ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- בית המקדש
- הכיסופים והבית השלישי
אמרו חכמים, שכשם שאדם צריך לקרוע את בגדו על אחד מקרוביו שמת, כך צריך לקרוע בגדיו על האבל הכללי של עם ישראל, היינו על חורבן המקדש ירושלים והארץ, וכך מובא בתלמוד (מו"ק כו, א): "אמר רבי אלעזר: "הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר: ערי קדשך היו מדבר - וקורע. ירושלים בחורבנה, אומר: ציון מדבר היתה ירושלים שממה - וקורע. בית המקדש בחורבנו, אומר: בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה - וקורע".
וכדי לקיים הקריעה, צריך שהקרע יהיה באורך טפח לפחות, היינו 8 ס"מ. ואם כן, כאשר אדם היה עולה לארץ ישראל, אם עלה מצד דרום, כשהיה מגיע לחברון שהיא מערי יהודה היה קורע בגדו פעם ראשונה, כיוון שנכנס לירושלים היה קורע פעם שניה, וכשראה את הר הבית היה קורע פעם שלישית.
ומי שראה את ירושלים שוב ושוב, לא היה חוזר וקורע אלא אם כן עברו שלושים יום שלא ראה את ירושלים, שאז היה חוזר וקורע.
ולאחר שקמה מדינת ישראל, כל עיר שחלה עליה הריבונות הישראלית - בטל ממנה החורבן, שכן הגדרת החורבן תלויה בריבונות. וכפי שכתב מרן רבי יוסף קארו בספרו בית יוסף (או"ח קס"א) שבזמן שהשלטון בידי גויים, אפילו אם רוב יושבי העיר יהודים, הרי אותה עיר נחשבת חרבה, ואם היא מערי יהודה, הרואה אותה צריך לקרוע בגדיו. ואם היא תחת שלטון ישראל, אפילו אם רוב יושביה נוכרים, אינה נחשבת חרבה, והרואה אותה אינו צריך לקרוע את בגדו.
לפיכך בית לחם, כל זמן שהיתה תחת ריבונות ישראל, לא היה צריך לקרוע את הבגד עליה, אבל כיום, אחר שלמרבה הצער, הממשלה וויתרה על הריבונות הישראלית עליה, הרואה את בית לחם צריך לקרוע את בגדו. ויש מקילים בזה מפני שטוענים, שכל זמן שירושלים תחת ריבונות ישראל, דין הקריעה על ערי יהודה בטל. והרוצה להשתמט מן הקריעה יכול לעשות זאת על ידי שיקנה את בגדו לחברו בקניין גמור, וכיוון שהוא לובש את בגד חברו אינו מחויב לקורעו, שכן המצווה לקרוע את בגדו ולא את בגד חברו. ויותר מהודר לקרוע את הבגד ולהתאבל על חורבן הריבונות בבית לחם לפחות פעם אחת. וזאת בתנאי שלא ראה את בית לחם שלושים יום.
ועל ירושלים כיום אין לקרוע שהרי היא בריבונות ישראל, ואמנם הרב נבנצאל, רבה של העיר העתיקה מסר בשם הרב אוירבאך זצ"ל שכיוון שקדושתה לעניין מעשר שני וקדשים קלים עדיין לא באה לידי ביטוי, צריך לקרוע גם על ירושלים. אולם דעת מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א (הרב הראשי לישראל תשמ"ג-תשנ"ג) שאין צריך לקרוע על ירושלים מפני שמעמדה נקבע על פי הריבונות.
אבל הרואה את הר הבית צריך לקרוע, מפני שבהר הבית העניין הקובע הוא בית המקדש, שכל זמן שהוא חרב צריך לקרוע, וכך דעת מו"ר הרב הגאון אברהם שפירא שליט"א. וכן כתב באגרות משה (או"ח ח"ד ע, יא). ואמנם יש אומרים בשם מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שכל זמן שהר הבית בריבונות ישראל אין צריך לקרוע עליו, מכל מקום כיום כששונאי ישראל עושים בו ככל העולה על רוחם, יתכן שגם הוא היה אומר שצריך לקרוע.
לפיכך הרואה את מקום המקדש אחר שלושים יום שלא ראהו, יקרע את בגדו טפח. ואם קשה לו לקרוע את בגדו ורוצה להיפטר ממצוות הקריעה, יקנה את בגדו לחברו בקניין גמור. ויכול לעשות זאת על ידי קניין חליפין, שחברו יקנה לו עט תמורת הבגד, וכיוון שהוא הגביה את העט של חברו כדי לקנותו, חברו שנתן לו את העט קנה תמורתו את בגדו. וכיוון שבגדיו אינם בבעלותו פטור מלקרעם. אבל גם מי שמשתמש בהקניית הבגד לחברו, ראוי שיקרע את בגדו על מקום המקדש לכל הפחות פעם אחת.
הרואה את מקום המקדש בשבת או ביום טוב ברור שלא יקרע את בגדו, ובמוצאי שבת, כיוון שכבר רושם הראיה הראשונה פג - אינו צריך לחזור ולקרוע את בגדו. ואף בחול המועד נהגו שלא לקרוע (עיין עיר הקודש והמקדש ח"ג פרק י"ז).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
