ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
"אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב (תהילים קג, כ) "בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" ברישא - עושי והדר - לשמוע" (שבת פח:).
דברי רבי אלעזר מבוססים על הפסוקים בפרשת משפטים ופרשת יתרו, עם ישראל קודם הכריז שהוא יעשה את דבר ה' ורק אחר כך ישמע וזו לא סגולה אנושית רגילה, זה רז – סוד. מה הסוד ולמה זו יכולת כל כך מיוחדת? מלאכי השרת מצויים במדרגה נעלה מהסדר וההיגיון האנושי, הם תחילה מוכנים לעשות ואחר כך מבררים את הפרטים. וזו הפליאה של בת הקול, שעם ישראל, שלכאורה הוא עם רגיל ככל שאר העמים, נוהג כמו המלאכים, וזה מעיד שיש כאן עם לא רגיל, כנראה שהקב"ה בחר בנו ורשם בנו רישום של נפש מיוחדת, זו מעלת אבותינו בהר סיני.
כפיה או רצון?
הראשונים והאחרונים מנסים להבין את היחס בין דברים אלו לבין דברי הגמרא בתחילת אותו עמוד: "'וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר' (שמות יט', יז') אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם". כפיית הר כגיגית זהו ביטוי לכפייה מוחלטת, ולכאורה, לא מובן מדוע נצרכת הכפייה לאחר שעם ישראל כבר הכריזו בלשון המלאכים שיעשו, וקיבלו עליהם לקיים את דבר ה'. אם מישהו מתנדב לאיזו משימה, מתנדב ללמוד תורה, לשם מה יש לכפות עליו?! חוסר ההיגיון הזה מוביל אותנו לנסות להתעלות להסבר אחר יותר עמוק. את שאלה זו מעלה גם המהר"ל (תפארת ישראל פרק לב) והתשובה שלו מאוד אופיינית לכל הסתכלותו ושיטתו.
התורה לא ניתנה לנו בגלל בחירתנו
המהר"ל מבחין בין שני מישורים: המישור הראשון הוא מצד התוקף של התורה, הוא אלוקי ולא תלוי בבחירתם של ישראל לקיימה, כי אם חלילה כל מתן תורה היה נשען על הסכמה אנושית התורה יכולה לעבור מן העולם, מכיוון שאי אפשר לדעת מה יהיה שנה לאחר מעמד הר סיני. יכול לקום דור שלא ירצה להמשיך במסורת, או לא פחות חמור מכך יכול לקום דור שחלק ממצוות התורה, כל מה שנחמד ונעים, הוא מקבל ומקיים, ולחלק מהמצוות הוא פחות מתחבר. דבר ראשון התורה היא מוחלטת, אלוקית, היא סדר העולם, הסדר של ישראל. התורה יורדת מלמעלה למטה, מהמוחלט האלוקי – אלינו.
(דברי המהר"ל מתבארים באר היטב בדברי הרב קוק ב'עין-איה' שבת ב פ"ט, סז', שם מובא שהכפייה מבטאת את עצמיות הרצון, הגבוהה מהבחירה החופשית: "אבל עצמיות הרצון בעצמו הוא התוכן המהותי של האדם, ועליו ביסודו לא שייך לומר שום תואר של חופש. אין אנו בני חורין לרצות או לא לרצות. הרצון הוא עצם החיים, והחיים הנם מצויים בנו שלא בבחירתנו. אנו שולטים רק על הטיית הרצון לאחד מן הצדדים, לימין או לשמאל, כאן יש יד הבחירה...").
המישור השני עוסק בשאלה איך מקבלים את התורה, לא למה קיבלנו את התורה, אלא באיזה אופן. תחילה שאלנו למה לכפות על מי שממילא רוצה לקבל? המהר"ל עוקר את השאלה בבסיסה, מי שכפו עליו יכול לרצות, דווקא הענווה של מי שמוכן לשרת בקודש בלי לשאול 'למה' היא זו שתביא אותו לשמירה על הרצון, תיקח אותו למקום כזה שיוכל להיות נאמן לתורה ולמצוותיה מתוך רצונו. בדברים אלו המהר"ל כמו צופה למרחוק. זה מדהים עד כמה תורתו מהווה בית מדרש בסיסי גם להבנת התקופה שלנו ולכל תורת הרב קוק. כל מי שעוסק בחינוך, קודם כל של עצמו, וגם של ילדיו, או גם תלמידיו, לא משנה באיזה הקשר, תמיד צריך ויכול לשמור על האיזון הזה.
ושמחת עולם על ראשם
מדברי המהר"ל אנו לומדים שהתורה לא מתחילה מההזדהות ולא נמדדת על פיה, אך עם כל זה היא בהחלט שואפת להגיע למקום כזה , וכן נוכל להבין את המשך הגמרא, אולי צורה קצת שונה מהאופן בו ניתן להבין מקריאה ראשונית.
"אמר רבא: אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב: 'קימו וקבלו היהודים' - קיימו מה שקיבלו כבר" (שבת פח:). בימי אחשוורוש עם ישראל קיבל ברצון את התורה, זה התחיל בפורים, והולך ונמשך עד היום כשהגאולה בפתחנו, כמו שמובן מהמשך הסוגיה: "דרש רבי סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום ... אמר ריש לקיש עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו שנאמר (ישעיהו, לה', י') "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם" שמחה שמעולם על ראשם". ריש לקיש מלמד אותנו שבזמן שחוזרים לציון, חוזרים הביתה, חוזרים לחיים - אז גם נקודת הרצון מתעוררת מחדש. (ליקוט ועריכה, הרב ליאור לביא).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
