ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- רפואה ושמירת הנפש
- מגפת הקורונה
אחד אחרי השני, מגיחים האנשים מדירות המסתור שהצפינו אותם עד עבור הזעם...
מקומות העבודה, מוסדות הלימוד, בתי הכנסת והחנויות הומים משמחת המפגש המחודשת... חברים, עמיתים וקרובי משפחה מתלהבים לקרוא זה לעומת זה – כמה טוב לפגוש אותך! התגעגענו!
ורק איסור אחד עוד חוצץ ומפריע, ולא מאפשר למפגש להתרחש בשלימות – האיסור ללחוץ יד או להתחבק!
בימים אלה, עת הסגר הקורונה סב והולך לו, מפנה מקום לזרימת החיים לשוב ולפרוץ בעוצמה, מתברר שכל הדיבורים על מעלת 'הזום', 'העבודה ולמידה מרחוק', ועל כך שגילינו את העולם הדיגיטלי הם עורבא פרח.
אולי בעולם האקדמי הקר והמנוכר אין הבדל בין הרצאה בזום להרצאה פנים אל פנים, אבל בעולם האנשים החיים אין תחליף למפגש אנושי חם ומבעבע. האדם הוא יצור חברתי, וחשוב לו לפגוש אנשים עד הסוף.
"מבשרי אחזה אלו – ה", ואף מתהליך אנושי טבעי זה, חשוב שנלמד ונתבונן על שורשי נטיות נפשנו, ומתובנה זו נלמד לעבודת אלוקינו.
האדם חווה את העולם בחמשת חושיו – ראיה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. לעיתים הוא נפגש עם הדבר בכל חמשת החושים ולעיתים הוא מסתפק רק בחלקם. את הכוכבים, לדוגמא, אנו פוגשים רק בחוש הראיה. בפשטות, ככל שאנו פוגשים את הדבר בחושים רבים יותר, כך המפגש הוא חי ומלא יותר.
עד הדורות האחרונים, מי שרצה לפגוש אדם אחר היה חייב להשתתף פיזית במפגש. ללא נוכחות פיזית, אפשר היה להיפגש רק עם חלקיו הרוחניים של האדם – רעיונות שהופצו בכתב או בעל פה, לחנים מוזיקאליים, כוחו של האדם שהטביע חותם בחפצים שעובדו תחת ידו ועוד.
בדורות האחרונים, בעקבות המצאת המכשירים השונים המעבירים את קולו ומראהו של האדם למרחקים, נולדה האפשרות להיפגש מרחוק גם עם חלקים גשמיים יותר של האדם. נכון לעכשיו, 'המילה האחרונה' בתחום הוא 'הזום' היוצר תחושת מפגש למרחקים. (כדאי לשים לב, שגם כיום רק הקול והמראה הרוחניים יותר משודרים למרחקים, אך עדיין לא נמצאה הדרך להעביר את החושים הכי גשמיים למרחקים – ריח, טעם ומישוש. עדיין אין דרך לחוש טעם של עוגה דרך האינטרנט). אלא, שכאמור, אפילו 'הזום' עם כל שכלולו לא מהווה תחליף למפגש אמיתי, חי ומלא, עם כל הניואנסים.
במישור הרוחני, פגשנו תובנה זו בתפילת המרפסות. עקרונית, לצורך השראת השכינה ואמירת דברים שבקדושה כקדיש וקדושה, על העדה המונה מניין אנשים לפחות להתאסף ביחד במקום אחד. רק כך הם נפגשים ביחד, יוצאים מכלל יחידים ומתלכדים והופכים לעדה אחת. המצדדים בתפילת מרפסות סומכים יתדותיהם על שיטת הרשב"א (שו"ת חלק א' סימן צו), שסובר שאם המתפללים רואים זה את זה, (וגם שומעים את החזן), הרי שראייתם (ושמיעתם) מחברים אותם לעדה אחת גם אם הם מצויים בשני רשויות נפרדות.
נמצאנו למדים, שאף תפילת המרפסות יוצאת מנקודת הנחה שדי בחיבור הדדי של ראיה ושמיעה, אף ללא נוכחות פיזית משותפת מלאה. (זה כמובן שונה מה'זום', שבו המפגש כולל רק ראיה ושמיעה דיגיטליים, ולכן אין מניין בזום, ובכל זאת יש לתפילת המרפסות דמיון רעיוני מסוים ל'זום'). והנה, גם בעת החזרה מתפילת המרפסות לתפילה ברשות אחת משותפת, חשנו כולנו שזה מפגש ציבורי ברמה אחרת.
בימים אלה חוגגים אנו את יום שחרור ירושלים ומקום המקדש. בימי דוד המלך, באה המגיפה להעיר את לב העם לבקש את בניין המקדש, ואף תובנה זו מעמיקה בליבנו את תובנת וציפיית המקדש.
ה' הוא אין סופי, "הנה השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך", אך האדם הוא גוף מוגבל וכדי להיפגש הוא זקוק למקום מתוחם ומוגדר. המקדש הוא המקום בו אנו מצידנו נפגשים עם השכינה, "המקום אשר אמרת, יהיה שמי שם, לשמוע אל התפילה... אשר יתפללו אל המקום הזה" (מלכים א', ח). השם הוא המילה שבה האדם מופיע כלפי אחרים, וכך במקום המקדש הוא מתגלה ומופיע אלינו.
וזה גם ההבדל בין המפגש עם ה' בימינו למפגש עם ה' במקדש. כיום, בתפילה אנו פוגשים את ה' רק באופן רוחני, בדיבור ובמחשבה. במקדש, לעומת זאת, כדי שהמפגש יהיה שלם, הוא מתקיים בכל חושיו של האדם. במקדש יש עבודת ה' בחוש הראיה – הדלקת הנרות, ועל העליה לרגל נאמר "יראה כל זכורך", כשם שבא לראות כך בא ליראות. ההקרבה מלווה בשירת ונגינת הלויים הנוגעים בחוש השמיעה. הקטרת הקטורת נוגעת בחוש הריח. הקרבנות נאכלים בפה, ואכילתם היא חלק מהכפרה, "כוהנים אוכלים ובעלים מתכפרים". וחוש המישוש, הדומה לשאיפה לשוב וללחוץ יד או לחבק אדם קרוב, ומבטא את הקרבה הגדולה ביותר, נעלם ונסתר ונרמז בכרובים הנחבאים בקודש הקודשים.
עולה מכאן, שכיום עבודת ה' שלנו דומה היא למפגש ב'זום', ועבודת ה' במקדש היא מפגש חם וקרוב עם אבינו האהוב.
ותפילה גדולה הומה בלבבנו: רצוננו לראות את מלכנו, "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם"!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
