ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
- הלכה מחשבה ומוסר
- פיתוח האישיות ותיקון המידות
- מידת הענווה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
לאחר שציווה הקב"ה על משה ואמר לו: "לא פחות ולא יותר" 1 , מצווה הוא על עם ישראל כולו את מצוות הפרישה וההגבלה. על כל אחד מעם ישראל לדעת את מקומו: "השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" וגו' 2 .
ישנן מדרגות שונות, וכל אדם צריך לדעת מה היא מדרגתו. עליו לשמור עליה, ואסור לו לקפוץ ממנה ולדלג מעליה 3 . כל אדם צריך לעצור את עצמו על מנת לעשות חשבון נפש מה הוא, והיכן הוא עומד, ועל פי חשבון זה לאזן את עצמו, ולהגיע למדרגתו האמיתית. לכן באה מצוות ההגבלה: "והגבלת את העם סביב לאמר: השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו" וגו'.
גם ההישמרות שלא לקפוץ מדרגות - היא חלק מקיום התורה, ואם אין האדם יודע מה היא מדרגתו הרי זו פרצה בעם ישראל כולו. דווקא במצב מרומם ונעלה יש צורך בזהירות רבה לבל יעלה האדם למעלה ממדרגתו.
בנקודה זו היה נעוץ כשלונם של נדב ואביהוא, ואף של הנשיאים, שעליהם נאמר בפרשתנו: "ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" 4 . הנשיאים נכשלו בכך שהייתה להם הנאה ושמחה שלא בגדר המותר. שמחתם הייתה צריכה להיות שמחה בתורה שהתגלתה, ובמקום זאת שמחו הם בכך שהקדוש ברוך הוא מדבר עמם, ומכיוון שהייתה זו שמחה בלתי מאוזנת, ומעבר למה שהיה צריך להיות, הם נענשו על כך.
איזון גם בנבואה
הכל צריך להיות במשקל ובמניין, ואפילו בנבואה צריך איזון. בשמים מודדים ושוקלים כל נבואה, והכל ניתן במידה ובמשקל - אלו דברים יתגלו ואלו דברים לא יתגלו. חז"ל מלמדים אותנו שיש דברים שנתקבלו מסיני ועדיין לא הגיע זמנם להתגלות. ומכיוון שכן, הוצרך הקדוש ברוך הוא לצוות על משה רבנו שלא להוסיף על דבריו, וזו הייתה גם הסיבה למצוות ההגבלה. דווקא בתקופה זו, שהגיעו בה בני ישראל לשיא הוודאיות והתשוקה לתורה, ומתוך כך התעלו עד למדרגה של מלאכים, שלגביהם יש הזדהות שלמה עם רצון הקדוש ברוך הוא, ואמרו "נעשה ונשמע" מתוך וודאיות מוחלטת, עוד קודם לשמיעת התורה - יש צורך במצוות ההגבלה, ובציווי שלא להוסיף על דבריו של הקדוש ברוך הוא.
דברים שעשה משה מדעתו
יחד עם הדברים האמורים למעלה, צריך האדם לדעת גם מה היא מעלתו.
הגמרא במסכת שבת 5 מספרת ש"שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו", ואחד מהם הוא שדרש "היום ומחר - היום כמחר, מה למחר לילו עמו, אף היום לילו עמו", והוסיף יום אחד מדעתו עד למתן תורה.
לכאורה דברים אלו תמוהים. מתן תורה הוא תכלית העולם, תכלית כל הבריאה כולה. כל העולם כולו לא נברא אלא לשם מתן תורה, כפי שדורשים חז"ל: "יום השישי" - כולם תלויים ועומדים עד יום השישי הוא ו בסיון המוכן למתן תורה" 6 , שכן "התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר: 'אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב, ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו' " 7 . ועוד אמרו חז"ל: "גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר: 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי' וגו'" 8 . אלפי שנים מחכה העולם לרגע נשגב זה, והנה עתה, לאחר שזכה עם ישראל והגיע אל מול הר סיני, והוא רואה אותו ומצפה לקבלת התורה, בא משה רבנו ואומר "היום כמחר, מה למחר לילו עמו אף היום לילו עמו", ודוחה את המעמד הנשגב ביום שלם.
כאן מלמדת אותנו התורה מה היא תקיפות הדעת של גדולי ישראל, ומה היא סמכותם של חכמי התורה. כל העולם כולו מצפה, ואילו שׂכל התורה של משה רבנו אומר לחכות. הקב"ה אומר למשה "ביום השלישי", ואילו משה רבנו אומר "היום כמחר". סברתו של משה רבנו היא כל כך מוצקה ומוחלטת, עד שכל העולם כולו יכול לחכות ואין בכך פגם. כאשר שמע משה רבנו את ציוויו של הקב"ה "היום ומחר" הוא הבין בשׂכלו שיש כאן היקש, ותקיפות דעתו היא כל כך מוחלטת, בלא כל פקפוקים, עד שניתן לדחות את כל תכלית הבריאה ואין לוותר.
כוחה של תורה שבעל פה
זה הוא עניינה של תורה שבעל פה. לחכמי התורה ניתנו שלוש עשרה מדות לדרשם, והחלטתם קובעת מה היא התורה. הסנהדרין הם עצמם התורה שבעל פה. כאשר שבעים חברי הסנהדרין, בשר ודם, מתכנסים ליד המזבח בבית המקדש ומחליטים החלטות - זו היא תורה. הם עצמם תורה, בשר ודם נהפכים לתורה. השׂכל האנושי קובע את ההלכה האלוקית, ומשה רבנו שקול כנגד הסנהדרין. כאשר משה רבנו מחליט שיש היקש, הרי התורה אומרת שיש כאן היקש.
ההיקש של "היום ומחר" הוא הדרשה הראשונה של תורה שבעל פה, של שלוש עשרה מדות, ועל פי ההיקש הזה נקבע יום מתן התורה. ואם כן ניתן להבין מדוע אין חג השבועות מוזכר בתורה כיום מתן התורה. הראשונים מתקשים בשאלה זו, ומסבירים הסברים שונים, אולם על פי הסבר זה מובן הדבר, שכיוון שיום מתן התורה לא נקבע על פי התורה שבכתב אלא על פי התורה שבעל פה, לא מוזכר בתורה שבכתב חג השבועות כחג מתן התורה.
---------------------
מתוך הספר "שיעורי מרן הגר"א שפירא למסכת בבא בתרא", ומתוך הספר "שיעורי מרן הגר"א שפירא למסכת שבת ופסחים", בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
