ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- דברים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן רחל
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב" (דברים א, א).
אלה הדברים אשר דבר משה -וכי לא נתנבא משה אלא אלו בלבד, והרי כתב כל התורה, שנאמר: ויכתוב משה את התורה הזאת ומה תלמוד לומר: אלה הדברים? מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: וישמן ישרון ויבעט (ילקוט שמעוני דברים תשפח).
" הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט, יז). בפרשת קדושים נצטוינו במצות עשה זו של תוכחה, ועדיין איננו יודעים את גדרי המצוה, מי מצווה להוכיח, מתי להוכיח ובאיזה אופן להוכיח. והנה פרשתנו עוסקת בדיוק בכך, בדברי תוכחות, כאן יכולים אנו להתבונן באופן בו קיים משה רבינו עליו, השלום רבן של ישראל, את מצות התוכחה, אם כן, הבה נתבונן בפסוקי התורה ובמדרשי חז"ל וננסה ללמוד את גדרי המצוה.
" אלה הדברים" - לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים, והזכירם ברמז, מפני כבודן של ישראל (ספרי. רש"י).
" במדבר " - לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר.. "בערבה" - בשביל הערבה, שחטאו בבעל פעור בשיטים בערבות מואב. "מול סוף" - על מה שהמרו בים סוף.. "בין פארן ובין תפל ולבן" - א"ר יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן.. ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים. וחצרות" - במחלוקתו של קרח.. "ודי זהב" - הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם.. (רש"י).
ודי זהב -אמר להם: זו יתירה לכל מה שעשיתם, שמעשה העגל קשה עלי מן הכל. היה רבי מאיר אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שעשה לחברו צרות הרבה, באחרונה הוסיף לו צרה אחת, א"ל: הא יתירה לכל מה שעשית לי, זו קשה עלי יותר מן הכל! כך אמר המקום לישראל: זו יתירה לכל מה שעשיתם, מעשה העגל קשה עלי יותר מן הכל! (ילקוט שמעוני דברים תשצב).
מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו, שנאמר (ויקרא יט, יז) "הוכח תוכיח", הוכיחו ולא קבל מנין שיחזור ויוכיחנו, תלמוד לומר "תוכיח" מכל מקום, יכול אפילו משתנים פניו, תלמוד לומר "לא תשא עליו חטא" (ערכין טז:).
התנאי הראשון בתוכחה הוא להוכיח באופן שיכבד את האדם, לומר את הדברים ברמז, על מנת שלא לביישו, רק כך שיש סיכוי שיתקבלו על לבו.
" אלה הדברים", אמר רבי אחא ב"ר חנינא ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה אלא אילו הוכיחם בלעם היו ישראל אומרים שונא מוכיחנו ואילו ברכם משה היו אומות העולם אומרים אוהבן ברכן אמר הקדוש ברוך הוא יוכיחן משה שאוהבן ויברכן בלעם ששונאן כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל (דברים רבה א, ד).
התנאי השני כדי שהתוכחה תתקבל על ידי השומע היא שהיא תבוא מפי אדם שהוא יודע שהוא אוהבו, אחרת אין כל סיכוי שהוא יקבל את הדברים, כי הוא יאמר לעצמו, המוכיח לא אוהב אותי, ולכן ברור שהוא מחפש להטיף לי מוסר "על לא עול בכפי".
אילו אחר הוכיחן, היו אומרים, זה מוכיחנו? משה שכתוב בו (במדבר טז, טו): "לא חמור אחד מהם נשאתי", לזה נאה להוכיח את ישראל! (דברים רבה א, ה).
אף אחד אחר חוץ ממשה רבינו אינו יכול להוכיח את ישראל? שבעים הזקנים, גדולי האומה לא היו יכולים לעשות זאת? ומה הסיבה, כי אמר "לא חמור אחד מהם נשאתי"? וכי לא די בכך שהוציאם ממצרים, הנהיגם במדבר ארבעים שנה, וקיבל את התורה במעמד הר סיני, כדי שיוכל לומר להם דברי תוכחה?
התשובה היא, שכאשר אדם אומר לאחר ובמיוחד לציבור דברי תוכחה, הטבע האנושי הוא שמושא התוכחה נכנס למגננה, ומיד חושד במוכיח שיש לו נגיעות, שהוא מוכיח ממניעים זרים, ולכן, רק אדם נקי לחלוטין, שלא לקח שום טובות הנאה, הוא ראוי להוכיח. "לא חמור אחד מהם נשאתי" - לא חמורו של אחד מהם נטלתי, אפילו כשהלכתי ממדין למצרים, והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי ליטול אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי (רש"י).
" אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי... ואת עוג מלך הבשן" (דברים א, ד), אמר משה אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ, יאמרו, מה לזה עלינו, מה היטיב לנו, אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה, שאין בו כח להכניסנו לארץ, לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם, והורישם את ארצם, ואח"כ הוכיחן (רש"י).
רק אדם עם נקיות כשל משה רבינו, שאין כל אפשרות לחשוד בו שהוא עושה זאת ממניעים זרים, הוא יכול להוכיח באופן שהתוכחה תתקבל על לב השומעים, ותגרום להם לשנות את דרכיהם. זהו אם כן התנאי השלישי לתוכחה שתתקבל על לב השומע, תוכחה מפי אדם נקי ללא מניעים זרים.
" אל כל ישראל" - אילו הוכיח מקצתן, היו אלו שבשוק אומרים, אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך, אלו היינו שם היינו משיבים אותו, לכך כנסם כולם, ואמר להם, הרי כולכם כאן, כל מי שיש לו תשובה ישיב (רש"י. וילקוט שמעוני דברים תשפט). גם כאשר מוכיחים אדם אחד, אם לא תנתן לו זכות התגובה, הוא תמיד יוכל לומר אם רק היו נותנים לי לדבר הייתי עונה כך וכך, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ברבים, האנשים שלא היו במקום תמיד יהיו חכמים שלאחר מעשה ויאמרו, אילו היינו שם הכל היה נראה אחרת אנחנו היינו עונים כך וכך, ולכן, התנאי הרביעי בתוכחה הוא לוודא שכל האנשים מושאי התוכחה יהיו נוכחים, ותנתן לכולם האפשרות להסביר את עצמם, כי בלי זה, הם לא יקבלו את דברי התוכחה.
אל כל ישראל -מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות. אמר ר' טרפון: העבודה! (לשון שבועה) אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח. אמר רבי אלעזר בן עזריה: העבודה! אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחות. אמר ר' עקיבא: העבודה! אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחין. אמר רבי יוחנן בן נורי: מעיד אני עלי שמים וארץ, שיותר מחמשה פעמים נתקנתר על ידי עקיבא לפני רבן גמליאל, מפני שהייתי קובל עליו, והייתי מקנתרו, וכל כך יודע אני בו, שהיה מוסיף בי אהבה על כל אחת ואחת, לקיים מה שנאמר (משלי ט, ח), "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" (ילקוט שמעוני דברים תשפט).
התנאי החמישי הוא, שהמוכיח יהיה בטוח, שלא זו בלבד, שהוא יודע איך להוכיח, והמקבל יוכל לקבל את התוכחה, אלא שהתוכחה תגרום להגברת האהבה ביניהם, "הוכח לחכם ויאהבך".
"ויהי בארבעים שנה" (דברים א, ג) -מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה, ממי למד? מיעקב שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה, שנאמר (בראשית מט, א, ג): "ויקרא יעקב אל בניו וגו' ראובן בכורי אתה", אמר לו: מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו? כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה: כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בלבו עליו, ושלא יהו המוכיחים מתווכחין. שהתוכחה מביאה לידי שלום. וכן אתה מוצא וכו'. (ילקוט שמעוני דברים תת. ורש"י).
התנאי השישי הוא, לחשב היטב את כל ההשלכות האפשריות של התוכחה, ולפי זה להחליט על הזמן הנכון ביותר להוכיח, באופן שיביא לתוצאה הרצויה.
אמר רבי טרפון, תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך (ערכין טז:). כלומר שאפילו הטובים מקלקלין מעשיהן, ואינן יכולין להוכיח אחרים, שאם יאמר לחברו טול קיסם מבין שיניך, יכול להשיבו טול קורה מבין עיניך (רבינו גרשום).
התנאי השביעי והקשה מכולן הוא, שהמוכיח יהיה צדיק גמור, שאי אפשר להשיב לו "טול קורה מבין עיניך", ואם בדורם של התנאים קדושי עליון נאמר דבר זה, על אחת כמה וכמה בדורנו, דור יתמי דיתמי, שאין מי שיודע להוכיח, ולכן אין מי שיקבל התוכחה. בסוף ספר "אהבת חסד", כתב בשם הגר"י מולין, שמצוה לאהוב את הרשעים מסיבה זו, והביא כן מתשובת מהר"מ לובלין, כי אצלנו הוא קדם תוכחה, שאין אנו יודעים להוכיח, ודנים אותם כאנוסים.
"הלא פרוס לרעב לחמך" - אין הרעב אלא מן דברי תורה. ואין לחם אלא דברי תורה... מכאן אמרו, אם יש אדם שהוא מבין בדברי תורה יפרנס בתורתו גם כן לאחרים... "כי תראה ערום וכיסיתו" כיצד? אלא אם ראית אדם שאין בו דברי תורה, הכניסהו לביתך, ולמדהו קריאת שמע ותפילה, ולמדהו פסוק אחד בכל יום, או הלכה אחת, וזרזהו במצוות - לפי שאין לך ערום בישראל אלא מי שאין בו תורה ומצוות (תנא דבי אליהו פרק כז).
העצה היעוצה לזכות לקיים מצות עשה של "הוכח תוכיח" גם בזמננו, היא על ידי הוכחה עקיפה שתגרום לאדם לתקן את דרכיו, ולהתקרב אל בוראו, כגון על ידי לימוד תורה משותף בנושא הדרוש תיקון. ואפשר גם לקיים מצות "הוכח תוכיח" לרבים, על ידי מגוון פעולות חיוביות לחיזוק הדת (ראה "חיזוק הדת" לה"חפץ חיים").
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
