ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
"זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה"
(במדבר יט, ב).רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהן דכתיב בהן חוקה: אשת אח, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה אדומה. אשת אח דכתיב (ויקרא יח, טז): "ערות אשת אחיך וגו'", ובלא בנים (דברים כה, ה): "יבמה יבא עליה", וכתיב בערות אשת אח (ויקרא כ, כב): "ושמרתם את כל חוקותי". וכלאים (דברים כב, יא). "לא תלבש שעטנז", וסדין בציצית מותר, וכתיב ביה חוקה (ויקרא יט, יט), "את חוקותי תשמרו". שעיר המשתלח דכתיב (שם טז, כו) "והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו" והוא עצמו מכפר על האחרים, וכתיב ביה (שם, לד) "והיתה זאת לכם לחוקת עולם". פרה מנין, דתנן כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, והיא גופה מטהרת בגדים, וכתיב בה חוקה "זאת חוקת התורה" (במדבר רבה יט, ה).
ארבעה דברים שהיצר הרע משתמש בהם ככלי להסיט את האדם מדרך הישר, משום שהם נראים כסתירה עצמית, דבר והיפוכו. אשת אח אסורה בנישואין אבל ביבמה מצווה עליו לשאתה לאשה. שעטנז בבגדים אסור אבל בציצית מותר. השעיר לעזאזל מטמא את משלחו אבל מכפר על אחרים. פרה אדומה מטמאת את העוסקים בה אבל מטהרת אחרים. בכל ארבעת הדברים נאמר "חוקה", ורק בפרה אדומה נאמר "זאת חוקת התורה", מדוע פרה אדומה עדיפה על פני שלושת הדברים האחרים, והיא זאת שנבחרה לייצג את המושג "חוקת התורה", קיום מצווה בלי טעם?
שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי, אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין כשפים (המעשים הללו שאתם עושים נראים כמו כשפים), אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת, מזין עליו ב' וג' טיפין, ואתם אומרים לו טהרת, אמר לו לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך? אמר לו לאו, ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו הן. אמר לו ומה אתם עושין לו? אמר לו מביאין עיקרין (שרשים של עשבים ובשמים) ומעשנין תחתיו, ומרביצים עליה מים והיא בורחת, אמר לו ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך, כך הרוח הזו רוח טומאה, דכתיב (זכריה יג, ב): "וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", מזין עליו מי נידה והוא בורח. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו, רבינו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? אמר להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא אמר הקדוש ברוך הוא, חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב "זאת חוקת התורה" (במדבר רבה יט, ח).
לפי מדרש זה אפשר להסביר שהיחודיות של פרה אדומה על פני שלושת אחיותיה היא, שלא זו בלבד שיש בה סתירה עצמית, דבר והיפוכו, אלא בנוסף לזה מדובר במעשה מוזר שנראה כמו כישוף, דבר קיצוני כזה, אכן ראוי לייצג את המושג של "חוקת התורה" שאותו אנו מקיימים בלי טעם.
אבל האמת היא שמדרש זה, ועצם המושג של קיום חוק בלי טעם טעון הסבר. לאחר שיצא העובד כוכבים אמרו התלמידים לרבן יוחנן בן זכאי, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? היתכן, רבן יוחנן בן זכאי עונה תשובה שיקרית לעובד כוכבים, ורק לתלמידיו הוא מגלה את האמת? ואכן, רבן יוחנן בן זכאי משיב לתלמידיו, חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב "זאת חוקת התורה", מה? המת באמת לא מטמא? המים באמת לא מטהרים? האם זה לא סותר את דברי התורה המפורשים? ומה הוא ההסבר אותו מספק רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו שלא היו שבעי רצון מהתשובה שניתנה לעובד כוכבים, אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, וזה מספק אותם? התלמידים שביקשו הסבר מעמיק יותר למצוות פרה אדומה שומעים שזה חוק בלי טעם. אין תשובה, וזהו זה???
אין ישראל מבקשין טעם במצוות כדי לקיימן, די להם במה שגזר הבורא כדי לקבל עליהם עול מצוות בלב שלם. ואם אמרו חכמים טעמים במצוות, מפני שידיעת הטעם במצוה במקום שהשכל מגיע לשם, דבר זה עצמו מצוה, לידע מה שניתן לדעת. שכשם שהלב צריך להיות שלם בעבודת ה', כך צריכים כל שאר כחות האדם וכל כח שכלו והבנתו, להיות שלמים בעבודתו יחד עם הלב. ובמקום שלא אמרו טעם, דיו לכח השכל שבאדם שישתעבד למצוה על ידי הידיעה שכל מצוות התורה חכמת הבורא יש בהן, ורחוקות מבינת אנוש, ואין לך שיעבוד מצד השכל גדול מזה.
משל לשני בני אדם, אחד שוכן במדבר רחוק מישוב בני אדם ואינו יודע בטיב חכמיהם ובמעשיהם, והוא מחדש מלבו מעשים והנהגות שלפי שכלו טובים הם לבריאותו, והשני שוכן בחברת בני אדם ומכיר בחכמתם של טובי המלומדים, המנוסים בנסיונותיהם של כל קודמיהם והמון חבריהם, ושמע מהם מה המעשה אשר יעשה לבריאות גופו. אף על פי שאין זה יודע טעם כל המעשים האלה, הרי שכלו ודעתו שלמים ובטוחים בכל מעשיו יותר מן האיש השוכן במדבר. הראשון, כל ימיו בספקות: שמא אני טועה, שמא הנסיון יכחיש השערותי, ואילו השני, יודע גם בשכלו שכל מעשיו נכונים אף אם אינו יודע טעמם כלל.
משום כך גדולה אמונת חכמים שהאדם מאמין בחכמי אמת, שהיא נותנת לו בטחון הדעת, יותר מכל שכל והבנה. קל וחומר לאמונה שמאמין האדם בבורא שהיא גדולה, שגם השכל שבה גדול מכל שכל אחר.
אף על פי כן נהגו חכמים לומר טעמים במצוות לפי שכלו של כל אדם, משום הטעם שנזכר לעיל. ועוד שירדו חכמים לסוף דעתם של כל הבריות, והרי יש ביניהם גם אנשים שהאמונה שבלבם לא שלמה עדיין, ונפשם מתפעלת מהבנת טעם בעשייתן, ועל ידי כך נאחזים במצוות אחיזה חזקה יותר, ובאים אחר כך לידי אמונה תמה שהיא המעלה הגדולה ביותר שבחכמה ובבינה ובדעת.
( ספר התודעה להרב אליהו כי טוב, בענין טעמי המצוות, מבוא לטעמי מצות ספירת העומר, עמ' ריב – ריג).
רבן יוחנן לא שיקר בתשובתו לעובד כוכבים חלילה, הוא ענה לו תשובה אמיתית, ותיאר בפניו איך מי החטאת של אפר פרה אדומה מסלקים את הטומאה, זו תשובה אמיתית אבל טכנית, הוא לא נכנס לעומק העניין כי כנראה סבר שהעובד כוכבים איננו מסוגל להכיל זאת, ואחר כך כאשר פנו אליו תלמידיו ואמרו לו, את העובד כוכבים דחית בקנה, דהיינו בדבר קל, לנו מה אתה אומר, אנחנו רוצים להבין את עומק העניין, מה הטעם שמי החטאת מסירים את הטומאה, ענה להם רבי יוחנן בן זכאי, ונתן להם תשובה עמוקה ויסודית למצות פרה אדומה, שהיא בעצם הבסיס לכל מצוות התורה, חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא אמר הקדוש ברוך הוא, חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב "זאת חוקת התורה", המת מצד עצמו לא מטמא, והמים מצד עצמם אינם מטהרים, אלא המת מטמא והמים מטהרים אך ורק בגלל גזירת הקדוש ברוך הוא, והעובדה שלא ניתן לנו הסבר איך זה פועל, ומדוע יש להשתמש במי חטאת של אפר פרה אדומה על מנת לטהר אדם מטומאת מת, נועדה לגלות לנו את היסוד החשוב ביותר בטעמי המצוות כולם, והוא, שאין דבר הגיוני יותר מאשר קיום מצוות הבורא, בורא העולם שברא את כל הבריאה כולה, ואת כל בני האדם, והוא מקיים ומחיה את הכל בכל רגע ורגע, ורוצה רק בטובתנו, הוא יודע בדיוק מה נכון עבורנו, ואם הוא מצווה אותנו לקיים מצוה, הרי שזה הדבר הכי טוב עבורנו, זהו הדבר הכי הגיוני, הכי שכלי, ומזה אנו למדים, שגם בכל שאר המצוות, אין אנחנו מקיימים אותם בגלל אותם טעמים שניתנו לנו, בגלל שאנו מבינים את תוכן וסמליות המצוה, אלא אנו מקיימים אותם בגלל ההגיון הפשוט שנכון וראוי וחכם לקיים את רצון הבורא. והלימוד וההעמקה בהבנת טעמי המצוות אינם הסיבה לקיום המצוה, אלא מצוה נוספת בפני עצמה, מצות ידיעת התורה.
המדרש מסיים: ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? אמר רבי איבו, משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמר המלך תבא אמו ותקנח את הצואה, כך אמר הקדוש ברוך הוא, תבא פרה ותכפר על מעשה העגל (במדבר רבה יט, ח). מה ענין שמיטה אצל הרב סיני? מה הקשר בין פרה אדומה שבאה לטהר את הטמאים, לבין החטא החמור של עבודה זרה בו חטאו בני ישראל במעשה העגל? איך בדיוק מכפרת הפרה האדומה על חטא העגל?
חטא העגל היה האירוע הראשון מיד לאחר ההתגלות האלוקית הגדולה בהיסטוריה האנושית, מעמד הר סיני, בו שמעו עם ישראל את הציווי "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ, ג), והם הלכו מיד ו"עשו להם עגל מסכה" (שמות לב, ח), הרי אין לך כפירה גדולה מזו. "זאת חוקת התורה" מצות פרה אדומה, כל מהותה היא האמונה התמימה בבורא העולם, קיום מצוות הבורא בלי טעמים ובלי הסברים, אלא עם הגיון בריא ופשוט, אם כך מובן היטב, שכשם שהשפחה באה לקנח את צואת בנה, כך באה הפרה האדומה, האמא, המצוה המייצגת את האמונה התמימה, ומכפרת על העגל, הבן שטינף, המייצג את הכפירה הגדולה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
