ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ספר שופטים
- שיעורים בספר שופטים
השופט השביעי תולע בן פואה
(א) וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה בֶּן דּוֹדוֹ אִישׁ יִשָּׂשכָר וְהוּא יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר בְּהַר אֶפְרָיִם: (ב) וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּשָׁמִיר:
השופט השמיני יאיר הגלעדי
(ג) וַיָּקָם אַחֲרָיו יָאִיר הַגִּלְעָדִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה: (ד) וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד: (ה) וַיָּמָת יָאִיר וַיִּקָּבֵר בְּקָמוֹן:
משילת פלשתים ובני עמון בישראל
(ו) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ: (ז) וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן: (ח) וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד: (ט) וַיַּעַבְרוּ בְנֵי עַמּוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרָיִם וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד: (י) וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' לֵאמֹר חָטָאנוּ לָךְ וְכִי עָזַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים:
תוכחת ה' לאחר זעקת בני ישראל
(יא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא מִמִּצְרַיִם וּמִן הָאֱמֹרִי וּמִן בְּנֵי עַמּוֹן וּמִן פְּלִשְׁתִּים: (יב) וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק וּמָעוֹן לָחֲצוּ אֶתְכֶם וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם: (יג) וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים לָכֵן לֹא אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם: (יד) לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם: (טו) וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' חָטָאנוּ עֲשֵׂה אַתָּה לָנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ אַךְ הַצִּילֵנוּ נָא הַיּוֹם הַזֶּה: (טז) וַיָּסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִקִּרְבָּם וַיַּעַבְדוּ אֶת ה' וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל:
הֵעָרְכוּת העמונים למלחמה
(יז) וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה: (יח) וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָׂרֵי גִלְעָד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד:
שני שופטים שהכתוב קיצר בעניינם
בתחילת הפרק מוזכרים שני שופטים משבטים שונים - תולע בן פואה ויאיר הגלעדי. עד עתה התרגלנו לשופטים, שעם הזכרת שמם מסופרת העלילה שהתרחשה בתקופתם, והנה מוזכרים שני שופטים שהכתוב מציין אודותם רק עובדות כמו שם האב, מקום המושב, מספר השנים שבהן שפטו את ישראל ומקום הקבורה.
תקופת הנהגתם מגיעה לארבעים וחמש שנים, זמן לא מבוטל, ואף על פי כן הכתוב מקצר בעניינם, ואף הרקע לתקופת הנהגתם איננו ברור. תולע קם אחרי אבימלך להושיע את ישראל, ויאיר קם אחרי פועה, אך לא נזכר מפני מה או מפני מי היו ישראל זקוקים לישועה.
ב"ילקוט שמעוני" 1 מונים חז"ל שופטים ומלכים שיצאו מכל השבטים מלבד שמעון שנשיא שבטו חטא בזנות, ללמדנו כמה חמורה הזנות. לכל שבט בישראל יש חלק בהנהגת האומה, כי כל שבט מגלה כוח מיוחד של חיים שצריך להתגלות בישראל בזמן הראוי לו. נציג שבט יששכר בין השופטים הוא פועה, ונציג שבט מנשה הוא יאיר.
'תולע' על שם כוח התורה
שמו של 'תולע' נזכר כבר בספר בראשית, בפרשת הבאים למצרים, "וּבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרֹן" 2 , ובספר במדבר, בפרשת באי כנען, "בְּנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם תּוֹלָע מִשְׁפַּחַת הַתּוֹלָעִי לְפֻוָה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי" 3 , כלומר תלע ופואה נקראו על שם בתי האב של שבטם, שבט יששכר.
במדרש הגדול 4 דורשים חז"ל:
"ובני יששכר תולע - מה תולעת זו אין לה אלא פיה, כך שבטו של יששכר אין להן אלא הגיון פיהם.
ופוה - מה פואה זו מין צבע היא וצובעת את הכל, כך שבטו של יששכר צובעין את כל העולם בתורה".
כלומר בן יששכר נקרא 'תולע' על שם כוח התורה שמתגלה בשבט יששכר, שהוא דומה לתולעת המכלה בפיה כל מיני דברים קשים, ובן אחר נקרא 'פוה' על שם שבכוח תורתו הוא מאיר את העולם וצובע אותו בצבע של תורה.
נראה ששמו של השופט 'תולע בן פואה' רומז לדמותו שהיתה ספוגה בתורה, והיה נאמן לדרך שהנחילו לו אבותיו ואבות אבותיו. ומקום מושבו 'שמיר', רומז ל'שימרון', הבן השלישי מבני יששכר, ובזה נרמז אולי, שהיה שומר נאמן לבל יסורו מן הדרך.
בפרשת הבאים למצרים מתרגם יונתן: "וּבְנוֹי דְיִשָׂשכָר חַכִּימִין וּמָרֵי חוּשְׁבְּנָא וְשׁוּמְהוֹן תּוֹלָע וּפֻוָה וְיוֹב וְשִׁמְרוֹן", כלומר בניו של יששכר היו חכמים ואדוני חשבונות.
יששכר חמור גרם
על יששכר נאמר: "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם" 5 , ורש"י מבאר:
"יששכר חמור גרם - חמור בעל עצמות, סובל עול תורה, כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד".
היינו מצפים שהדימוי של יששכר יבוא לידי ביטוי במשהו רוחני יותר, ולא ב'חמור'. חמור זה ביטוי גס לחומריות. רש"י מסביר שהדימוי לחמור נובע מתכונתו של החמור שהוא סובל את המסע. לחמור יש עמידה איתנה, יש לו גב ויש לו רגליים, והוא שומר על יציבות גם כשמעמיסים עליו משא רב, וזו גם תכונתו של יששכר, שתורתו מלאה בעז ובגבורה, כמתואר בהמשך דברי רש"י 6 :
"ויט שכמו לסבול - עול תורה:
ויהי - לכל אחיו ישראל:
למס עובד - לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עבורין, שנאמר: 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים' (דברי הימים א' יב, לג), לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים, מאתים ראשי סנהדראות העמיד, וכל אחיהם על פיהם".
בדומה לזה כתב "בעל הטורים" שם:
"כמו שהחמור נושא את המשוי, כך היה יששכר נושא משאן של ישראל בתורה, ורוב סנהדרין היו משל יששכר...
רובץ - שהיו מרביצין תורה בישראל".
תלמיד חכם כובש את יצרו
נוכל לעמוד עוד על טיבו של שבט יששכר ומסירותו לתורה, מתוך דבריו של ה"חתם סופר" 7 שכתב:
"יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים וגו'. ידוע דרשת חז"ל (נידה לא ע"א), שקאי על יששכר שעוסק בתורה, 'ויט שכמו לסבול' עול תורה, 'ויהי למס עובד', להורות הוראות.
ויש להוסיף: הנה רבים אומרים שתלמיד חכם יושב בתוך ד' אמות של הלכה משום שאין לו השגה ולא ראה ולא טעם מעולם תענוגי עולם הזה, אבל אילו היה יודע מתענוגי עולם הזה לא היה מחובשי בית המדרש.
אבל באמת זה אינו, כי גם לתלמיד חכם יש לו התשוקה והתאווה לתענוגים הגופניים ומבין אותם, רק מאהבת ה' ותורתו הקדושה הוא כובש את יצרו ואינו רוצה להתעסק בהם רק ללמוד ולעסוק בתורה. וזה 'וירא מנוחה', שהוא רואה ומבין שיותר טוב המנוחה מלעיין תמיד בלימוד התורה שהוא מייגע ומחליש החושים, 'ואת הארץ', היינו ענייני הארץ, עולם הזה, רואה הוא שהוא נעים ונאה, ואף על פי כן 'ויט שכמו לסבול' עול תורה, 'ויהי למס עובד', להורות הוראה לישראל".
יששכר איננו מנותק מחיי עולם הזה, הוא מכיר את המציאות ומודע להנאות העולם הזה, אך הוא מוותר ומתגבר כדי לעסוק בתורה ולהורות הוראה בישראל מתוך אהבת ה' שבליבו.
המלך הוא בשביל המלכות
לאור האמור נראה, שהנהגתו של תולע משבט יששכר היתה שונה מהנהגתו של אבימלך בה השררה תפסה מקום מרכזי.
נראה לומר, שהישועה שבאה על ידי תולע לא היתה משעבוד כזה או אחר תחת עם מן העמים, אלא מדפוס ההנהגה שהשליט אבימלך. בתקופתו של תולע אין מאבקים ואין עלילה מיוחדת, אלא חיים שלווים שהם עצמם מהווים ישועה לישראל. וכך כתב המלבי"ם 8 :
"להושיע את ישראל - כי אבימלך לא הושיע אותם, רק השתרר עליהם".
לא בשביל המלך נבראה המלכות, אלא המלך הוא בשביל המלכות - בשביל העם. 'אבימלך' חפץ להיות אבי המלכות, ולעומתו תולע הוא בבחינת 'תולעת ולא איש', ועל ידי כך הוא מושיע את ישראל.
תולע היה בן דודו של אבימלך
הנביא רומז לשינוי באופי ההנהגה לא רק במילים 'להושיע את ישראל', אלא גם על ידי הדגשת ייחוסו של תולע שהיה קרוב משפחתו של אבימלך, כדברי החיד"א 9 :
"בן דודו - יש מפרשים שהוא בן דודו של אבימלך. והכתוב גילה צדקתו, שעם היותו בן דודו לא למד ממעשיו, וכל כוונתו להושיע ישראל".
תולע היה בן דוד של אבימלך, ואף על פי כן הצליח לסלול דרך חדשה המנוגדת לדרכו של אבימלך - לא הנהגה של שררה, אלא הנהגה של תורה מתוך ענוה.
שלושים בנים על שלושים עיירים
אחריו קם יאיר הגלעדי, שגם אודותיו הנביא מקצר, ונראה שהתיאור הקצר והמבנה הכמעט זהה של תיאור תקופתם, מלמד על המשכיות של אותה מנהיגות - תורה וענוה - בכל שנות הנהגתם, במשך ארבעים וחמש שנים.
אמנם הנביא מקצר בתיאור דמותו של יאיר הגלעדי ותקופת מנהיגותו, אך בכל זאת, במעט הפסוקים שבהן בכל זאת הוא נזכר, מוזכר גם דבר שנראה אישי ושולי ביותר, והוא שליאיר היו שלושים בנים שהיו רוכבים על שלושים עיירים, חמורים צעירים, והנביא מציין עוד, שלשלושים העיירות שבהן ישבו בני יאיר, קראו חוות יאיר.
לגבי החמורים הצעירים שהיו ברשות בניו של יאיר, כתב הרד"ק 10 , שאזכור זה מעיד על המעמד הכלכלי שביסס את מעמדו של יאיר כשופט, וזו לשונו:
"סיפור זה להודיע סיבת היותו שופט, כי גדול היה ונכבד בעושר ובבנים וכבוד, וכל אחד מבניו היה נכבד רוכב על עיר אתון".
ולגבי חוות יאיר כתב הרד"ק:
"חוות יאיר - אם הם הנזכרים בתורה ויאיר זה הוא יאיר בן מנשה, הדבר תימה, כי אם כן חיה יאיר יותר משלוש מאות שנה.
ונוכל לומר כי זה יאיר הגלעדי אינו יאיר בן מנשה, והערים האלה אם כן אינן חוות יאיר הכתובות בתורה".
כוח התורה בבית יאיר הגלעדי
רבי אברהם וינברג מסלונים כותב בספרו "חסד לאברהם" 11 על דמותו של יאיר הגלעדי ואופי מנהיגותו:
"'יאיר' עם כוח התורה שנקראת 'אור' שפט עשרים ושתיים, כמספר אותיות התורה - עשרים ושתיים אותיות".
וברוח זו כתב בעל ה"קהלות יעקב" 12 אודות שלושים הבנים רוכבי העיירים:
"רכבים על שלשים עיירים - כוונת הכתוב היא להודיענו שהבנים האלו כולם היו תלמידי חכמים, מאותם שכתוב עליהם 'רוכבי אתונות' (שופטים ה, י)".
בכינוי 'אתונות צחורות' כינתה דבורה הנביאה את תלמידי החכמים ההולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה 13 .
שבעה מיני אלילים
בתום ארבעים וחמש שנות מנהיגותם של תולע ויאיר, שנים שבהן היתה תשועה לישראל מבחינה גשמית ומבחינה רוחנית, שוב באה נפילה, וכך נאמר:
"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ" 14 .
בהשפעת עמי הסביבה עזבו ישראל את ה' ועבדו אלהים אחרים. הנביא מונה שבעה מיני אלילים ללמדנו כמה הרחיקו לכת, והכתוב מדגיש כי עזבו את ה' ולא עבדוהו אפילו כנספח לכל אותם אלילים.
הגמרא בביצה 15 אומרת, שה'תורמוס' - מין קטנית שמפני מרירותה צריך לבשלה שבע פעמים כדי להמתיקה - עתיד להרע לישראל ולקטוע את רגליהם, שכן התורמוס, אף שהוא מר מאוד, מכל מקום לאחר שטורח בו בעליו ומבשלו שבע פעמים, הוא חוזר למוטב ומתמתק, אבל ישראל הטריחו את בוראם שבע פעמים והכעיסוהו בשבעה מיני עבודה זרה, ועל ידי כך באו עליהם שבע פורענויות, ואף על פי כן לא חזרו בהם ולא היטיבו את דרכם, אלא עזבו את ה'.
אין ה' יכול לסבול צרת ישראל אם עשו תשובה
בראות ה' כי עזבו ישראל את עבודתו והלכו אחרי אלהים אחרים, חרה אפו בהם והסגיר אותם ביד פלשתים וביד בני עמון, ואלה היכו בבני ישראל היושבים בעבר הירדן המזרחי ושברו את רוחם ואת גופם במשך שמונה עשרה שנה. ובהמשך עברו את הירדן ונלחמו גם ביהודה, בנימין ואפרים, וכשהבינו ישראל מה גדולה צרתם זעקו אל ה' והתוודו על מעשיהם. אך הפעם לא היתה הישועה קרובה, ובאה תוכחה נוקבת מאת ה' – "וַיֹּאמֶר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא מִמִּצְרַיִם וּמִן הָאֱמֹרִי וּמִן בְּנֵי עַמּוֹן וּמִן פְּלִשְׁתִּים: וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק וּמָעוֹן לָחֲצוּ אֶתְכֶם וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם: וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים לָכֵן לֹא אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם: לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם" 16 .
בני ישראל קיבלו את דברי התוכחה בכאב, ושבו והתוודו על חטאיהם והתחננו על נפשם, והסירו את אליליהם ביודעם כי לא מהם תבוא הישועה, ושבו לעבוד את ה'.
תשובתם לא התקבלה והם המשיכו לסבול, עד שקצרה נפשו של ה', ולא יכול היה לסבול עוד את עמלם של ישראל. ומבואר ב"תנא דבי אליהו" 17 :
"ותקצר נפשו בעמל ישראל - וכשחזרו ועשו תשובה מיד חזר הקב"ה וקיבל את תשובתם, וגאל את ישראל מידי אותן העובדי כוכבים שהיו מסורין בידיהן, מפני שאין הקב"ה יכול לסבול צרת ישראל אם עשו תשובה".
הקב"ה אוהב את ישראל וחפץ להיטיב להם, ובלבד שישובו ממעשיהם הרעים. וגם אם הרחיקו לכת והלכו אחרי אלהים אחרים, בזמן שהם שבים בתשובה אין ה' יכול לסבול צרתם.
ישראל אינם מתייאשים מן הגאולה
בני עמון נאספו וחנו בגלעד ותכננו לצאת למלחמה בישראל, ובני ישראל מצדם נאספו במצפה וייחלו למנהיג חדש שיושיע אותם מיד בני עמון. זה אופיים של ישראל וזו תכונתם, שאינם מתייאשים מן הגאולה, וגם בשעות קשות תולים עיניהם לאביהם שבשמים ובטוחים שיחוס וירחם, יושיעם ויגאלם.
^ 1.ילקוט שמעוני שופטים רמז מב: "מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך בשביל החטא שעשה זמרי בשבטים, ללמדך כמה חמורה הזנות - עתניאל בן קנז משבט יהודה, אהוד משבט בנימן, דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי, גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פואה משבט יששכר, יאיר הגלעדי מחוות יאיר משבט מנשה , וכן יפתח מיושבי גלעד, אבצן מבית לחם יהודה, אלון משבט זבולון, עבדון בן הלל משבט אפרים, שמשון משבט דן, עלי ושמואל משבט לוי, ומבנימין יצאו מלכים, ומיהודה מלכים, ומאפרים ירבעם, וממנשה יהוא בן נמשי, אבל שמעון לא העמיד לא שופט ולא מלך בשביל עוון הזנות".
^ 2.בראשית מו, יג.
^ 3.במדבר כו, כג.
^ 4.מדרש הגדול בראשית מו, יג.
^ 5.בראשית מט, יד.
^ 6.רש"י בראשית מט, טו.
^ 7.חתם סופר פרשת ויחי ד"ה יששכר חמור.
^ 8.מלבי"ם שופטים י, א. אבל הרד"ק כתב: "להושיע את ישראל - שגם אבימלך הושיע את ישראל ואף על פי שלא נזכר כיון שאמר אחרי אבימלך נראה שגם הוא הושיע ישראל מיד אויביהם".
^ 9.חומת אנך שופטים י, א.
^ 10.רד"ק שופטים י, ד.
^ 11.חסד לאברהם ח"ב שופטים י, ג.
^ 12.קהלת יעקב שופטים י, ד.
^ 13.ראה שופטים ה, י; עירובין נד ע"ב.
^ 14.שופטים י, ו.
^ 15.ביצה כה ע"ב.
^ 16.שופטים י, יא-יד.
^ 17.תנא דבי אליהו זוטא פרק ח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
