ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- הדרכות כלליות
"ואת יהודה שלח לפניו" אמר ר' נחמיה: להתקין לו בית תלמוד, שיהא מורה שם תורה ושיהו השבטים הוגות שם תורה. תדע לך שכן הוא, כיון שהלך יוסף מאצלו, היה אבינו יעקב יודע באיזה פרק פרש ממנו שהיה משנה אותו. כיון שבאו אחיו ואמרו לו: עוד יוסף חי לא היה מאמין, שנאמר: "ויפג לבו כי לא האמין להם", ונזכר יעקב באיזה פרק פרש ממנו, שהיה משנה אותו. וכיון שבאו אחי יוסף ואמרו לו, אמר להם: נתן לכם סימן באיזה פרק פרש ממני? מה עשה? נתן להם עגלות, שנאמר: "ויתן להם יוסף עגלות", ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב, היה עוסק בתורה, כשם שהיו עושין אבותיו, שנאמר: "וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי" (ילקוט שמעוני בראשית קנב. ראה גם בראשית רבה צה, ג).
מדוע היה דחוף כל כך ליעקב אבינו לשלוח את יהודה לפני כולם כדי להכין מראש את אותו בית תלמוד? הם יכלו לרדת מצרימה כולם ביחד וכשיגיעו למקום, יכינו את כל צרכיהם הגשמיים והרוחניים ביחד, את הבתים, את בית הכנסת, וגם את אותו בית תלמוד.
"ויאמר אנכי האל אלהי אביך, אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה..." (בראשית מו ג-ד).
שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואמר: אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מגורי אבותי, ואת ארץ ששכינתו של הקדוש ברוך הוא שרויה בתוכה, ואלך לי אל ארץ טמאה, אל תוך ערלים שאין יראת שמים ביניהם? אמר לו הקדוש ברוך הוא: יעקב, אל תירא, אנכי ארד עמך! (ילקוט שמעוני בראשית קנב).
יעקב אבינו חושש מאוד מהירידה למצרים, הוא חושש שזו עלולה להוביל לירידה רוחנית של בניו, שזה עלול לסכן את כל העתיד של עם ישראל, הוא ירא שהירידה מצרימה תנתק את בניו מתורת אבותיו, תורת ה', כי הם יושפעו מהסביבה, הסביבה המצרית שכל כולה עבודת אלילים, ולכן, הדבר הראשון שהוא מורה ליהודה להקים במצרים, עוד לפני שהם יגיעו לשם, זה את אותו "בית תלמוד", הבסיס לשמירה על הגחלת, התנור שישמור על החום של היהדות ויגן על בניה מפני הקור הרוחני של מצרים, בית התלמוד בו הוא יורה תורה, ובו יהגו השבטים ובניהם אחריהם בתורת השם.
מעשה אבות סימן לבנים – כאן מורה לנו התורה, מהו הבסיס לכל קהילה יהודית חפצת חיים, "בית תלמוד", או בשמותיהם הנרדפים "בית מדרש", "ישיבה", "מתיבתא", מקום בו היהדות שוקקת חיים, מקום בו מורים תורה, והוגים בתורה. "בית תלמוד", הוא הבסיס להבטחת עתידו של עם ישראל בכל מקום ובכל זמן. יש ניואנסים שונים במקומות שונים ובזמנים שונים על פי הדרכתם של חכמי הזמן, אולם הבסיס והמטרה תמיד זהים.
תלמידו של החפץ חיים, הרב משה מאיר ישר, מתאר את הלימוד בישיבה ובכולל באותה תקופה: הישיבה היא בראש וראשונה מוסד לחינוך לומדים ויהודים שלמים במלוא מובן המלה. כל אותו הזמן שהבחור למד בישיבה, נדירה מאוד היתה מחשבתו על תכלית. לרכוש "לומדות" זו היתה שאיפתו. להשתלם לרבנות היה מחוץ לתכניתה של הישיבה. זה היה ענין פרטי לכל תלמיד כשלעצמו, והרוב המכריע דחה את לימוד עניני ההוראה לזמן שלאחר הנישואין, עת זקוקים לדאוג ל"תכלית" (החפץ חיים חייו ופעלו עמ' קסג). במאמרו שבספר "עץ פרי", מסביר החפץ חיים בין השאר כך: "והנה אף שלימוד התורה הוא, שכל מה שהאדם עוסק ולומד, אפילו בקדשים וטהרות, הוא מקיים מצות עשה דתלמוד תורה, מכל מקום, עיקר לימוד האדם צריך להיות בלימוד המביא לידי מעשה...". מאמציו של החפץ חיים, יחד עם גדולי אותו הדור: ר' ישראל מסלנט, ר' יצחק אלחנן ור' אלכסנדר משה לפידות, לחזק את הכולל ולהבטיח את קיומו החמרי, הוכתבו אף הם על פי אותו נימוק – לחזק את "עמוד ההוראה" בישראל. במלים אחרות: הם ביקשו ליצור את התנאים הדרושים כדי שתנתן האפשרות ביד אברכים לומדים להשתלם בתור מורי הוראה או רבנים, על מנת להנהיג ולהורות את העם הלכה למעשה (החפץ חיים חייו ופעלו עמ' קס-קסא).
החפץ חיים היה מזרז תמיד את תלמידי הישיבה, שכדי שיוכלו להשפיע כראוי על אחרים, כדאי שילמדו את אמנות הנאום. אף מזכיר היה מזמן לזמן כללים מסוימים במקצוע הנאום, כגון: "בעיקר יש לרכוש בקיאות בתנ"ך ובמדרש, להתבונן בכל בעיה כדי למצוא את פתרונה בתורה או בפירושי חז"ל". "לדבר בכל פעם רק בענין אחד בלבד". "משמצליחים לבטא רעיון טוב, ויהי אפילו נכון כנכון היום, יש להזהר מלקלקלו על ידי הוספת רעיון אחר באותו ענין"... (החפץ חיים חייו ופעלו עמ' תתשפא-תתשפב).
בשנת תרנ"ו (1896) החליט האַלְטֶער (הסבא) מנובהרדוק רבי יוסף יוזל הורוביץ, שכדי להשפיע באמת על בני דורו יש לפתוח ישיבה, שתהיה מרכז רוחני לכל פעילותו להפצת המוסר והשכלה יהודית לבני העם. מיקום הישיבה נבחר בעיר נובהרדוק. בנוסף פעל לייסד ישיבות ובתי מדרש דומים בערים עם אוכלוסייה יהודית גדולה, במטרה להוות מרכז רוחני ליהודי כל ערי האיזור. כך נוסדו בתי מדרש בערים: ברדיטשוב, באלטה, אודסה, מיקולאייב, חרסון ומוהיליב-פודילסקי. בשיאה מנתה רשת הישיבות של ישיבת נובהרדוק כ-4,000 תלמידים.
סיפר רבי משה טשינגל זצ"ל על אותה אש שיקדה בליבו של רבו האַלְטֶער. היה זה באחד הימים, החליט האַלְטֶער כי עליו להקים ישיבות אף ברוסיה המרוחקת, לשם כך הוא נטל ארבעה בחורים מליטא, ונסע עמם לרוסיה, בכדי לייסד שם ישיבה, שתהא מקום השראה להרביץ בו תורה ויראה ברבים. בהגיעו לעיר פגש באחד מבעלי הבתים הנכבדים שגר במקום, שח לו ר' יוזל את תוכניתו, השיב לו אותו בעל בית: מה עשית? לקחת ארבעה בחורים מירושלים דליטא, והבאת אותם לרוסיה, בין הגויים, מה יהיה בסופם?! השיב לו רבי יוזל תשובה ניצחת: אם מביאים ברזל מלובן, לסיביר, כשיביאוהו לשם, הברזל כבר יתקרר, אבל האש בעצמה, לא מתקררת, גם בסיביר, אדרבה, היא מחממת ומבשלת עבור אחרים. הבחורים האלה הם האש עצמה, "אש התורה ויראת שמים בוערת בהם", לא די שהם לא יתקררו, אלא הם עוד יחממו אחרים (מתוך מאמרו המקיף של הרב ב. הלחמי על רבי יוסף יוזל הורוויץ זצ"ל).
הרב שרגא פייבל מנדלוביץ' היה מגדולי מקימי עוּלָה של תורה באמריקה, הוא הקים את ישיבת תורה ודעת, בית מדרש עליון במונסי, ארגון תורה ומסורה, ועוד מוסדות רבים. רבי משה פיינשטיין התבטא אודותיו: "בלעדיו לא היו כלל לימוד תורה ויראת שמים באמריקה". לאחר הצלחת ישיבת תורה ודעת שהוציאה מתוכה מאות בוגרים בני תורה המחויבים לתורה המסוּרה ללא פשרות, הקים את ארגון "אש דת" שנועד להכשיר קבוצה של מחנכים מסורים שיפיצו תורה בקהילות היהודיות המרוחקות. בהמשך הקים תכנית מתיבתא במונסי בה הכשיר קבוצת תלמידים מוכשרים המתאימים לתפקידים חינוכיים וציבוריים, רבי זליג אפשטיין לימד אותם גמרא, וחברי צוות נוספים של גדולי תורה לימדו אותם היסטוריה יהודית, תורת הרש"ר הירש, השקפה, אומנות הנאום, ופדגוגיה. ביום ראשון אחד, לקראת סיום לימודיהם של התלמידים במונסי, הביא ר' שרגא פייבל דובר קונסרבטיבי לדבר בפני התלמידים. הוא רצה לראות אם הם מסוגלים להפריך את טיעוניו. כאשר סיים האיש להציג את דבריו, אמר ר' שרגא פייבל לתלמידיו להגיב לטיעוניו. הויכוח הלך והתלהט, והוא פשוט ישב שם כשידיו שלובות על חזהו, צופה בתלמידיו מגינים על השקפתם, הם כמובן לא אכזבו אותו. תלמידיו של ר' שרגא פייבל מציינים שבאותה תקופה המרחק בין האורתודוקסים לקונסרבטיבים לא היה ברור כפי שהוא בימינו, הרבה אורתודוקסים שחיפשו משרת רבנות ראו את עתידם בקהילות הקונסרבטיביות (מקור: Reb Shraga Feivel, ArtScroll, 194-195. 289).
"בית התלמוד" אותו הקים יהודה במצרים בהוראת יעקב אבינו, ממשיך להיות הבסיס להבטחת עתידו של עם ישראל לאורך כל הדורות, בכל מקום ובכל זמן על פי הדרך אותה מוסרים ומתווים חכמי התורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
