ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת אבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
המשנה במסכת אבות פותחת ואומרת: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" וכו'. המשנה מלמדת אותנו שהיתה כאן מסירה של התורה ממשה רבנו ליהושע בן נון. ולגבי משנה זו, כותב החסיד יעב"ץ בפירושו: "'ומסרה ליהושע' - נקראת הקבלה מסורת, לרמוז כי אין המתנה הזאת כשאר המתנות שלא יעברו מן המקבלים, אבל המקבל יקבלנה בתנאי שימסרנה גם הוא לאחר, וכן לעולם דור אחר דור" וכו'.
יש עניין יסודי, והוא שהתורה ניתנה על מנת למסרה, וזהו תנאי. יש חובה של מסירה. משה רבנו מסר את התורה, לא מפני שכך עלה ברצונו, אלא מפני שזוהי חובה של תורה, להעבירה לדור הבא. התורה ניתנה לכל אחד על מנת שימסרנה לתלמידו, ואם היא לא תימסר - הרי שמלכתחילה היא לא תינתן. כל עניין התורה הוא על מנת שהרב יעבירנה לתלמידו, ועל מנת שהתלמיד יזדהה בזה עם רבו, וימסור זאת אף הוא לתלמידיו.
על התורה נאמר: "מורשה קהלת יעקב" 1 . התורה היא "מורשה", וכפי שמבאר רבנו בחיי 2 , כוונת הדברים היא, שהתורה ניתנה מלכתחילה על מנת לתת ולהוריש אותה לאחרים, כשם שארץ-ישראל ניתנה לבני ישראל על מנת שיורישוה לבניהם. אלו הם שני דברים שמלכתחילה ניתנו על מנת שימסרו אותם לדור הבא.
חיוב זה של מסירת התורה מרב לתלמיד הוא מעבר למצוות תלמוד תורה, ועל כך למדים אנו ממשה רבנו ויהושע בן נון. הפסוק "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" 3 , מלמד שיש חיוב לשים את התורה בפיהם של בני ישראל. מלבד חיוב תלמוד התורה, הנלמד מהפסוק "ושננתם לבניך" וגו' 4 - שכן "מפי השמועה למדו: 'בניך' אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויין בנים" וכו' 5 - יש חיוב נוסף של מסירת התורה, ולחיוב זה יש גדרים משלו.
הצירוף שבין הרב לתלמיד
המהר"ל 6 מקשה, מדוע המשנה באבות נקטה בלשון: "משה קיבל תורה מסיני", ולא אמרה באופן פשוט, שמשה קיבל תורה מאת הקדוש ברוך הוא? והוא מסביר:
כי הרב שלומד תורה לתלמיד, יש לרב צירוף אל התלמיד, והתלמיד אל הרב, כי נקרא רב אליו, וזה נקרא תלמידו, עד כי יש להם צירוף ביחד, ודבר זה בכל רב ותלמיד בעולם, אף אם לא יהיה מיוחד אליו, על כל פנים הרב והתלמיד יש להם צירוף במה שזה מלמד וזה מקבל, ולכך לא אמר משה קבל תורה מפי הקב"ה, כי זה היה משמע שיש כאן צירוף הרב והתלמיד ביחד, ואין זה כבוד כלפי מעלה...
רק לגבי משה רבנו ויהושע בן נון, שיש ביניהם צירוף, יכולה היתה המשנה לומר: "ומסרה ליהושע". משמעות מסירת התורה היא הצירוף שיש בין הרב לתלמידו, וההזדהות שביניהם, ולכן יכולה היתה המשנה באבות לומר שמשה רבנו מסר את התורה ליהושע.
ועל פי יסוד זה מבאר המהר"ל 7 גם את ההבדל שבין ה"קבלה" שנאמרה לגבי משה רבנו, לבין ה"מסירה" שנאמרה לגבי יהושע בן נון, ואומר: "כי המקבל הוא מקבל לפי כחו, ולא קבל משה כל התורה... אלא קבל התורה מה שאפשר לקבל, אבל אמר: 'ומסרה ליהושע', כי משה היה אפשר לו למסור כל אשר קבל ליהושע". משה רבנו לא היה יכול לקבל את כל התורה, ולכן נקטה לגביו המשנה בלשון "קבלה", כפי יכולת המקבל; מה שאין כן יהושע בן נון, שהיה יכול לקבל את כל מה שנתן לו משה רבנו, ומשום כך נקטה לגביו המשנה בלשון "מסירה". הצירוף וההזדהות השלמה שבין הרב לתלמידו, היא זו שמאפשרת את מסירת כל התורה כולה מן הרב לתלמיד, ולכן נקטה המשנה לגבי יהושע בן נון בלשון "מסירה". אמנם בגדר "ושננתם לבניך" נכלל כל לימוד תורה שהוא, אולם אין זו מסירה של תורה. מסירה של התורה היא רק מסירה של כל התורה שיש לי לאחרים, ולכן דווקא לגבי יהושע נקטה המשנה בלשון "מסירה".
הקשר לתורה עובר דרך הזדהות נפשית בין הרב לתלמיד
יש חובה על הרב למסור את כל תורתו לתלמידו, ואת זאת ניתן לעשות כשיש הזדהות נפשית מלאה בין הרב לתלמידו. הקשר לתורה חייב לבוא דרך הזדהות בין הרב לתלמידו. הגמרא במסכת שבת 8 אומרת, שהלל ושמאי נחלקו לגבי שמונה-עשרה דבר, ועל מנת להכריע את ההלכה "נעצו חרב בבית המדרש; אמרו: הנכנס יכנס, והיוצא אל יצא, ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים", והירושלמי 9 מוסיף, ש"תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה, והיו הורגין בתלמידי בית הלל" וכו', ועל כך אומרת הגמרא בשני המקומות הללו, שאותו היום "היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל"; ויש צורך להבין מדוע הם מדמים זאת דווקא למעשה העגל? מהו הדמיון בין מעשה העגל לבין מה שאירע שם? אלא הסבר הדבר הוא, שחטא העגל החל בכך שבני ישראל אמרו: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". חטא העגל החל בכך שהזיקה שבין משה רבנו לבין בני ישראל פקעה. ולכן מדמה זאת הגמרא למחלוקת על שמונה-עשרה דבר, שכן גם שם כפרו בהכרעתו של הלל הזקן, והשתמשו בכוח כדי למנוע את פסיקת ההלכה כמותו. תלמידי בית שמאי השתמשו ב"חרבות וברמחים", כדברי הירושלמי שם, על מנת לנתק את מסורת התורה שנמשכה על ידי הלל הזקן, ומשום כך מדמה זאת הגמרא למעשה העגל. בשני המקרים, החטא היה בכך שנוצר נתק בין התלמיד לרבו, ואם כי התוצאות של שני המאורעות הללו היו שונות, אך הקושי לישראל הוא דומה.
------------------------
במהדורה ראשונית ובלעדית מתוך הספר 'שיחות מרן הגר"א שפירא למועדי ישראל', בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
