ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה".
רש"י מבאר את הסמיכות של פרשת הנשיאים לפרשת המנורה, וז"ל:
"למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות" עכ"ל.
וקשה, מדוע חלשה דעתו של אהרן הכהן מכך שלא הקריב קרבן בחנוכת המזבח, והרי כל הקרבת הקרבנות לדורות נמסרה לכהנים, בין אם זה קרבן תמיד של שחר או תמיד של בין הערבים, או קרבנות של שבתות ושל ראשי חדשים, קרבנות חגיגה במועדי השנה, וגם כל שאר הקרבנות אותם מקריבים הכהנים? אלא, רש"י מלמדנו שאהרן הכהן השתוקק להיות דוקא ב"חינוך" כי יש בזה עניין גדול ועצום כי הוא היסוד והבסיס, עד כדי כך שחלשה דעתו על שאין לו חלק באותו החינוך שיקבע את המהות ועוצמת הקדושה בהמשך הקרבת הקרבנות. (הגאון המקובל רבי יצחק אלפייא זיע"א כתב בהקדמה ל"קונטרס היחיאלי" שצריך לעשות סעודה בכל "חינוך", כגון חינוך הבית או חנוכת בית הכנסת וכדומה. מכאן עלינו ללמוד כמה אדם צריך לשמוח ולהתקדש בכל התחלה של מצוה שהוא מקיים, ובפרט בחינוך הבנים לתורה ויראת שמים).
הרמב"ן מבאר, שהקב"ה פייס את אהרן הכהן בכך שיודלק נר "לעולם" גם אחרי חורבן בית המקדש וזה הדלקת נרות חנוכה, וז"ל:
"וראיתי עוד ב'ילמדנו' (תנחומא בהעלותך, ה) וכן במדרש רבה (טו, ו), אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם", עכ"ל.
עוד נראה לבאר על פי המעשה שמביאים חז"ל עם יוסף משיתה, וז"ל (בר"ר סה, ד"ה "ולא הכירו"):
"וירח את ריח בגדיו ויברכהו כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות, יוסף משיתא, בשעה שבקשו שונאים (טיטוס) להכנס להר הבית, אמרו יכנס מהם ובהם תחלה (שפחד להיכנס ראשון ורצה לשלוח יהודי שיכנס לשם תחילה), אמרין ליה (אמרו לו ליוסף משיתא שהיה חייל בשורותיו) עול, ומה דאת מפיק דידך (כנס אתה ראשון, וכל מה שתרצה ותוציא אתך משם, יהיה שלך). נכנס, והוציא מנורה של זהב. אמרו לו אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו, אלא עול זמן תנינות ומה דאת מפיק דידך (אמרו לו תכנס פעם נוספת ומה שתוציא יהיה שלך), ולא קיבל עליו. אמר רבי פינחס, נתנו לו מכס ג' שנים (נתנו לו לבחור איזה עיר שירצה, ושכל המכס שגובים בה יהיה שלו במשך שלוש שנים), ולא קיבל עליו. אמר, לא דיי שהכעסתי לאלקי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שניה. מה עשו לו, נתנו אותו בחמור של חרשים (מכונת עינויים) והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי (גם בשעת העינויים הקשים, התעלם מכאביו הגופניים לחלוטין, שהיה כל כולו חושב ומיצר רק על מה שהכעיס את הקב"ה).
ויש לשאול, מה היה המהפך הגדול שחל בו? אלא, מעלת המנורה כל כך גדולה ועצומה, וברגע שנגע בה יוסף משיתא כבר פעמו בו רגשי קדושה גדולה והתחילה נשמתו להתעורר ולהתנער מכל הטומאה שהיה דבוק בה, עד שחזר בתשובה שלמה.
ויעש כן אהרן - מלמד שלא שינה
יש מקשים, הרי פרשתנו פותחת בציווי שנצטוה אהרן הכהן להדליק את הנרות במנורה, ובעניין הדלקת נרות עסקינן, ומדוע הזכירה התורה את עניין עשיית המנורה (שאין מקומו כאן וכבר למדנוהו בפרשת תצוה), ומה הקשר להדלקת הנרות? ועוד קשה, מה מצאה התורה לשבח את אהרן הכהן במה שכותבת "ויעש כן אהרן", ומפרשים "מלמד שלא שינה" (עיין רש"י שם), וכי יעלה על הדעת שאהרן הכהן ישנה ממה שציוה אותו הקב"ה, והרי ייענש אם ישנה?
אלא, שמשה רבנו היה אוהב לבדוק את תגובותיהם של מי שממונה ומצווה על מלאכה כל שהיא, כגון בצלאל שנצטווה לבנות באופנים ובצורות מיוחדות, וכל כיו"ב. ובשעה שהראה מרע"ה את המנורה לאהרן, ומסר לו את מה שציווה הקב"ה שידליק את הנרות, ראה אהרן הכהן שיש בה שלושה קנים מכל צד והם מתעקמים ופונים כלפי הנר האמצעי, ותהה מה המעלה המיוחדת של הקנה האמצעי, וכן שהמנורה היתה כולה מקשה אחת כל החלקים, עד שהבין שהמנורה מסמלת את האחדות של עם ישראל, ואימץ לעצמו מידה זו של אהבה ואחוה ואחדות, עד שהיה ידוע כ"אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", וזהו "מלמד שלא שינה", כשראה והבין את הסמל המיוחד של המנורה, לא שינה ממנו ודבק בו כל ימי חייו. והתשובה על השאלה הראשונה שהובאה לעיל היא, כמו שהמנורה שעשויה מקשה אחת מסמלת אחדות של האור עם הקנים והפרחים והבסיס, כך ההדלקה של הנרות צריכה להביע רעיון של אחדות.
על פי ה' יסעו - לקיים מצוות כמו בשעת "יחנו"
בפרשתנו אנו לומדים שתפקיד עמוד הענן ועמוד האש היה, לקבוע לישראל את סדר מסעם, מתי יחנו ומתי יסעו, וכך כתוב בפרשה (שם, יז):
"וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ".
ונראה לי לבאר בעזהי"ת שיש כאן מוסר גדול שכל אדם חייב ללמוד. פעם לקחתי את בניי לים, ואני ישבתי על שפת הים ועקבתי אחרי הבנים שנכנסו להשתכשך במים להנאתם. והנה אני רואה יהודי שהגיע, והוא פושט את בגדיו, את הטלית הקטן שלו, וכל חזותו אדם ירא שמים בתכלית, והוא לקח גם את בניו למים, אלא שהוא נכנס עמם לשחות בים. לאחר כמה זמן, יצא מהמים, וקרא לבניו לבוא לאכול, והנה הוא מוציא פרוסות לחם ומתיישב לאכול עם בניו ללא נטילת ידיים וללא ברכות. פניתי אליו, ואמרתי לו: "רבי יהודי, איך אתה אוכל ללא נטילת ידיים תחילה וללא ברכות כראוי? הוא גמגם ואמר לי "נכון, אתה צודק, אבל כאן בים זה לא כמו בבית...". על זה התורה מצווה ואומרת "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו", שיתנהג בשעת "מסעו" כמו שמתנהג בשעת "חנייתו" בביתו, ללא שום הקלות והתנערות כל שהיא מכל הקפדה על המצוות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
