ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- התבוננות אמונית
- משפחה חברה ומדינה
- ירושלים ובית המקדש
- ירושלים
נשתדל לתהות על הגדרה מרכזית שיסביר ברעיון אחד כל שינויי השימוש.
מהר"ל, בספרו "גור אריה" בסוף פרשת ויצא, מבאר כי כל קדושתה של ארץ ישראל היא מפני שיש בתוכה ירושלים. במלים אחרות, ירושלים היא לב הענין. וכך ניתן לומר כי גם מקום המקדש הוא לב ירושלים. וכך יש גם לומר כי הדביר, שם היו לוחות הברית, הם לב בית המקדש.
עיקר קדושת המקדש היא מפני הדביר [לשון דיבור, מה ששמענו עשרת הדברות מפי הקב"ה]. זאת למדנו מדברי רש"ר הירש (על ויקרא ד, ו, ועוד בפרק טז, פסוקים ב, יז, לג). ההוקרה וההערצה, וגם ההתקרבות להקב"ה על ידי הבאת הקרבנות, הוא הכל מפני הציות שלנו לנאמר בעשרת הדברות, הכוללים את כל התורה כולה (כדברי הרב סעדיה גאון דבריו מובאים ברש"י על שמות כד, יב – "את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם - כל שש מאות ושלש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן. ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו" עכ"ל רש"י). הלוחות הם מימצא אלוהי, מעשה ידיו במפורש של הקב"ה, כמו שכתוב "וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות לא, יח). ועוד: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז). ואותם הלוחות, מאז הר סיני, מונחים בארון הברית. וארון זה מונח בהדביר, שהוא לב לבו של המקדש, בקודש הקדשים שם אין לאיש כניסה פרט לכהן גדול ביום הכפורים, וגם זה רק לדקות ספורות. לכן בצדק נאמר "כי מציון תצא תורה" (ישעיה ב, ג). ובהשראה זו של תורת אלהים ישבו גם אנשי סנהדרין בלשכת הגזית שבמקדש, והורו הוראה בכל הספקות המתעוררות בחיי ההלכה (רמב"ם, הל' ממרים, פרק א).
מלת "ציון" כאשר היא מנוקדת שורוק, היא סימן היכר, כמו "הציבי לך ציונים" (ירמיה לא, כ). וכן באה בשימוש הציון לסיד שעל הקברות, או מצבה נבנית. וכן ציונים לזכרון (עירובים נד סוף ע"ב). זהו ציון המיטלטל. אבל "ציון" הקבוע בקרקע, המלה מנוקדת בחולם.
רק בארבע מקומות מתיחס שם "ציון" לעיר דוד (דרומה להר המוריה, ואינו הר הבית), ובעוד 150 מקומות הוא שם למקדש, לירושלים, ולארץ ישראל (ראו בקונקורדנציה אבן שושן, עמ' 985). אמנם ארבע מקומות אלו הם בעצם רק שתים. כי המקרא בדברי-הימים (א, ה) הוא כפל שמואל-ב (ה ז) "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד".
מוזר. היא כבר נקראת "עיר דוד" עוד לפני שכבש? אלא כתב מחבר "מצודות דוד": "היא עיר דוד, לאחר זמן הסבו שמה וקראו 'עיר דוד'" עכ"ל. בעקבות דבריו, אני מפרש שהיא גם נקראת "מצודת ציון" על שם העתיד, כמו שאבאר להלן, על שם הארון ולוחות הברית שעוד יביא דוד לשם.
וכן דברי הימים-ב (ה, ב) הוא כפל מלכים-א (ח, א) "אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן". מדוע היא "ציון"? כי שם היו לוחות הברית!
בכל המקומות הנ"ל היא נקראה "ציון" על שם שדוד הניח שם לכמה שנים את ארון הברית, המקודש לישראל מפני הלוחות שבה, לוחות שניות שבהר סיני (של פרשת ואתחנן), וגם שברי לוחות מהפעם הראשונה (של פרשת יתרו). וכן מונח שם ספר תורה שלם (בבא בתרא יד ע"ב). ומאז מלכות דוד ועד למלכות שלמה, עברו ל"ג שנה. ומעשה בניית בית המקדש ארכה עוד שבע שנים של זמן. ועד אז היה הארון בעיר דוד, היא ציון. כלומר זאת תקופה אחרי שהפלשתים החזירו לנו את ארון הברית (ובו לוחות הברית) והיו בבית עובד-אדום (שמואל-ב ו, יא). משם העלה דוד את ארון הברית עד לעיר דוד.
בסיכום, שם "ציון" מסמל את לוחות הברית, שֵׁם של סימני-היכר לתורת השם שנטע בקרבנו. הוא "ציון" (מנוקדת שורוק) לתורת האלהים שהוענקה לנו, בחסדי השם!
ואע"פ שיש למקשה להקשות, הרי בבית המקדש השני לא היה ארון? (יומא כא, ב). אבל באמת הוא כן היה, אלא גנוז ומוטמן מתחת לקרקע (יומא נד, א). וכיון שהוא גם עתיד לחזור אלינו, עדיין שם המקום "ציון". ומפני כך, גם העיר ירושלים, וגם כלל כל ארץ ישראל נקראו "ציון". הכל בזכות התורה שבה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
