בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • לך לך
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
4 דק' קריאה
תמוה מאד, מה ראה אברהם אבינו להסתכן במלחמה נגד ארבע מלכים, שהיו כה גיבורים ועצומים שכבר נצחו חמשה מלכים אחרים? ולא די בזה אלא עוד אילץ 318 איש, ילידי ביתו של אברהם, שגם הם יסתכנו?
המפורסם לפי המקרא (בראשית יד, יד) שעשה זאת כדי להציל את לוט בן אחיו. אבל לפי החשבון התורני זה תמוה. ראשית כי לסכן 320 כדי להציל האחד, אינו הגיוני. ועוד, לוט היה רשע, שבחר לדור בין הסדומיים למרות שהיו רעים וחטאים לה' מאד! (בראשית יג, יג). ואפילו דודו אברהם היה מן הראוי להפקיר אותו לגורלו. ויש לי בזה ששה אופנים, ושמא כולם נכונים.
[א] כוונתו של אברהם היתה לחסל את הארכי-רשע שבעולם, הוא נמרוד -
אמרפל מלך שנער, הוא נמרוד, שמרד בהקב"ה, וכאשר הוא פותח במלחמה, יש להביא צדק לעולם על ידי תבוסתו. וכך לשון מדרש תנחומא (לך לך, ו):
"אמר הקב"ה אני מחבב את הגרים והרשעים הללו באים להזדווג לאברהם אבי הגרים? אוי להם שסופם ליפול לפניו הה"ד 'ויהי בימי אמרפל' ומי היה? זה נמרוד. ולמה נקרא שמו אמרפל על שאמר לאברהם 'פול לתוך כבשן האש'" [באור כשדים]:
[ב] כונתו של אברהם, כי הם באו לחסל דוקא אותו, כי הוא שמכריז על האמונה בהקב"ה, לכן מלחמת קודש היא דוקא לחסל אותם -
רעיון זה נמצא במדרש בבראשית רבה (מב, ב), ושם מפורש כי כל כוונתו של ארבע המלכים היתה למשוך את אברהם למלחמה, דוקא מפני שהיה המכריז לכל העולם כולו על מלכותו של הקב"ה. והיו הישרים שבדור צועקים על סכנה זו "ווי!":
"משל לאוהבו של מלך [=האוהב הוא אברהם] שהיה שרוי במדינה ובשבילו נזקק המלך למדינה. וכיון שבאו בדברים ליזקק לו אמרו 'אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמו שהוא למוד, אם נהרוג את אוהבו'. הדא הוא דכתיב 'וישובו אל עין משפט היא קדש' אמר רבי אחא לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם הם מבקשים לסמותה. 'הוא קדש' א"ר אחא 'הוא' כתיב הוא שקדש שמו של הקב"ה בכבשן האש וכיון שבאו ברברים להזדווג לו התחילו הכל צווחים ווי".
[ג] אברהם יצא למלחמה כדי לקיים מצוות פדיון שבוים,
וזה הוא סעיף של "גמילות חסדים" שאברהם אבינו הטיף לעיקרון זה כל ימיו והיה מוכן למען עיקרון זה גם להסתכן. כך לשון המדרש (בראשית רבה מג, ב):
"'וישמע אברם כי נשבה אחיו', הה"ד (ישעיה לג, טו) 'אוטם אזנו משמוע דמים' [פירש מהרז"ו על המדרש: אינו רוצה לשמוע על שפיכת דם נקי]... אמר אברהם אצא ואפול על קידוש שמו של מקום".
[ד] אברהם אבינו הרגיש אחריות על שבייתו של לוט.
כי הרי אברהם אמר ללוט "הִפָּרֵד נא מעלי" (בראשית יג, ט) וממילא בחר לוט לָדוּר בסדום עיר של רשעים, והוא נלכד בשחיתותם. והדבר מזכיר דברי מהרי"ו (רבי יעקב וייל, נפטר שנת רי"ג, והוא תלמידו של מהרי"ל) בשו"ת שלו סי' קכ"ה, על מי ששלח שליח למרחקים לקיים שליחותו, והשליח נהרג בדרך, שעל המשלח לקיים כמה עניני תשובה על שבא מכשול על ידו. כך נציע כי הרגיש אברהם שעליו לתקן את המעוות, אפילו במסירות נפש.
[ה] בדרך המוסר, כאשר אדם מרגיש סלידה והתרחקות נפשית מאדם אחר, וחש שזה לא כדין, מציע ר' ישראל סלנטר שיעסוק בחסד אתו, למרות שזה בניגוד לנטייתו הטבעית, וכעצת רמב"ם בהל' דיעות פ"ב ה"ב. כך אברהם שסלד מלוט על פי המקרא "ויסע לוט מקדם" (בראשית יג, יא) והביא שם רש"י: "ומדרש אגדה הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר 'אי אפשי לא באברם, ולא באלהיו'". ולכן כתשובת המשקל לסלידה זו כפה אברם את תכונתו ונטיית-לבו ויצא להצילו אפילו במסירות נפש.
[ו] מלחמת ד' מלכים נגד החמשה היא תופעה ראשונה בהיסטוריה של "מלחמת-עולם" כללית, של הֶרֶג המוני. כך כותב רש"ר הירש בביאורו לבראשית (יד, א). אוסיף על דבריו, שמא משום כך יצא אברהם להתנגדות מזוינת נגדם, לעצור שפך דם כללי. כי עד כה היו מקרי רצח, אבל בודדים (כמו קין להבל) וכאן מתחילה תופעה נוראה של רצח מאורגן, להרוג גם אזרחים של המדינה השכנה, גם נשים וטף. תופעה זו יש לעצור, ובכל מחיר!
אפשר שבזה יתפרש לנו מאמר חז"ל "וירק את חניכיו' הוריקן בדברי תורה" (נדרים לב, א), הסביר להם חשיבות הענין. אבל מאן דאמר השני האומר "הוריקן בזהב' כי היה נהוג בימים ההם לצאת למלחמה על ידי שכירי-חרב. היו אנשים שנלחמו בשצף-קצף, ובכל כוחותיהם, מתוך תאות כסף שהבטיחו להם. וכך היה בכל צבאות המעצמות העתיקות, יון, רומי ועוד. וידע אברהם שלמען כסף יהיו מוכנים לסכנה. ואין בזה איסור לגרום להם סכנה, כי גם מלך ישראל יוצא למלחמת הרשות, ומסכן חיי חייליו, כי בעניני מלחמה כך מנהג העולם, וכדברי הנצי"ב ב"העמק דבר" (דברים כ, ח).

והקב"ה נתן שכרו לאברהם כי במלחמה זו לא היה קרב פנים אל פנים כלל. כיון שהפתיע אותם אברהם בלילה, והתקיף את מחנה האויב מכמה כיוונים ("ויחלק עליהם לילה" –בראשית יד, טו) והאויב נס. וחיילי אברהם הכו בהם במנוסתם, הכו את הבורחים על נפשם. והצלחתו של אברהם היתה עצומה שהוא וחניכיו הלכו דרך ארוכה, מחברון (שבדרום ארץ ישראל) ועד לעיר "חובה" אשר משמאל לדמשק (היום חלק מסוריה); ובלשון מקרא "שמאל" הוא צפונה לדמשק, כהנחת מפות התקופה העתיקה. כלומר קו אוירי מחברון עד דמשק הוא 280 ק"מ. ודאי אין כביש ישר מכאן לשם אלא הדרך מתפתלת סביב להרים וכו' הרי המרחק היה רב עוד יותר. היו חניכי אברהם הולכי רגל. ודאי הרדיפה ערכה כמה שבועות!
כל זה היה נס גדול, שכר על יופי כוונותיו לשם שמים של אברהם אבינו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il