ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- והגדת לבנך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
הלכה א':
מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר (שמות יג): "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים". כמו שנאמר (שמות כ): "זכור את יום השבת". ומנין שבליל חמשה עשר תלמוד לומר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן, אפילו 1 חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח.
הלכה ב':
מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך, לפי דעתו של בן אביו מלמדו, כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות, ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן. (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז)
נדמה שהיא משימה בלתי אפשרית היא, שמירת הילדים ערים בלילה עליו נצטוינו: "והגדת לבנך". גם אם ישנו הילדים בצהריים, לאחר זמן קצר מאבדים הם ענין בהגדה, ובחידושי התורה עליהם שקדו מבעוד מועד משתתפי הסדר. במקרה הטוב הילדים, אינם מפריעים למהלך הסדר, במקרה הפחות טוב הם יוצרים אטרקציות חלופיות...
אלא, שהמעיין ברמב"ם, יראה שאין כלל מצוה לחדש חידושים בהגדה בליל הסדר. מצות הערב היא פשוט לספר מה היה ביציאת מצרים. "אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים" (רמב"ם פ"ז ה"א), דהיינו למרות שיודעים אנו חכמים וכבר יודעים את הסיפור, ואין בסיפור זה פילפול וחידוד - מצווים אנו, פשוט, לספר מה היה.
כמובן שסיפור זה הוא כפי דעתו של השומע. יש שנסתפק לספר לו בכלליות בלבד, ויש שנדקדק לעיין כמה מכות נכללו בכל מכה ומכה, וכנגד איזה עוון באה כל מכה ופרטיה, ואיזה לקח היה בכל מכה ומכה.
נראה שהדרך הרצויה בערב זה היא לקרוא בזריזות את ההגדה עד "מתחילה עובדי ע"ז", ואז פשוט לשבת ולספר לכל הילדים את סיפור היציאה בצורה חיה וזורמת (אחר שכבר למדנו את המדרשים, ודקדוק הפסוקים). אפשר לשלב תחפושות, הצגות, שירים וכד'. לאחר שכבר יתעייפו הילדים, אז יקראו את המשך ההגדה בזריזות, ובסעודה ידרשו המבוגרים בעניני הצלת ה' את עמו כפי כוחם והרמה הראויה להם.
דרך הסיפור - שאלה
הלכה ג':
וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה. וכיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו, אין לו בן אשתו שואלתו, אין לו אשה שואלין זה את זה מה נשתנה הלילה הזה, ואפילו היו כולן חכמים, היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה. /השגת הראב"ד/ חוטפין מצה. א"א פירוש אחר ממהרין לאכול כדי שלא ישנו. (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז)
המרגיש שיש לו מעלה או הבנה משל עצמו, אין הוא פתוח לקבל מן האחר 2 . הרגשת ההעדר והחיסרון, מהווה כלי קיבול להבנה חדשה.
על כן, מצוות ההגדה היא על ידי הקדמת שאלה לסיפור. אפילו האדם נמצא לבד, יש לו לעורר עצמו לשאול, "להיכנס לראש" של מצוקת אי-ידיעה, ורק אח"כ להתחיל לספר ביציאת מצרים. כך ייספג בו סיפור הדברים ביתר שאת, ויחלחלו הדברים פנימה, ולא יישאר ברובד החיצוני בלבד.
מהלך הסיפור
הלכה ד':
וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח, כיצד מתחיל ומספר שבתחלה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועין אחר ההבל ורודפין אחר ע"ז, ומסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מן התועים וקרבנו ליחודו.
וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותנו, והוא שידרוש (דברים כו) מ"ארמי אובד אבי" עד שיגמור כל הפרשה, וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח. (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז)
וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותנו, והוא שידרוש (דברים כו) מ"ארמי אובד אבי" עד שיגמור כל הפרשה, וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח. (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז)
מהלך סיפור ההגדה הוא להתחיל משפל המצב בו היינו קודם שבא ה' ועזרנו, עד שילך ויתאר את תיקון המציאות ועילויה בחסדי ה' עלינו.
סיפור זה רץ על שני מישורים: רוחני, וגשמי:
המישור הרוחני מתחיל ממה שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו. הסיפור מתחיל ממצבו הירוד של תרח, דרך בירור הסגולה בבני ישראל, ועד מתן תורה - הבדלת ישראל להיות לו ממלכת כהנים וגוי קדוש.
המישור הגשמי מתחיל מהשיעבוד הקשה במצרים, ועד לגאולה.
עיקר ההגדה
הלכה ה':
כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בליל חמשה עשר לא יצא ידי חובתו ואלו הן, פסח מצה ומרור.
פסח - על שם שפסח המקום ב"ה על בתי אבותינו במצרים שנאמר (שמות יב): "ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו'".
מרורים - על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים.
מצה - על שם שנגאלו. ודברים האלו כולן הן הנקראין הגדה. (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז)
פסח - על שם שפסח המקום ב"ה על בתי אבותינו במצרים שנאמר (שמות יב): "ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו'".
מרורים - על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים.
מצה - על שם שנגאלו. ודברים האלו כולן הן הנקראין הגדה. (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז)
עיקרה של ההגדה היא הבחירה העצמית שבחר בנו ה', בגלל הסגולה שבנו ולא בגלל מעשינו. ושמכח בחירה זו הוציא אותנו בבת אחת ממצב מר וקשה לגאולה.
מהלך זה בא לידי ביטוי באזכור קורבן הפסח הבא לזכר הפסיחה על בתי ישראל, למרות שהיו דומים למצרים (כפי שמופיע במדרשים). בפסיחה זו הבחין ה' בין טיפה של ישראל לטיפה של מצרי - בחירה שאינה תלויה במעשים.
אזכור נוסף הוא של המרור - לזכר מרירות ושפלות בו היינו.
ולבסוף המצה - על שם הגאולה החפוזה, שברצות ה' שיצאו ישראל ממצרים, אפילו לא הספיק בצקם להחמיץ.
כך בכל עת, אף שלא בזכות, יכולה הגאולה לבוא. אפילו במצב בו חרב חדה מונחת על צווארנו, פתאום יכול לבוא גואל.
"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי ג, א)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
