ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
אני מכיר את המציאות, ויודע שיש רפורמים שתומכים בשונאי מדינת ישראל, ודווקא מפני כך אני יותר מעריך ואוהב את מי שעלה לארץ ואת מי שפוקד את הכותל. ובכל אופן, גם מי שרחקו מאיתנו מאוד - כל עוד הם חפצים באיזו אחווה עימנו, מצווה להושיט להם יד ולקוות שיושיטו לנו יד בחזרה
כתבתי ביחס לוויכוח שהתעורר סביב תפילת אחינו הקונסרבטיבים והרפורמים ליד הכותל: "נכון לקבוע שב'עזרת ישראל' יוכלו לקיים את תפילותיהם בכבוד הראוי. ואם יתרבו הבאים להתפלל תחת הנהגתם, יגדילו וירחיבו למענם את 'עזרת ישראל' ככל הנצרך. ובני הציבור הדתי והחרדי השומרים על ההלכה והמנהג אינם צריכים להצטער מכך שבני התנועות הללו מגיעים לכותל, אלא לשמוח על כך שעוד אחים יהודים קשורים למקום המקדש, ועוד אחים רוצים להתפלל לאבינו שבשמיים. ולהביט בעין טובה על כך, שלמרות שאנו חולקים על מה ששינו מההלכה, אנו יודעים לכבד ולהעריך את כל הדברים הטובים שבהם. גדול קידוש השם מחילול השם". עוד הוספתי שראוי לרב הכותל לקבלם בכבוד ולדאוג שלא יפריעו להם, ואם יצטרכו ספר תורה, לדאוג לכך בהדרת כבוד.
הועלו טענות ושאלות כלפי דבריי. אשתדל לענות עליהן בקצרה.
טענת המינות
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
649 - פרו ורבו וירושת הארץ
650 - מענה לטענות בעניין היחס לרפורמים
651 - האמונה, האלילות ודור המבול
טען עוד
תשובה: המינים שתיקנו חכמים ברכה לביטולם הם היהודים הנוצרים שרצו לעקור את עם ישראל מהעולם, בטענה שבחירת ישראל בטלה ועל ישראל להתבולל בגויים ולדבוק בדת הנוצרית. יש לדייק - הנוצרים ככלל אינם מינים, המינים הם אלה שפעלו ברשעות להכחיד את עם ישראל מהעולם. לעומתם, הרפורמים, ויותר מהם הקונסרבטיבים, רוצים לשמור על זהותם היהודית. יתר על כן, כתבו האחרונים ובראשם מרן הרב קוק (אגרות הראיה, קיג) שבדורות הללו בטלה המינות החמורה.
טענת רשעים
הטענה השנייה בחומרתה: הרפורמים הם אפיקורסים שרוצים לעקור את יסודות התורה, ולכן הם נחשבים רשעים גדולים, ומצוות אהבת ישראל אינה חלה עליהם.
תשובה: מצוות אהבת ישראל חלה גם על רשעים, וכפי שביאר מו"ר הרצי"ה במאמר 'להלכות אהבת ישראל' (לנתיבות ישראל ח"ב, עמ' תקנ). ויסוד הדבר בדברי ר' מאיר (קידושין לו, א), שגם יהודים שמרשיעים ואף עובדים עבודה זרה נחשבים בנים לה', ועליהם נאמר (הושע ב, א): "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא יימד ולא ייספר, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם - יאמר להם בני א־ל חי". וכן אמרו חכמים (ספרי נשא, מב): "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר: 'חבור עצבים אפרים - הנח לו'. אבל משנחלקו (אף שהם בני תורה) מה נאמר בהם – 'חלק ליבם עתה יאשמו'", והם נופלים לפני אויביהם (ויקרא רבה כו, ב. וראו יומא ט, ב). נמצא שכל מה שנאמר על שנאה לרשעים, אמור לשנאת המעשים הרעים, אבל אותם עצמם מצווה לאהוב (תניא לב). ולכן תפילתנו שייתמו חטאים, ולא חוטאים (ברכות י, א).
כל זה היה מוסכם תמיד, אולם בדורות האחרונים חובה להוסיף את דברי מרן הרב קוק זצ"ל מ'מאמר הדור', שהחטאים של התנועות השונות נובעים מחיפוש אמת ומוסר, ויש בהם צד של צדיקות, וממילא יש לנהל את הוויכוח איתם בכבוד וללמוד מהטוב שבהם.
טענת מקטרגים
יש טוענים שמן הסתם אינני מכיר את המציאות, ולו ידעתי עד כמה הם חוטאים, ושלא מעט מהם תומכים בשונאי מדינת ישראל, לא הייתי מתייחס אליהם כאחים.
תשובה: אני מכיר את המציאות, ויודע שיש רפורמים שתומכים בשונאי מדינת ישראל, ודווקא מפני כך אני יותר מעריך ואוהב את מי שעלה לארץ ואת מי שפוקד את הכותל. ובכל אופן, גם מי שרחקו מאיתנו מאוד - כל עוד הם חפצים באיזו אחווה עימנו, מצווה להושיט להם יד ולקוות שיושיטו לנו יד בחזרה. כולנו אחים, כולנו בנים של ה'. ראוי להוסיף, שכל קטרוג שאינו מועיל לתיקון, שנוא לפני ה', כי "הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו" (ר' אברהם אזולאי).
חלוקה בין המנהיגים לציבור
יש טוענים כי אל היהודים החברים בתנועה הרפורמית צריך להתייחס באהבה, אבל בתנועה עצמה צריך להילחם מלחמת חורמה, ואת מנהיגיה ונציגיה צריך להחרים, לכל הפחות באופן פומבי, כדי שלא לתת להם שום מעמד והכרה.
תשובה: האמת הפוכה. המנהיגים והנציגים מחויבים יותר לזהותם היהודית ולבני עמם, וממילא ראוי לכבדם יותר ולא פחות. בנוסף, החילוק הזה אינו מובן לרוב היהודים החברים בתנועה הרפורמית, ואף הקונסרבטיבית, שיותר קרובים אלינו. כשהם שומעים שלוחמים במנהיגיהם ובנציגיהם ואומרים על תנועתם שאינה יהודית, הם מבינים שהדתיים הוציאו אותם מכלל ישראל. לפיכך, הדיבור על החרמת התנועה ומנהיגיה עוקרת בפועל את מצוות אהבת ישראל, שהיא כלל גדול בתורה, ופוגעת כחרב בלב האומה.
החשש מהשפעה
יש טוענים: הואיל והם פועלים לשינוי אופייה היהודי והדתי של המדינה, יש להילחם בהם מלחמת חורמה, שכל מתן מעמד כלשהו יקדם אותם למעמד רשמי ויאפשר להם לשכנע עוד אנשים לחגוג בר מצווה ולהתחתן אצלם במקום במסגרת המקובלת.
תשובה: אכן יש לנו איתם ויכוח גדול, ונצטער מאוד על כל יהודי שהיה יכול לבוא לבית הכנסת שלנו ויעדיף אותם. אולם צריך לנהל את הוויכוח לפי כללי דרך ארץ, ולא בסגנון של חרמות, מלחמה ואלימות, הן מצד שכך נכון ומוסרי, והן מצד שכך מועיל יותר מבחינה ציבורית וחינוכית.
הדרך להביא את המוני בית ישראל להתחזק בשמירת המצוות כהלכה היא על ידי לימוד תורה וחינוך, ולא בריב ובאלימות. ראוי להוסיף כי לעיתים כאשר לא מצליחים לחנך, מן השמיים מאתגרים אותנו בתחרות קשה, כדי שניאלץ להיטיב את דרכנו, והמאור שבתורה יחזור להבהיק ונחזור כולנו בתשובה.
מעודדים התבוללות
טוענים כי הרפורמים מעודדים התבוללות, שהרי הם מוכנים לחתן יהודי עם גוי, ולכן הם האויב הגדול ביותר של העם היהודי.
תשובה: מגמתם של הרפורמים לשמור על הזהות היהודית. לכן בתחילה התנגדו לנישואים עם גויים. כשראו שאין ביכולתם לעצור את סחף ההתבוללות, ובכל מקרה יהודי שרוצה להינשא לגוי יעשה זאת, עמדו בפניהם שתי אפשרויות: להוציאם מהקהילה או להכיר בנישואין המעורבים. הם בחרו להכיל נישואי תערובת ולצרפם לקהילה.
מובן שלהלכה אסור להסכים לנישואי תערובת, ומי שלא עבר גיור כהלכה אינו יהודי. אולם לא ניתן לטעון שהם מעודדים התבוללות.
רובם גויים
טוענים: כיוון שרפורמים מקבלים גויים בלא גיור כהלכה ומחתנים יהודים עם גויים, בפועל רובם כיום גויים, ואין מצווה לאהוב אותם כאחים יהודים.
תשובה: גם אם כך הדבר, חובה לאהוב את כל היהודים שבתנועה הרפורמית, וגם אם בעקבות רוח הזמן הוא נשוי לאינו יהודי, הוא עדיין אחינו ונקרא בנו של ה'. וגם את בני זוגם או ילדיהם שאינם יהודים מצווה לאהוב, שכן הם קשורים בקשר עמוק עם אחינו, ובמיוחד כשהם חשים הזדהות עם העם היהודי. וה' יעזור שנזכה להגדיל את אורה של התורה עד שכולם ירצו להצטרף כהלכה לחזון הגדול של תיקון העולם כהדרכת התורה על כל פרטי הלכותיה.
ציטוט מרבנים
יש מצטטים מגדולי הרבנים בדורות הקודמים שכתבו על הסכנה שברפורמה והתייחסו בחומרה רבה אל מנהיגי הרפורמים וההולכים אחריהם.
תשובה: יסוד מרכזי בלימוד הוא לדעת מתי נאמר או נכתב כל דבר, ובאיזה הקשר. כאשר שוכחים יסוד זה, שוגגים בדברי הלכה.
לדוגמה, מצטטים את הרבנים הראשיים, הרב הרצוג זצ"ל והרב ניסים זצ"ל, שדיברו בחומרה רבה נגד היוזמה להקים בית כנסת רפורמי בירושלים. אולם כתבו כך כאשר חשבו שניתן למנוע זאת, כדי שכולם ימשיכו להיות קשורים לבתי הכנסת המקובלים. אבל ברור שלא התכוונו שיצטטו את דבריהם כאמירה כללית על הרפורמים.
משל למה הדבר דומה, להורים שכעסו על ילדם שהחל להתרחק מהדת, וגערו בו על כך בחומרה בימי נעוריו. למרבה הצער החליט להיות חילוני, והתחתן. האם ראוי לצטט את מה שההורים אמרו לו בעודו נער, כעמדה רשמית שלהם כלפיו גם כשהוא מבוגר ואב לילדים?! ודאי שלא.
כמו כן מצטטים את מרן הרב קוק (מאמרי הראיה, עמ' 511), שכתב בחומרה על הרפורמה. אולם הציטוט הזה לקוח ממכתב לקהילות דתיות בצפון אמריקה שרצו לבטל את המחיצה ולהתפלל בעירוב גברים ונשים, והרב רצה להזהירם מפני הסכנה שמובילה להתפרקות והתבוללות. הוא לא התכוון באותו מכתב להגדיר את הרפורמים באופן מעליב, שיביאו את דבריו כמקור לשנאת הרפורמה.
כדוגמה לכך, אפשר לבחון את דברי הרבנים בתקופה שהחלה עזיבת הדת, כיצד דיברו וכתבו בחומרה גדולה לא פחות ממה שכתבו על הרפורמים. אבל כיום, כשהתברר שהמלחמה לא הצליחה, ולדאבון ליבנו יהודים רבים מחללים שבת, הם לא היו רוצים שנמשיך להזכיר את דבריהם החמורים שנאמרו ונכתבו בעת שחשבו שיצליחו לבלום את בני קהילתם שהחלו לחלל שבת.
ספר תורה
טענו שאסור לתת ספר תורה לרפורמים, הואיל ואין קוראים בו כהלכה, ואינם לבושים בצניעות לידו.
תשובה: כשם שמצווה לכל יהודי, גם אם הוא מחלל שבת, לקיים כל מצווה ומצווה, כך יש לו גם מצווה לכתוב ספר תורה שיהיה לו בביתו (שו"ע יו"ד ער, א). אומנם כיום אנו מקילים לצאת בספרים מודפסים, אבל המצווה לא נעקרה ממקומה. אומנם מחלל שבת פסול מלכתוב ספר תורה (שו"ע יו"ד רפא, ג), אבל מצווה שישכור לו סופר שיכתוב עבורו. אם כן, קל וחומר שמותר ומצווה לתת להם ספר תורה כאשר הם רוצים לקרוא בו.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
