר שאינני מגיע לעבודה. תחשבו על עובדת סוציאלית שלא מגיעה ועכשיו צריך לבטל את כל הפגישות שהמשפחות מצפות להן, או על רופא שמטופלים מחכים לו שבועות ואף חודשים ופתאום הוא לא מגיע. ומה קורה בבית ספר שבו המחנכת הצהירה שהיא חולה, ומשאירה כיתה בלי מורה למשך כמה שעות?
נקודה נוספת היא שיש מאיתנו שמנצלים את מקום העבודה לצרכים פרטיים, כגון צילומים, שיחות טלפון אישיות ארוכות על חשבון זמן העבודה ועוד. וכמובן, נושא שרבים נכשלים בו - נתינת קבלה על כל עבודה ושירות שאני נותן (וכן לבקש קבלה מנותן השירות) ועוד.

חובת הדיווח
במערכת החינוך יש לעיתים מתח ביחסי הורים-מורים-תלמידים. כמורה - עד כמה לספר להורים על המעשים של הילד? האם אני מסכסך בין ההורה לילד? מה לעשות כשנער אומר "אני מספר לך דברים שאני עושה, אבל אל תגלה להורים"?
פעמים רבות, בעיקר בזרם הממלכתי-דתי, יש פער בין מה שקורה בישיבה או באולפנה ובין מה שקורה בבית מבחינה דתית. האם מותר להגיד לילד לא לשמוע בקול אבא שלו? לומר לו שההלכה אומרת אחרת ממה שהם נוהגים בבית, ואז לגרום לו למעין משבר אמון בין מה שקורה בבית ומה שקורה בבית הספר? לעיתים גם בנושאים אחרים, חינוכיים וערכיים - האם ומתי אפשר לומר לילד לא לשמוע בקול הוריו?
גם כהורה, האם ראוי לומר לילד לא לשמוע בקול המורה? באיזו שפה אני משתמש באוזני הילד כשאני לא מסכים עם המורה שלו? פעמים רבות גם הזלזול שההורים מבטאים בבית כלפי המורים או מערכת החינוך כולה נקלט היטב באוזני הילדים.
הנושא האחרון שארצה להתייחס אליו הוא היחסים בין המינים: כיצד ניתן לשמור על שפה נקייה גם בסביבה שלא מקפידים בה על כך? איך להתנהג ולהסתדר באווירה של קלות ראש בין גברים ונשים במקומות העבודה? כיצד שומרים על יחסים נאותים מבחינה זו בין המעביד לעובד מהמין השני? ולא לשכוח את חובת הדיווח ולא הטיוח במקרים שצריך, ולקיים בזה את הכלל "לא תעמוד על דם רעך" ועוד.
המקרים הם רבים ומגוונים. יש מהדברים שניתן לקבוע בהם כללים ברורים, אך יש מצבים שהם בתחום האפור. אדם שנתקל במקרה כזה נשאר בהתלבטות כיצד עליו לפעול ולהגיב, וקורה שהוא פועל מתוך תחושת בטן, אך אחר כך מתחרט על תגובתו.

יש הכוונה
אומנם אנו בפתחו של ספר שמות, אך דבריו של הנצי"ב מוולוז'ין בהקדמת העמק דבר לספר בראשית עוד מהדהדים באוזנינו: "הספר הנקרא ספר בראשית, נקרא בפי הנביאים ספר הישר... ויש להבין הטעם - למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים בייחוד, ולא צדיקים או חסידים וכדומה?... (בתקופת בית המקדש השני) שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמים, על כן מפני שנאת חינם שבליבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה', שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך ההפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. וזה היה שבח האבות - שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אומות העולם, אף שהיו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה".
כלומר, התנהגות מוסרית, גם כשאינה כתובה בפירוש בתורה ואפילו כלפי "עובדי אלילים מכוערים", היא אבן יסוד בעם היהודי, וכך אבות האומה מלמדים אותנו.
גם הרמב"ן בפירושו לפסוק "ועשית הישר והטוב" (דברים ו, ח) מתייחס להתנהגות מוסרית שלא כתובה בפירוש בתורה: "ועתה יאמר גם באשר לא ציווך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה עניין גדול לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני היישוב והמדינות כולם אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל, לא תיקום ולא תיטור, ולא תעמוד על דם רעך, לא תקלל חירש, מפני שיבה תקום וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר... עד שיקרא בכל עניין תם וישר".
הרמב"ן כותב שהתורה נתנה לנו דוגמאות והדרכות כלליות כיצד יש להתנהג ומה נחשבת התנהגות מוסרית, ואנו צריכים ליישם את העקרונות הללו במצבים השונים בחיינו שלנו.
על פי עקרונות אלו, ננסה לתת כמה כללים שיכוונו אותנו לעשות את הישר והטוב:
1. יש מקומות של חובת דיווח: סמים, איום בהתאבדות, איום ברצח וכו' - במקרים אלו הדבר ברור מאליו, וגם ההלכה וגם החוק הישראלי מחייבים אותנו לפעול בצורה מסוימת.
2. לא לנסות לפתור בעיות לבד. אם הבעיה קשה וסבוכה יש להתייעץ עם אנשים מוסמכים כגון יועצת, עובדים סוציאליים וכדומה.
3. לשמור על כללי ההלכה: קשר בין המינים, לשון הרע ורכילות, כבוד האדם, הלכות שכיר ועוד.
4. לא לשכוח, כפי שהרמב"ן אמר על "ועשית הישר והטוב" - יש דרך מסוימת שהתורה מכוונת אותנו, ואנו אמורים ללכת ולפעול לפי ההכוונה הזאת במקרים שאין לנו תשובה מפורשת וחד משמעית, והלוואי שנמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.
מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il