ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- הכנה לחג השבועות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יוסף בן יעקב ז"ל
רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרו: מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והוה דוד מצלי עליהון הדא הוא שדוד או' (תהלים יב) אתה ה' תשמרם - אתה ה' נטר אורייתהון בלבהון תנצרם מן הדור זו לעולם - מן הדור ההוא שהוא חייב כלייה 1 . (ויקרא רבה פרשה כו אות ב)
המדרש מספר על התינוקות בזמן דוד המלך, שעל אף גילם הצעיר ביותר זכו לעמקות גדולה בתורה, והתפלל דוד עליהם שלכשיגדלו לא יפלו למצבו של שאר אותו הדור. על פניו בא המדרש לשבח את התינוקות על עמקנותם הגדולה על אף גילם הצעיר. אלא שלשון המדרש אומר דורשני, שהרי לא קשר המדרש את חכמתם של התינוקות בגילם, אלא תלה זאת בכך ש"לא טעמו טעם חטא".
על כן נראה שבא המדרש לומר שעצם אי טעימת טעם חטא הוא הגורם לכך שיכלו להבין בחכמה כל כך נפלאה בתורה. וכן מצינו גבי למידת הדינים הקשים של ספר ויקרא, שגם שם תלו את השגתם של הילדים בזכות ש"לא טעמו טעם חטא":
אמר רבי אסיא למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא אלא מפני שכל הקרבנות כתובים בו ומפני שהם טהורים עד עכשיו ואינם יודעים מהו טעם חטא ועון לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא שיהו מתחילין תחלה בסדר הקרבנות יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים. (מדרש תנחומא פרשת צו סימן יד)
וכאן מקום שאלה כיצד מגדיר את הקטנים כמי ש"לא טעמו טעם חטא", והרי אף אם לא הגיעו לכלל חיוב מצוות או לכלל עונש בידי שמים, מכל מקום מנין לנו שלא טעמו טעמו של חטא?! וכי בהכרח לא גנבו או שיקרו מעולם?
"טעם חטא"
בדיקה אופקית בשימוש במושג זה במקורות שונים בדברי חז"ל, יגלה לנו שבאופן ברור, שהמושג "טעימת טעם חטא" מתפרש באופן עקבי כמתייחס לפגם הברית ולאיסורי ערווה. נביא מספר דוגמאות בולטות:
גם בתולה – מלמד שהיו מנוקים מן החטא כבתולה זו שלא טעמה טעם חטא מימיה. (ספרי דברים פיסקא שכא ד"ה דבר אחר)
את דברי הפס' (דברים לב, כה): "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה" – דורשת הגמ' כהאשמת העם בכך שגרמו לנפילת חרב גם ל"בחור" וגם ל"בתולה". ומה האשמה המיוחדת בכך שגרמו לנפילת "בתולה"? על כן, דורש זאת המדרש על העם שהיה "מנוקה מן החטא, כבתולה זו שלא טעמה טעם חטא מימיה".
ומנין לנו שכך הוא שכל בתולה לא טעמה טעם חטא? אתמהה!
אלא ודאי בכוונה כינה אותה המדרש "בתולה", לומר שלא חטאה ממקום בתוליה, שהרי כיון שהיא בתולה ודאי לא טעמה טעם ביאת איסור. על דרך הנ"ל, במקום אחר, מקביל המדרש בין טהרה מפגם ביצר המין אצל הנשים, למעלת הבנים, ומכנה את מעלת הבנים כ"אי טעימת טעם חטא": הדודאים נתנו ריח, אלו עולמי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים, אלו בנות ישראל שדבקו בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר. (שיר השירים רבה פרשה ז ד"ה א [יד] הדודאים) משמע ש"לא טעמו טעם חטא", גם הוא מדבר באיסורי זנות.
כמו כן, כאשר מתאר המדרש את מדורי גן עדן, מתאר הוא את המדור השישי כמיועד ל"רווקים שלא טעמו טעם חטא" – וכי מדוע מועדפים הרווקים על כל אדם אחר שלא טעם טעם חטא? אלא ודאי כוונתו שמיוחד מדור זה להם מצד שלא חטאו בדבר הקשור לנסיון רווקותם:
ובתוכו שבעה בתים של צדיקים ראשונה הרוגי מלכות כגון רבי עקיבא וחבריו... כת ששית אלו רווקים שלא טעמו טעם חטא מימיהם. (ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז כ)
ועוד, מצינו בפלטי בן ליש, כאשר נשמר מלחטוא עם מיכל בת שאול המאורסת לדוד, מוגדר כמי ש"לא טעם טעם חטא":
פלטי בן ליש. כתיב פלטי וכתיב פלטיאל א"ר יוחנן פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטיאל שפלטו אל מעבירה. מלמד שנעץ חרב בינו לבינה ואמר כל העוסק בדבר זה (של זנות) ידקר בחרב. והא כתיב וילך אתה אישהּ! שנעשה לה כאישה. הלך ובכה אחריה. על מצוה דאזל מיניה (שהיה מתגבר על יצרו). עד בחורים שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם חטא. (ילקוט שמעוני שמואל א רמז קלו)
זיכוך הבהמיות – מכשיר לקבלת תורה
כאמור תיקון פגם הברית הוא מתכון מכשיר לקבלת התורה והבנתה. אמנם לא רק זיכוך הנטיות המיניות הם מכשיר להבנת התורה, אלא בכלל זה זיכוך כל נטיותיו הגשמיות של האדם:
לא זכה אדם שיבקש רחמים על דברי תורה שייכנסו לתוך מעיו, יבקש אדם רחמים על אכילה ושתייה יתירה שלא תיכנס לתוך מעיו, שנאמר צרפתיך ולא בכסף בחנתיך בכור עוני (ישעיה מח, י) (אליהו רבה פרשה כד ד"ה דבר אחר זכור)
אומר המדרש, שאם לא הצליח האדם להכריע את המערכה על רכישת התורה, באופן ישיר, ינסה להכריעה בצורה עקיפה יותר, ע"י תפילה על סיבת אי הצלחתו בתורה – יבקש על אכילה ושתיה יתרים שלא יכנסו לתוך מעיו.
ומצינו במפורש שהדרך לקבלת תורה היא פרישות וזכות, שביסודה זיכוך ההנאות המיניות, ואחריה נגררים שאר התאוות הגשמיות. מהיכן למדנו זאת? מתחילת נתינת התורה:
אם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה, צא למד מראשו של עינין תחלת מעשים כולם, כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם תורה מסיני, אמר לו הקב"ה למשה, לך אל העם וקדשתם וגו' (שמות יט, י), בא משה ואמר להם, היו נכונים לשלשת ימים [אל תגשו אל אשה וגו'] (שמות יט, ט"ו), וכי מאשה בלבד אמר להם, אלא כך אמר להם, בדלו עצמכם מעבירה ומגזל ומדבר מכוער, כדי שתהו כולכם טהורים בשעה שתעמדו על הר סיני. (אליהו רבה פרשה יח ד"ה פעם אחת הייתי)
נראה שמה שמייצג פגם הברית את כלל התאוות, מלבד מה שאפשר שהוא משום שהוא חימום הכולל את כל הגוף ולוקח מכוחו, נראה שהוא משום שבבוא האדם במערך החומר לפני הכוח האלוקי ביותר שבו, כוח בו הוא נדמה לבוראו – כח יצירת החיים, מפנה האדם עורף לרוחנייות זו ונמשך אחר מישור בו הוא וסוסו שווים – בהמייות היצרים.
אי ספיגת תורה לנפול בברית
ולא זו בלבד מצינו שלהבנת התורה יש לזכך בריתו, אלא עוד מצינו שרצו לגזור איסור לימוד תורה (ברמות שונות) על מי שלא טבל לקריו, ולכאורה הוא שמא יקלטו אצלו דברי התורה שלא בצורה הנכונה:
דתניא: (דברים ד) והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב (דהיינו שישנו היקש בין דרך קבלת התורה לדרך מסירתה) - מה להלן (בנתינת תורה היה) באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן (במסירתה) באימה וביראה וברתת ובזיע; מכאן אמרו: הזבים והמצרעים ובאין על נדות - מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים 2 ; רבי יוסי אומר: שונה הוא ברגיליות ובלבד שלא יציע את המשנה 3 ; רבי יונתן בן יוסף אומר: מציע הוא את המשנה ואינו מציע את הגמרא 4 ; רבי נתן בן אבישלום אומר: אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו; רבי יוחנן הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר: לא יכנס למדרש כל עיקר, ואמרי לה: לא יכנס לבית המדרש כל עיקר; רבי יהודה אומר: שונה הוא בהלכות דרך ארץ. מעשה ברבי יהודה שראה קרי והיה מהלך על גב הנהר. אמרו לו תלמידיו: רבינו, שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ! ירד וטבל ושנה להם. אמרו לו: לא כך למדתנו רבינו: שונה הוא בהלכות דרך ארץ? אמר להם: אף על פי שמיקל אני על אחרים, מחמיר אני על עצמי. (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כב עמוד א)
תוקף אורה של תורה
וכאן בא החידוש הגדול של ר' יהודה בן בתירא, החולק על הנ"ל:
תניא, רבי יהודה בן בתירא היה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא. אמר ליה: בני, פתח פיך ויאירו דבריך; שאין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר (ירמיהו כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה 5 . (שם)
רבי יהודה בן בתירא מחדש, שאורה הגדול של התורה מאיר כל כך עד כדי שהוא מסנוור את הטומאה מעוצם אורו, ומונע אותה מלהאחז בתורה, ומלהתפס בצורה מעוותת.
לאידך גיסא – מטהר את כל הכתמים!
אלא שיש לשאול, שהרי לעיל ראינו שאין הארה עמוקה של תורה יכולה להאיר באדם כל עוד יש בו טעם חטא ובהמיות, ואם כן, לשיטת ר' יהודה בן בתירא, כיצד ידורו דברי התורה בכפפיה אחת עם בהמיותו של האדם?
אכן, לא תדור הקדושה עם הטומאה, אלא שבמתח הרוחני הזה שבין המשכת התורה לעולם, לבין בהמייותו של האדם, לא הקדושה היא זו שעליה לשגת! אורה של תורה תקיף ועוצמתי עד כדי כך שעקשנות בהמשכת התורה לאדם בכח ועמל, דוחה הוא בהכרח את הבהמיות והעביות מהאדם!
נמשלו דברי תורה למים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנאמר (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם מה מים מעלים את הטמאים מטומאתם כך דברי תורה מעלים את הטמאים מטומאתם שנאמר (תהלים קיט, קמ) צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה (ספרי דברים פיסקא מח ד"ה (כב) כי)
דבר אחר שפכי כמים לבך – מה מים הללו מקוה טהרה הן לכל באי העולם ולכל מעשה ידיו שברא בעולם, שנאמר כל דבר אשר יבא וגו' (במדבר לא כג), כך דברי תורה מקוה טהרה הן לישראל בכל מקומות מושבותיהן. בוא וראה כמה גדולה כחה של תורה, שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושין תשובה אפילו מעבודה זרה שבידן, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' (יחזקאל לו כה), אין מים אלא דברי תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים וגו' (ישעיה נה א), אין טהורים אלא דברי תורה, שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות (תהלים יב ז). (אליהו רבה פרשה יח ד"ה דבר אחר שפכי)
דבר אחר שפכי כמים לבך – מה מים הללו מקוה טהרה הן לכל באי העולם ולכל מעשה ידיו שברא בעולם, שנאמר כל דבר אשר יבא וגו' (במדבר לא כג), כך דברי תורה מקוה טהרה הן לישראל בכל מקומות מושבותיהן. בוא וראה כמה גדולה כחה של תורה, שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושין תשובה אפילו מעבודה זרה שבידן, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' (יחזקאל לו כה), אין מים אלא דברי תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים וגו' (ישעיה נה א), אין טהורים אלא דברי תורה, שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות (תהלים יב ז). (אליהו רבה פרשה יח ד"ה דבר אחר שפכי)
לסיכום
הדרך הטבעית והבריאה להכנס לפני ולפנים לטעמיה של התורה היא הכנת מקום טהור לשריית קדושת התורה, קרי הזדככות ופרישות. וע"כ אם אין האדם מצליח בתורה, יכוון כוחו לעבר פרישות מעודף גשמיות אשר "אינו מותיר מקום לתורה" – יתפלל על אכילה ושתיה יתרים שלא יכנסו לתוך מעיו.
אמנם (ברמה מסויימת של דיעבד) יש לזכור שמשוואה זו עובדת גם לאידך גיסא: עצם העמל בכח בתורה, יש בכוחו לזכך את האדם ולהעלותו מטומאה לטהרה!
לקראת מתן תורתנו, לקראת קבלת הפוטנציאל התורני לשנה הבאה, נשתדל בסיעתא דשמיא, בין במישור הפרישות מהגשמיות ובין במישור עמל התורה, להכין מקום טהור לשריית התורה.
^ 1 בהמשך אומר שחיוב הדור הוא מפני שהיה ביניהם לשון הרע. וידוע שברית הפה כנגד ברית המעור.
^ 2 האיסור כאן הוא בתחום של הורדת הדברים למישור השכלי, וע"כ אם אין פגם ברמת התודעה של עכשיו, אע"פ שישנו פגם רוחני בשורש כתוצאה מביאתו על הנידה - מותר לו להמשיך בעיונו לשכלו את מה שיכול להמשיך משורשו, כי במישור אליו ממשיך אין פגם. אך לעומת זאת בעלי קרי, שאוחזת רוח קלות דעת בתודעתם, אסור להם להמשיך לשם את התורה.
^ 3 מתיר לימוד פשוט שממשיך למקומות שכבר נמצאת שם התורה, ופחות תהיה בהם אחיזה.
^ 4 מתיר לימוד שאינו ממשיך הרבה אור לתודעתו, אלא נותן רק טעמים פשוטים.
^ 5 לכאורה אומר שהם אור רוחני מאיר מאד ולא יכולה להיות בהם אחיזה לקלי'. אמנם צ"ע אם מחדש בתורה, אם אין סכנה שישבשו את סברתו
^ 2 האיסור כאן הוא בתחום של הורדת הדברים למישור השכלי, וע"כ אם אין פגם ברמת התודעה של עכשיו, אע"פ שישנו פגם רוחני בשורש כתוצאה מביאתו על הנידה - מותר לו להמשיך בעיונו לשכלו את מה שיכול להמשיך משורשו, כי במישור אליו ממשיך אין פגם. אך לעומת זאת בעלי קרי, שאוחזת רוח קלות דעת בתודעתם, אסור להם להמשיך לשם את התורה.
^ 3 מתיר לימוד פשוט שממשיך למקומות שכבר נמצאת שם התורה, ופחות תהיה בהם אחיזה.
^ 4 מתיר לימוד שאינו ממשיך הרבה אור לתודעתו, אלא נותן רק טעמים פשוטים.
^ 5 לכאורה אומר שהם אור רוחני מאיר מאד ולא יכולה להיות בהם אחיזה לקלי'. אמנם צ"ע אם מחדש בתורה, אם אין סכנה שישבשו את סברתו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
