בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וירא
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
17 דק' קריאה
מקורות עיקריים:
דרך חיים למהר"ל אבות פ"ה, מ"ג ומי"ט רמב"ן בראשית כב, א בית זבול ח"ב, פתח הבית אות ב בראשית רבה לב, ג ביאור הגר"א לנ"ך, שיר השירים א, יד; ז, א משך חכמה בראשית כב, יט של"ה פרשת וירא, דרך חיים תוכחת מוסר, אות מב.

עשרה ניסיונות נתנסה אברהם
אחת הפרשיות המרכזיות ביותר בכל התורה כולה היא 'פרשת העקדה'. המשנה במסכת אבות 1 אומרת:
"עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום".
בחשבון עשרת הניסיונות כבר האריכו המפרשים, רבי עובדיה מברטנורא 2 מתחיל ב'אור כשדים' - "שהשליכו נמרוד לכבשן האש", והרמב"ם 3 מתחיל מ'לך לך', וישנם עוד הבדלים שונים. על כל פנים השאלה העיקרית שצריכה להישאל כאן היא: לשם מה התנסה אברהם בעשרת הניסיונות?
על שאלה זו משיבה המשנה: "להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום", כלומר לולי הניסיונות לא היינו יודעים כמה חביב אברהם לפני ה'.



מדוע דווקא אברהם, ומה עניינו של הניסיון?
שאלה נוספת היא: מדוע דווקא אברהם אבינו נבחר להיות זה שנדרש לעמוד בעשרת הניסיונות? שאלה זו מעלה המהר"ל 4 בספרו "דרך חיים" 5 , וזו לשונו:
"יש לשאול: למה נתנסה אברהם יותר מיצחק ויעקב, ואף שמצאנו כי גם יצחק ויעקב נתנסו, כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין קז ע"ב), מכל מקום לא מצינו בפירוש רק אצל אברהם".
היחיד שהכתוב מעיד עליו בצורה מפורשת שהועמד בניסיון, זה אברהם - "וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" 6 . אמנם גם יצחק ויעקב התנסו בימי חייהם בנסיונות שונים, ולמעשה אין אדם שלא עובר איזה ניסיון בחייו, לכולנו יש אתגרים ומשימות, וכולנו משתדלים, בעזרת ה', לצאת מהניסיונות האלה, לא בביזיון אלא מתוך אמונה. המהר"ל מוסיף ומקשה: מה בכלל תפקידם של הניסיונות, לשם מה מעמיד ה' את ברואיו בניסיון?
"ועוד קשה: מה ענין הנסיון, כי הוא יתברך יודע הכל, למה צריך לנסות את הצדיק?".
הלוא ריבונו של עולם יודע היטב אם לבבו של אברהם נאמן או לא, אז לשם מה הניסיונות?
"יש לך לדעת כי הנסיון שהקב"ה מנסה את הצדיק כדי שיהיה נמצא צדקתו בפעל נגלה ולא שיהיה צדיק נסתר".
בעומק פנימיותו, אברהם אבינו היה כלול בכל המעלות, הכול היה גלום בתוכו, אבל עכשיו ריבונו של עולם מבקש להביא את הכוחות הללו לידי גילוי, להוציא אותם החוצה.
"ולא היה ראוי אברהם לכל המעלות אשר נתן ה' יתברך אליו רק כאשר היה נמצא צדקתו בפועל".
כשאברהם אבינו מגלה את הסגולה האלקית שהקב"ה טבע בו, אז הוא נהיה ראוי לכל הטוב האלקי הזה.
"כי הנסיון הוא שרצה ה' יתברך שתהיה הידיעה בצדקתו של אברהם במידת הדין, לא במידת הרחמים, ואין הידיעה במידת הדין רק כאשר נמצא נגלה בפועל לגמרי, ואז הידיעה בצידקתו הוא במידת הדין, וכאשר הידיעה בצידקתו במידת הדין, דבר זה הוא טוב לו בודאי".
הניסיון מברר שהטוב האלקי מגיע לאברהם בדין ולא מתוך רחמים, כשאברהם אבינו עומד שוב ושוב בניסיונות האלקיים שעומדים לפתחו, לא רק בתיאוריה אלא במציאות, אז כולם מבינים שכל הברכה האלקית שמגיעה אליו היא בזכות ולא בחסד.
"וזה שאמר 'כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה', פירוש 'עתה ידעתי' במידת הדין לגמרי 'כי ירא אלקים אתה'...".
ריבונו של עולם ידע גם קודם לכן שאברהם אבינו הוא 'ירא אלקים', אלא שכעת, לאחר עמדו בניסיון, אברהם הביא את הידיעה האלקית הזו לידי גילוי.
"ומאחר שעיקר הניסיון הזה להוציא אל פועל הנגלה צדקת הצדיק, היה אברהם בפרט ראוי לנסיון. כי הדור שהיה בו אברהם, כולו תוהו וחושך, שלא היה בהם מציאות, והוא יתברך רצה שיהיה אברהם התחלת אור המציאות בעולם. ובזה שנתנסה אברהם בעשרה נסיונות, ויצא צדקתו לפועל לגמרי, היה אברהם אור המציאות".
אברהם אבינו, הוא ההתחדשות של כל המציאות העולמית, בעשרים הדורות שמאדם ועד אברהם היו צדיקים בודדים - מתושלח, חנוך, נח, שם ועבר - היו מתי מעט, שאר האנשים היו מושחתים. הצדיקים באותם הדורות היו ספונים באוהליהם, ובחוץ היתה מציאות של עבודה זרה נוראית. והנה לפתע החל מפציע אורו של אברהם, "'ויאמר אלקים יהי אור' - זה אברהם, הדא הוא דכתיב 'מי העיר ממזרח צדק' וגו' (ישעיה מא, ב) - אל תקרא 'העיר' אלא האיר" 7 , אברהם אבינו האיר את העולם כולו כמו השמש שמאירה את העולם מידי בוקר, זה כוחו של אברהם, הוא הראשית והוא ההתחדשות של העולם.

הניסיון לטובתו של אברהם אבינו
דברים דומים אודות תפקידו של הניסיון כותב הרמב"ן 8 , ואלה דבריו:
"'והאלקים נסה את אברהם' - ענין הנסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא 'נסיון' מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצווה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד. ודע כי 'השם צדיק יבחן' (תהלים יא, ה), כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצווה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו. והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה".
הניסיון הוא לטובתו של אברהם אבינו, לטובתה של האומה הישראלית כולה ולטובת כל הדורות כולם. מה שנתנסה אברהם, זה כדי להראות צדקותו לבני אדם, ובכך לשכלל את העולם כולו.

שאלה: אבל בניסיון העקדה אברהם היה לבד עם בנו, את הנערים הוא השאיר עם החמור?
תשובה: נפלא! כך שואל האבן עזרא 9 : "והגאון אמר שמילת 'נסה', הראות צדקתו לבני אדם, גם מילת 'ידעתי' (בראשית כב, יב) כטעם הודעתי. והלא ידע זה הגאון, כי בשעה שעקד בנו לא היה שם אפילו נעריו".
אבל יחד עם זאת עלינו לזכור שכל לומדי התורה שבכל הדורות, כולם עוסקים בפרשיית העקדה ומתבוננים בצדקותו של אברהם אבינו.



קידוש השם בפרהסיא
כשצדיק עומד בפני ניסיון, זה לא זמן שבו נכנסים שיקולים אישיים, הוא לא עסוק כעת במחשבה איך הוא יוכל להבליט את עצמו, מה שמעסיק אותו זו השאלה: מהו רצון ה' בעת הזו? יש מושג שנקרא 'קידוש השם בפרהסיא', בשעת ניסיון מתגלים כוחות החיים של הצדיק. יש לכך דוגמאות רבות בהיסטוריה היהודית, וכך מסופר על הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד 10 , אחד מגדולי ראשי הישיבות בתקופת השואה:
בי"א בתמוז תש"א עסקו בני ישיבת ברנוביץ' ששהו בגטו קובנה, בלימוד מסכת נידה. באותו היום נשא רבם הגאון, רבי אלחנן וסרמן, דברי חיזוק לתלמידיו ואמר 11 :
"במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כנראה, כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל, אי לזאת אנו צריכים לשוב לה' בתשובה שלמה ומיד במקום... הזמן קצר, הדרך למבצר התשיעי (מקום הטבח של קדושי סלבודקא-קובנה) קרובה, עלינו לדעת כי קרבנותינו יעלו יותר לרצון על ידי התשובה, ועל ידי כך נציל את חייהם של אחינו ואחיותינו באמריקה. שלא תעלה ברעיוננו איזו שהיא מחשבת פסול ח"ו, שהיא כפיגול ופוסלת את הקרבן, אנו מקיימים עתה את המצוה הכי גדולה - מצוות קידוש השם. 'באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה', האש היוקדת את גופותינו היא האש שתחזור ותקים מחדש את בית ישראל".
באותו יום נרצחו, הוא ושני בניו נפתלי וצבי-יהודה, ויחד עמו נרצחו ונטבחו תלמידי הישיבה הי"ד. זוהי דוגמא אחת מיני רבות ל'קידוש השם בפרהסיא', לעמידה כנה לפני ריבונו של עולם עד כדי מסירות נפש ממש, "שלא תעלה ברעיוננו איזו שהיא מחשבת פסול ח"ו".

תמצית הניסיונות כולם
בפרשת לך לך נראה ה' אל אברהם ומצווה אותו "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" 12 . מבאר רש"י:
"אף זה צווי אחר צווי, הְיֵה שלם בכל נסיונותי".
זוהי תכלית האדם בעולם, לעבור את כל האתגרים והמשימות שפוקדים אותו ולעמוד בהם, זו שלמות צביונו של האדם, לכן בפרשתנו, על המילים "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" 13 , אומר רש"י:
"קח נא - אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הנסיון, שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש".
יש כאן בקשה אלקית מיוחדת, שכן אי עמידה בניסיון עלולה לעורר מחשבות אצל בני האדם, אם אברהם אבינו לא עמד בניסיון הזה, אז אולי גם כל הניסיונות הקודמים הם דברים שאין בהם ממש. אם כן פרשת העקדה היא בעצם תמצית הניסיונות כולם, נקודת השיא של כל הניסיונות הקודמים, ולכן מובן מדוע דווקא בה מפרש הכתוב: "וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" 14 .
צריך להבין שניסיון העקדה מעמיד במבחן את כל מה שאברהם אבינו נלחם עליו מאז עמדו על דעתו - התורה והמידות הטובות, האמונה הטהורה והקריאה הגדולה בשם ה' - כל אותן סגולות שבנה אברהם בדבקות ובמסירות וביקש להנחילן ולהמשיך את הטמעתן בעולם על ידי יצחק בנו, הכול עלול לרדת כעת לטמיון, והשאלה שעומדת כעת על הפרק היא: האם אברהם אבינו מסוגל לוותר על הכול ובלבד שיתקיים דבר ה'?

נס להתנוסס
עשרת הניסיונות הם בעצם תהליך של הוצאה מן הכוח אל הפועל של כוח הסגולה הישראלית שהוטבעה באברהם, ובעצם באומה הישראלית כולה. מדובר בכוחות שצריכים להתגלות בעם ישראל לאורך כל הדורות כולם, לכן אברהם אבינו מכונה בפי המהר"ל 'ראש לאומה הישראלית' 15 . אברהם אבינו הוא הראש והוא ההתחלה, ובראש מצויים כל כוחות החיים של האדם. אברהם אבינו מפעיל את כל האברים של האומה הישראלית לדורותיה, בעשרת ניסיונותיו הוא מוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות הישראליים שטבועים בנו, וכך אומרים חז"ל 16 :
"כתיב: 'נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה' (תהלים ס, ו), נסיון אחר נסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם כנס הזה של ספינה. וכל כך למה? 'מפני קושט' - בשביל שתתקשט מידת הדין בעולם, שאם יאמר לך אדם: למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר, למי שהוא רוצה מעני, ולמי שהוא רוצה הוא עושה מלך, אברהם כשרצה עשאו מלך, כשרצה עשאו עשיר. יכול את להשיבו ולומר לו: יכול את לעשות כמו שעשה אברהם אבינו? והוא אומר: מה עשה? ואת אומר לו: 'ואברהם בן מאת שנה בהולד לו', ואחר כל הצער הזה, נאמר לו: 'קח נא את בנך את יחידך', ולא עיכב, הרי 'נתת ליראיך נס להתנוסס'".
'נס' זה דגל, זה דבר שמרימים אותו למעלה, 'שאו ציונה נס ודגל'. על הפסוק בתהלים "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס" 17 , אומר רש"י: "נתתה ליראיך נס - נסיונות של צרות הרבה", כשהקב"ה חפץ לגדל את ישראל באופן שיראו אותם למרחוק הוא מגביהה אותם כמו תורן של ספינה שמתנשא לגובה רב ונצפה מן החוף גם כשהספינה נמצאת הרחק הרחק בלב ים. מעל ראשה של האומה הישראלית מתנוסס נס העמידה בכל האתגרים והמשימות שהקב"ה מטיל על האומה, והאומה עומדת בהם בכבוד.
הפסוק בתהלים מסיים במילים "מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה". הקישוט הוא דבר שמבליט את האדם, האדם בוחר להתקשט בדבר שהוא חפץ להבליט. היו גדולי ישראל שבשעה שהם נדרשו להיפגש עם כל מיני אנשי דתות, הם היו מקשטים את עצמם ב'מגן דוד' או ב'לוחות הברית' על ליבם, בעוד הגויים מקשטים את עצמם בקישוטים של טומאה, אנחנו מקשטים את עצמנו בתורה ובאמונה.
'גֵן העקידה' מתגלה אצל מוסרי הנפש של האומה
כאמור עשרת הניסיונות שבהם מתנסה אברהם אבינו, חושפים באומה הישראלית כולה את הכוחות הדרושים לה במשך כל הדורות ואת מסירות הנפש שטבועה בה מעצם טבעה. מאיפה יש כח ליהודי פשוט למסור את הנפש למען עם ישראל? מאיפה יש כוח ליהודים כמו יוסף טרומפלדור להילחם בגבורה אדירה ללא פחד ומורא על זכותנו על ארץ ישראל? היהודי המופלא הזה, גם לאחר שספג פציעה קשה בבטנו, המשיך לפקד על הקרב ב"תל חי" ולחלק הוראות ללוחמים במצב שכיבה, ומשנסוגו הערבים, בהיותו על אלונקה, בדרך ל"כפר גלעדי", בנשימותיו האחרונות, חקק ביומן הגבורה של האומה את המשפט אשר במשך שנים רבות ימשיך להדהד בליבה של האומה "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו!". מדובר ביהודי פשוט, לא איש תורה ולא איש מצוות, אבל יהודי שיש לו לב בוער מלא ישראליות. העוצמות האדירות האלו שמתגלות שוב ושוב אצל אנשים מישראל, מקורן בפרשת העקדה, כפי שכותב מרן הרב חרל"פ 18 בדברי הקדמתו לספרו "בית זבול" 19 :
"והנה יסוד מעלתם של ישראל היא במה שיוכלו לזכות לקדש את השם בנפשותם, שלמעלה זו גם מלאכי השרת עם כל רוממותם אין להם שייכות בזה... ובא להם זה מאז עקד אברהם אבינו את יצחק על גבי המזבח, 'וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ויקרא מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם אל תשלח ידך אל הנער', שבזה מה שלא יצא לפועל, נשאר הרצון הזה של קידוש השם בכח להיות לרצות נעקד על גבי המזבח ולפשוט צוארו להיות נשחט על קיום מצוותיו וקודש שמו יתברך חדור עמוק עמוק בתוך כל ישראל, שיהיו כל חייהם המשך ארוך של קידוש השם".
יש איזה שהוא גֵן ישראלי מיוחד שנקרא 'גן העקידה'. הוא מתגלה אצל מוסרי הנפש של האומה לדורותיהם, והוא מתגלה באופן מיוחד גם במצוה הראשונה בתורה - מצוות המילה. כל אדם מישראל שמכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, ממשיך במשהו את מעשה העקידה. הלוא הוא גורם כאב לתינוק, הוא חותך בבשרו החי של תינוק בן שמונה ימים, זה הרי נוגד את ההיגיון האנושי הפשוט, אז איך אפשר להסביר את העובדה שאחוזים בודדים ביותר מכלל תושבי המדינה, בוחרים שלא לעשות ברית מילה? למעשה מדובר במצווה הזויה, אדם לוקח ילד קטן, שבדרך הטבע כולו עטוף באהבה ובמתיקות, ובלי לעשות חשבון הוא לוקח סכין וחותך בבשרו. מאיפה הכוח היהודי הזה? מאברהם אבינו שמל את יצחק בנו! זה מה שנותן את הכוח לכל היהודים לדורותיהם.




בדיקת קנקנים
המדרש 20 מביא משל:
"כתיב 'ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו' (תהלים יא, ה), אמר רבי יונתן: היוצר הזה - אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים.
כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים, שנאמר: 'ה' צדיק יבחן', וכתיב: 'והאלקים נסה את אברהם' (בראשית כב, א)".
קדר שרוצה להראות עד כמה הכלים שהוא מכין הם טובים, הוא לוקח כלי ומקיש עליו במקל כדי להראות עד כמה הכלי עמיד וחזק. לפני שהוא לוקח את הכלי ומראה ללקוחות שלו מה טיבו, הוא בודק שהכלי שהוא לוקח הוא אכן מספיק חזק, כי אם בזמן אמת הכלי ישבר לעיני הלקוחות, סביר להניח שהם יעדיפו לקנות אצל מישהו אחר.
ההקשה על הקנקנים בנמשל, היא התהיה האלקית על קנקננו, ריבונו של עולם בודק מהי רמת הזעזוע שיוצרת אצל האדם שבר, הוא מכה ומבקש לבחון מהו חוזק הכלי, עד כמה אנחנו שלמים באמונה וביטחון.

הפשתני לא מפסיק להכות
בהמשך, מדבר המדרש על סוג נוסף של ניסיון:
"אמר רבי יוסי בן חנינה: הפשתני הזה, בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת, וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה, אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת.
כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים, שנאמר: 'ה' צדיק יבחן'".
חלק מתהליך עיבוד הפשתן הוא דישת 'הושני הפשתה' במעין מכוש עץ, וכדי להשלים את ניקיונם של הסיבים מנפצים את הגבעולים בעזרת מסרקות של ברזל עד שמקבלים ’אניצי פשתן’ המוכנים לטוויה ולאחר מכן לאריגה.
כאן מדובר על מדרגה אחרת לגמרי של ניסיון. בעוד משל הקנקנים בודק את יכולת העמידה של הכלי או האדם, משל הפשתני מדבר על תהליך השבחה, הכתישה וההקשה הולכים ומשביחים את הפשתן, ובנמשל, כשאדם הוא בעל אמונה גדולה, אז הניסיונות מגדלים אותו ומעמיקים את אמונתו. מי שמגיע למדרגה כזו, הוא מבין שעליו להודות על כל ניסיון וניסיון, "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" 21 , אני מודה לך ריבונו של עולם על כל הקשיים והמשימות שהוא מגלגל לפתחי, כי סוף סוף אני יוצא בכל פעם מחדש, גדול יותר באמונה.

לקחת מידה גדולה יותר
משל למה הדבר דומה, לילד שנועל זוג נעליים ובשלב מסוים הוא ניגש לאמא שלו ואומר לה: אמא, כואב לי בקצה האצבעות של הרגליים, הנעליים ממש לוחצות לי על הרגליים. הסיבה לכך היא פשוטה, ב"ה הרגליים גדלו, וכיוון שהנעליים נשארו באותו הגודל, אז זה לוחץ וכואב. היו זמנים שבהם, כשהנעל היתה קטנה היו חותכים בקצה, כדי שהאצבעות יצאו החוצה והבעיה תיפתר, אבל ניתן להציע פתרון נוסף, ניתן לקחת את הילד לחנות נעליים ולקנות לו זוג נעליים במידה גדולה יותר. כשהילד נועל את הנעליים החדשות הוא מגלה שהנעל כבר לא לוחצת, הוא מגלה שהוא גדל ולכן הוא צריך להשתמש בכלים גדולים יותר. יש נקודות זמן בחיים בהן האדם מרגיש שקשה לו, שלוחצים אותו וכותשים אותו, הוא עומד מול אתגרים קשים, עד שהוא מבין שעליו לקחת מידה גדולה יותר של אמונה, עליו להיות אדם גדול יותר, משובח יותר ועוצמתי יותר.
החיים מזמנים אתגרים גדולים - חינוך ילדים, בעיות בבית ובפרנסה, עם השכנים ברחוב או בבית הכנסת, כמעט כל יום מזדמנים לנו ניסיונות, לפעמים אנחנו קורסים, לפעמים אנחנו מצליחים להשתקם ולקום, ולפעמים אנחנו מצליחים להגיע למדרגה שאנחנו מתגדלים כמו הפשתני שכותש את הפשתן עוד ועוד והוא רק הולך ומשתבח.

על מי לתת את העול?
המשל השלישי שמביא המדרש הוא:
"אמר רבי אלעזר: משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות, אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע. על מי הוא נותן את העול? לא על זאת שכחה יפה.
כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים, שנאמר: 'ה' צדיק יבחן'".
מי שעובר את כל התהליכים ועומד בהם ונשאר בעל אמונה איתנה, מסוגל לטפס למדרגה השניה ולנצל את הקשיים והאתגרים להתגדלות, ומי שהצליח בזה יכול להמשיך ולטפס למדרגה שלישית.
כשניצבות לפנינו שתי פרות, אחת רעה ואחת טובה, אחת גיבורה והשניה חלשה, ואנחנו מבקשים לתת על אחת מהן את העול, ברור הדבר שנבחר את הטובה מביניהן.
זוהי מדרגתו של אברהם אבינו, מסכת הניסיונות שבהן נדרש אברהם אבינו לעמוד הופכת אותו להיות מנהיגו של העולם.

ניתנה תורה למשה בזכות אברהם
נדמה לי שהלימוד הגדול שמלמד אותנו אברהם בפרשת העקידה, הוא שאפשר להביא להשראת שכינה כאן בעולם הזה ולהיות עם קדוש כאן בארץ שלנו. המדרש 22 מתאר דו שיח שהתנהל בשעה שעלה משה רבנו לשמים לקבל את התורה, וזו לשונו:
"'עלית למרום שבית שבי' - בנוהג שבעולם, הנכנס למדינה נוטל דבר שאין עין בני המדינה עליו, ומשה עלה למרום ונטל את התורה שהיו הכל נושאין עיניהם עליה, הוי 'עלית למרום שבית שבי'. יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם? תלמוד לומר 'לקחת מתנות באדם' - בלקיחה נתנה לו. יכול יהא חייב ליתן לו דמים? תלמוד לומר 'מתנות' - במתנה נתנה לו. באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה, עשה בו הקדוש ברוך הוא קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אי אתם מתביישין הימנו, לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו? אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם, שנאמר: 'לקחת מתנות באדם', ואין אדם האמור כאן אלא אברהם, שנאמר: 'האדם הגדול בענקים' (יהושע יד, טו), הוי 'ומשה עלה אל האלקים'".
הקב"ה הפך את קלסתר פניו של משה, מעתה משה רבנו הוא אברהם. משמעות הדבר היא שכדי שמשה רבנו יוכל לקבל תורה, הוא זקוק לקלסתר הפנים של אברהם אבינו.

אלפיים שנות תורה
בעל ה"חידושי הרי"מ" 23 מלמדנו שבגֵנים היהודיים של כל אחד מישראל יש 'חלקיקי אברהם אבינו', לכן אנחנו חותמים את ברכת אבות, הפותחת את תפילת עמידה, במילים "ברוך אתה ה' מגן אברהם". לכל אחד מישראל יש את ה'מגן אברהם' שלו. אפילו משה רבנו, כשהוא מגיע למרום כדי להוריד תורה לישראל, הוא זקוק ל'מגן אברהם'.
לא לחינם אומרים חז"ל 24 ש'אלפיים שנות תורה' מתחילים מ"הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" 25 . במשך אלפיים שנה העולם היה ב'תוהו', אחריהן באו 'אלפיים שנות תורה' ולבסוף 'אלפיים שנות משיח'. אלפיים שנות ה'תוהו' מסתיימות בגיל חמישים ושתיים של אברהם אבינו, אברהם נולד בשנת 1948 לבריאת העולם וכשהוא מגיע לגיל חמישים ושתיים, נאמר "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן". התורה מתחילה אצל אברהם אבינו ולא אצל משה. אברהם אבינו הוא השורש וההתגלות באה אצל משה, אברהם הוא זה שהטביע באומה את כוח התורה, ומשה רבנו מוציא מן הכוח אל הפועל.

אברהם הוריד את השכינה לארץ
מה מקומה של 'פרשת העקידה' בכל התהליך הזה? אומר על כך הגאון מוילנא 26 :
"'ויקרא אברהם שם המקום ההוא בהר ה' יראה'... וביאורו כי אברהם הוריד השכינה לארץ שידעו הכל איך שהוא משגיח בכל ויודע רזי עולם, ומשה הוריד השכינה למשכן בינינו שישיגו הכל אותו, כמו שאמרו 'ראתה שפחה על הים' וכו'. וזה ביאורו 'ויקרא אברהם וכו' יראה".


אותו רעיון מובא כבר קודם לכן 27 :
"קודם חטא אדם הראשון היה שכינת עוזו מלא כל הארץ כבודו מסוף העולם ועד סופו, וכיון שבא דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, עלתה למעלה למעלה, עד שעלתה וישבה למעלה משבעה רקיעים, עד שבא אברהם והורידה לרקיע הששי".
בשעה שחטא אדם הראשון, החלה השכינה להסתלק למעלה. מה עשה אברהם אבינו? התחיל להורידה.
"וכן יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, [כל אחד הורידה מרקיע לרקיע] ומשה הורידה לארץ".
אם כן מעשה העקידה הוא התחלת הורדת השכינה. נמצא שכל הניסיונות שאברהם אבינו עובר, בסופו של דבר תפקידן הוא להביא את השכינה לארץ, לכן צריך אברהם לעבור עשרה ניסיונות 'ניסיון אחר ניסיון וגידולין אחר גידולין', עד שהשכינה תשכון בינינו.

לאחר העקידה הלך יצחק ללמוד תורה
כהמשך לדבריו הנפלאים של הגאון מוילנא, כותב רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק 28 , בעל ה"משך חכמה" 29 :
"'וישב אברהם אל נעריו'. ובמדרש (בראשית רבה נו, כ): ויצחק היכן הוא?... שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה. משל לאשה שנתעשרה מפלכה, אמרה הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי, עוד אינו זז מתחת ידי לעולם. כך אמר אברהם, כל שבא לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצוות, לפיכך איני רוצה שתזוז מזרעי לעולם (עכ"ל המדרש).
דע כי התורה היא משלמת את הישראלי ומכשרתו ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו - נפש, רוח, נשמה - ומעלתו אל תכלית השלמות האפשרי, ובלעדה לא יוכל אדם לבא לידי כשרון הגמור מיום נתן ה' אותה לישראל.
ומלבד שהיא משלמת את החיסרון ומונעה הפחיתות אשר בהאדם מצד חומריותיו וכוחות טבעו המשוקעים וטמועים בהבלי הזמן ועוגביו, עוד היא בעצמותה טוב ויקר אושר האמיתי, ובה יתקרב האדם לאלקינו, ובה יחזה פניו - הוא השגת האלקות. כי התורה היא מעונו של השם יתברך, ובה הוא שרוי, וכמו שראינו במקדש, שבלוחות העדות על הארון שם שרתה שכינה, ומשם יצאה אורה לעולם (מנחות פו ע"ב), והוא כינוי על שפע החכמה והשגה והשלמות... וכן מצאנו להצדיקים במתיבתא דרקיע עוסקים בהלכה, כי אף בלא חומר ובלא יצר ובלא רע, גם כן התורה היא התכלית האמיתית - והוא הדבקות הנשגבה לאלקים".
העקידה נגמרת ב"וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו", ובאותה שעה יצחק אבינו הולך ללמוד תורה, הוא הולך להכין את העולם לקראת קבלת התורה, ובכך הוא ממשיך את הורדת השכינה לארץ.
נדמה לי שבדבר המופלא הזה טמון כל סודה של העקידה, העקידה באה להכשיר את העולם לשני דברים, להשראת שכינה בירושלים, בבית המקדש ומתוך כך בארון ברית ה', ולהופעת התורה בישראל.
פרשת העקידה - צידה לדרך של כל יהודי
נסיים בדברי ההדרכה הנפלאים של השל"ה הקדוש 30 , שמלמדנו כי פרשת העקידה צריכה להיות ה'צידה לדרך' של כל יהודי באשר הוא, כל אחד צריך לשים לב שמהלך החיים מזמן לו מצבים שונים שבהם גם הוא 'קצת נעקד', וזו לשונו:
"העקידה, ילמוד אדם מוסר וימסור נפשו על קדושת השם יתברך, ומכל שכן שימסור אבר מאבריו או שבירת איזה תאוה, כגון לעמוד בהשכמה לתורה ולתפילה, או לשבור שאר תענוגים, וכן שיחה בטלה וכיוצא בזה, יבטל רצונו מפני רצון המקום.
עוד יחשוב האדם, באם באה לידו איזה עבירה או איזה מצוה, יחשוב אולי השם יתברך מנסה אותי עתה אם אעבור או אקיים, כדרך שניסה את אברהם אבינו. ובודאי אילו ידע האדם שהקדוש ברוך הוא מנסה אותו עתה, היה נזהר מאוד, על כן יחשוב האדם תמיד בבוא איזה ענין לידו, כי כן היא מידתו של הקדוש ברוך הוא, שולח איזה ענין לאדם כדי לנסותו. ואשרי אדם שה' אלקיו תמיד במחשבתו".



^ 1.אבות פ"ה, מ"ג.
^ 2.שם.
^ 3.פירוש המשניות לרמב"ם שם.
^ 4.רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) (פולין, צ'כיה), הר"פ-השס"ט - מגדולי ישראל הבולטים של תחילת תקופת האחרונים. תלמיד המהרש"ל ורבם של בעל ה"תוספות יום טוב" ורבי דוד גאנז בעל "צמח דוד". מעבר לבקיאותו הרבה בתלמוד, בספרות האגדה ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה, באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו‏‏. תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות הן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה שנים לאחר מותו. חיבר ספרים רבים בהם הוא פותח צוהר להבנה עמוקה ושיטתית של עולם האגדה והסוד. על מצבתו נכתב: "כל פרד"ס נכנס שלום ועבר, ויחכם מכל דגמר וסבר, ולא הניח דבר...".
^ 5.על המשנה באבות שם.
^ 6.בראשית כב, א.
^ 7.בראשית רבה ב, ג.
^ 8.רמב"ן בראשית כב, א.
^ 9.אבן עזרא בראשית כב, א.
^ 10.רבי אלחנן בונים וסרמן הי"ד (תרל"ה-תש"א) - מגדולי ראשי הישיבות וממנהיגי אגודת ישראל. ממתנגדיה החריפים והתקיפים של הציונות. נרצח בשואה. נולד בעיר בירז שבליטא. בערך בשנת תר"ן עברה משפחתו לבויסק, משם נסע ללמוד בישיבת טלז אצל רבי אליעזר גורדון ורבי שמעון שקופ. שם התפרסם כמתמיד ומעמיק מיוחד. אחר כמה שנים נסע לבריסק ללמוד תורה מפי רבי חיים סולובייצ'יק. בשנים תרס"ג-תרס"ד השתתף ביסוד והנהלת ישיבה בעיר אמציסלאוו ברוסיה, שם שהה ארבע שנים. בשנת תרס"ז בא לראדין, ולמד ב"כולל קדשים" של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין - בעל ה"חפץ חיים". בשנת תר"ע התמנה לראשות הישיבה בבריסק. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לראדין, שם יסד ישיבה יחד עם הרב שלמה היימן והיה שם במשך חמש שנים. בשנת תרפ"א, חזר לפולין וקיבל עליו הנהגת הישיבה "אהל תורה" בברנוביץ'.
^ 11.ראה קובץ שיעורים ח"א, תולדות המחבר.
^ 12.בראשית יז, א.
^ 13.בראשית כב, ב.
^ 14.בראשית כב, א.
^ 15.מהר"ל דרך חיים פ"ה, מי"ט ד"ה ותחלה יש לך לדעת.
^ 16.בראשית רבה נה, א.
^ 17.תהלים ס, ו.
^ 18.הרב יעקב משה חרל"פ (מקור שם המשפחה באחד מאבות אבותיה שנקרא חייא ראש ליהודי פולין) (ירושלים), התרמ"ב-התשי"ב - ראש ישיבת "מרכז הרב", רבה של שכונת "שערי חסד" בירושלים, מתלמידיו המובהקים של מרן הראי"ה קוק. בצעירותו למד תורה מפי הרב יהושע צבי מיכל שפירא. תקופה קצרה למד בישיבת "תורת חיים" בירושלים. בשנת התרס"ד נפגש עם הראי"ה קוק ומאותה שעה ואילך דבק בו באהבה עזה, והיה לתלמידו וחסידו. בחייו האישיים נהג מדה מסוימת של סגפנות שכללה צומות, טבילה במקווה קר בלילות חורף, והתמסרות מוחלטת לתפילת ותיקין ולימוד תורה. שיעוריו והשקפת עולמו מכונסים ברובם בסדרת ספרי "בית זבול" ו"מי מרום" הכוללת שיעורים בהלכה ובתלמוד, בתנ"ך ובאמונה. חותם עמוק של תורת רבו הראי"ה קוק ניתן למצוא בספריו העוסקים בין השאר בבירורים בענין קדושת ארץ ישראל ואופייה של הגאולה בדורנו.
^ 19.בית זבול ח"ב, פתח הבית אות ב.
^ 20.בראשית רבה לב, ג.
^ 21.ישעיה יב, א.
^ 22.שמות רבה כח, א.
^ 23.חידושי הרי"מ, ליקוטי הרי"מ, פרשת לך לך ד"ה ואעשך לגוי גדול.
הרב יצחק מאיר רוטנברג (אלתר) (מגנישוב, פולין-גור, פולין), התקנ"ט-התרכ"ו - בעל ה"חידושי הרי"ם" (רבי יצחק מאיר) היה מייסד חסידות גור. הגיע ממשפחה של רבנים שייחוסה מגיע עד רש"י. למד אצל רבי אריה לייב צינץ מפלוצק, ואחר כך התקרב לרבי ישראל מקוז'ניץ, רבי שמחה בונים מפשיסחה ורבי מנחם מנדל מקוצק. בשבע שנותיו האחרונות, לאחר מות רבי מנחם מנדל מקוצק, עבר לעיירה גורא-קלאווריה הסמוכה לוורשה, שם הקים את חסידות גור. היו לו שלושה עשר ילדים, וחוץ מבתו אסתר כולם מתו עליו בחייו. היה מגדולי הפוסקים בדורו עד שרבי מנחם מנדל מקוצק השווה אותו לש"ך. חיבר את ספר "חידושי הרי"ם" על התלמוד, על השולחן ערוך (מלבד חלק אורח חיים) ועל התורה. כמו כן חיבר את ספר "הזכות" וספר שאלות ותשובות.
^ 24.ראה סנהדרין צז ע"א.
^ 25.בראשית יב, ה.
^ 26.ביאור הגר"א לנ"ך, שיר השירים ז, א.
^ 27.ביאור הגר"א לנ"ך, שיר השירים א, יד. ומעין זה בדבר אליהו, ליקוטים, בראשית כב, יד.
^ 28.רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (ליטא), התר"ג-התרפ"ו - מגדולי רבני מזרח אירופה בתקופה שקדמה לשואה. מחבר "אור שמח" על משנה תורה לרמב"ם. אחרי פטירתו פורסמו חידושיו לתורה בספר "משך חכמה" ("משך" הם ראשי התיבות של שמו), וחידושיו על התלמוד.
^ 29.משך חכמה בראשית כב, יט.
^ 30.של"ה פרשת וירא, דרך חיים תוכחת מוסר, אות מב.
רבי ישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה הקדוש) (פראג שבצ'כיה-ישראל), השי"ח-הש"צ - מגדולי רבני אשכנז. נולד בפראג לאביו רבי אברהם הלוי הורוביץ, תלמידו של הרמ"א. למד בלובלין אצל רבי שלמה לוריא (המהרש"ל) והמהר"ם מלובלין, ולאחר מכן שימש ברבנות וכאב בית דין בערים ובקהילות רבות. בסוף ימיו החליט לעלות לארץ ישראל ולחזק את היישוב היהודי בה. הגיע לירושלים בשנת השפ"א, לאחר מכן עבר לצפת ולבסוף קבע את מושבו בעיר טבריה, בה נפטר בשנת הש"צ ובה נטמן בחלקת הרמב"ם ורבי יוחנן בן זכאי ותלמידיו. כתב מספר חיבורים. חיבורו העיקרי הוא "שני לוחות הברית" אשר על שמו נקרא "השל"ה הקדוש" (של"ה ר"ת "שני לוחות הברית").
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il