ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- כללי
מסכת ראש השנה נפתחת במשנה המפורסמת:
"ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו"
לא ברור מדוע צריך ראשי שנים שונים לעניינים שונים? למעלה מכך, לא ברור מדוע דווקא עניינים אלה הנזכרים במשנה צריכים ראש שנה ידוע?
עיון חוזר בפרטים המוזכרים במשנה, מביא אותנו להבחנה כי ארבעת היסודות הנגלים בעולם הזה, זכו לראש שנה מיוחד עבורם, כדלהלן. הדומם – באחד בתשרי. "שנים שמיטין ויובלות" כל אלה נמדדים לפי תזוזת גרמי השמים. החומר הדומם המפוזר בגלקסיה קובע ראש שנה שקשור בזמן שמניינו אוניברסלי. ישראל ממזגים בין קידוש החודש הנעשה על פי תנועת הלבנה לבין עיבור השנים שנועד לשמור על שנת החמה. כולם מעולם הדומם. גם הנטיעות והירקות, על אף היותם מעולם הצומח באים לידי ביטוי בראש שנה זה, כמו שהחי, העבד, יוצא לחופשי לפני מניין זה. מניין זה הוא היסודי ביותר וממנו הכל מתחיל.
הצומח – בט"ו בשבט (הלכה כבית הלל) ראש השנה לאילן.
החי – אחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
המדבר – אחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. הרגלים נקראים על שם האנשים שעולים ברגליהם לבית המקדש.
לכאורה משנה זו מנתקת בין עולם הדומם, הצומח, החי והמדבר ואומרת כי כל אחד מהם שייך להנהגה אחרת וראוי לראש שנה ומניין בפני עצמו. האמנם כך?
האדם המאחד את הכל
המקובלים ישיבו על השאלה הזו בשלילה מוחלטת. ישנו קשר ישיר בין כל המצוי ביקום שלנו. על האדם להעלות את הכל ליסודו העליון ולאחד את המציאות כולה, כפי שהיא מופיעה בעולמות העליונים.
הצומח לוקח מן המינרלים שבאדמה ומכיל בתוכו את יסוד הדומם. אין ספק שאנו מזהים חיות גדולה יותר בצומח מאשר בדומם, אך גם הדומם כידוע מצוי בתנועה מתמדת. אי חשיפת תנועת החומר הקטן המרכיב את הדומם לעין רגילה, אין בו כדי לשנות את העובדה כי מיליארדי האטומים שמכיל שולחן כתיבה אחד, נמצאים בתנועה תמידית ומכילים תנועה יותר גדולה מהרבה חיים שאנו מכירים. הצומח, כך לפי מחקרים מודרניים מסוגל לזהות את מי שמטפל בו, אך גם הצומח וגם הדומם נראים חסרי חיות לעומת החי. בעלי החיים, מסוגלים, מעבר לתנועתם הנגלית, לגרום לנו לתקשר איתם ולקבל מהם תגובות ישירות. החי אוכל את הצומח ובעצם כך הוא מכיל בתוכו את היסודות דומם וצומח גם יחד.
האדם בעולמנו זה אוכל בעלי חיים. אמנם העולם מתקרב לתיקונו וככל שכך, מתחיל האדם לסלוד מאכילת בעלי חיים, אולם מרבית העולם אוכל בעלי חיים וכך האדם מכיל בתוכו את יסוד הדומם, הצומח והחי גם יחד ומעלה אותם לדרגת אדם.
כך בעצם, חלק מגרגיר חול, שהתמזג בעשב, שאכלה פרה, שאכל אדם, עומד עכשיו בתור אדם לאחר שהתמזג במחזור הדם שלו ומברך ברכת מזון או מתפלל מנחה.
האדם אוכל גם את הצומח באופן ישיר ואת הדומם גם כן, כגון מלח או מים.
הקשר בין האדם לחי, הצומח ודומם גדול ומשמעותי מהנראה לאדם שמנתק את החיות של כל אלה מעיני רוחו. משכך, כתבו המקובלים סדרת כוונות בעת האכילה שמטרתם תיקון היסוד החי המצוי בכל הנאכל בסעודה, שכן רק לאדם יש יכולת לכוון ולהעלות את היסודות שבעולם, לשורשם בעולמות העליונים.
משכך, ברור כי הקשר של האדם לכל ראש שנה הוא מיוחד ומשמעותי ומכאן גם חשיבות ראש השנה לאילן עבור האדם.
המקובלים התקינו קריאת סדר מיוחד לט"ו בשבט, לצד אכילת פירות הארץ ולאור האמור לעיל ברור גם מדוע.
גרגירים זעירים עם כח צמיחה גדול
על מסירות הנפש של מרן הרב זצ"ל עבור גידולי ארץ ישראל, הנטיעות בארץ ישראל וקיום המצוות התלויות בארץ אין צורך לדבר ולהרחיב. הרב חיבר ספר מיוחד לאתרוגי ארץ ישראל (עץ הדר) חיבור מיוחד לשמיטה בארץ ישראל (שבת הארץ) ותשובות רבות בחיבוריו ההלכתיים עוסקים בחקלאות, בגידולים ובנטיעות בארץ ישראל. לא פלא שהרב ראה בפריחת הרי ישראל הסימן החשוב ביותר לכך שהתחילה גאולתם של ישראל. זו גם לשון הגמרא: "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' (יחזקאל לו, ח)" (סנהדרין צח, ע"א). הקשר הישיר בין עולם הצומח בארץ ישראל לגאולת עם ישראל, הן הפרטית והן הכללית מצויים הרבה בתורת הרב.
בתשובות שונות התייחס הרב גם לצד הקבלי אותו הזכרנו על קצה המזלג לעיל, למשל:
" לכן מלאי חיים הם לנו הזיכרונות האצורים בזכר שאנו עושים, על פי המסורת ועל פי תיקון סופרים, על פי קבלת אבות מקדם או על פי שריד מעיקר חיוב דין תורה, לפי התפצלות ההכרות המתפרדות בשיטות המעשיות של חכמת ההלכה לכל המצות התלויות בארץ. מצומקים נראים לנו עתה הדברים, צורה דלה יש להם מבחוץ, אבל חיים וענין רב הם מלאים בפנים. אנו מערימים על שמירת השמיטה במכירה לנכרי את הקרקעות, מקיימים את נתינת המעשרות לכהן וללוי ע"י תקון שאין בו הפסד גדול לנותן, ולא ריוח גדול למקבל, מברכים ומפרישים, ופודין את המעשר השני הראוי להיאכל בקדושה בעיר המרכזית הקדושה והחיה, המקום אשר בחר ד', לב האומה לכל זרמי חייה, "משלמים פרים שפתינו", שפך שיח תחת סדרים חיים, במשטר חי וקים, המלא הוד ויפעה, שירה וזמרה עז וחדוה. אבל אלה הגרגרים הזעירים כח צמיחה גדול גנוז בהם, אל כל מה שהם עורגים, מכל מה שהם צומחים בעבר, ואת כל מה שהם עתידים להצמיח להבא. כל זה כלול בהם באופן טפוסי, וכן הם פועלים בחשאי על הנשמה המקימת, פועלים להלהיב בהתמדה אש קודש לאהבת הארץ באלה המניות של קדושה, ביתרון האלהי הדתי הלאומי והמוסרי הכלול בכל המעשים הללו, ומחנכים את העם בימי שפלותו לרוח גדלו. זאת השכילה כנסת ישראל ובניה בוניה ולא חדלה להגשים את זכרונות חייה אלה בפועל, כמה שאפשר לה בארצות נודה, ובצורה יותר נכרת ומתפשטת בשובה באיזו צורה שהיא אל מקומה, אל חבל נחלתה. ההוד וההדר והפאר המיוחד שיש במצות התלויות בארץ, כשהן מתקיימות עכשיו בארץ ישראל על ידינו, ע"י אותו החיל החלוץ ההולך ובונה את ארץ האבות ומכין אחרית ותקווה יותר חזקה ויותר בהירה לדור יבא, מתגלה הוא לנו מתוך עז חפצנו הפנימי המפעם בקרב נשמתנו, להעמיד את צביון אומתנו על ארץ אבותינו במלא תארה, בכל שרטוטיה וקוויה המשלימים את תכונתה, המגלים ומבליטים שזאת היא אומתנו אנו בערכה הרם המקורי, בגוויתה בנפשה ברוחה ונשמתה. לזאת אנחנו שואפים לחדש עלינו ימים קדמונים, כימי עולם וכשנים קדמוניות" (אורות התחיה, פרק ה).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
