ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- טיולים וטרמפים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן רחל
בזמן טיול הולכים כמובן ממקום למקום, ומדי פעם רוצים לאכול – תוך כדי ההליכה או כשעושים הפסקה. האם מותר להתחיל לאכול במקום אחד ולהמשיך במקום אחר? מתי מברכים על שתייה – האם מספיק לברך פעם אחת בהתחלה או שצריך לברך ברכה חדשה על כל שתייה ושתייה? ומה לגבי ברכה אחרונה?
תשובה
שינוי מקום במהלך האכילה
הגמרא (פסחים קא)דנה באדם שהתחיל לאכול במקום אחד, ובאמצע הסעודה שינה את מקומו ועבר למקום אחר. הגמרא קובעת ש"שינוי מקום – צריך לברך", דהיינו מי שמשנה את מקומו
באמצע האכילה צריך לברך שוב על המאכל. ניתן להציע שני הסברים עקרוניים לדין זה: 1 .היציאה למקום חדש גורמת להיסח דעת, ולכן היא מצריכה ברכה נוספת. 2 .חז"ל קבעו שברכה חלה רק על הסעודה הנוכחית. ברגע שאדם משנה את מקומו ועוקר את הסעודה, ושוב לא ניתן לייחס את הברכה לאכילה וממילא צריך לברך פעם נוספת. מסוגיית הגמרא והראשונים עולה שלשאלה זו יש שתי נפקא מינות עיקריות:
1 .על אילו מאכלים צריך לברך פעם נוספת: אם המחייב בברכה נוספת הוא עקירת הסעודה (טעם ב‘) לכאורה החובה לברך ברכה נוספת קיימת בכל סוגי המאכלים )וזו דעת רב ששת בגמרא שם, וכך פוסקים הרמב"ם (ברכות פ"ד ה"ג) ועוד ראשונים. אך אם המחייב בברכה נוספת הוא היסח הדעת (טעם א‘) ניתן לטעון שאדם מסיח את דעתו רק ממאכלים ’פשוטים‘, ולא מלחם או מזונות, וממילא על דברים כאלו אין צריכים לברך שוב ברכה ראשונה )וזו דעת רב חסדא בגמרא שם, וכך פוסקים הרא"ש (פסחים פ"י ס"ו)ועוד ראשונים. 2 .האם צריך לברך ברכה אחרונה על הסעודה שהסתיימה: אם המחייב בברכה נוספת הוא עקירת
הסעודה טעם ב‘( מסתבר ששינוי המקום מסיים את הסעודה הראשונה ולכן צריך לברך תחילה ברכה אחרונה על הסעודה הראשונה, ואז לברך ברכה ראשונה על הסעודה החדשה )וכן דעת הרמב"ם (שם)ועוד. אך אם המחייב הוא היסח הדעת טעם א‘(, מסתבר שצריך לברך רק ברכה ראשונה, כי היסח הדעת לא מחייב ברכה אחרונה )וכן דעת הרא"ש (שם)ועוד.להלכה פוסק הרמ"א (או"ח קע"ח, א-ב)כדעת הרא"ש, ששינוי מקום מחייב רק ברכה ראשונה, ורק במאכלים שאינם לחם או מזונות. ואמנם השולחן ערוך פוסק אחרת, אולם למעשה רוב הספרדים נוהגים אף הם כפסיקת הרמ"א, מסיבות שונות )בן איש חי, בהעלותך, (ב; כף החיים, ס"ק יד; ילקוט יוסף קע"ח, א )פרט לבעיה של חיוב ברכה נוספת, שינוי מקום בסעודה עלול לגרום לשכוח לברך ברכה אחרונה,ולכן לכתחילה יש להימנע מכך (רמ"א שם). אך בעיה זו ניתן לפתור בכמה דרכים: א. אם יוצא על מנת לחזור תוך כמה דקות אין חשש שישכח )משנ"ב ס"ק לד(. ב. אם מלכתחילה מתכוון לשנות את מקומו במהלך האכילה יכול לשנות (משנ"ב ס"ק יא). ג. אם לוקח איתו את האוכל אין חשש שישכח לברך כף החיים ס"ק א).
לסיכום
מי שאוכל לחם או מזונות )יותר מכזית(, לכתחילה לא ישנה את מקומו כדי שלא ישכח לברך אלא אם יוצא לכמה דקות, או שהתכוון מלכתחילה לשנות את מקומו, או שלוקח איתו
אוכל. ואם שינה את מקומו אינו חוזר ומברך. מי שאוכל מאכלים שמברכים עליהם "בורא נפשות" לא ישנה את מקומו, ואם שינה את מקומו צריך לחזור ולברך עליהם ברכה ראשונה במקום החדש. אז מה עושים בטיול? לאור האמור יוצא לכאורה שמי שהולך לטייל ורוצה לשתות מים במקומות שונים במהלך הטיול,צריך בכל פעם לברך ברכה ראשונה לפני השתייה וברכה אחרונה לאחריה. אך עדיין יש מקום לעיין בדבר לאור השאלה – מה נחשב שינוי מקום? כל זמן שאדם אוכל תחת אותה קורת גג, הרי שגם אם ישנה את מקומו הוא נחשב כמי שנמצא באותו מקום ואינו מברך פעם נוספת. אך מה הדין כאשר אדם אוכל בשטח? הירושלמי (ברכות פ"ו ה"ח)אומר שבשטח פתוח, כל שינוי מקום של יותר מארבע אמות כ2 מטרים נחשב שינוי מקום המחייב לברך פעם נוספת, וכך נפסק בשולחן ערוך )קע"ח, ב(. אך כל זה בתנאי שכבר לא רואה את מקומו הראשון, אבל אם רואה את מקום אכילתו הראשון אינו צריך לברך גם אם המרחק גדול (משנ"ב שם ס"ק מב; קפ"ד, ס"ק ב).פרט לכך, כל דין שינוי מקום קיים כאשר היה מקום שבו נקבעה האכילה הראשונה, ואחר כך
התרחש שינוי מקום. אך כאשר מלכתחילה לא הייתה שום קביעת מקום, אלא האדם אכל תוך כדי הליכה ממקום למקום, הרי שלא צריך לברך פעם נוספת על האכילה, שהרי כלל אין כאן "שינוי מקום" (שולחן ערוך שם, ד; משנ"ב ס"ק מב) לכן, מי שרוצה לאכול ולשתות במהלך הטיול, יברך על האכילה הראשונה ויתכוון שברכה זו תחול על כל מה שיאכל וישתה במשך הטיול, וכיוון שמתחילה אינו קובע את מקומו למקום מסוים, אינו צריך לברך פעם נוספת על האכילה והשתייה במהלך הטיול. אולם, ראוי לנהוג כך רק כאשר שותה לעיתים קרובות. כאשר ישנו חשש שתעבור חצי שעה בין השתיות, עדיף לברך ברכה ראשונה ואחרונה על כל שתייה ושתייה, כיוון שנראה שהברכה הקודמת כבר לא תחול. מי שרק שותה במהלך ההליכה, ועושה עצירה מסודרת במהלך הטיול לארוחה, יברך על האכילה במקום שעצר ברכה ראשונה ואחרונה, ואם לאחר שהמשיך בדרכו הוא רוצה פעם נוספת לאכול או לשתות – יברך על אכילה ושתייה אלו.
ברכה אחרונה
עד כה עסקנו בברכה הראשונה שלפני האכילה או השתייה. את הברכה האחרונה יש לברך לאחר הפעם האחרונה שאכל או שתה, אך יש לשים לב שהוא אכן התחייב בברכה אחרונה. כדי להתחייב בברכה אחרונה צריכים להצטרף שני גורמים: הכמות, ומשך זמן אכילת הכמות. לגבי אכילה, צריך לאכול כזית 28 סמ"ק, גודל של קופסת גפרורים בתוך פרק זמן של "כדי אכילת פרס", דהיינו 4 דקות לעניין זה, אף שלעניין יום הכיפורים מחמירים יותר. לגבי שתייה, כדי להתחייב בברכה אחרונה צריך לשתות ברציפות שיעור רביעית 86 סמ"ק.
סיכום
מי שרוצה לאכול ולשתות במהלך הטיול במרווחים של פחות מחצי שעה בין שתייה לשתייה, יברך על האכילה הראשונה ויתכוון שברכה זו תחול על כל מה שיאכל וישתה במשך הטיול, ולאחר השתיה האחרונה יברך ברכה אחרונה ואם רוצה לברך ברכה ראשונה ואחרונה על כל אכילה ושתייה – יכול לנהוג כך. אם מתכוון לשתות במרווחים של יותר מחצי שעה, יברך ברכה ראשונה ואחרונה על כל אכילה ושתייה. אם בירך פעם אחת בתחילת הטיול, כי חשב שישתה לעיתים קרובות, ובפועל עברה יותר מחצי שעה בין אכילה ושתייה לאכילה ושתייה, לא יברך פעם נוספת על האכילה או השתייה. טעם הדבר: ברכה אחרונה תלויה בשיעור עיכול, וממילא כנראה שהברכה האחרונה שיברך לא תועיל לאכילה הראשונה (אך כמובן שצריך לברך ברכה אחרונה על האכילה השנייה). ברכה ראשונה תלויה בהיסח דעת, וכיוון שהתכוון להמשיך לאכול או לשתות, אזי אפילו אם חלפו כמה שעות יכול לאכול או לשתות על סמך אותה ברכה. לכן לא יברך שוב ברכה ראשונה ובסוף יברך ברכה אחת אחרונה. אמנם אם אכל מזונות באכילה זו, ובהמשך הטיול הוא מתכוון לאכול חטיף מזונות, יכול עקרונית לסמוך על הברכה שבירך בעצירה אך טוב יותר שיברך ברכה אחרונה בסיום העצירה, כדי שלא ישכח לברך, ואם אחר כך ירצה לאכול חטיף מזונות יברך עליו בנפרד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
