ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- קידושין
- שיעורים במסכת קידושין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
קידושין ב: וליתני האיש קונה, ותוס' ד"ה דאסר לה וכו'
קידושין ז. ונפשטו קידושין בכולה וכו'
קידושין ז: חצייך בפרוטה ושם בתוס'
אבני מילואים מ"ד סק"ד
רמב"ם הל' אישות פ"ג הל' י
קצות החושן ס' רע"ה סק"ד בסוף דבריו מביא חכם צבי ע"ש
רשב"א גיטין דך פ"ב ד"ה והא אמרינן וכו'
האשה נקנית בשלוש דרכים
המשנה בתחילת מסכת קידושין אומרת: "האשה נקנית בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובביאה". לכאורה, שלושת הקנינים הללו מבטאים שלושה צדדים שונים במהות מעשה הקידושין.
קנין כסף באשה דומה לקנין קרקע. האשה נקנית לאיש ושייכת לו. קנין שטר אינו כקנין שטר בעלמא, שכן בכל שטר המוכר נותן שטר לקונה ובזה מקנה לו את הקרקע. לא כן בקידושין, שהבעל, שהוא הקונה, הוא נותן שטר לאשה. ועל כרחך אין זה גדר של קנין, אלא של איסור. האשה מתקדשת לו ונאסרת לכל העולם.
קנין שנעשה ע"י ביאה, זה אינו מעשה קנין, אלא מעשה אישות שיוצר קשר של אישות ביניהם.
לאור זה נמצאנו זקוקים לברר מהו מעשה הקידושין, מה מהותו.
הגמרא על המשנה הנ"ל שואלת שלוש שאלות לשוניות: א. למה נקטה המשנה לשון 'האשה נקנית ' ולא מתקדשת? ב. למה ' האשה נקנית' ולא האיש קונה? ג. למה ' בשלוש דרכים' ולא בשלושה דרכים? הרשב"א שואל מדוע לא שאלה הגמרא בתחילה על המילה הראשונה ואחר כך על השניה, בתחילה למה האשה ולא האיש, ואחר כך למה נקנית ולא מתקדשת. ר' איצל'ה מפוניבז' אומר כי השאלה למה לשון נקנית ולא לשון קידושין, היא שאלה מהותית מהם קדושין - קנין או איסור הקדש ולכן הוקדמה שאלה זו.
נראה כי נחלקו האחרונים בשאלה זו.
מחלוקת אחרונים האם קדושין קנין או איסור
הב"ש באה"ע סימן מד ס"ק יד אומר שחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לאיש, אם בא אחר וקדשה (אף על פי שאין בה איסור כרת כי זו שפחה חרופה שהבא עליה באשם) אינה מקודשת לשני כי צד חרות שבה תפוס לראשון. האבני מילואים שם ס"ק ד, דוחה את דבריו, שכן הגמרא בקדושין סז, ב אומרת שאין קדושין תופסים באשת איש מפני שהוקשו כל העריות זו לזו ואין קדושין תופסין בחייבי כריתות. זאת אומרת, שרק בגלל חייבי כריתות אין קדושין תופסין באשת איש, ולא מפני שהיא כבר תפוסה בקדושין הראשונים. כלומר, שנחלקו ב"ש והאבנ"מ בשאלה האם קדושין יש בהם קנין לבעל, או רק איסור בלבד.
הפני יהושע מוכיח שאין קדושין תופסין בחציה שפחה וחציה בת חורין, שכן אילו היו תופסין - מצינו אשת שני מתים שנופלת ליבום. כלומר, הפני יהושע סובר כהב"ש שקדושין מקנים את האשה לבעל.
האבני מילואים שם דוחה את דברי הפני יהושע, שוב על פי הגמרא בקדושין סז: כנ"ל ומתרץ את קושיית הפני יהושע שאף על פי כן, אין קדושי אח תופסין בחציה שפחה, כי המיעוט שממנו למדנו שבחציה שפחה החיוב הוא אשם בלבד - אמור לגבי הבעל, אבל לגבי אחי הבעל אין מיעוט, והיא אסורה עליו מדין אשת אח, שבזה יש חיוב כריתות.
אכן לעומת זאת, באוצר הפוסקים אבן העזר סימן מד סעיף יב, אות לב, מובא בשם ספר הקובץ לתרץ את קושיית האב"מ על הב"ש והפ"י שאמנם אשת איש תפוסה ואין אחר יכול לקדשה, אך אם הבעל נתן רשות לאחר לקדשה, אין כאן חסרון מצד שהיא תפוסה ולכן צריך לימוד מיוחד שאין קדושיו תופסין באשת איש, מפני שהוקשו כל חייבי כריתות זה לזה.
לסיכום, הב"ש והפ"י סוברים שקדושין עושין חלות של קנין באשה והיא שייכת לבעל, והאב"מ סובר שקדושין עושים חלות של איסור בלבד.
בשיטת הב"ש והפ"י אפשר להבין מדוע אין קדושין תופסין ביבמה הזקוקה ליבום, שהרי אין כאן איסור של עריות ולמה אין קדושין תופסין? אלא על כרחך מפני שהיא זקוקה ליבם, וזיקה זו נחשבת כמקצת קנין, לענין שמונעת חלות של קדושי אחר. אכן, האב"מ כבר עמד בשאלה זו, ואמר שהסיבה היא גזירת כתוב מיוחדת: 'לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר'.
הקצות בסימן ערה סק"ד מביא את דברי החכם צבי (סימן א) שאומר שכוונה שצריך בחליצה היא כוונת קנין ולא כוונת מצוה, ועל פי זה הוא מיישב את קושיית תוס' כיצד ניתן לחלוץ לקטנה, כיוון שהיבם מקנה לקטנה בדעת אחרת מקנה, קטנה קונה, ואין צורך בכוונתה. אך הקצות חולק ואומר שהכוונה שצריך בחליצה היא כוונת מצוה ולא כוונת קנין, ולכאורה מחלוקת זו תלויה במחלוקת האמורה האם קדושין זה גדר קניני או אסורי.
ולפי זה נקבע האם חליצה היא פטור או הקנאה?
הרב עמיאל בדרכי הקנינים שמעתתא ו' פי"ז אומר, שנחלקו בזה בירושלמי פ"ק ביבמות. רב אמר חליצה קנין, שמואל אמר חליצה פטור, ר' זעירא אמר חליצה קנין, ר' הילא אמר חליצה פטור.
המאירי בנדרים דף ו: מבאר את שאלת הגמרא האם יש יד לקדושין, שהספק הוא האם קדושין גדר הקדש כנדרים, ויש יד בקדושין כמו בנדר, או שקדושין זה גדר קנין, ואין יד לקדושין.
מחלוקת ראשונים האם קדושין קנין או איסור
המשנה בתחילת פרק המגרש בגיטין אומרת: "המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלוני - ר' אליעזר מתיר, וחכמים אוסרים". ובגמרא בעי ר' אבא האם מחלוקת זו גם בקדושין, כאשר מקדש אשה חוץ מפלוני שלגביו אינה מקודשת. אמר אביי, אם אכן גם בקדושין כך, בא ראובן וקדשה חוץ משמעון אחיו, ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן, קדושי שמעון לא הועילו.
הרשב"א מפרש שבעצם הקדושין של שמעון לא אסרו את האשה על אף אחד, ובכל זאת אסור לראובן לבוא על אשתו כי הוא משתמש באשת שמעון. הריטב"א חולק וסובר שקדושי שמעון לא חלו כלל.
ונראה, שלדעת הרשב"א עיקר הקדושין הוא הקנין והשייכות לבעל, והאיסורים לאחרים הם רק פועל יוצא מהקדושין, אבל אינם עצם הקדושין. לכן, אף שלא נאסרה לאחרים חלו הקדושין. הריטב"א סובר, שעיקר הקדושין הם האיסור לכל העולם, וכיוון שקדושי שמעון לא אסרו אותה על אף אחד, אינם חלים כלל. ונמצא שנחלקו ראשונים אלה בשאלה בה אנו דנים.
קדושין כהקדש
הגמרא בקדושין (דף ז, ב) "האומר לאשה חצייך מקודשת לי" - יחולו הקדושין ויתפשטו בכולה, כמו בהקדש, שהאומר חציה עולה - כולה עולה. ומשיבה הגמרא, שאני הכא שזה תלוי בדעת אחרים (בדעתה של האשה). והנה שם בדף ז, ב בעי הגמרא "חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה מהו", ונשארה בתיקו. שואל תוס', כיוון שאנו יודעים שהיא מסכימה, מדוע לא נאמר כאן שיתפשטו הקדושין בכולה, ומתרץ שאם אמר בלשון קדושין, אין הכי נמי שהקדושין מתפשטים, אך כאן מדובר שאמר בלשון אחרת. ואולם, הרמב"ם חולק על התוס' שכן כתב (בפרק ג, הלכה י) "חצייך מקודשת לי בפרוטה היום, וחצייך מקודשת לי בפרוטה למחר, מקודשת בספק". כלומר, אף שאמר בלשון קדושין לא הוו ודאי קדושין ע"י התפשטות.
נמצא שהתוס' סובר קדושין זה ממש חלות של הקדש, ויש בהם התפשטות כהקדש, כשאין עיכוב מצידה. הרמב"ם סובר שקדושין הם איסור או קנין, ואין בהם התפשטות כלל.
לדעת התוס' שני אופני חלויות יש בקדושין. אם אמר לשון קדושין, ישנה חלות של קדושה ומתפשטת לקנין, ואם אמר לשון קנין, חל קנין ועל זה יש חלות של קדושה.
המשמעות הרוחנית של חיי הנשואין
נמצאנו למדים כי הקשר בין האיש והאשה, קשר הקדושין, הוא קשר של קדושה. גדר של קדושת הגוף. אין כאן רק גדרי חיובים ואיסורים, אלא נוצרת חלות של קדושה בקדושין בבנין משפחה. איש ואשה שזכו - שכינה ביניהם. השכינה שורה על דבר שלם. איש ללא אישה הוא פלג גוף, ועל ידי הנשואין הוא נעשה שלם.
על מעלת הקדושין והנשואין אפשר ללמוד מכך שבהם נמשל הקשר שבין רבונו של עולם וישראל. הקב"ה הוא הדוד, וישראל הם הרעיה הכלה, וכל שיר השירים הוא משל לקשר שבין ישראל לרבונו של עולם. גם התורה נמשלה לארוסה לישראל, "'תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב', אל תקרי מורשה אלא מאורסה". ואמרו חכמים, גוי שלמד תורה כאילו בא על נערה המאורסה, שהתורה מאורסה לישראל ואסורה לגוים. גם ארץ ישראל נמשלה לאשה לישראל, כאמור "כי יבעל בחור בתולה, יבעלוך בניך, ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך".
ביבמות (סג, ב) נאמר "בא וראה כמה טובה אשה טובה, שנאמר 'מצא אשה מצא טוב'". אם הכוונה אשה ממש, אם כן הכתוב משבחה, ואם הכוונה לתורה כמה טובה אשה טובה, שהתורה נמשלה בה. ויש להוסיף על דברי הגמרא, וכמה טובה אשה שכנסת ישראל משולה בה וארץ ישראל משולה בה.
משלים אלו מובנם, שכמו שהאשה משלימה את האדם ועל ידי האשה הוא נעשה שלם, ויכול להוציא את כוחותיו ולהמשיך חיים לדורות, כך התורה משלימה את ישראל, ועל ידי התורה ישראל מגלים את סגולתם, וכך ארץ ישראל משלימה את ישראל, ועל ידי ארץ ישראל, ישראל עולים למעלתם העליונה.
מתוך הבנה עמוקה בערך הגדול והמקודש של חיי הנשואין, ניגשים אנו ללמוד את מסכת קדושין ולעיין בסוגיותיה, וכאשר אנו שוקעים בעומק העיון, נרווה את הלימוד בלחלוחית הפנימית של קדושת חיי הנשואין. על כן קבעו חכמינו לסיים את ברכת הארוסין ב"ברוך מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
