^ 1 בבראשית רבה (ב"ר פרשה מד, א) דרשו חכמים: "האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו ...רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות" - מאמר זה נראה כסותר את דברינו בענין סדרי הפעולה שיש לכל מצוה.
אמנם המתבונן יבין שמאמר זה מתייחס לרמה הגבוהה של החופש האלוקי שלא היה משועבד לחוקיות זו או אחרת ואין לו צורך עצמי במצוות אלא המציא מתוך חופש מוחלט כללים וחוקים על מנת לצרף בהן את הבריות. אך ודאי שלאחר שחקק חוקיות זו, רק דרכה תופיע הקדושה, ועל כן, בהמה שתשחט שלא מן הצואר תהיה טרפה ותטמטם את הלב. (ולכאורה הוא ענין המשכת הקו מצד אחד מצדדי החלל, כאשר כל הצדדים שווים. אך עכ"ז אחר שהומשך הקו, רק דרכו תופיע הקדושה. עיין ריש ע"ח).
^ 2 מצוות - מלשון צוותא (בשם הרב יהושע צוקרמן).
^ 3 "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהלים לו, י), "אַתָּה הוּא יְקֹוָק לְבַדֶּךָ את אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים" (נחמיה ט, ו).
^ 4 ספר הקנה (ד"ה ענין יראת המקום): "היא השכינה הולכת עמהם בגלותם והיא תמיד בתוכם ואע"פ שאינן טהורים הוא שנאמר השוכן אתם בתוך טומאתם. ובאומות העולם אע"פ שהם טהורים אינה בתוכם כלל הוא שנאמר כי את כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ואקוץ בם לומר לך אינה נמצאת בהם".
ספר חסד לאברהם (מעין א, נהר כג): "תחלה ראוי לדעת בביאור מלת שכינה, ונאמר כי מה שתאיר ותשכון עם ישראל בתחתונים מהארות האלהות הטהור והקדוש זהו שנקרא שכינה, ובאור מלה זו הוא מלשון השוכן אתם כי בחינתו השוכנת בתחתונים נקראת שכינה".
^ 5 אמנם בזמן הגלות השכינה "גולה" עמנו, עי' תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק א דף סד טור א /ה"א:
"תני רבי שמעון בן יוחי בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עמהן גלו למצרים וגלת השכינה עמהן מה טעמא הנגלה נגילתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה גלו לבבל וגלת שכינה עמהן מה טעמא למענכם שולחתי בבלה גלו למדי וגלת השכינה עמהן מה טעמא ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי כמה דאת אמר ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה גלו ליון וגלת השכינה עמהן מה טעמא ועוררתי בניך ציון על בניך יון גלו לרומי וגלת השכינה עמהן מה טעמא אלי קורא משעיר".
אלא שגם כשהשכינה גולה עימנו, לכאורה אין זה אלא ברוחה, אך גופה הפיזי, ארץ ישראל, נשאר במקומו. [וכיון שהגוף הוא חיצוניות העולמות לעומת הנשמה - פנימיות העולמות, ע"כ בחו"ל אין לנו אלא את הכוונה הכללית המוסרית - בבחינת "פשוט בכתר", ולא את התפרטויות הכוונות לתוך נבכי החיים המעשיים].
גם כל זיווגי המידות העליונות לא נעשות בחיצוניות העולמות אלא בהיות אותה בחינה רוחנית במקומה/גופה, אבל בגלותה ממקומה אין זיווג, וע"כ חיבור המצוה לא"ס, מקור השפע, הוא קלוש.
וכפי שביארו (רע"מ בהר קט ע"ב): "ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה אתמר כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ...אע"ג דתקינו אבהן צלותין באתר דקרבנין, האי איהו לקרבא נפשין ורוחין ונשמתין דאינון שכליים לקודשא בריך הוא ושכינתיה כאברין לגבי גופא אבל מסטרא דכרסיין ומלאכין דאינון גופין ואברין דלבר ממלכא ומטרוניתא לית תמן קרבנא...דכען לבר מארעא דישראל לית תמן קרבנין כגופין דבריאה דקודשא בריך הוא ושכינתיה מסטרא דאצילות דיליה לית תמן פרודא ואפרשותא, דשכינתא איהי יחודיה וברכתיה וקדושתיה ולא אתקריאת גופא אלא כד אתגשמו בכרסיין ומלאכין דבריאה כנשמתא דאתלבשא בגופא שפלה, ובגין דא כד שכינתא איהי לבר מהיכלא דבי מקדשא ולבר מכרסיין דילה כביכול כאלו לא הוה חד עמיה".
וכן אמרו (זוהר בשלח נה ע"ב): "תא חזי בשעתא דאתחריב ירושלם לתתא וכנסת ישראל אתתרכת סליק מלכא קדישא לציון ואנגיד ליה לקבליה בגין דכנסת ישראל אתתרכת, (השתא דאתגליא כ"י סליק ליה לגביה) וכד תתהדר כנסת ישראל לאתרה כדין יתוב מלכא קדישא לציון לאתריה לאזדוגא חד בחד".
ולכאורה כיון שכן הוא בבחינה רוחנית, גם הזיווג התחתון היה צריך להאסר.
וכפי שדרשו (תיקו"ז תקונא שתין ותשע דף צט ע"א): "והאדם ידע וכו' קם סבא פתח ואמר: רבי רבי ועד הכא לא הוה ידע אדם לאתנתתיה?! אלא בזמנא דחאב אסתלק שכינתא מאתריה והכי אוקמוהו מארי מתניתין דבזמנא דלית שכינתא באתרה אסור בתשמיש המטה".
ואפשר שמטעם זה, בהיות האדם שלא בביתו - לא ראוי שישמש מיטתו, כי הבית הוא דוגמת הגוף רק במישור חיצוני יותר (עיין ע"ח ש"ל פ"א: "עוד יש בחי' ב' והוא עולם אצילות עצמו הנחלק בז' היכלות אשר בתוכו עומד אדם העליון ההוא והעולמות והיכלות נקרא חיצוניות העולמות. ואע"פ שהם בחי' עולם והיכלות בערך הפנימי הנקרא אדם, אבל עכ"ז גם הם בעצמם ההיכלות ההם מצוירים בציור אדם וכנזכר זוהר פ' תולדות דלית בריה ושום שייפא ושייפא דלא אתברי בצורת אדם וזה נקרא אדם חיצון בערך אדם הפנימי").
וכן מצינו גבי אישתו שתי בחינות של גופו וביתו, וע"כ אמרו (כתובות דף סה ע"א):
"דאמר רב הונא: מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה? שנאמר: (שמואל א, א) וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה' וישובו ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה', השתא אין, מעיקרא לא".
גם מטעם זה אפשר שישיבת חו"ל אינה נחשבת לגבי אשה שעשר שנים לא ילדה לבעלה, כיון שבאופן טבעי מקום הזיווג והעיבור הוא בא"י דוקא (ב"ר מה, ג): "מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען - רבי אמי בשם ריש לקיש מנין תנינן נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל מפריה ורביה אלא יוציא וישא אשה אחרת, מהכא מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען הדא אמרת אין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין".
^ 6 בילקו"ש (פרשת שלח רמז תשמג): "על שם תבלין שבתוכה - זו תורה".
^ 7 מאן מלכי - רבנן (ראה גיטין סב ע"א).
^ 8 באבות דרבי נתן נוסחא א פרק כח, הגרסה:
"רבי שמעון בן אלעזר אומר: חכם הדר בארץ ישראל ויוצא חוצה לארץ - פגם! הדר בה משובח הימנו.
ואף על פי שפגם משובח הוא יותר מכל המשובחים שבמדינות.
משלו משל למה הדבר דומה לברזל הנדואי שבא ממדינת הים שאעפ"י שנפחת ממה שהיה הוא משובח יותר מכל המשובחים שבמדינות".