ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- הלכות בין אדם לחברו
"וישמע יתרו" - שבע שמות נקראו לו רעואל יתר יתרו חובב חבר קיני פוטיאל (מכילתא), יתר על שם שיתר פרשה אחת בתורה "ואתה תחזה" (רש"י).
העיר רבי יצחק מאיר אלתר מגור, הלא כל פרשת "וישמע יתרו" נוספה בגלל יתרו, אם כן מדוע ציין רש"י דווקא את החלק של "ואתה תחזה"? (חידושי הרי"ם פרשת יתרו).
מסופר על נינו של ה"חידושי הרי"ם", רבי אברהם מרדכי מגור בעל ה"אמרי אמת" שהוא נכח באסיפה פומבית, והיו שם אנשים שהשמיעו דברי ביקורת חריפים על חברי הוועד שאינם פועלים כראוי. הוא קם ממקומו, ביקש את רשות הדיבור, ופתח בשאלה: אצל יתרו כתוב ששמו היה "יתר" על שם שיתר פרשה אחת בתורה, "ואתה תחזה" (שמות יח, כא), והדבר צריך ביאור, הלא יתרו פתח את דברי הביקורת על משה ב"לא טוב הדבר אשר אתה עושה" (שמות יח, יז), אם כן, היה צריך לכתוב ששמו היה "יתר" על שם שיתר פרשה אחת בתורה "לא טוב הדבר אשר אתה עושה"? והתשובה היא, שלומר ביקורת שלילית, להתלונן ולתקוף יכול כל אדם, אין בכך משום חידוש, ועל כך לא היו כותבים פרשה מיוחדת בתורה, החידוש בדבריו של יתרו מתחיל בפסוק "ואתה תחזה": "ואתה תחזה מכל העם, אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע, ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים, ושרי עשרות. ושפטו את העם בכל עת, והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך, וכל הדבר הקטן ישפטו הם, והקל מעליך, ונשאו אתך. אם את הדבר הזה תעשה, וציוך אלוהים ויכלת עמוד, וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום" (שמות יח, כא-כג). על ביקורת כזאת שאינה מסתפקת ב"לא טוב הדבר הזה אשר אתה עושה", אלא נותנת אלטרנטיבה חיובית, עם תכנית פעולה מעשית וברורה, אכן ראוי שתכתב פרשה מיוחדת בתורה! נמצאנו למדים מכאן, סיים ה"אמרי אמת" את דבריו, שביקורת ראויה, חובה שלא תהיה שלילית, אלא חיובית, ביקורת בונה שיש בה תכנית פעולה מעשית כיצד לתקן את הטעון תיקון (הסיפור מופיע במקורות רבים מפי השמועה, ביניהם בספרים, בישישים חכמה עמ' נז. נטעי גבריאל על יחוד במבוא עמ' כח).
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה... אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ" (במדבר י, כט-לא). אָמַר לוֹ, אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ עֵצָה טוֹבָה וְעֵצָה יָפָה, וְהַמָּקוֹם הוֹדָה לִדְבָרֶיךָ, "אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ", אָמַר לוֹ כְּלוּם הַנֵּר מְהַנֶּה אֶלָּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ, וְכִי מַה הַנֵּר מְהַנֶּה בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה, אַתְּ חַמָּה וְאַהֲרֹן לְבָנָה, מַה יַּעֲשֶׂה הַנֵּר בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה, אֶלָּא הַרֵינִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי וּמְגַיֵּר כָּל בְּנֵי מְדִינָתִי וַאֲבִיאֵם לְתַלְמוּד וַאֲקָרְבֵם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. יָכוֹל שֶׁהָלַךְ וְלֹא עָשָׂה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים... וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם" (שופטים א, טז), אֵין עַם אֶלָּא חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב, ב) "אָמְנָם כִּי אַתֶּם עָם וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה" (ילקוט שמעוני שמות רעא).
ממדרש זה יכולים אנו ללמוד יסוד חשוב נוסף בביקורת בונה, כדי שנשוא הביקורת יהיה פתוח לקבל את דברי הביקורת, עליו להיות בטוח בכנות כוונותיו של המבקר, ולא באדם הלוטש עיניו לתפקיד שלו, ומבקר מתוך כוונה לסלול את דרכו למעלה על חשבונו. יתרו יודע את מקומו, הוא מבין שעם כל הכבוד לעצה המצוינת שנתן למשה, הוא עדיין נר לעומת החמה והלבנה, משה ואהרן, זה מה שהוא משדר למשה, ולכן הביקורת שלו מתקבלת באהבה.
"ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב" (משלי כד, כה), מצות עשה היא בתורה "הוכח תוכיח את עמיתך" בראותך אותו עובר עבירה, מובן שבתחילה יש להשתדל להשפיע בטוב, בנועם, שלא יגיע לידי מחלוקת, וזהו שנאמר "ולמוכיחים ינעם", דברי המוכיחים ייאמרו בנועם... "ועליהם תבוא ברכת טוב", וכמה חן ימצא בעיני השם יתברך עבור זה, הרי הוא דומה ממש למי שמציל את בן המלך שלא יטבע בנהר, כמה אהבה ניתוסף בלב אביו עליו! ואף בזה, הלא כתוב "בנים אתם לה' אלוקיכם"... (החפץ חיים חייו ופעלו ח"ג עמ' תתשפב).
החפץ חיים היה תמיד מזהיר את הרבנים, המגידים והדרשנים, שבהטיפם מוסר לפני הקהל בל ישתמשו בנימה אחת חמורה מדי, בל יתרעמו על השומעים ובל יחרפום, אלא יתארו בפניהם בנחת את גדלותם, חשיבותם וקדושתם של התורה ומצוותיה. תחת להתרכז בתאור האיום והמגונה שבחטא, מוטב להצביע על הברכה שביהדות טהורה, מדות טובות ומעשים טובים. היהודים הרי הם כה מדוכאים וממורמרים בעטיין של הצרות והקללות המתרבות מיום ליום, ומדוע זה להוסיף צרה על צרתם?! (החפץ חיים חייו ופעלו ח"ג עמ' תתשפה).
רבי משה פיינשטיין זצ"ל השתתף בשמחת בר מצווה בניו יורק, נישאו שם דרשות חוצבות להבות אש על עול התורה והמצוות המוטל מעתה ואילך על כתפי נער הבר מצוה, ועל המלחמה הגדולה בפניה הוא ניצב על מנת להשאר נאמן לדרך אבותיו ולשמור תורה ומצוות בדור זה. הרב פיינשטיין שם לב שפניו של נער הבר מצווה נפולות, והוא נראה חיוור ומפוחד עקב דברי הדרשנים, הוא קם מיד ממקומו והחל נושא דברים בטון אחר לגמרי, הוא החל לתאר את מתיקות לימוד התורה, את נעימות קיום המצוות, את היופי שבחיי תורה ומצוות, ואדם שחי חיים כאלו אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא. דברים אלו נסכו עידוד והשרו רוגע על נער הבר מצווה, והצבע חזר ללחייו (מפי בעל המעשה).
התורה הקדושה באה ללמד אותנו בפרשה זו פרשת יתרו יסוד גדול לחיים, איך מעבירים ביקורת?! ביקורת איננה יכולה להסתפק בפן השלילי "לא טוב הדבר אשר אתה עושה", אלא חייבת להדגיש בעיקר את הפן החיובי ואת התכנית האופרטיבית, הביקורת צריכה לבוא מאדם שניתן לסמוך על כנות כוונותיו, ועליה להיאמר בטוב, בנועם, ברגישות ובעידוד. דבר זה נכון תמיד, בביקורת שבין איש לאשתו, בין הורה לילדו, בין מורה לתלמידו, ובין אדם לחברו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
