ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת אבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
המשנה במסכת אבות פותחת ואומרת: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" וכו'. המשנה מלמדת אותנו שהיתה כאן מסירה של התורה ממשה רבנו ליהושע בן נון. ולגבי משנה זו, כותב החסיד יעב"ץ בפירושו: "'ומסרה ליהושע' - נקראת הקבלה מסורת, לרמוז כי אין המתנה הזאת כשאר המתנות שלא יעברו מן המקבלים, אבל המקבל יקבלנה בתנאי שימסרנה גם הוא לאחר, וכן לעולם דור אחר דור" וכו'.
יש עניין יסודי, והוא שהתורה ניתנה על מנת למסרה, וזהו תנאי. יש חובה של מסירה. משה רבנו מסר את התורה, לא מפני שכך עלה ברצונו, אלא מפני שזוהי חובה של תורה, להעבירה לדור הבא. התורה ניתנה לכל אחד על מנת שימסרנה לתלמידו, ואם היא לא תימסר - הרי שמלכתחילה היא לא תינתן. כל עניין התורה הוא על מנת שהרב יעבירנה לתלמידו, ועל מנת שהתלמיד יזדהה בזה עם רבו, וימסור זאת אף הוא לתלמידיו.
על התורה נאמר: "מורשה קהלת יעקב" 1 . התורה היא "מורשה", וכפי שמבאר רבנו בחיי 2 , כוונת הדברים היא, שהתורה ניתנה מלכתחילה על מנת לתת ולהוריש אותה לאחרים, כשם שארץ-ישראל ניתנה לבני ישראל על מנת שיורישוה לבניהם. אלו הם שני דברים שמלכתחילה ניתנו על מנת שימסרו אותם לדור הבא.
חיוב זה של מסירת התורה מרב לתלמיד הוא מעבר למצוות תלמוד תורה, ועל כך למדים אנו ממשה רבנו ויהושע בן נון. הפסוק "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" 3 , מלמד שיש חיוב לשים את התורה בפיהם של בני ישראל. מלבד חיוב תלמוד התורה, הנלמד מהפסוק "ושננתם לבניך" וגו' 4 - שכן "מפי השמועה למדו: 'בניך' אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויין בנים" וכו' 5 - יש חיוב נוסף של מסירת התורה, ולחיוב זה יש גדרים משלו.
הצירוף שבין הרב לתלמיד
המהר"ל 6 מקשה, מדוע המשנה באבות נקטה בלשון: "משה קיבל תורה מסיני", ולא אמרה באופן פשוט, שמשה קיבל תורה מאת הקדוש ברוך הוא? והוא מסביר:
כי הרב שלומד תורה לתלמיד, יש לרב צירוף אל התלמיד, והתלמיד אל הרב, כי נקרא רב אליו, וזה נקרא תלמידו, עד כי יש להם צירוף ביחד, ודבר זה בכל רב ותלמיד בעולם, אף אם לא יהיה מיוחד אליו, על כל פנים הרב והתלמיד יש להם צירוף במה שזה מלמד וזה מקבל, ולכך לא אמר משה קבל תורה מפי הקב"ה, כי זה היה משמע שיש כאן צירוף הרב והתלמיד ביחד, ואין זה כבוד כלפי מעלה...
רק לגבי משה רבנו ויהושע בן נון, שיש ביניהם צירוף, יכולה היתה המשנה לומר: "ומסרה ליהושע". משמעות מסירת התורה היא הצירוף שיש בין הרב לתלמידו, וההזדהות שביניהם, ולכן יכולה היתה המשנה באבות לומר שמשה רבנו מסר את התורה ליהושע.
ועל פי יסוד זה מבאר המהר"ל 7 גם את ההבדל שבין ה"קבלה" שנאמרה לגבי משה רבנו, לבין ה"מסירה" שנאמרה לגבי יהושע בן נון, ואומר: "כי המקבל הוא מקבל לפי כחו, ולא קבל משה כל התורה... אלא קבל התורה מה שאפשר לקבל, אבל אמר: 'ומסרה ליהושע', כי משה היה אפשר לו למסור כל אשר קבל ליהושע". משה רבנו לא היה יכול לקבל את כל התורה, ולכן נקטה לגביו המשנה בלשון "קבלה", כפי יכולת המקבל; מה שאין כן יהושע בן נון, שהיה יכול לקבל את כל מה שנתן לו משה רבנו, ומשום כך נקטה לגביו המשנה בלשון "מסירה". הצירוף וההזדהות השלמה שבין הרב לתלמידו, היא זו שמאפשרת את מסירת כל התורה כולה מן הרב לתלמיד, ולכן נקטה המשנה לגבי יהושע בן נון בלשון "מסירה". אמנם בגדר "ושננתם לבניך" נכלל כל לימוד תורה שהוא, אולם אין זו מסירה של תורה. מסירה של התורה היא רק מסירה של כל התורה שיש לי לאחרים, ולכן דווקא לגבי יהושע נקטה המשנה בלשון "מסירה".
הקשר לתורה עובר דרך הזדהות נפשית בין הרב לתלמיד
יש חובה על הרב למסור את כל תורתו לתלמידו, ואת זאת ניתן לעשות כשיש הזדהות נפשית מלאה בין הרב לתלמידו. הקשר לתורה חייב לבוא דרך הזדהות בין הרב לתלמידו. הגמרא במסכת שבת 8 אומרת, שהלל ושמאי נחלקו לגבי שמונה-עשרה דבר, ועל מנת להכריע את ההלכה "נעצו חרב בבית המדרש; אמרו: הנכנס יכנס, והיוצא אל יצא, ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים", והירושלמי 9 מוסיף, ש"תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה, והיו הורגין בתלמידי בית הלל" וכו', ועל כך אומרת הגמרא בשני המקומות הללו, שאותו היום "היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל"; ויש צורך להבין מדוע הם מדמים זאת דווקא למעשה העגל? מהו הדמיון בין מעשה העגל לבין מה שאירע שם? אלא הסבר הדבר הוא, שחטא העגל החל בכך שבני ישראל אמרו: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". חטא העגל החל בכך שהזיקה שבין משה רבנו לבין בני ישראל פקעה. ולכן מדמה זאת הגמרא למחלוקת על שמונה-עשרה דבר, שכן גם שם כפרו בהכרעתו של הלל הזקן, והשתמשו בכוח כדי למנוע את פסיקת ההלכה כמותו. תלמידי בית שמאי השתמשו ב"חרבות וברמחים", כדברי הירושלמי שם, על מנת לנתק את מסורת התורה שנמשכה על ידי הלל הזקן, ומשום כך מדמה זאת הגמרא למעשה העגל. בשני המקרים, החטא היה בכך שנוצר נתק בין התלמיד לרבו, ואם כי התוצאות של שני המאורעות הללו היו שונות, אך הקושי לישראל הוא דומה.
------------------------
במהדורה ראשונית ובלעדית מתוך הספר 'שיחות מרן הגר"א שפירא למועדי ישראל', בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
