ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- התבוננות אמונית
- משפחה חברה ומדינה
- ירושלים ובית המקדש
- ירושלים
נשתדל לתהות על הגדרה מרכזית שיסביר ברעיון אחד כל שינויי השימוש.
מהר"ל, בספרו "גור אריה" בסוף פרשת ויצא, מבאר כי כל קדושתה של ארץ ישראל היא מפני שיש בתוכה ירושלים. במלים אחרות, ירושלים היא לב הענין. וכך ניתן לומר כי גם מקום המקדש הוא לב ירושלים. וכך יש גם לומר כי הדביר, שם היו לוחות הברית, הם לב בית המקדש.
עיקר קדושת המקדש היא מפני הדביר [לשון דיבור, מה ששמענו עשרת הדברות מפי הקב"ה]. זאת למדנו מדברי רש"ר הירש (על ויקרא ד, ו, ועוד בפרק טז, פסוקים ב, יז, לג). ההוקרה וההערצה, וגם ההתקרבות להקב"ה על ידי הבאת הקרבנות, הוא הכל מפני הציות שלנו לנאמר בעשרת הדברות, הכוללים את כל התורה כולה (כדברי הרב סעדיה גאון דבריו מובאים ברש"י על שמות כד, יב – "את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם - כל שש מאות ושלש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן. ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו" עכ"ל רש"י). הלוחות הם מימצא אלוהי, מעשה ידיו במפורש של הקב"ה, כמו שכתוב "וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות לא, יח). ועוד: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז). ואותם הלוחות, מאז הר סיני, מונחים בארון הברית. וארון זה מונח בהדביר, שהוא לב לבו של המקדש, בקודש הקדשים שם אין לאיש כניסה פרט לכהן גדול ביום הכפורים, וגם זה רק לדקות ספורות. לכן בצדק נאמר "כי מציון תצא תורה" (ישעיה ב, ג). ובהשראה זו של תורת אלהים ישבו גם אנשי סנהדרין בלשכת הגזית שבמקדש, והורו הוראה בכל הספקות המתעוררות בחיי ההלכה (רמב"ם, הל' ממרים, פרק א).
מלת "ציון" כאשר היא מנוקדת שורוק, היא סימן היכר, כמו "הציבי לך ציונים" (ירמיה לא, כ). וכן באה בשימוש הציון לסיד שעל הקברות, או מצבה נבנית. וכן ציונים לזכרון (עירובים נד סוף ע"ב). זהו ציון המיטלטל. אבל "ציון" הקבוע בקרקע, המלה מנוקדת בחולם.
רק בארבע מקומות מתיחס שם "ציון" לעיר דוד (דרומה להר המוריה, ואינו הר הבית), ובעוד 150 מקומות הוא שם למקדש, לירושלים, ולארץ ישראל (ראו בקונקורדנציה אבן שושן, עמ' 985). אמנם ארבע מקומות אלו הם בעצם רק שתים. כי המקרא בדברי-הימים (א, ה) הוא כפל שמואל-ב (ה ז) "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד".
מוזר. היא כבר נקראת "עיר דוד" עוד לפני שכבש? אלא כתב מחבר "מצודות דוד": "היא עיר דוד, לאחר זמן הסבו שמה וקראו 'עיר דוד'" עכ"ל. בעקבות דבריו, אני מפרש שהיא גם נקראת "מצודת ציון" על שם העתיד, כמו שאבאר להלן, על שם הארון ולוחות הברית שעוד יביא דוד לשם.
וכן דברי הימים-ב (ה, ב) הוא כפל מלכים-א (ח, א) "אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן". מדוע היא "ציון"? כי שם היו לוחות הברית!
בכל המקומות הנ"ל היא נקראה "ציון" על שם שדוד הניח שם לכמה שנים את ארון הברית, המקודש לישראל מפני הלוחות שבה, לוחות שניות שבהר סיני (של פרשת ואתחנן), וגם שברי לוחות מהפעם הראשונה (של פרשת יתרו). וכן מונח שם ספר תורה שלם (בבא בתרא יד ע"ב). ומאז מלכות דוד ועד למלכות שלמה, עברו ל"ג שנה. ומעשה בניית בית המקדש ארכה עוד שבע שנים של זמן. ועד אז היה הארון בעיר דוד, היא ציון. כלומר זאת תקופה אחרי שהפלשתים החזירו לנו את ארון הברית (ובו לוחות הברית) והיו בבית עובד-אדום (שמואל-ב ו, יא). משם העלה דוד את ארון הברית עד לעיר דוד.
בסיכום, שם "ציון" מסמל את לוחות הברית, שֵׁם של סימני-היכר לתורת השם שנטע בקרבנו. הוא "ציון" (מנוקדת שורוק) לתורת האלהים שהוענקה לנו, בחסדי השם!
ואע"פ שיש למקשה להקשות, הרי בבית המקדש השני לא היה ארון? (יומא כא, ב). אבל באמת הוא כן היה, אלא גנוז ומוטמן מתחת לקרקע (יומא נד, א). וכיון שהוא גם עתיד לחזור אלינו, עדיין שם המקום "ציון". ומפני כך, גם העיר ירושלים, וגם כלל כל ארץ ישראל נקראו "ציון". הכל בזכות התורה שבה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
