ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
גם תמר, בתם של מעכה בת תלמי - מלך גשור ודוד מלך ישראל (שאולי רק גדלה בביתו ואכמ"ל) לבשה בגד כזה. וז"ל הכתוב: "וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה" (שמו"ב י"ג יט). שתי הכותנות הפכו לדורות לסמל של אי אחווה.
ביטוי יחידאי נוסף קושר בין שתי הפרשיות. לפני התגלותו של יוסף אל אחיו והכרזתו הכפולה: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף ...אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם" (בראשית מ"ה ג-ד), הוא מצווה על עבדיו: "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי" (שם, א). לפני שאמנון פגע באחותו תמר, גם הוא מכריז: "וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי" (שמו"ב י"ג ט).
ננסה להבין למה רומזים רמזים מיוחדים אלה? נציע כי הפרשיה הפותחת את פרשתנו, איננה רק בבחינת לקח לדורות כיצד לגדל ילדים בכל בית יהודי, כמו שדרשו חז"ל: "לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים שבשביל ב' סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (אוצר המדרשים עמוד 273), אלא, שהיא מלמדת אותנו לדורות לקח בנושא הנהגה לאומית. כיצד בוחרים מנהיגים ומה פוסל להנהגה?
נסיכים, כמעט בכל מקום, לאורך כל ההיסטוריה, ניסו להוכיח קבל עם את מנהיגותם בשתי דרכים: בשלטון על חייהם של נתינהם, או בשלטון על נשותיהם / בנותיהם. ראובן מבטא את טענתו למנהיגות ב"מעשה בלהה", שבזכותו "זכה" לכינוי "פַּחַז כַּמַּיִם" (שם מ"ט, ד). שמעון ולוי ניסו להפגין מנהיגות בהצעה: "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (שם ל"ז, כ), בכך "זכו" לביקורתו של אביהם: "וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" (שם, שם ו).
גם בביתו של דוד המלך, עלתה על הפרק שאלת המנהיג הבא. הבכורות של דוד מנויים בפסוקים הבאים:
"וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת: וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לאביגל לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר: וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל: וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד..." (שמואל ב ג' ב-ה).
שלשה מתוכם ראו עצמם כיורשי עצר (הפעם נדון רק בשניים מהם). אמנון, בכור הבכורות של דוד, בנה של אחינועם, במקביל לראובן, שניסה להביא לידי ביטוי את שאיפתו לקבל מעמד של מלכות בענייני עריות - בפגיעה נוראה בתמר. אבשלום, במקביל לשמעון ולוי, מביא לידי ביטוי את שאיפותיו למלכות כשהוא חוטא בענייני נפשות - ברצח אמנון. (בשלב שני ביטא זאת גם בענייני עריות, במקביל לראובן, עם פלגשי אביו).
ראובן שמעון ולוי הפסידו את ההנהגה אבל לא נדחו מן המשפחה. ראובן חזר בתשובה וישב בשקו ובתעניתו כמובא במדרש: "וישב ראובן אל הבור, והיכן היה, ... רבי אליעזר אומר בשקו ובתעניתו (על שבלבל יצועי אביו-רש"י), ... אמר לו הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה... (בראשית רבה פרשה פד ד"ה וישב ראובן).
שלשתם לא פגעו באחווה. ראובן לא פגע בה, שהרי מנע את הפגיעה בנפשו של יוסף - הוא לא השתתף במכירה ורצה להשיבו אל אביו, כעדות הכתוב: "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (שם ל"ז כא-כב).
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי (נשארו) אַחִים" (שם מ"ט ה), כיון שבסופו של דבר לא פגעו בנפשו של יוסף וחזרו והתחרטו על מכירתו. כעדות הכתוב: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו (שמעון ולוי ע"פ רש"י מ"ט ה) אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת" (שם מ"ב כא).
שלשתם לא נדחו מעם ישראל ולא שילמו בחייהם.
בניו של דוד לא חזרו בתשובה, פגעו באחווה ללא תיקון, כתנת הפסים של תמר נקרעה ואמנון נרצח, לכן, גם אמנון וגם אבשלום נדחו לא רק מעמדת ההנהגה, אלא גם נכרתו ועזבו את העולם ללא צאצאים (שמו"ב י"ח יח, ירמיהו כ"ב ל, סנהדרין כא ע"א).
ימי החנוכה, הם הזמן להיזכר כיצד מפעלם של מתתיהו ובניו התמוטט וכל מאמציהם ירדו לטמיון. מלחמות האחים – ביטול האחווה, הם שהביאו עלינו את ביטול העצמאות, את שלטון רומא ובסופו של דבר גם את חורבן בית שני.
הרבה נרבה באור ונזכור כי אנשים אחים אנחנו כולנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
