ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא קמא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
בגמרא (ב"ק כז) נחלקו רב יהודה ורב נחמן, בדין "עביד איניש דינא לנפשיה":
...דאתמר רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה. רב נחמן אמר - עביד איניש דינא לנפשיה. היכא דאיכא פסידא כולי עלמא לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה. כי פליגי היכא דליכא פסידא רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה דכיון דליכא פסידא ליזיל קמיה דיינא רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה דכיון דבדין עביד לא טרח"
במקום שיש לאדם הפסד, כולם מודים שאין חיוב להמתין לפעולתו של בית הדין. לפי רב נחמן, שהלכה כמותו, גם במקום שאין הפסד בהמתנה לפעולת בית הדין, אין חיוב על האדם להמתין לטחנות הצדק שיוציאו את הדין לאור, ומותר לו לפעול בעצמו לקחת את שלו. (זאת בהנחה שאין סתירה בזה לחוקי המדינה).
תנאי ל"עביד איניש" הוא, שאדם יעשה זאת בצורה שלא ייחשד בגניבה, כלומר, שהוא יוכל להוכיח אחר כך בבית דין את צדקתו. דבר זה מוכח מהמימרא של בן בג בג (שם):
"בן בג בג אומר אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא "שבור את שיניו" ואמור לו שלי אני נוטל"
כלומר, אסור לאדם לעשות מעשים שבגינם עלול הוא להיחשד בגניבה, אף שעצם החטיפה, מותרת.
משמעות הדרישה היא, שאין היתר לעשיית דין עצמית אלא במקום בו יש לתובע ראיה ברורה על זכותו הממונית, וכן מוכח מהסוגיא במסכת בבא קמא (קיז ע"א):
"ההוא שותא (=מלכודת לחיות) דהוו מנצו עלה בי תרי, האי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא, אזל חד מנייהו ומסרה לפרהגנא דמלכא. אמר אביי יכול לומר אנא כי מסרי דידי מסרי. א"ל רבא וכל כמיניה? אלא אמר רבא משמתינן ליה עד דמייתי ליה וקאי בדינא"
כלומר, רבא אמר, שאין הוא יכול למסור את הממון למלך בטענה שהממון שייך לו, מכיוון שאינו יכול להוכיח את הדבר בבית דין (הגר"א).
וכן פסק המחבר (סי ד סע' א) יכול אדם לעשות דין לעצמו; אם רואה שלו ביד אחר שגזלו, יכול לקחתו מידו; ואם האחר עומד כנגדו, יכול להכותו עד שיניחנו, ( אם לא יוכל להציל בענין אחר) (טור), אפילו הוא דבר שאין בו הפסד אם ימתין עד שיעמידנו בדין, והוא שיוכל לברר ששלו הוא נוטל בדין.
מלשון הרמב"ם נראה, ש"עביד איניש" יש לו משמעות של פסק דין (סנהדרין פרק ב הל' יב):
"יש לאדם לעשות דין לעצמו אם יש בידו כח, הואיל וכדת וכהלכה הוא עושה אינו חייב לטרוח ולבוא לבית דין, אף על פי שלא היה שם הפסד בנכסיו אילו נתאחר ובא לבית דין, לפיכך אם קבל עליו בעל דינו והביאו לבית דין ודרשו ומצאו שעשה כהלכה ודין אמת דן לעצמו אין סותרין את דינו"
סגנון הדברים מיחס לפעולת האדם הפרטי, מעמד של פסק דין.
גישה זו עולה גם מדברי הרא"ש. הגמרא (ב"ק סוף פרק א', וכתובות ס"פ ג) אומרת, כי בזמן הזה אין אנו גובין קנסות, (הרחבנו בעניין זה בעבר). אך אם הניזק תפס מהמזיק את הקנס, אין מוציאין מידו. יש שטענו, שזו תקנה. אך הרא"ש כתב (ב"ק פרק א' סי' כ):
"...דלאו תקנתא היא אלא דינא הוא דמדאורייתא מחייב ליה אלא שאין לו דיין בבבל שיכופנו ליתן לו בכל כה"ג עביד איניש [דינא] לנפשיה"
כלומר, יוצא, שאין ל"עביד איניש" המגבלות של בית הדין בזמן הזה, והוא יכול לתפוס קנס, למשל - אם נגנב לו חפץ הוא יוכל לתפוס כפל, אף שאין בית דין בזמן הזה שמוסמך לגבות את הקנס.
האם צריך בתפיסת קנס שתהיינה לתופס ראיות קבילות לגבי גביית קנס? כלומר, האם צריך שיהיו לתופס עדים למעשה הגנבה?
בדבר זה נחלקו הרמב"ן והראב"ד (הראב"ד בהשגות על הרי"ף ספ"ג דכתובות, הרמב"ן בספר הזכות שם). הראב"ד טוען, שאמנם תפיסה בקנס מועילה, אבל דווקא בתנאי שיש לתופס עדים. כלומר, אמנם יש ל"עביד איניש" תוקף של בית דין, אך הוא חייב לעמוד בקריטריונים של בית דין, ולגביית קנס נדרשים דווקא שני עדים.
לעומתו הרמב"ן טוען, שאפילו הודה הנתבע בגניבה, אלא שהודאה זו לא היתה בבית דין, כך שלא נאמר עליה הדין "מודה בקנס פטור", מועילה תפיסה. הרמב"ן דן שם שייתכן שלא צריך ראיות כלל, אלא שאם התופס תפס את הכפל בהחבא, כך שיכול הוא לטעון שלא תפס כלל, נאמן הוא לטעון שאכן הגנב גנב לו, ולכן יכול לתפוס כפל.
למעשה משמע מהרמב"ן, שהיכולת של אדם לעשות דין לעצמו אינה מוגבלת אפילו לקריטריונים שבית הדין היה מוציא לפיהם, אלא היא רחבה עוד יותר. לכן אף שבסיס התפיסה היא הודאת בעל הדין - שאינה מחייבת בדרך כלל בקנס, מועילה כאשר זו נעשית על ידי האדם עצמו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
