ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- מחיית עמלק
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב:".
ידוע לנו שמשה היה גבור, שאין הנבואה שורה אלא על גבור, ובפרט משה רבינו בדרגת נבואתו, וכן מצאנו שהוא לבדו הקים את המשכן דבר שדרש גבורה רבה, ואם כן מדוע כאן כבדו ידיו?
מפרש רש"י " וידי משה כבדים - בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו, נתייקרו ידיו ". פירוש נוסף מובא במדרש (שכל טוב (בובר) שמות פרק יז ד"ה יב):
"'וידי משה כבדים' ולמה כבדו שתי ידיו, לפי שהשהה ישועתן של ישראל מהיום למחר, לפיכך נצטער כך והיו ידיו כבדים, כאדם שתלויין לו שתי כדי מים בשתי זרועותיו, מיכן שלא ישהה אדם במצוות".
שני הפרושים שנאמרו על עצלותו של משה במלחמת עמלק אינם מובנים, כי הרי היתה למשה סיבה למנות את יהושע לנהל את המלחמה בעמלק, שכן אמרו חז"ל (בראשית רבה (וילנא) פרשה עג) " מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל ", ולכן מן הראוי שיהושע שבא מאפרים בנו של יוסף מבניה של רחל יצא למלחמה זו בעמלק. נוסף לכך הלא צריך גם מי שיתפלל עליהם, ועוד אמרו חז"ל שמינה את יהושע מפני שהוא עתיד להנחיל להם את הארץ כפי שכתב רש"י:
"ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ, שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל לארץ".
נוסף לכך מוטב שיהושע יעשה את המלחמה כדי שמשה יתפנה לתפילה עליהם. ומי מתאים לכך יותר ממשה, ולכן לכאורה היה כאן שיקול נכון למנות את יהושע לצאת למלחמה, כדי לאפשר למשה רבינו להתפלל עליהם?!
וכן ניתן להסביר מדוע משה דחה את המלחמה בעמלק למחר, על פי מה שהבחינו חז"ל שגם אסתר נהגה כן (ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנו):
"'ומחר אעשה כדבר המלך', מה ראתה לומר 'מחר', אלא שכל זרעה של עמלק למדים ליפול למחר, וכן הוא אומר 'מחר אנכי נצב על ראש הגבעה' " 1 ,
ומשמע שמלחמת עמלק צריכה הכנה וראוי לעשותה למחר, ואם כן אין בכך כל חסרון, וצריך להבין מדוע חז"ל ראו בכך עצלות?
נראה שמלחמת עמלק היא מלחמה ב"עצלות", כל מציאותו גורמת לקרירות בעבודת ה' (אשר קרך בדרך - קררך), מעוררת ספיקות באמונה (עמלק בגימטריה ספק), וכל זה מרפה ידים ומביא לחולשה בקיום התורה. וכך הסבירו חז"ל את הסיבה לכך שעמלק יצא במלחמה בישראל (מדרש תנחומא (בובר) פרשת יתרו סימן ג):
"'ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים' (שמות יז ח), מהו ברפידים? על ידי שריפו ידיהם מן המצות",
וכך בפתיחתא למגילת אסתר להסביר את הופעת המן ע"פ הפסוק (קהלת פרק י) ב"ַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת", דרשו חז"ל (מגילה דף יא עמוד א):
"רבי אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: (קהלת י) 'בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית', בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה, נעשה 'שונאו של הקדוש ברוך הוא' מך".
ולכן הנצחון על עמלק הוא בהתגברות על העצלות בעבודת ה', ומשה רבינו היה צריך להתגבר על העצלות הזאת שפגעה בעם "הנחשלים אחריך", אלו שפלטן הענן, ולכן אף אם היו למשה סיבות טובות למנות את יהושע לצאת למלחמה זו, וכן לעשות את המלחמה מחר, אבל כלפי העם עלולה היתה התנהגותו להתפרש כעצלות, וכחוסר נחישות מספקת לצאת למלחמה זו בעמלק, וכך יכלו לפרש את דחית המלחמה למחר כחולשה ורפיון, ומעגלי חולשה ורפיון ידים שהשפיע עמלק על העם, חזרו והשפיעו על משה, וחוזר חלילה לעם, ומכל זה כבדו ידיו של משה.
אולם משה לא הניח לרפיון לשלוט עליו, והתגבר כארי בתפילה בעזרתם של אהרן וחור שתמכו בידיו, ושמו אבן שישב עליה 2 כדי להקל עליו את המעמסה הזאת של הרמת הידים. "ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה", מדוע ישב על אבן דוקא ולא על כסא? אמרו חז"ל במדרש תנחומא):
"וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליהן, אלא כדי להצטער בצערן של ישראל, מיכן בזמן שהציבור בצער לא יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עלי נפשי, אלא ישתתף בצערן של ציבור, שכל המשתתף בצערן של ציבור, זוכה לראות בנחמת ציבור, וכן הפורש מן הציבור אינו רואה בנחמת ציבור",
וכן למדו מכן הלכה בתפילת תענית צבור " מיכן אמרו אין פוחתין משלשה בני אדם שעוברין לפני התיבה ביום תענית ציבור ", כל זה בא ללמד כמה השקיע משה בתפילה זו, ולכן למדו מכאן הלכות תפילה, כיצד יש להתפלל בעת צרה.
"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק", לכאורה אם משה ידע שכאשר הוא מניח את ידיו גובר עמלק אין הוא הניח את ידיו? נראה לבאר ע"פ הנ"ל, שמשה היה צריך לעורר את העם להתגבר על העצלות ועל חוסר האמונה, וכמו שנאמר במשנה (ראש השנה פרק ג משנה ח):
"וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלין",
הנצי"ב בהרחב דבר הקשה מדוע היה צריך להדגיש כאן שידיו של משה לא עושות מלחמה, מדוע לא אמרו זאת כאשר משה נטה ידו על ים סוף? ומתרץ שמלחמת עמלק היא בדרך הטבע ולכן היה צורך להסביר שידיו של משה לא חוללו נס אל טבעי אלא עוררו את העם לשעבד לבם לאביהם שבשמים. ולפי מידת שעבוד הלב של ישראל לאביהם שבשמים כן הצליחו ידיו של משה לעשות מלחמה, וכאשר לא כיוונו לבם למקום, שוב כבדו הידים והיה חייב להניחם, וכאשר העם התחזק היה יכול משה להגביה את ידיו.
נאמר במשנה (ברכות דף נד עמוד א):
"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה".
ובבריתא שם נתנו דוגמאות לדבר:
"תנו רבנן: הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק",
לכאורה קשה הדוגמה של אבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, שאין היא מזכירה את הנס אלא את כבדות ידיו של משה שנבעה מחמת העצלות שלו ושל ישראל, ומדוע יש לברך עליה "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"?
אלא לפי הנ"ל האבן הזאת מזכירה לנו את ההתגברות של משה על כל המניעים המפריעים במלחמת עמלק על העצלות והקרירות וחוסר האמונה, וכיצד הצליח לעורר את העם לנצח את עמלק מבחינה רוחנית וכך הצליחו להתגבר עליו גם במלחמה שניהלו כנגדו. ולכן זהו מקום הנכון של הנס שיש לברך עליו שעשה לי נס במקום הזה, הוא על האבן שישב עליה משה "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה".
^ 1 ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ה "מה ראתה אסתר לומר ומחר אעשה כדבר המלך, אלא שכל זרעו של עמלק למודים הם ליפול במחר, וכן הוא אומר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה (שמות יז ט), וכן בשאול כעת מחר אשלח לך איש וגו' (ש"א =שמואל א'= ט טז), וזו כאן ומחר אעשה כדבר המלך, מחר הוא שאעשה כדבר המלך".
^ 2 הנצי"ב בהעמק דבר מסביר מדוע שמו אבן שישב תחתיה אם כבדו ידיו, ומה עזרה האבן לידיו? ואומר, שמשה היה גבוה י' אמות והיה קשה לאהרן וחור להחזיק בידיו מפני גובהו ולכן היה חייב לשבת. אולם לפי הפשט נראה לי שהישיבה גם כן מקילה על האדם שצריך להתאמץ בהרמת ידים.
^ 2 הנצי"ב בהעמק דבר מסביר מדוע שמו אבן שישב תחתיה אם כבדו ידיו, ומה עזרה האבן לידיו? ואומר, שמשה היה גבוה י' אמות והיה קשה לאהרן וחור להחזיק בידיו מפני גובהו ולכן היה חייב לשבת. אולם לפי הפשט נראה לי שהישיבה גם כן מקילה על האדם שצריך להתאמץ בהרמת ידים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
