ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
"אם נבא בתכונה פורמלית להעמיד "בית מדרש גבוה" ישתבש העניין הרבה, והקליפה תתרבה על התוך, ויהיו לנו ממנו חכמי היהדות מה שהיו והנם לנו הרבנים של "בתי מדרש הרבנים" שברוסיא מכבר ושבאשכנז עכשיו. על כן איני מוצא תרופה למחלתנו כי אם ע"י כינוס, שיהיה בתחילתו קטן בכמותו, ובלא שום כחל ושרק של פורמליות, רק בהכרה פנימית אדירה, שהחובה עלינו עכשיו ביותר להשיב לתחייה את רוח עמנו, המתעלף מעצר רעה וצימאון, והמכונסים המעטים יהיו אנשים לא זקנים, שיש להם כישרון של קדושה אלהית, מחוברת בדעה בהירה וטהרת לב במוסר אמת, והם יסכימו לעשות קבע את הלמוד של כל מה שנוגע לרעיון ומחשבה שבתורה, עם כל התרחבותו הגדולה, בצירוף חינוך והנהגה של בריאות הגוף והרוח, ובצירוף השתמשות נכונה בידיעות המדעים לפי מרום הזמן, לכל ענפיהם ולכל הרגשותיהם, המסתעפים והרחבים, כדי שיתחדד יפה סגנונם ותתרחב דעתם, לכונן ברוח נכון ספרות טובה וחיה ממקור ישראל ביסודו ובהרחבה כללית בשכלולו. אז יראו בנינו את עוזנו וכבודנו, את אמתתנו ועושרנו הרוחני, וע"י זה יטהר וירומם רוחם ויחזק לבבם, להשגב בעז עמנו ובהרמת קרן ארץ חמדתנו, שהיא בית חיינו ותקוותנו לדור דורים. ע"י ההתחלה הקטנה הזאת, שתעשה ע"י כוחות שעומדים הם כולם בפנים, יוכל עץ חיים גדול לצמח להצמיח קרן ישועה, ויוכלו הדברים ללכת ולהרחיב באופן מוצלח כזה, עד שאפילו העמים הנאורים כולם יקיצו לחידור קרני האור הגדולים, שיהיו נוצצים ממקום ששם מאז יצאה האורה. "וחכיתי לד' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו, הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ד' לאותות ולמופתים בישראל מעם ד' צבאות השוכן בהר ציון", וקודם לזה אמר 'צור תעודה חתום תורה בלמודי'".
מרן הרב זצ"ל מתייחס כאן לדבריו של הרב שמואל אלכסנדרוב ממכתבו (מכתבי מחקר ובקרת עמ' 17) שבהם מציע הרב אלכסנדרוב להקים "בתי מדרש גבוה". נרחיב מעט אודות כך, האיגרת של הרב אלכסנדרוב מתייחסת לדברי מרן הרב זצ"ל בספרו "אדר היקר" (רעיונות לתולדות הגאון האדר"ת) במאמר הפתיחה 'מעט צרי':
"ביותר נתגדלה חובתנו בהגדלת כוח הלמוד העיוני שבתורה עכשיו, בעת השבר הגדול אשר השברנו, מכוס התרעלה אשר שתה עמנו לרוויה, מחרב הנוקמת נקם ברית, אשר ירד עליו באופן המבהיל ומחריד כל רוח ונפש, מידי רעי אדם, פריצי חיות, המשחרים לטרף, אשר במדינת רוסיא, ויחד עם זה המהפכה הגדולה שבארץ ההיא, שכמעט רוב האומה שרויה שמה, והיא מוכרחת להוליד שינוים נמרצים בחיי עמנו שמה, ומהם מוכרחים יהיו להיוולד שינוים אדירים בחיי הכלל כלו, בכל מקום שהוא. ובימי סערה ורעש כאלה אנחנו מחויבים לבצר את עמדת הרוח" (דברי הרב אלכסנדרוב) על זה מצאתי לנחוץ להעיר בדברים האלה: זה הרבה שנים עוד טרם המהפכה הגדולה שבמדינתנו כבר היתה משאת נפשם של טובי נבוני אומתנו לבצר את עמדת הרוח על ידי בנין בית ספר גבוה ללמודי היהדות בירושלים שממנו יצאו חכמים גדולים לוחמים עם הכפירה המדעית הכללית. ומה גם בעידנא דריתחא (=בזמן זה שהעולם רותח) כזאת בשעת הרעוואלוציע (=מהפכת 1905) הגדולה שבמדינתנו, ואשר בלי גוזמא כמעט כל קנייני הרוח של העם העברי טובעים בים גדול של שלילה וכפירה עמוקה מתורת קרל מרקס והמאטעריאליזום ההיסתוריי".
בחלק זה של האיגרת מרן הרב זצ"ל מתמודד עם שתי שאלות, הראשונה הקמת 'בית מדרש לרבנים'. השאלה השנית היחס לשתי תורות שניסרו בחללו של עולם הליברליזם וסוציאליזם, שתי שיטות שהיו השיח הפילוסופי והחברתי של אירופה המערבית הליברליזם, והסוציאליזם אירופה המזרחית. שתי תורות אלו מצאו להם מקום בציבוריות היהודית ובאו לידי ביטוי בתנועה הציונית לפלוגותיה, ואף בלב הצעיר היהודי בכלל, בהמשך נרחיב אודות שיטות אלו ויחסו של מרן הרב זצ"ל.
"בתי מדרש הרבנים"
הדבר ברור, להעמיד בית מדרש לרבנים שיעמוד בצורה ובתפיסה של בתי המדרש של גרמניה מיסודם של 'חכמת ישראל' "שם תרבה הקליפה על התוך". 'חכמת ישראל' שהחלה להתפתח בגרמניה, כמענה לתהליך החילון שפקד את אירופה. תפיסה זו ייסדה את המחקר האקדמי במדעי היהדות ללא התייחסות והבנה מהי קדושה. תנועה זו החלה פעילותה בשנת תק"פ 1819, מייסדיה היו יום טוב ליפמן צונץ, היינריך היינה ועוד. הם קיווי לקרב את הדת היהודית ליהודים, דבר זה יעשה ע"י פתיחת ספרי הקודש תורה שבכתב ותורה שבעל פה, לכלים הביקורתיים של עולם האקדמיה מבלי ערכה של קדושת התורה. שני ענפים מרכזיים היו לתנועה: הראשון במרכז אירופה, ובו פעלו אחרי צונץ חוקרים שכתבו בגרמנית ובראשם אברהם גַיְיגֶר, היינריך גְרֶץ, יצחק מרקוס יוֹסְט, משה שטיינשניידר ואחרים. הענף השני צמח במזרח אירופה - בגליציה ובאימפריה הרוסית - ובו פעלו חוקרים שכתבו בעברית, אנשי תנועת ההשכלה היהודית, ובהם רבי נחמן קְרוֹכְמַל (רנ"ק), שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) ואחרים. כמו כן, פעל כך גם שמואל דוד לוּצאטוֹ (שד"ל), שחי באיטליה והצטרף לבית המדרש לרבנים בפאדובה.
מרן הרב זצ"ל רואה שגישה 'חכמת ישראל' יכולה למצוא מקום גם 'בבית המדרש לרבנים', לכן הצעתו היא לכנס גרעין ראשוני קטן שיהיה חדור מטרה, להשיב לאומה את כוחותיה ועוצמת רוחניותה. הגרעין צריך להיות בנוי מתלמידי חכמים צעירים בעלי עומק ורוחב בעולם של תורה, בנגלה ובנסתר. יראת הרוממות תהייה דרך חייהם ושאיפת חייהם, לימודי פנימיות התורה ועמודי המחשבה הישראלית לימוד הקבע שלהם. ידיעת המדעים הבנה וחיבור, בין עולם התורה והמדע המתחדש. תלמידי החכמים צריכים להיות בעלי כשרון של כתיבה ויצירה, שהיא הכלי המיוחד בדורותנו להביא את הרעיונות הגבוהים להבנה ותפיסה בכל שדרות האומה. דבר זה יביא לידי הכרה והערכה של עוצמת וגודל התורה, וההבנה שאין לנו מה לרעות בשדות זרים כדי להשביע את רוחנו. הרב "הנזיר" תלמידו ונאמן ביתו של מרן הרב זצ"ל, כותב את תוכנית הלימודים של הישיבה המרכזית מרכז הרב חנוכה תרפ"ב.
בפתיחת התוכנית, כותב הרב הנזיר את החזון, הייעוד, והמטרה ביסוד הישיבה המרכזית מטעם תנועת 'דגל ירושלים'.
"בישראל אי אפשר שהלימודים הרוחניים יהיו חילוניים, הכוח הרוחני והכוח האלוקי צריכים להיות אחד. זאת אומרת הכוח האלוקי, הכוח המשפטי והכוח הרוחני במובן המיוחד (הפילוסופיא, התולדה וכו') כולם עניינם ומקורם התורה, הרשומה, הכתובה, והמסורה.
תעודת "הישיבה המרכזית" היא להיות מעין מכללת הכוחות הרוחניים בישראל. ובמלוא הלימודים הרוחניים העבריים ברום היקפה ב"ישיבה המרכזית" ברוח אלקי יפרח רוח ישראל בתחיית קדשו.
אבל לא שיעורי הלימודים לחוד, אלא עבודת החינוך האישי עיקר, כלבני הנביאים, תיקון המידות, והעלאת החיים לתחיית רוח הנבואה".
אי אפשר לעשות בתורה קרעים ולהסיר ממנה את מרחבי החיים הטבעיים, אנו חייבים להסתכל התורה והחיים בתמונה מאוחדת ושלמה, כך בבית המדרש של הישיבה ישנו איחוד בכל רובדי החיים אל מול פני המנורה היא התורה.
מרן הרב זצ"ל מסיים את הדיון אודות בית המדרש לרבנים מול ישיבה בפסוק מהנביא ישעיהו (פרק ח): "צוֹר, תְּעוּדָה. חֲתוֹם תּוֹרָה, בְּלִמֻּדָי. וְחִכִּיתִי, לַד', הַמַּסְתִּיר פָּנָיו, מִבֵּית יַעֲקֹב. וְקִוֵּיתִי לוֹ. הִנֵּה אָנֹכִי, וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ד', לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים, בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם ד' צְבָאוֹת, הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן". ביאר רש"י הנה אנכי והילדים וגו' לאותות - ומדרש אגדה בבראשית רבה על אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות שלא ילמדו תינוקות של בית רבן תורה אמר אם אין גדיים אין תיישים אם אין צאן אין רועה אגרום לו לסלק שכינתו אמר לו הנביא כל מה שאתה קושר התעודה וחותם התורה לסותמה שלא תמצא בישראל לא יועיל לך . הנה אנכי והילדים וגו' - הם תלמידים שחביבין עלי כבנים יהיו לאותות ולמופתים שתתקיים תורה בישראל על ידם. אין לנו לחשוש מהתמעטות התורה בדורנו (נעילת בתי המדרש ע"י אחז ומיעוט לימוד התורה), זה מהלך ממהלכי הגאולה, שיוביל ללמוד תורה בעומק ובהרחבה, ע"י הילדים אלו התלמידים שיצמחו בישיבות ובבתי המדרש המתחדשים בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות. אל לנו להכניס פנימה בישיבות את התפיסה של חכמי אומות העולם, לימוד התורה בלא קדושה, גם לימוד עולם הטבע צריך להיות דרך הקדושה, ולא במנותק ממנה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
