- הלכה מחשבה ומוסר
- שיעורים נוספים
- הלכה מחשבה ומוסר
- קידוש השם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
ב. אֲבָל מִי שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְאֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו? אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה! פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה - רְאוּ כַּמָּה מְקֻלְקָלִין מַעֲשָׂיו וְכַמָּה מְכֹעָרִין דְּרָכָיו! וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (יחזקאל לו) "בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ". (יומא דף פו עמוד א)
ג. מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה. אוֹמֵר עַל לַאו - לַאו, וְעַל הֵן - הֵן. מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן וְנוֹתֵן וּמְוַתֵּר לַאֲחֵרִים כְּשֶׁיִּקַּח מֵהֶן וְלֹא יְדַקְדֵּק עֲלֵיהֶן, וְנוֹתֵן דְּמֵי הַמֶּקַּח לְאַלְתַּר, וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה לֹא עָרֵב וְלֹא קַבְּלָן וְלֹא יָבוֹא בְּהַרְשָׁאָה. (אֵינוֹ) מְחַיֵּב עַצְמוֹ בְדִבְרֵי מִקַּח וּמִמְכָּר בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא חִיְּבָה אוֹתוֹ תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ וְלֹא יְשַׁנֵּהוּ. וְאִם נִתְחַיְּבוּ לוֹ אֲחֵרִים בַּדִּין - מַאֲרִיךְ וּמוֹחֵל לָהֶן וּמַלְוֶה וְחוֹנֵן. וְלֹא יֵרֵד לְתוֹךְ אֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ, וְלֹא יָצֵר לְאָדָם לְעוֹלָם בְּחַיָּיו. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, יִהְיֶה מִן הַנִּרְדָּפִים וְלֹא מִן הָרוֹדְפִים, מִן הַנֶּעֱלָבִים וְלֹא מִן הָעוֹלְבִים. וְאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר". (רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה יג).
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ
ד. מִצְוָה לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּגוּפוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְסַפֵּר בִּשְׁבַח חֲבֵרוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא חָס עַל מָמוֹן עַצְמוֹ. וְצָרִיךְ לִשְמֹר עַל כְּבוֹד חֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה בִּכְבוֹד עַצְמוֹ. (רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ג)
ה. הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת: מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ: גַּיְּרֵנִי עַל מְנַת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת. דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, גִּיֵּר אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ הִלֵּל: "דַּעֲלָךְ סְנִי - לְחַבְרָךְ לָא תַעֲבֵיד" - (מַה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֶרְךָ) זוֹ הִיא כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְאִידָךְ - פֵּרוּשָׁהּ הוּא, זִיל גְּמֹר. (שבת ל, ב). וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא בְּמָקוֹם אַחֵר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" - ר' עֲקִיבָא אוֹמֵר: זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַתּוֹרָה. (ירושלמי נדרים פרק ט ה"ד)
ו. וְכָךְ הִסְבִּיר הָרַמְבַּ"ם: שֶׁצִּוָּנוּ לֶאֱהֹב קְצָתֵנוּ אֶת קְצָתֵנוּ כְּמוֹ שֶׁנֹּאהַב עַצְמֵנוּ. וְשֶׁתִּהְיֶה חֶמְלָתִי וְאַהֲבָתִי לְאָחִי - כְּחֶמְלָתִי וְאַהֲבָתִי לְעַצְמִי, בְּמָמוֹנוֹ וּבְגוּפוֹ וְכָל מַה שֶׁיִּהְיֶה בִּרְשׁוּתוֹ אוֹ יִרְצֶה אוֹתוֹ. וְכָל מַה שֶּׁאֶרְצֶה לְעַצְמִי - אֶרְצֶה לוֹ כָּמוֹהוּ, וְכָל מַה שֶׁאֶשְׂנָא לְעַצְמִי אוֹ לְמִי שֶׁיִּדְבַּק בִּי - אֶשְׂנָא לוֹ כָּמוֹהוּ. (ספר המצות מצות עשה רו)
ז. וְהִסְבִּיר אֶת פְּרָטֵי הַמִּצְוָה בַּהֲלָכוֹת: מִצְוָה לְבַקֵּר חוֹלִים, וּלְנַחֵם אֲבֵלִים, וּלְהוֹצִיא הַמֵּת, וּלְהַכְנִיס הַכַּלָּה, וּלְלַוּוֹת הָאוֹרְחִים, וּלְהִתְעַסֵּק בְּכָל צָרְכֵי הַקְּבוּרָה, לָשֵׂאת עַל הַכָּתֵף, וְלֵילֵךְ לְפָנָיו וְלִסְפֹּד וְלַחְפֹּר וְלִקְבֹּר, וְכֵן לְשַׂמֵּחַ הַכַּלָּה וְהֶחָתָן, וּלְסַעֲדָם בְּכָל צָרְכֵיהֶם, וְאֵלּוּ הֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבְּגוּפוֹ שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. אע"פ שֶׁכָּל מִצְוֹת אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם, הֲרֵי הֵן בִּכְלַל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָם לְךָ אֲחֵרִים, עֲשֵׂה אַתָּה אוֹתָן לְאָחֶיךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת. (רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכה א)
ח. שְׂכַר הַלְּוָיָה (טִפּוּל בְּאוֹרְחִים) - מְרֻבֶּה מִן הַכֹּל, וְהוּא הַחוֹק שֶׁחֲקָקוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְדֶרֶךְ הַחֶסֶד שֶׁנָּהַג בָּהּ: מַאֲכִיל עוֹבְרֵי דְּרָכִים וּמַשְׁקֶה אוֹתָן וּמְלַוֶּה אוֹתָן, וּ"גְדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה", שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים", וְלִוּוּיָם יוֹתֵר מֵהַכְנָסָתָן, אָמְרוּ חֲכָמִים "כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים". (שם הלכה ב)
ט. בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ הִסְבִּיר אֶת מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ" כָּךְ: מִצְוַת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל הִיא לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אַהֲבַת נֶפֶשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁנַּחֲמֹל עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל מָמוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁאָדָם חוֹמֵל עַל עַצְמוֹ וּמָמוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ט, י"ח) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת ל"א ע"א) "דַּעֲלָךְ סְנִי - לְחַבְרָךְ לָא תַעֲבֵיד". וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי: "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה" כְּלוֹמַר שֶׁהַרְבֵּה מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה תְּלוּיִין בְּכָךְ, שֶׁהָאוֹהֵב חֲבֵרוֹ כְּנַפְשׁוֹ - לֹא יִגְנֹב מָמוֹנוֹ, וְלֹא יִנְאַף אֶת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא יוֹנֵהוּ בְּמָמוֹן וְלֹא בִּדְבָרִים, וְלֹא יַסִּיג גְּבוּלוֹ, וְלֹא יַזִּיק לוֹ בְּשׁוּם צַד. וְכֵן כַּמָּה מִצְווֹת אֲחֵרוֹת תְּלוּיוֹת בָּזֶה - יָדוּעַ הַדָּבָר לְכָל בֶּן דַּעַת. (מצוה רמג)
י. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א) הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ - אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְהַמִּתְנַהֵג עִם חֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ אַהֲבָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת וּמְבַקֵּשׁ תּוֹעַלְתָּם וְשָׂמֵחַ בְּטוּבָם - עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר". (שם)
יא. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וּמִי שֶׁעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא נִזְהָר בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ לְשָׁמְרוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁהִזִּיק אֶת מָמוֹן חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁצִּעֵר אוֹתוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר - חַיָּב לְשַׁלֵּם, וּמִלְּבַד כָּל זֶה גַּם בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". (ע"פ מצוה רמג)
יב. וּמִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת אַף בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. וַאֲפִלּוּ פּוֹשֵׁעַ שֶׁנִּדּוֹן בְּבֵית דִּין לְמִיתָה - חַיָּבִים לִנְהֹג בּוֹ מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וּלְהָקֵל עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר בִּכְאֵב מִיתָתוֹ! וְאִם פּוֹשֵׁעַ גָּדוֹל דִּינוֹ כָּךְ - אֲנָשִׁים אֲחֵרִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַאֲפִלּוּ חוֹטְאִים. (ב"ק נא: ועוד. ועיין לקמן שהמצוה לעזור לשונא קודמת לעזרה לאוהב).
יג. כָּתַב הַ"מִּנְחַת חִנּוּךְ" תְּפִלָּה עַל אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל בְּלָשׁוֹן קְצָרָה (מצוה רמג(: "ה' יִתְבָּרַךְ יָשִׂים חֶלְקֵנוּ מִן הָאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וְאֶת יִשְׂרָאֵל, דְקֻבְּ"ה וְיִשְׂרָאֵל חַד הוּא". (שהקדוש ברוך הוא ועם ישראל - מקושרים זה עם זה).
יד. עַל פִּי דִּבְרֵי הָאֲרִ"י זַ"ל טוֹב שֶׁבַּבֹּקֶר לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, יְקַבֵּל כָּל אֶחָד עַל עַצְמוֹ לֶאֱהֹב כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. וְלָכֵן אִם יֵשׁ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּצָרָה - יִתְפַּלֵּל עָלָיו כָּל יוֹם בְּפֵרוּשׁ, וְעַל יְדֵי זֶה תִּכָּלֵל תְּפִלָּתוֹ בִּתְפִלַּת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְתַעֲשֶׂה פְּרִי לְמַעְלָה (בא"ח מקץ ה). וְיִזָּהֵר לוֹמַר זֹאת בְּלֵב שָׁלֵם: "הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וַהֲרֵינִי אוֹהֵב אֶת כָּל־אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּנַפְשִׁי וּמְאוֹדִי. וַהֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא".
טו. מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַגֵּר שֶׁנִּכְנָס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה מְקַיֵּם שְׁתֵּי מִצְוֹת עֲשֵׂה: אַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. וְאַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא גֵּר, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר". צִוָּה ה' עַל אַהֲבַת הַגֵּר כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה עַל אַהֲבַת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ", הַקָּבָּ"ה עַצְמוֹ אוֹהֵב גֵּרִים שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֹהֵב גֵּר". (רמב"ם הלכות דעות פ"ו ה"ד)
לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ
טז. כָּל הַשּׂוֹנֵא אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּלִבּוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", וְלֹא הִזְהִירָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל שִׂנְאָה שֶׁבַּלֵּב, אֲבָל הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי אֵינוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם "לֹא תִשְׂנָא", אֶלָּא מִשּׁוּם "לֹא יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ". (שם הל' ה)
יז. כשֶׁיֶּחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ לֹא יִשְׂנָאֶנּוּ וְיִשְׁתֹּק כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּרְשָׁעִים "וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב, כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן", אֶלָּא מִצְוָה עָלָיו לְהוֹדִיעוֹ וְלוֹמַר לוֹ: לָמָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ? וְלָמָּה חָטָאתָ לִי בְּדָבָר פְּלוֹנִי? שֶׁנֶּאֱמַר "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", וְאִם חָזַר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחֹל לוֹ - צָרִיךְ לִמְחֹל. וְלֹא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים". ( שם ה"ו וה"ז)
יח. מִי שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת חֲבֵרוֹ בִּגְלַל סִבּוֹת אִישִׁיּוֹת אוֹ בִּגְלַל סִבּוֹת שֶׁל אֱמוּנָה וּמִצְוֹת - צָרִיךְ לִכְפּוֹת אֶת יִצְרוֹ וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּרְבֶּה הַשִּׂנְאָה, וְיַעֲשֶׂה כָּל שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לֶאֱהֹב אוֹתוֹ שֶׁיְּקַיֵּם הַמִּצְוָה כִּדְבָעֵי. (תוס' פסחים קיג. שיטה מקובצת ב"מ לג.)
יט. בַּיִת רִאשׁוֹן נֶחֱרַב בִּגְלַל עֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דַּמִּים וְנִבְנָה אַחֲרֵי שִׁבְעִים שָׁנָה. בַּיִת שֵׁנִי נֶחֱרַב בִּגְלַל שִׂנְאַת חִנָּם וְעָבְרוּ מֵאָז וְעַד שְׁנַת תש"ס - 1932 שָׁנָה, וַעֲדַיִן לֹא נִבְנָה - לְלַמֶּדְךָ כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל שִׂנְאַת חִנָּם.
כ. הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת עַל הַמַּצָּב הָרוּחָנִי בִּתְקוּפַת חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, וּמַמְשִׁיכָה "אָמְרוּ: שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, מִגְּבַת עַד אַנְטִיפָרֶס, וְכֻלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה, וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, וּשְׁנָאָהּ לָהֶם: ר"מ וְר' יְהוּדָה וְר' יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוֹעַ, וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה. תַּנָּא: כֻּלָּם מֵתוּ מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת". וּבִגְלַל דָּבָר נוֹרָא זֶה אָנוּ נוֹהֲגִים עַד הַיּוֹם מִנְהֲגֵי אֲבֵלוּת בִּימֵי סְפִירַת הָעֹמֶר - כֵּיוָן שֶׁחֵטְא זֶה שֶׁלָּהֶם עֲדַיִן מְרַקֵּד בֵּינֵינוּ. שֶׁכָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנֶה בֵּית הַמִקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרָב בְּיָמָיו. (יבמות דף סב עמוד ב)
הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ
כא. כָּתַב הָרַמְבַּ"ם: שֶׁצִּוָּנוּ לְהִדָּמוֹת לוֹ יִתְעַלֶּה כְּפִי הַיְּכֹלֶת, וְהוּא "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו". וּכְבָר נִכְפַּל זֶה הַצִּוּוּי וְאָמַר: "לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו" וּבָא פֵּרוּשׁוֹ (סוטה י"ד) מָה הַקָּבָּ"ה נִקְרָא חַנּוּן - אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מָה הַקָּבָּ"ה נִקְרָא רַחוּם - אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם וְכוּ' (סה"מ עשה ח').
כב. מִי שֶׁרָאָה אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ עִם סוּס אוֹ חֲמוֹר וְכַד' וּבְהֶמְתּוֹ רוֹבֶצֶת תַּחַת מַשָּׂאָהּ, בֵּין שֶּׁהָיָה עָלֶיהָ מַשָּׂא הָרָאוּי לָהּ בֵּין שֶּׁהָיָה עָלֶיהָ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרָאוּי לָה - הֲרֵי זֶה מְצֻוֶּה לְסַיְּעוֹ לִפְרֹק מֵעָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ". (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יג ה"א) וְהוּא הַדִּין בְּרֶכֶב הַתָּקוּעַ בְּצַד הַדֶּרֶךְ, שֶׁמִּצְוָה לְסַיְּעוֹ כְּפִי יְכָלְתּוֹ: בְּתִקּוּן הָרֶכֶב, בִּקְרִיאָה לְעֶזְרָה אוֹ בְּהַסָּעַת נוֹסְעֵי הָרֶכֶב הַתָּקוּעַ לַכִּוּוּן הָרָצוּי לָהֶם. (אחרונים).
כג. לְאַחַר שֶׁפָּרַק, לֹא יַנִּיחַ אֶת חֲבֵרוֹ בְּצַעַר וְיֵלֵךְ לוֹ אֶלָּא יַעֲזֹר לוֹ לַחֲזֹר וְלִטְעֹן עַל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָקֵם תָּקִים". פָּרַק וְטָעַן וְחָזְרָה וְנָפְלָה, חַיָּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן פַּעַם אַחֶרֶת, וַאֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב", "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ". לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵילֵךְ עִמּוֹ עַד פַּרְסָה שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן אוֹמֵר לוֹ בַּעַל הַמַּשָּׂא "אֵינִי צָרִיךְ לְךָ".
כד. כְּתִיב: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְגוֹ'", שׂוֹנֵא זֶה מִיִּשְׂרָאֵל הוּא, וְהֵיאַךְ יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא לְיִשְׂרָאֵל, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר "לֹא תִּשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ"? אָמְרוּ חֲכָמִים, כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וַעֲדַיִן לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, אִם מְצָאוֹ בְּצַעַר עַל מַשָּׂאוֹ, מִצְוָה לִפְרֹק וְלִטְעֹן עִמּוֹ וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַתּוֹרָה רוֹצָה שֶׁתִּהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל שִׂנְאָה גְּמוּרָה עַל שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר מִצְוֹת, אֶלָּא קְפֵידָה בִּלְבַד. וְאִם לֹא יַעַזְרֶנּוּ יַגִּיעוֹ חַס וְשָׁלוֹם לִידֵי שִׂנְאָה גְּמוּרָה.
כה. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁמִּצְוָה לַעֲזֹר לְשׂוֹנֵא דַּוְקָא כְּדֵי לִכְפּוֹת אֶת יֵצֶר הָרָע. וּמַסְבִּירִים תוס' (במסכת פסחים קיג:) "כֵּיוָן שֶׁהוּא שׂוֹנְאוֹ - גַּם חֲבֵרוֹ שׂנֵא אוֹתוֹ, דִּכְתִיב (משלי כז) "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" וּבָאִין מִתּוֹךְ כָּךְ לִידֵי שִׂנְאָה גְּמוּרָה", וְלָכֵן צִוְּתָה תּוֹרָה לִכְפּוֹת אֶת יֵצֶר הָרָע וְלַעֲזֹר לְשׂוֹנְאוֹ דַּוְקָא שֶׁלֹּא יַגִּיעוֹ לְשִׂנְאָה גְּמוּרָה. וּבְשִׁיטָה מְקֻבֶּצֶת (ב"מ לג.) הֵבִיא בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן שֶׁסְּתָם שׂוֹנְאִים שֶׁרָבוּ בֵּינֵיהֶם צָרִיךְ זֶה לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וְלַעֲזֹר לָזֶה, וְדַוְקָא לְשׂוֹנְאוֹ יוֹתֵר מִלַחֲבֵרוֹ, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שׂוֹנְאִים שֶׁל מַמָּשׁ.
כו. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם לָמָּה דַּוְקָא לָרָחוֹק תְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי סַכָּנָה שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בְּצַד הַדֶּרֶךְ בְּצָרָה וְלֹא יַעֲזֹר לוֹ, וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בֵּין רְשָׁעִים בֵּין צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אֲנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה".
כז. אִם יֵשׁ לְפָנָיו שְׁנַיִם שֶׁצְּרִיכִים לִפְרֹק, אֶחָד אוֹהֵב וְאֶחָד שׂוֹנֵא - מִצְוָה לְסַיֵּעַ לַשּׂוֹנֵא. וַאֲפִלּוּ הָ"אוֹהֵב" צָרִיךְ עֶזְרָה לִפְרֹק וְהַ"שּׂוֹנֵא" צָרִיךְ עֶזְרָה לִטְעֹן, וּכְשֶׁמְסַיֵּעַ לָאוֹהֵב הוּא גַּם מוֹנֵעַ צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים - אעפ"כ מִצְוָה לַעֲזֹר קֹדֶם לַשּׂוֹנֵא, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּרְבֶּה שִׂנְאָה בְּיִשְׂרָאֵל.
כח. הַגְּמָרָא מְבִיאָה מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַתַּנָּאִים - רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי - שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה סוֹחֵב עֵצִים עַל גַּבּוֹ. מֵרֹב כָּבְדָם הִנִּיחָם לָנוּחַ. כְּשֶׁרָצָה לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ בִּקֵּשׁ מֵרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְסַיֵּעַ בְּהַעֲמָסַת הַחֲבִילָה עַל כְּתֵפוֹ. מִצַּד הַדִּין הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל פָּטוּר מִכָּךְ כֵּיוָן שֶׁהוּא "זָקֵן וְחָשׁוּב" וְאֵין זֶה לְפִי כְּבוֹדוֹ לְהָרִים חֲבִילַת עֵצִים בָּרְחוֹב, אֲבָל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רָצָה לִנְהֹג "לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין" וְלֹא לְהַחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ וּלְהִמָּנַע מִמִּצְוָה זוֹ, וּמֵאִידָךְ אֵין זֶה כָּבוֹד לַתּוֹרָה שֶׁרֹאשׁ יְשִׁיבָה חָשׁוּב יָרִים חֲבִילַת עֵצִים בָּרְחוֹב. מֶה עָשָׂה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל? שָׁאַל אֶת אוֹתוֹ אָדָם: כַּמָּה שָׁוָה חֲבִילַת עֵצִים זוֹ? - "אֲמַר לֵיהּ: פַּלְגָּא דְּזוּזָא". נָתַן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל חֲצִי זוּז תְּמוּרָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הִפְקִיר אוֹתָהּ. אַךְ בְּכָךְ לֹא נִסְתַּיֵּם הָעִנְיָן, כֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ אָדָם הֵרִים מִיָּד אֶת חֲבִילַת הָעֵצִים וְזָכָה בָּהּ לְעַצְמוֹ מִן הַהֶפְקֵר, וְשׁוּב בִּקֵּשׁ מֵרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְסַיֵּעַ בַּהֲרָמַת הָעֵצִים עַל כְּתֵפוֹ. קָנָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל פַּעַם נוֹסֶפֶת אֶת הָעֵצִים, בַּחֲצִי זוּז נוֹסָף, אוּלָם כָּעֵת הִפְקִיר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת הָעֵצִים לְכֻלָּם מִלְּבַד לְאוֹתוֹ אִישׁ. הִקְשְׁתָה הַגְּמָרָא עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הֲרֵי הֶפְקֵר שֶׁכָּזֶה אֵינוֹ הֶפְקֵר? וְעָנְתָה הַגְּמָרָא: אֱמֶת, הַהֶפְקֵר הָיָה הֶפְקֵר לַכֹּל, אַךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזְכֶּה הַלָּה פַּעַם נוֹסֶפֶת בָּעֵצִים וְחוֹזֵר חָלִילָה, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁזֶּה לֹא הֶפְקֵר לְאוֹתוֹ אִישׁ. (בבא מציעא דף ל.)
לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ
כט. הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּצָרָה וְיָכוֹל לְהַצִּילֹוֹ - חַיָּב לִטְרֹחַ וּלְהַצִּילוֹ, וכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא (וְעַיֵּן יו"ד קנ"ח). אָמְנָם אִם עַל יְדֵי שֶׁמַּצִּיל אֶת חֲבֵרוֹ הוּא נִכְנָס לְסָפֵק סַכָּנָה, עָלָיו לִשְׁאֹל שְׁאֵלַת חָכָם. (שו"ע חו"מ תכו ופ"ת שם).
ל. אִם לֹא יָכוֹל לְהַצִּילֹוֹ בְּעַצְמוֹ אַךְ יָכוֹל לִשְׂכֹּר אֲחֵרִים לְהַצִּילוֹ, חַיָּב לַעֲשׂוֹת כֵּן וְיָכוֹל אח"כ לְבַקֵּשׁ מֵהַנִּצּוֹל אֶת הַמָּמוֹן שֶׁהוֹצִיא. וַאֲפִלּוּ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת לַנִּצּוֹל לְשַׁלֵּם אוֹ שֶׁהוּא אָדָם קַמְצָן וְלֹא יַצְלִיחַ לְהוֹצִיא מָמוֹנוֹ מִיָּדוֹ - עִם כָּל זֶה לֹא נִפְטָר מֵחוֹבַת הַצָּלַת נֶפֶשׁ חֲבֵרוֹ.
לא. אִם יוֹדֵעַ עַל אֲנָשִׁים הַזּוֹמְמִים רַע עַל מִישֶׁהוּ וְאֵין בְּכוֹחוֹ לְמָנְעָם - מִצְוָה לְסַפֵּר לָאָדָם שֶׁעָלוּל לְהִפָּגַע עַל מְנָת שֶׁיַּצִּיל אֶת עַצְמוֹ.
לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר
לב. הַנּוֹקֵם מֵחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִקֹּם", וְהִיא מִדָּה רָעָה עַד מְאֹד. וְרָאוּי לוֹ לָאָדָם לְהַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּגְעוּ בּוֹ - יִסְלַח. שֶׁכָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם חֲשׁוּבִים כְּדֵי לִנְקֹם עֲלֵיהֶם.
לג. כֵּיצַד הִיא הַנְּקִימָה? אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻמְּךָ. אָמַר לוֹ: אֵינִי מַשְׁאִילְךָ! לְמָחָר צָרִיךְ לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻמְּךָ. אָמַר לוֹ: אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתָּנִי כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי מִמְּךָ! - הֲרֵי זֶה נוֹקֵם. אֶלָּא כְּשֶׁיָּבוֹא לוֹ לִשְׁאֹל יִתֵּן בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹא יִגְמֹל לוֹ כַּאֲשֶׁר גְּמָלוֹ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. (הלכות דעות פרק ז הלכה ז)
לד. כָּל הַנּוֹטֵר (שומר שנאה) לְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל - עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ", כֵּיצַד הִיא הַנְּטִירָה? רְאוּבֵן שֶׁאָמַר לְשִׁמְעוֹן: הַשְׂכֵּר לִי בַּיִת זֶה. אוֹ: הַשְׁאִילֵנִי שׁוֹר זֶה. וְלֹא רָצָה שִׁמְעוֹן. לְיָמִים בָּא שִׁמְעוֹן לִרְאוּבֵן לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ אוֹ לִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ וְאָמַר לוֹ רְאוּבֵן: הֵא לְךָ, הֲרֵינִי מַשְׁאִילְךָ וְאֵינִי כְּמוֹתְךָ, לֹא אֲשַׁלֵּם לְךָ כְמַעֲשֶׂיךָ! הָעוֹשֶׂה כָּזֶה - עוֹבֵר בְּ"לֹא תִטֹּר". אֶלָּא יִמְחֶה הַדָּבָר וְלֹא יִטְּרֶנּוּ (לא ישמרנו בלבו) (שם הלכה ח).
לה. וְלָמָּה אָסְרָה תּוֹרָה לִשְמֹר אֶת הָרָעָה שֶׁעָשׂוּ לוֹ בְּלִבּוֹ." שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵר אֶת הַדָּבָר וְזוֹכְרוֹ - שֶׁמָּא יָבֹא לִנְקֹם, לְפִיכָךְ הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל הַנְּטִירָה עַד שֶׁיִּמְחֶה הֶעָוֹן מִלִּבּוֹ וְלֹא יִזְכְּרֶנּוּ כְּלָל, וְזוֹ הִיא הַדֵּעָה הַנְּכוֹנָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהּ יִשּׁוּב הָאָרֶץ וּמַשָּׂאָם וּמַתָּנָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם זֶה עִם זֶה". (שם)
לו. מוּבָא בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי: "כְּתִיב "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ", הֵיךְ עֲבִידָא, הֲוָה מַקְטַע קופד וּמְחָת סַכִּינָא לְיָדוֹי תַּחֲזֹר וְתִמְחֵי לְיָדֵיהּ?!" וְהֶסְבֵּר הַדְּבָרִים כָּךְ הוּא: אָדָם הָיָה חוֹתֵךְ יְרָקוֹת וְנִפְצְעָה יָד אַחַת מֵהַסַּכִּין שֶׁבַּיָּד הַשְּׁנִיָּה, וְכִי תַּחְתֹּךְ הַיָּד הַפְּצוּעָה אֶת הַיָּד שֶׁפָּגְעָה בָּהּ?! וַדַּאי שֶׁלֹּא, כֵּיוָן שֶׁהֵם שַׁיָּכִים לְגוּף אֶחָד. כָּךְ עַם יִשְׂרָאֵל הֵם גּוּף אֶחָד! אֵין שׁוּם תּוֹעֶלֶת בְּכָךְ שֶׁאָדָם יִנְקֹם בַּחֲבֵרוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ רָעָה, וְגַם אֵין תּוֹעֶלֶת אִם יִשְׁמֹר וְיִזְכֹּר אֶת רָעַת חֲבֵרוֹ. (מסכת נדרים פרק ט דף מא עמוד ג ה"ד)
לֹא תַחְמֹד - לֹא תִתְאַוֶּה
לז. כָּל הַחוֹמֵד בֵּיתוֹ אוֹ כֵּלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, אוֹ כָּל דָּבָר שֶּׁאֵין בְּדַעַת חֲבֵרוֹ לְמָכְרוֹ, וְהַחוֹמֵד מְשַׁדֵּל אֶת בַּעַל הַחֵפֶץ לְמָכְרוֹ עַד שֶׁמְּכָרוֹ לוֹ - עוֹבֵר בְּ"לֹא תַחֲמוֹד". וּמִמָּתַי עוֹבֵר בְּ"לֹא תַחְמֹד"? מִשָּׁעָה שֶׁהִפְצִיר בּוֹ בְּדִבּוּר וְשָׁלַח לוֹ אֲנָשִׁים שֶׁיַּשְׁפִּיעוּ עָלָיו לִמְכֹּר. (ע"פ רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק א הלכה ט. וספר המצוות לא תעשה רסה).
לח. כָּל הַמִּתְאַוֶּה בֵּיתוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ וְכֵלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִקְנוֹתָן מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁחָשַׁב בְּלִבּוֹ הֵיאַךְ יִקְנֶה דָּבָר זֶה וְנִפְתָּה לִבּוֹ בַּדָּבָר, עָבַר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה' י"ח) "לֹא תִתְאַוֶּה" - וְאֵין תַּאֲוָה אֶלָּא בַּלֵּב בִלְבַד. (שם הלכה י)
לט. הַתַּאֲוָה מְבִיאָה לִידֵי חִמּוּד, וְהַחִמּוּד מֵבִיא לִידֵי גָּזֵל, שֶׁאִם לֹא רָצוּ הַבְּעָלִים לִמְכֹּר אע"פ שֶׁהִרְבָּה לָהֶם בְּדָמִים וְהִפְצִיר בְּרֵעִים יָבֹא לִידֵי גָּזֵל שֶׁנֶּאֱמַר "וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ", וְאִם עָמְדוּ הַבְּעָלִים בְּפָנָיו לְהַצִּיל מָמוֹנָם אוֹ מְנָעוּהוּ לִגְזֹל יָבֹא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים, צֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה אַחְאָב וְנָבוֹת. (שם הלכה יא וסה"מ שם רסו)
מ. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמִּתְאַוֶּה עוֹבֵר בְּלָאו אֶחָד וְהַקּוֹנֶה דָּבָר שֶׁהִתְאַוָּה בְּהֶפְצֵר שֶׁהִפְצִיר בַּבְּעָלִים אוֹ בְּבַקָּשָׁה מֵהֶן עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, לְכָךְ נֶאֱמַר לֹא תַחְמֹד וְלֹא תִתְאַוֶּה, וְאִם גָּזַל עָבַר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין. (הלכה יב)
מא. אִסּוּר זֶה גַּם אִם מַפְצִיר בַּחֲבֵרוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת הַחֵפֶץ בְּמַתָּנָה, וַאֲפִלּוּ מְדֻבָּר בְּסֵפֶר קֹדֶשׁ וכד' (רב ברכות אות ל סעיף ב ובא"ח כי תבוא יז).
לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ
מב. אָסוּר לְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְאָסוּר לְקַלֵּל כָּל אָדָם. וְלָמָּה אָמְרָה תּוֹרָה "חֵרֵשׁ"? לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין לְקַלֵּל אֶת הָאֻמְלָל שֶׁבָּאָדָם (מכילתא משפטים כא יז). וּכְמוֹ כֵן אָסוּר לְקַלֵּל אֶת גְּדוֹלֵי הַצִבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר". וְאָסוּר לְקַלֵּל גַּם אֶת כָּל מַה שֶׁבֵּינֵיהֶם, דְּהַיְנוּ כָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר".
מג. מִי שֶׁיְּקַלֵּל חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם עוֹבֵר בְּלָאו אֶחָד וְהוּא "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". וּמִי שֶׁיְּקַלֵּל הַדַּיָּן עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין וְלוֹקֶה שְׁתַּיִם. וּמִי שֶׁיְּקַלֵּל נָשִׂיא לוֹקֶה שָׁלֹשׁ. (ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה שיז)
מד. אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו (פסחים ג'). וּבְרִית כְּרוּתָה לַשְׂפָתַיִם, וְלָכֵן יִזָּהֵר אָדָם בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁלֹּא לְקַלֵּל אֲפִלּוּ בְּרֶמֶז. וְכַמָּה מַעֲשִׂים מוּבָאִים בַּגְּמָרָא וְנִקְרְאוּ "שְׁגָגָה שֶׁיָּצְאָה מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט", וְהֵם דִּבּוּרִים שְׁלִילִיִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְנִתְקַיְּמוּ ל"ע מִיָּד.
וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
מה. אָסוּר לָתֵת מִכְשׁוֹל, לִפְנֵי עִוֵּר וְלִפְנֵי כָּל אָדָם. כֵּיצַד? אָמַר לְךָ אָדָם: בַּת אִישׁ פְּלוֹנִי מַה הִיא לִכְהֻנָּה? אַל תֹּאמַר לוֹ "כְּשֵׁרָה" וְהִיא אֵינָהּ אֶלָּא פְּסוּלָה. הָיָה נוֹטֵל מִמְּךָ עֵצָה, אַל תִּתֵּן לוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ. אַל תֹּאמַר לוֹ: "צֵא בְּהַשְׁכָּמָה" שֶׁיְּקַפְּחוּהוּ לִסְטִים, "צֵא בַּצָּהֳרַיִם" בִּשְׁבִיל שֶׁיִּשְׁתָּרֵב (שיהיה לו חם מאוד(, אַל תֹּאמַר לוֹ: "מְכֹר אֶת שָׂדְךָ, וְקַח לְךָ חֲמוֹר", וְאַתָּה עוֹקֵף עָלָיו וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ. שֶׁמָּא תֹּאמַר: עֵצָה טוֹבָה אֲנִי נוֹתֵן לוֹ! וַהֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ - אֲנִי ה'". (ספרא קדושים פרשה ב).
מו. אָסוּר לִקְנוֹת מִן הַגַּזְלָן דָּבָר הַגָּזוּל, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה דְּבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֵם מַחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וְעוֹבֵר עַל "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד).
מז. אָסוּר לְהַכּוֹת אֶת בְּנוֹ הַגָּדוֹל, וְאֵין גַּדְלוּת זוֹ תְּלוּיָה בְּשָׁנִים אֶלָּא הַכֹּל לְפִי טִבְעוֹ שֶׁל הַבֵּן, כָּל שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיַּתְרִיס כְּנֶגְדּוֹ בְּדִבּוּר אוֹ בְּמַעֲשֶׂה, אֲפִלּוּ אֵינוֹ בַּר מִצְוָה - אָסוּר לְהַכּוֹתוֹ, אֶלָּא יוֹכִיחוֹ בִּדְבָרִים. וְכָל הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ הַגָּדוֹל מְנַדִּין אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".
מח. עַיֵּן לְקַמָּן בְּהִלְכוֹת לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁאָסוּר לְדַבֵּר עַל אָדָם דְּבָרִים טוֹבִים בִּפְנֵי שׂוֹנְאָיו, שֶׁמִּן הַסְּתָם יַתְחִילוּ לְדַבֵּר עָלָיו רַע וַהֲרֵי זֶה בְּגֶדֶר "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".
וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב
מט. מִלְּבַד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ צִוְּתָה הַתּוֹרָה "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב" שֶׁחַיָּב אָדָם לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב אע"פ שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב מֵהַדִּין. וְלָמְדוּ מִכָּאן שֶׁאָדָם שֶׁמּוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ, הַשָּׁכֵן הַקָרוֹב קוֹדֵם לְאָדָם אַחֵר.
נ. מַעֲשִׂים רַבִּים מוּבָאִים בַּגְּמָרָא עַל חוֹבַת עֲשִׂיַּת הַטּוֹב לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וּמַעֲשֶׂה מְפֻרְסָם יֵשׁ בַּגְּמָרָא (בבא מציעא פג.) עַל רַבָּה בַּר בַּר חָנָן שֶׁשָּׂכַר סַבָּלִים לְהַעֲבִיר חָבִיּוֹת יַיִן וְשָׁבְרוּ הַסַּבָּלִים אֶת הֶחָבִיּוֹת. לָקַח רַבָּה בַּר בַּר חָנָן אֶת גְּלִימָתָם שֶׁל הַסַּבָּלִים עַד שֶׁיְּשַׁלְּמוּ לוֹ אֶת הַנֶּזֶק שֶׁגָּרְמוּ. הָלְכוּ הַסַּבָּלִים לְהִתְלוֹנֵן לִפְנֵי רַב, אָמַר לוֹ רַב: הַחְזֵר לָהֶם אֶת הַגְּלִימוֹת. שָׁאַל רַבָּה בַּר בַּר חָנָן: וְכִי זֶה הַדִּין? עָנָה לוֹ רַב: כֵּן! שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ב') "לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים". הֶחֱזִיר לָהֶם אֶת הַגְּלִימוֹת. אַךְ הַסַּבָּלִים לֹא נִרְגְּעוּ וּבִקְּשׁוּ גַּם אֶת שְׂכַר הָעֲבוֹדָה, וְגַם כָּאן הִסְכִּים עִמָּהֶם רַב וְחִיְּבוֹ לְּשַׁלֵּם. שׁוּב שָׁאַל רַבָּה בַּר בַּר חָנָן: זֶה הַדִּין? עָנָה לוֹ רַב: כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי שם) "וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר".
נא. הַמְחַזֵּר אַחַר דָּבָר לִקְנוֹתוֹ אוֹ לְשָׂכְרוֹ, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִים, בֵּין מִנָּכְרִי בֵּין מִיִּשְׂרָאֵל, וּכְבָר סִכְּמוּ אֶת הַמְּחִיר אַךְ לֹא עָשׂוּ קִּנְיָן וּבָא אַחֵר וּקְנָאוֹ אוֹ שְׂכָרוֹ - נִקְרָא "רָשָׁע". אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא הִסְכִּימוּ עַל הַמְּחִיר אֶלָּא שֶׁהַמּוֹכֵר רוֹצֶה בְּכָךְ וְהַקּוֹנֶה רוֹצֶה בְּפָחוֹת - מֻתָּר לְאַחֵר לִקְנוֹתוֹ. (ש"ע חו"מ רלז, א)
נב. הַנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ כֶּסֶף לִקְנוֹת לוֹ קַרְקַע אוֹ חֵפֶץ, וְהָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְקָנָה אֶת הַחֵפֶץ בְּכַסְפּוֹ לְעַצְמוֹ, הֲרֵי זֶה "רַמַּאי". וְאִם קְנָאוֹ מִכֶּסֶף הַמְשַׁלֵּח - חַיָּב לָתֵת לַמְּשַׁלֵּחַ. (רמב"ם הלכות מכירה פרק ז הלכה י שולחן ערוך שם קפג סעיף ב)
בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ
נג. אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל עַל הַפָּסוּק "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" - הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת (אבות א ו). שֶׁאִם יִרְאֶה בַּחֲבֵרוֹ הִתְנַהֲגוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צַד זְכוּת וְצַד חוֹבָה - יַטֶּה לְכַף זְכוּת (מרכבת המשנה אבות ו משנה ה ו). וְהַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ (יומא י"ט).
נד. תָּנוּ רַבָּנָן: הַדָּן חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת דָּנִין אוֹתוֹ לִזְכוּת. וּמַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁיָּרַד מִגָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְנִשְׂכַּר אֵצֶל בַּעַל הַבָּיִת אֶחָד בַּדָּרוֹם שָׁלֹשׁ שָׁנִים. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים אָמַר הַפּוֹעֵל לְבַעַל הַבַּיִת: תֵּן לִי שְׂכָרִי, וְאֵלֵךְ וְאָזוּן אֶת אִשְׁתִּי וּבָנַי. אָמַר לוֹ: אֵין לִי מָעוֹת. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי פֵּרוֹת. אָמַר לוֹ: אֵין לִי. - תֵּן לִי קַרְקַע. - אֵין לִי. - תֵּן לִי בְּהֵמָה. - אֵין לִי. - תֵּן לִי כָּרִים וּכְסָתוֹת. - אֵין לִי. הִפְשִׁיל כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו, וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ. לְאַחַר הָרֶגֶל נָטַל בַּעַל הַבַּיִת שְׂכָרוֹ בְּיָדוֹ, וְעִמּוֹ מַשּׂוֹי שְׁלֹשָׁה חֲמוֹרִים, אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה וְאֶחָד שֶׁל מִינֵי מְגָדִים, וְהָלַךְ לוֹ לְבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ פּוֹעֵל. אַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ. אָמַר לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי תֵּן לִי שְׂכָרִי וְאָמַרְתִּי אֵין לִי מָעוֹת בַּמֶה חֲשַׁדְתַּנִי? - אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא פְּרַקְמַטְיָא בְּזוֹל נִזְדַּמְּנָה לְךָ, וְלָקַחְתָּ בָּהֶן. - וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי תֵּן לִי בְּהֵמָה וְאָמַרְתִּי אֵין לִי בְּהֵמָה בַּמֶה חֲשַׁדְתַּנִי? - אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא מֻשְׂכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים. - בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי תֵּן לִי קַרְקַע וְאָמַרְתִּי לְךָ אֵין לִי קַרְקַע בַּמֶה חֲשַׁדְתַּנִי? - אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא מֻחְכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים הִיא. - וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ אֵין לִי פֵּרוֹת בַּמֶה חֲשַׁדְתַּנִי? - אָמַרְתִּי שֶׁמָּא אֵינָן מְעֻשָּׂרוֹת. - וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ אֵין לִי כָּרִים וּכְסָתוֹת בַּמֶה חֲשַׁדְתַּנִי? - אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא הִקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו לַשָּׁמַיִם. - אָמַר לֵיהּ: הָעֲבוֹדָה, כָּךְ הָיָה! הִדַּרְתִּי כָּל נְכָסַי בִּשְׁבִיל הוֹרְקְנוֹס בְּנִי שֶׁלֹּא עָסַק בַּתּוֹרָה, וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵרַי בַּדָּרוֹם הִתִּירוּ לִי כָּל נְדָרַי. וְאַתָּה, כְּשֵׁם שֶׁדַּנְתַּנִי לִזְכוּת - הַמָּקוֹם יָדִין אוֹתְךָ לִזְכוּת. (שבת קכז:).
מדבר שקר תרחק
א. צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בִּלְשׁוֹנוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּר, וּכְבָר אָמְרָה תּוֹרָה (שמות כג,ז) "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". וְהִסְבִּיר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִּים מַעֲלַת עִנְיָן זֶה (פרק לד) "מִֽי־הָאִישׁ הֶֽחָפֵ†ץ חַיִּ€ים אֹהֵ‡ב "יָמִים לִרְא‡וֹת טֽוֹב. נְצ†ֹר לְשֽׁוֹנְךָ† מֵרָ€ע "וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּ‡ר מִרְמָֽה: ס†וּר מֵרָע וַֽעֲשֵׂה־ט€וֹב בַּקֵּשׁ שָׁל†וֹם וְרָדְפֵֽהוּ.
ב. אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל שֶׁמֻּתָּר לְשַׁנּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: "בְּמַסֶּכְתָּא וּבְפוּרְיָא וּבְאֻשְׁפִּיזָא" (חו"מ רס"ב ע"ש) מִפְּנֵי הַצְּנִיעוּת: שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לָמַדְתִּי אֶת כָּל הַתּוֹרָה אע"פ שֶׁלָּמַד אוֹתָהּ; וּבְעִנְיָנִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ אֵין לוֹ לְסַפֵּר לַאֲחֵרִים, וְאִם שׁוֹאֲלִים לֹא יַעֲנֶה; וְלֹא יְדַבֵּר עַל רֵעֵהוּ אֲפִלּוּ דְּבָרִים טוֹבִים שֶׁעֲלוּלִים לִגְרֹם רָעָתוֹ כְּגוֹן לְסַפֵּר עַל מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה שֶׁלּוֹ וְכַד' בְּאֹפֶן שֶׁגּוֹרֵם לַאֲחֵרִים לָבֹא לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ.
ג. אִם יָבוֹא נָכְרִי אוֹ יְהוּדִי וְיֹאמַר לָאָדָם: "הַלְוֵה לִי מָעוֹת" וְהַמַּלְוֶה חוֹשֵׁשׁ שֶׁהַלֹֹּוֶה לֹא יַחֲזִיר אֶת הַהַלְוָאָה, אָסוּר לְשַׁקֵּר וְלוֹמַר "אֵין לִי". וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ "מֻתָּר לְשַׁנּוֹת מִשּׁוּם דַּרְכֵי שָׁלוֹם", אֵין זֶה אֶלָּא בְּמַה שֶׁכְּבָר עָבַר וְלֹא עַל הַהוֹוֶה, וְיֵשׁ חוֹלְקִים. (ספר חסידים, הביאו "מגן אברהם". ועי' בחו"מ, ובתוס' ב"מ, ורש"י, שנראה שאין דעתם כן. גם בשו"ע ר"ז השאיר דברי ספר חסידים הנ"ל בצ"ע).
ד. בְּשָׁעָה שֶׁקָּרָא אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי וְגוֹ'" זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ: אָחִינוּ אַתָּה! וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּבוּ יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה עַל שֶׁהֶחֱנִיפוּ לְאַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת בְּיָדוֹ עַל שֶׁהוּא מוֹלֵךְ שֶׁלֹּא כַּדִּין, מִכָּל מָקוֹם הָיוּ צְרִיכִים לִשְׁתֹּק וְלֹא לְהַחֲזִיקוֹ בְּכָךְ. וְזֶה עֹנֶשׁ הַמַּחֲנִיף בִּדְבַר עֲבֵרָה מֵחֲמַת יִרְאָתוֹ מִפָּנָיו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל יִרְאַת הַקָּבָּ"ה. וּמִיהוּ אִם מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ - מֻתָּר לוֹ לוֹמַר "יָפֶה עָשִׂיתָ" אֲפִלּוּ עָבַר עֲבֵרָה.
דּוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ
ה. יְרֵא שָׁמַיִם יֵשׁ לוֹ לְקַיֵּם אֲפִלּוּ מַחֲשֶׁבֶת לִבּוֹ. שֶׁאִם חָשַׁב וְגָמַר בְּלִבּוֹ לִמְכּוֹר בִּסְכוּם מְסֻיָּם, וְהַקּוֹנֶה לֹא יָדַע מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְהוֹסִיף לוֹ עַל סְכוּם זֶה, לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ כִּי אִם הַסְּכוּם שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶׁכָּתוּב "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ". וְכֵן הַלּוֹקֵחַ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לִקְנוֹת בִּסְכוּם כָּךְ וְכָךְ, אֵין לוֹ לַחֲזֹר בּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ יֵשׁ לוֹ לְקַיֵּם מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה טוֹבָה וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ.
ו. שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן: הַמְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב, וְהַיּוֹדֵעַ עֵדוּת בַּחֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מֵעִיד לוֹ, וּמִי שֶׁרוֹאֶה דָּבָר רַע בַּחֲבֵרוֹ וּמֵעִיד בְּבֵית דִּין יְחִידִי (ואע"פ שבדרך כלל יש מצווה להעיד - כאן הקב"ה שונא את המעיד, עיין לקמן בהלכות לשון הרע).
ז. מִי שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֵיזוֹ מַתָּנָה קְטַנָּה, וְהַ"מְּקַבֵּל" סָמַךְ עַל כָּךְ שֶׁבְּוַדַּאי יִתֵּן לוֹ, אִם הַנּוֹתֵן חָזַר בּוֹ וְלֹא נָתַן לוֹ הֲרֵי זֶה מִ"מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה". אֲבָל בְּמַתָּנָה מְרֻבָּה אֵין בָּהּ "חֶסְרוֹן אֲמָנָה" שֶׁהֲרֵי הַמְקַבֵּל לֹא סָמַךְ עַל כָּךְ, וּמִכָּל מָקוֹם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹמֵר לִתֵּן לוֹ צָרִיךְ לוֹמַר דָּבָר זֶה בֶּאֱמֶת וְלֹא מִתּוֹךְ כַּוָּנָה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כִּי אָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם" - שֶׁיְּהֵא "הֵן" שֶׁלְּךָ "צֶדֶק" וְ"לָאו" שֶׁלְּךָ "צֶדֶק" (שו"ע חו"מ סי' רד).
ח. מִי שֶׁאָמַר כִּי יִתֵּן לְעָנִי מַתָּנָה מוּעֶטֶת אוֹ מַתָּנָה מְרֻבָּה - אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּמוֹ נֵדֶר. אַךְ אִם לֹא הוֹצִיא דָּבָר זֶה בְּפִיו אֶלָּא רַק גָּמַר בְּלִבּוֹ לִתֵּן צְדָקָה לְעָנִי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְקַיֵּם מַחֲשַׁבְתּוֹ. וּלְדַעַת מָרָן השו"ע אֵין עָלָיו חִיּוּב כְּנֵדֶר כֵּיוָן שֶׁמְּדֻבָּר בְּמַחֲשָׁבָה בִּלְבַד. (עיין שו"ע חו"מ ריב סע' ח ושו"ע יו"ד סי' רנח)
שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה
ט. רָאוּי לוֹ לְאָדָם לַעֲמוֹד בְּדִבּוּרוֹ אֲפִלּוּ הִשְׁתַּנָּה הַמְּחִיר, שֶׁאֲפִלּוּ עֲדַיִן לֹא שִׁלֵּם וְלֹא עָשָׂה קִנְיָן וַאֲפִלּוּ לֹא סִמֵּן אֶת הַחֵפֶץ שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לִקְנוֹת - אִם סִכְּמוּ עַל הַמְּחִיר אֵין לְשׁוּם אֶחָד מֵהֶם לַחֲזֹר. וּמִי שֶׁהוּא חוֹזֵר, בֵּין הַלּוֹקֵחַ וּבֵין הַמּוֹכֵר, הֲרֵי זֶה מִ"מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה" וְ"אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנוּ". כִּי רָאוּי לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל לַעֲמוֹד בְּדִבּוּרוֹ כְמוֹ שֶׁכָּתוּב "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב".
י. מִי שֶׁשִּׁלֵּם אֲפִלּוּ רַק מִקְצַת מִמְּחִיר הַחֵפֶץ הַנִּקְנֶה אוֹ שֶׁרָשַׁם עַל הַחֵפֶץ סִימָן בִּפְנֵי הַמּוֹכֵר, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה קִנְיָן - כָּל הַחוֹזֵר בּוֹ, בֵּין הַלּוֹקֵחַ בֵּין הַמּוֹכֵר, לֹא עָשָׂה מַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל וְחַיָּב בְּ"מִי שֶׁפָּרַע", דְּהַיְינוּ שֶׁמְּקַלְּלִים בְּבֵית דִּין וְאוֹמְרִים לוֹ "מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וּמֵאַנְשֵׁי דּוֹר הַפַּלָּגָה וּמֵאַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּמִמִּצְרַיִם שֶׁטָּבְעוּ בַּיָּם הוּא יִפָּרַע מִמִּי שֶּׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ".
יא. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהוּג בָּהֶם שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה סִימָן עַל הַמֶּקַּח הֲרֵי זֶה קָנָה אוֹתוֹ. וּבִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ הֲרֵי זֶה נֶחֱשָׁב כְּמוֹ קִנְיָן וְהַמּוֹכֵר אוֹ הַקּוֹנֶה אֵינָם יְכוֹלִים לַחֲזֹר בָּהֶם. וְאֵין לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג. (שו"ע חו"מ רא)
אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו - שֶׁלֹּא לְרַמּוֹת
יב. צָרִיךְ לִהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְרַמּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ. וְכָל הַמְּרַמֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, בֵּין שֶׁהַמּוֹכֵר מְרַמֶּה אֶת הַלּוֹקֵחַ, בֵּין שֶׁהַלּוֹקֵחַ מְרַמֶּה אֶת הַמּוֹכֵר, עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ - אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". אַל תּוֹנוּ פֵּרוּשׁוֹ אַל תְּרַמּוּ. וְהִיא הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אוֹתוֹ לַדִּין: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה?
יג. כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר אוֹנָאָה בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, כָּךְ יֵשׁ אִסּוּר אוֹנָאָה בִּשְׂכִירוּת וּבְקַבְּלָנוּת וּבְהַחְלָפַת מַטְבְּעוֹת.
גְּנֵבַת דַּעַת
יד. אָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, בֵּין יְהוּדִי וּבֵין נָכְרִי, ולְרַמּוֹתם בִּדְבָרִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּזֶה חֶסְרוֹן מָמוֹן. וְלָכֵן אָסוּר לִמְכּוֹר אֲפִלּוּ לְגוֹי בְּשַׂר נְבֵלָה כְּאִלּוּ זֶה בְּשַׂר שְׁחוּטָה.
טו. הַנִּכְנָס לַחֲנוּת וְטוֹעֵם מַשֶּׁהוּ כְּאִלּוּ כְּדֵי לִקְנוֹת וְאֵין כַּוָּנָתוֹ לִקְנוֹת כְּלוּם - הֲרֵי זֶה גּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת וְגַם גָּזֵל בְּיָדוֹ, כִּי אֵין בַּעַל הַחֲנוּת מוֹחֵל אֶלָּא לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִקְנוֹת בֶּאֱמֶת (ע' בא"ח כי תצא ט).
טז. אִם מוֹכֵר דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שָׁוֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא מוֹכְרוֹ - צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לַלּוֹקֵחַ אֶת הַמּוּם. אֲבָל אִם נוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ וְיֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה מוּם - לֹא חַיָּב לְהוֹדִיעוֹ.
יז. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה דָּבָר לִמְכּוֹר, אָסוּר לוֹ לְיַפּוֹתוֹ כְּדֵי לְרַמּוֹת בּוֹ, כְּגוֹן לְטַשְׁטֵשׁ כִּתְמֵי רְטִיבוּת בַּדִּירָה אוֹ לָתֵת פֵּרוֹת יָפִים בְּרֹאשׁ הַסַּלְסִלָּה וּבַתַּחְתִּית - אֶת הַפְּגוּמִים, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יח. לֹא יְבַקֵּשׁ מֵחֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ לֹּא יֹאכַל וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁחֲבֵרוֹ יַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה. אֲבָל הַמַּזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ לְשִׂמְחָה בִּכְדֵי לְכַבְּדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ לֹא יָבוֹא, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְכַבֵּד אֶת חֲבֵרוֹ - מֻתָּר. (בא"ח כי תצא יב).
יט. לֹא יִתֵּן לוֹ מַתָּנָה כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יְקַבֵּל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁהוּא אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב, שֶׁמַּרְאֶה לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מְכַבְּדוֹ, וְאֵין כַּוָּנָתוֹ שְׁלֵמָה - אָסוּר. אֶלָּא יְהֵא תָּמִיד פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים. וְיִנְהוֹג בִּשְׂפַת אֱמֶת וְרוּחַ נָכוֹן וְלֵב טָהוֹר.
מוסר - עבודה
הרב חנן יצחקי | טבת תשפ
על צבא וגבורה
השיעור התקיים בישיבת בני-צבי
הרב זאב קרוב | כ"ב טבת התש"ע
"ה' אמר לו קלל"
הרב שאול אלתר | כסלו תשפ"ג
מוסר חילוני מול מוסר הקודש
אורות הקודש ח"ג (1) - הקדמה
הרב אליהו ברין | כ"ז טבת תשע"ב
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
על מה בכלל שמחים בט"ו בשבט?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה ללמוד גמרא?