ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
נאמר בפרשה:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ (שמות לא, יב-יג)
יש כאן מיעוט - ' אך את שבתותי'. מפרש אור החיים, בא ללמדנו שיש פעמים שלא צריך לשמור את השבת כמו במקרים של פיקוח נפש.
לשון רבים 'שבתותי', באה לכלול שלא רק את שבת בראשית צריך לשמור, אלא גם את יום הכיפורים וימים טובים, שגם הם בחינה של שבת.
לימוד נוסף של אור החיים מהפסוק "אך את שבתותי תשמרו" הוא שאפילו כמה שבתות נדחות מפני פיקוח נפש, ואם צריך לעשות טיפול רפואי במשך כמה שבתות, לדוגמה מיום שישי ועד שבת הבאה, לא דוחים אותו כי פיקוח נפש דוחה גם כמה שבתות.
ועוד לימוד מהפסוק "אך את שבתותי תשמרו" - חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה.
זה אחד הפסוקים שמהם לומדים שפיקוח נפש דוחה את השבת. הלימוד העיקרי הוא מהפסוק "וחי בהם", ולא שימות בהם. ההבדל בין שני הלימודים הוא שמהמילים 'וחי בהם' לומדים שאפילו ספק פיקוח נפש דוחה שבת, ומהפסוק "אך את שבתותי תשמרו" לומדים 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה', מדובר בוודאי פיקוח נפש.
הלכה נוספת שלמדו מהפסוק זה לגבי עובר ברחם אמו, שאין בו דין "וחי בהם" כי הוא עדיין לא חי, טרם נולד. אבל ניתן לחלל שבת כדי להצילו, אפילו שהוא עדיין לא בגדר 'נפש', מפני הטעם של חלל עליו שבת אחת, כדי שאחר כך ייוולד, יגדל וישמור שבתות הרבה.
הלכה נוספת שלומדים מפסוק זה על מקרה שבת של ישראל ברחה לבחור גוי כדי להתנצר. האם מותר לנסוע בשבת להביא אותה בחזרה ולמנוע ממנה להתנצר, אם יש אפשרות שיוכל להציל אותה? אין כאן פיקוח נפש של הגוף אלא של הנשמה, ולומדים מ"חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", שמותר וזה חידוש גדול. הרשב"א מדבר על זה.
האם מותר לעשות הסכמים על שמירת שבת במרחב הציבורי
יתכן שמהכלל הזה אנחנו יכולים ללמוד שיש מקום לשקול לפעמים בחשבון של חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, להסכים תיאורטית לחילול שבת מסוים כדי שיהיה ריבוי תורה ושמירת שבת. אם אנחנו יכולים לעשות הסכמים בכנסת, שתחום מסוים בשבת יהיה פתוח, נגיד חלק מהבילויים, אבל יסגרו את כל המסחר, והרבה אנשים לא יעבדו בשבת ויתמעט חילול שבת בפרהסיה באופן משמעותי. האם יש מקום להסכמים כאלה? מצד אחד יש כאן גושפנקא לחילול שבת, אך מצד שני על ידי ההסכם מצמצמים את חילול השבת! כך גם בגיור. האם מותר להקל קצת בגיור כדי שלא תהיה הפקרות שלמה ויכירו בכל הגיורים? האם זה כמו "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה"?!
אנשים שעוסקים בקירוב רחוקים, משתמשים בכלל הזה. הם מזמינים אנשים לסעודת ליל שבת. האנשים מתרשמים מהסעודה, שומעים דברי תורה ומתחזקים, אבל לאחר סיום הסעודה, הם נוסעים ברכב לביתם. האם מותר להזמין אנשים שאחר כך בגלל ההזמנה מחללים שבת? האדם לא אחראי על כך שהם מחללים בעצמם שבת, אבל כאן מזמינים אותם ואחר כך הם ייסעו. האם הדבר מותר. מצד שני, זו הדרך היחידה לקרב אותם. אם נזמין אותם לכל השבת הם לא יבואו. חייבים להזמין אותם שיתרשמו עוד פעם ועוד פעם, לפעמים זה תהליך מהיר, ולפעמים איטי, ובסופו של דבר, חלק מהאנשים האלה יקבלו על עצמם לשמור שבת. מותר לעשות את זה או אסור? פוק חזי מאי עמא דבר. אנשים שמקרבים רחוקים עושים כך.
כשהשאלות הן ציבוריות, לא כל אחד יכול להכריע בשאלה הזו. לא כל רב צעיר ולא כל רב בינוני, וגם לא כדאי שרב גדול יחליט בעצמו. צריך החלטה ברוב יועץ. בימינו אין סנהדרין. יכול להיות שהנהגה רוחנית כזו הייתה מכריעה שמותר לעשות הסכמים שיצמצמו את חילול השבת - אבל צריך כוח הכרעה ציבורי. לא צריך לפחד מאלו שמחמירים, שמבחינתם כל מי שמקל הוא פשרן או ניאו רפורמי. צריך רוב יועץ, יתכן שבסופו של דבר הרוב יכריעו שאי אפשר להסכים, ויתכן גם אחרת.
ממשיך אור החיים ואומר שפיקוח נפש דוחה שבת, "כי אות היא ביני וביניכם" ואם אין שומר אין שבת. על המילים "לדעת כי אני ה' מקדשכם" כותב:
להודיע קדושת נפש מישראל שגדולה מקדושת השבת, שהקטן נדחה מפני הגדול, ובזה נודע "כי אני ה' מקדשכם".
קיום נפש ישראל יותר חשוב מהשמירה של השבת. הקב"ה מחבב את נפשם של ישראל.
מוסיף אור החיים ומסביר את המילים "ושמרתם את השבת", שאף על פי ששבת נדחית מפני פיקוח נפש, היא לא נדחית לגמרי. כתוב במסכת מנחות (סד.) שיש למעט בחילול השבת. שאם אדם צריך לקצוץ שתי תאנים בשביל פיקוח נפש, ויש לו ענף שיש בו שני תאנים או ענף שיש בו שלשה, בשניהם האיסור לקצור הוא אותו דבר, אבל צריך שלא רק שהאדם לא יחלל את השבת אלא גם שהשבת לא תתחלל. אם נחתך יותר ממה שהיה נצרך, השבת נתחללה. 'ושמרתם את השבת', שהשבת תהיה שמורה. אפילו שאין איסור בפעולה, לצמצם את חילול השבת.
אור החיים מלמד אותנו איך ללמוד פסוק מכל הצדדים, כי דברי תורה "כפטיש יפוצץ סלע", וממילה אחת אפשר ללמוד הרבה דברים חשובים שכולם נכונים.
השביתה בשבת נחשבת עשיה
את הפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת", דורש אור החיים מלשון "ואביו שמר את הדבר". יעקב אבינו שמר את החלומות של יוסף, והמתין מתי יתקיימו בפועל. כך כל השבוע צריכים לחכות לשבת, להתכונן ולהמתין לשמירת השבת.
ועוד לומד אור החיים מהמילים "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם", שאם מוסיפים מהחול על הקודש לפני כניסת שבת ואחרי צאת השבת, קיימנו "לעשות את השבת". שבת בראשית היא קביעא וקיימא, מקודשת בקדושה עולמית, קדושה טבעית, ואם האדם מוסיף על השבת מן החול על הקודש, קיים "לעשות את השבת", ללמדך שהשמירה זו עשייה. לכאורה מצוות השבת היא שב ואל תעשה, לא לעשות מלאכה, אבל כשהאדם שובת בשבת הוא עושה פעולה אקטיבית. ללמדך שבכל המצוות של לא תעשה, יש גדר של קיום, לא רק שלא נכשל בעבירה.
אם הייתה לפני אדם עבירה והוא לא נכשל, זו בחינה של לעשות, וככל שהאדם מתאמץ יותר הוא עוד יותר עושה. יוסף הצדיק שמאוד התאמץ שלא להיכשל בעבירה, קידש את ה' מאוד. כיוון שהקושי היה גדול, כך גם קידוש ה'.
אור החיים דורש את המילים "אות ברית ביני ובין בני ישראל", שהנשמה היתירה של השבת היא אות הברית, "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם", אות סודית. יש שבת גלויה, יש שבת עליונה, יום שכולו שבת. השבת שאנחנו מקיימים היא המשך מהשבת העליונה הרוחנית, אנחנו מתחברים אל השורש, אל הנצח, אל השבת העליונה השבת הנצחית, וכל שבת שאנחנו שומרים אנחנו מתקשרים עם הקדושה העליונה ה אזו.
סמיכות פרשת השבת לחטא העגל – הברית עם ישראל בכל המצבים
לאחר שמסתיימת הפרשה שמבארת את עניין השבת, מתחיל סיפור חטא העגל. צריך להתבונן בסמיכות הזאת. בין עם ישראל לבין הקב"ה יש ברית. ברית היא דבר מוחלט. גם אם יש נפילות נוראיות, הברית כרותה. ישראל נכשלים בחטא העגל, חטא איום ונורא, כדברי חז"ל שממשילים זאת לכלה שהולכת להתחתן, ובתוך החופה היא מזנה עם מישהו אחר. יש יותר בגידה וקלקול מהתנהגות כזאת? מקבלים את התורה בהר סיני, ומיד חוטאים עד שהקב"ה אומר: "הרף ממני ואשמידם", אי אפשר לשמור עליהם, הם לא ראויים. אבל יש ברית. ברית היא דבר מוחלט, ומשה מתחנן לפני ריבונו של עולם, והקב"ה מוחל לו. יש לשאול: למה הקב"ה מוחל? אם הקב"ה הגיע למסקנה שאין מקום להמשיך את עם ישראל, אז מדוע הבקשה של משה משנה את זה? כשאברהם ביקש מהקב"ה על אנשי סדום, הקב"ה לא ויתר. כאן הקב"ה אומר למשה שצריך לבקש, משה מתפלל אל ה', וה' סולח.
אז האם יכולה להיות השמדה או לא? יש לומר שיש כאילו סכנה כזאת. יש מדרגות של מידות. הקב"ה מופיע בעולם במידותיו. הקב"ה נקרא בכמה שמות: אדון, אלוקים והויה. השמות האלו אומרים שה' מופיע בכמה מיני הופעות. לדוגמה כאשר מישהו חטא, אז יש פרקליטות שבודקת וקובעת שהוא צריך לעמוד במשפט, יש משפט בבית משפט שלום, יש ערכאה גבוהה יותר המחוזי, יש בג"ץ ועל גביהם יש את הנשיא שיכול למחול. כך במעשה העגל. התביעה הגלויה אומרת: חטא ישראל ואי אפשר להמשיך. צריך להשמיד אותם "ואעשה אותך לגוי גדול", וחז"ל אומרים שמשה רבנו שמע זאת וכאילו אחז בריבונו של עולם:
אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו! מלמד שתפסו משה להקב"ה, כאדם שתופס את חברו בבגדו ואומר לפניו: אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם (ברכות לב.).
הקב"ה מבקש ממשה: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב, י), "הניחה לי" זאת אומרת שמשה תפס את הקב"ה ולא נתן לו לעשות מה שהיה צריך לעשות. איך אפשר לתפוס את הקב"ה, אלא שמשה לא יכול לתפוס את ה', אבל יכול לתפוס את הגילויים שלו. בדרך משל, השוטר אומר אני רוצה לתת עונש ומשה עוצר אותו, ואומר לו: אני רוצה לדבר עם המפקד שלך, עם הדרגה היותר גבוהה. משה פונה לדרגה היותר גבוהה, אל המקור. במקור, עם ישראל כרת ברית עם ריבונו של עולם. אם משה רבנו לא היה מבקש למחול לישראל, לכאורה, הקב"ה היה אומר, צריך לשמוע בקול השוטר, אין מי שיבקש, כמו שהקב"ה אומר לנח שיהיה מבול, ונח לא מבקש ולא עושה דבר.
ויש לשאול: הקב"ה מוציא את עם ישראל ממצרים ומתכנן תכניות ארוכות טווח, להביא את עם ישראל לארץ ישראל, לבית המקדש, שיתקדש שמו של ה' עד שיהיה ה' למלך על כל הארץ. אם משה לא היה מתפלל, האם הכול היה נעצר בגלל שישראל חטאו? האם אפשר לקלקל תכניות של הקב"ה? אם אנחנו נגיד שאי אפשר לעצור אז אין בחירה, ואם חוטאים אין על זה עונש. יש כאן מהלך שצריכים להבין. ברור שהתוכניות האלוקיות יתקיימו, אבל הסדר האלוקי הוא כזה שבלי איתערותא דלתתא אין אתערותא דלעילא, והקב"ה דואג לאיתערותא דלתתא. זאת אומרת שאם משה לא היה פונה, הקב"ה היה מעניש את ישראל, והפניה של משה גרמה לכך שישראל ניצלו. לכן הקב"ה מעורר את משה לבקש כדי שתהיה איתערותא דלתתא, ורומז לו 'הניחה לי' - בידך לעצור אותי.
כך גם בחטא המרגלים, הקב"ה רוצה לפגוע בישראל באופן מוחלט, ומשה רבנו מתפלל ושוב הקב"ה מוחל. זה סדר אלוקי שהקב"ה קבע. יש בחירה חופשית והסדר הוא שבלי איתערותא דלתתא אין איתערותא דלעילא. משה מציל את ישראל, ומצד שני, זה היה צריך להיות כך. איך שני הצדדים מסתדרים - זה קושי גדול שהוא למעלה מהשגתנו. זו הגדולה של העולם, שמצד אחד הכול צפוי ומצד שני הרשות נתונה. לישראל יש בחירה חופשית מוחלטת, ומצד שני התכנית האלוקית תתקדם. כך אומר רבי אליעזר במסכת סנהדרין (צז:), שאם ישראל לא ישובו בתשובה, לא תהיה גאולה, אבל הם ישובו, כי ה' מעמיד עליהם מלך קשה ודואג שהם ישובו. גם לפי תפיסתו שהגאולה מותנית בתשובה, תהיה תשובה, התשובה מוחלטת. רבי יהושע חולק ואומר שהגאולה לא תלויה בתשובה, הגאולה מוחלטת, כשישראל יגאלו הם ממילא יחזרו בתשובה, אבל המהלך יכול להתחיל מהגאולה.
משה אומר לקב"ה:
למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים לכלותם על פני האדמה.
אם עם ישראל יכלה, יהיה חילול ה', יאמרו שהקב"ה לא מצליח להוביל אותם. הקב"ה מקבל את דברי משה "וינחם ה'". כך גם בחטא המרגלים. משה מוכן למסור את נפשו על עם ישראל והקב"ה סולח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
