ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- התבוננות אמונית
- ספריה
- קומי אורי
- ז - תורת ארץ ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
עם ישראל קיבל את תורת ה', שהיא מתנה גנוזה, כלי חמדה. בתורה כוח אדיר, א-לוהי, היכול לרומם את האדם, לקדשו ולהביאו למעלות נישאות. בשל מעלה זו יש צורך בהכשר מוקדם של יראת ה' ומידות לפני הלימוד. ללא הכשר, התורה לא תרומם את האדם. חז"ל אסרו ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון ולגוי. החיבור של אדם כזה עם כוחה העליון של התורה, לא רק שלא ירומם אותו, אלא יש חשש גדול שייצור כוח הרס אדיר. אדם כזה, המקבל כוח ציבורי - כוחו מתעצם וסכנתו מרובה. דוגמה לכך היא פרשת דואג האדומי. שאול המלך היה מצוין במידותיו ובתורתו, נחבא אל הכלים, עניו ותלמיד חכם. בשנתו הראשונה הקים צוות שרים ויועצים, ואחד מהמיוחדים שבהם היה דואג האדומי. דואג היה גדול וגיבור בתורה, אביר הרועים אשר לשאול, ראש הסנהדרין. בגמרא דורשים עליו שהיה בקי בכל אותיות התורה ובכל הלימודים שבה ובקי בהלכות פסוקות ואפילו בסוגיות נדירות. הוא שאף לקדושה והיה מתבודד במשכן שילה. ואולם למרות מעלתו וגדולתו, הוא טעה והטעה את שאול בענייני תורה והנהגה, המיט אסון על עצמו, על שאול ומלכותו ועל העם. דואג חשב שבגלל גדלותו הוא רשאי לחלוק על שמואל ועל בית דינו.
במלחמת עמלק היה דואג הגורם לכך ששאול לא קיים את ציווי שמואל, למחות את עמלק, כפי שכתוב במדרש תהילים. הוא סבר שיש לרחם על עמלק, והסיק זאת מהתורה, שאסרה להמית בהמה ובנה ביום אחד משום רחמים, וכן מקל-וחומר מעגלה ערופה, שהתורה חסה על נפשות. בעוצמתו התורנית והמוסרית הפחיד את שאול ואילצו לפעול על-פי דעתו, כנאמר בילקוט שמעוני: "כי יראתי את העם", והכוונה היא לדואג ששקול כנגד כל העם ושאול היה ירא ממנו. דואג קבע שדוד וכל צאצאי בועז ורות המואביה פסולים לבוא בקהל, והוא למד זאת מדין "לא יבוא מואבי בקהל ה'". זאת בניגוד לקבלת חז"ל, שעל-פי פסוק זה מואביה אינה נפסלת. בספקותיו על דרשה זו בלבל את חכמי שאול. שמואל, ששמע מפי אבנר את הספקות, הבין שספקות אלו הן של דואג והגדירו כמין. למרות שהיה גדול בתורה וראש הסנהדרין, נחשב מין.
דואג גרם לשאול לקנא בדוד. נראה שהוא סייע להגדירו מורד במלך ומחויב מיתה, והמשיך בפלפולו וקבע שבכך נחשב כמת ולכן אשתו מיכל מותרת להינשא. ובמדרש נאמר על כך שהתיר שפיכות דמים ועריות. דואג סיפר לשון הרע על אחימלך הכהן הגדול שסייע לדוד. נראה שסבר שלשון הרע מותרת נגד מורדים ובעלי מחלוקת. הוא החיל על אחימלך דין מורד בעצמו, כיוון שסייע לדוד שחשבו למורד. בנוסף הוא הוכיח שאחימלך נחשב מורד כיוון שנשאל באורים ותומים על-ידי דוד, ודעתו היתה שרק מלך רשאי לשאול באורים ותומים. זאת למרות שכל חכמי הסנהדרין ושמואל פסקו שכל מי שהציבור צריך לו יכול לשאול באורים ותומים. כיוון שפסק בניגוד לכל החכמים, הוגדר כ"ממרה בית-דין". הוא הוסיף ופסק מיתה לכל כוהני נוב, הרג במו ידיו גם את הנשים הטף והבהמות, מה שלא עשה לעמלק, והחריב את משכן ה' שהוקם על-ידי שמואל הנביא בנוב.
גדול בתורה, לקוי במידות
נשאלת השאלה, כיצד הגיע גדול בתורה לטעויות נוראיות כאלו?
הגמרא בסנהדרין מביאה שלושה הסברים:
ההסבר הראשון הוא שדואג לא סבר שמועתו. כלומר, הוא למד הרבה תורה אך לא עמל והעמיק בטעם ההלכות. הטעם הוא העיקר לפסק ההלכה וללא ידיעתו טועים. לכן יש ללמוד מרב. דואג סמך על הבנתו שהיתה שטחית. אולם הגמרא דוחה הסבר זה, שהרי נאמר עליו שהיה עמל וספר ושקל כל אותיות התורה.
ההסבר השני הוא שדואג לא הסיק שמועתו בהתאם להלכה. שנאמר: "סוד ה' ליראיו". אפשר שהכוונה שלא למד תורה על-מנת לקיים. הוא אכן פלפל בתורה, אך לכלל הכרעה לא הגיע ולא שאף לכך. התורה היתה מופשטת בעבורו, וכשהיה צריך להכריע הכרעותיו לא היו בהתאם להלכה אלא על-פי נטיות לבו.
את ההסבר השלישי רבא עונה: "רחמנא ליבא בעי, שנאמר: וה' יראה ללבב". כלומר, לא היתה לו יראת שמים. ולרש"י זה ההסבר לדעה הקודמת: בגלל חוסר יראת שמים לא זכה לכוון להלכה. גם מידותיו היו לקויות, שכן כדברי חז"ל הוא היה קנאי, אוהב לשון הרע ואכזרי. מידות טובות ויראת ה' הם תנאים בסיסיים לתורת אמת. לתורה יש כוח עצום לקדש ולרומם את האדם, אולם אצל אדם בעל מידות גרועות, הכוח הזה יכול להרוס. במדרש: "אמר ה' מתורתי אתה בא למרוד בי".
כשדברים אלו נוגעים להנהגת הציבור הם חמורים יותר. אפשר שכל הנ"ל קשור להקמת המלכות הראשונה של שאול. דואג מרגיש אחראי בתורתו ובעוצמתו לבסס את מלכות שאול, שהיא מלכות ישראל. כשדוד גילה גבורה א-לוהית מול גולית והיה יוצא ובא לפני העם, והעם החל לאהוב אותו, ראה בכך שאול ערעור מעמדו כמלך (ייתכן שבעצתו של דואג). הדברים הגיעו לכך שדוד הוגדר כמורד במלכות, למרות שלא עשה מעשה במגמה זו. דואג מרחיב את השימוש בדין מורד במלכות, שבעצם אינו דין מוגדר כרוב דיני התורה ונועד לחזק את מעמד המלך. השימוש הרחב בדיני מורד במלכות נועד לחזק את מעמדו של שאול שהחל להתערער. ייתכן שהריגת כל כוהני נוב, נשיהם, טפם ורכושם, למרות שהם לא עשו שום מעשה מרידה, נועדה להרתיע את כל העם. אפשר שהחיל עליהם דין שמלך ובית-דין מכין ועונשין שלא מן הדין משום צורך השעה ומשום "מגדר מילתא". ואולם גם דין זה אינו מוגדר ונועד לחזק מעמד הדת, והוא מאוד מוגבל בשימושו.
דואג השתמש בדיני תורה חריגים אלו שלא במקומם, וגרם קלקול חמור במלכות שאותה רצה לחזק. גם בפרשת כשרות דוד לבוא בקהל, אפשר שניסה לדאוג לייחוס של מלך ישראל שיהיה כשר מכל פקפוק. לכן אמר לשאול שדוד, למרות מעלותיו האשיות, לא רק שלא ראוי למלכות אלא שלא ראוי לבוא בקהל.
מלכות ארצית שהביאה לנתק
אפשר שרצונו של דואג היה לבסס את הנהגת המלכות על בסיס הגיוני אנושי ולא על בסיס א-לוהי ושיעבוד לגזירות התורה. קשה היה לו לקבל את ציווי התורה שהיה נראה לו אכזרי, להשמיד את עמלק. ובאצטלא של קדושה הוא מוכיח שרצון התורה הוא רחמים ומוסיף על זה "לזבוח לה' אלוקיך". ועל זה אומר שמואל לשאול ובעצם לדואג: "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה', הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים".
דואג היה מבוסס כלכלית, כפי שכתוב בתהילים: "הנה הגבר לא שם א-לוהים מעוזו ויבטח ברוב עשרו יעוז בהוותו". ייתכן שהוא חשב שהמלכות צריכה להיות מבוססת כלכלית, להיות ארצית, להתקיים בדרך העולם. היה איש ההווה ככתוב: "יעוז בהוותו". בכך הוא גרם לנתק בין שאול המלך לשמואל הנביא, ששפט את ישראל בדרך של שיעבוד לה'. לאחר שלא קוים הציווי להשמדת עמלק - "ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו". אפשר שהגדרת שמואל את דואג כמין לא היתה רק כיוון שלא קיבל את דברי חז"ל, אלא בגלל הדרך שבה השפיע על התנהלות ישראל וייחסם לתורה ולציווי ה'. כך אפשר להסביר את מלחמתו הקשה של דואג נגד דוד, שבמאבקו נגד גולית קבע שעיקר המאבק הוא על "חירוף מערכות א-לוהים חיים". כלומר שדוד ראה את הצבא כמייצג את שם ה' בעולם.
חז"ל דרשו על הפסוק: "קנאת ביתך אכלתני וחרפת חורפך נפלו עלי" - על זה קינא דואג בדוד. דוד שאף וחשב על בית-המקדש ביודעו שזה עיקר מהותו של עם ישראל, וממנו תבוא קדושה לכלל ולפרט. על זה קינא בו דואג וחרף וביזה אותו. אולי כיוון שלא ראה בכך את העיקר. ואכן דואג הוא זה שהרס את משכן נוב שבנה שמואל לאחר הרס משכן שילה. בסופו של דבר התברר ששאיפת דואג לחיזוק המלכות וביסוסה היתה שקרית. בילקוט שמעוני נאמר, שהגר העמלקי שהרג את שאול במלחמת פלשתים בגלבוע היה דואג או בנו של דואג. דוד, ששאף לקדושה, דאג לחיזוק המלכות באמת מתוך הקודש שבה. לכן דאג לשלומו של שאול למרות שרדף אותו, ובמותו ראה מות משיח ה'.
מאישיותו ומתורתו של דואג לא נשאר מאומה. לפי המשנה בסנהדרין, אין לו חלק לעולם הבא. תורתו ופלפוליו לא נידונו בבתי מדרשות ונגזר שלא יהיו מצאצאיו תלמדי חכמים. שאול המלך, לעומתו, אף שניתן היה לחשוב שהוא אשר חטא בחטאים המוזכרים, לא נידון בעונשים החמורים. הוא זכה במסירות נפשו לעולם הבא ואף להיות במחיצתו של שמואל הנביא. מצאצאיו היו גדולי תורה ומושיעי ישראל - מפיבושת בן יהונתן ואסתר המלכה. דוד, שביטל עצמו לתורה ולקדושה ועמל בתורה, זכה שתהא הלכה כמותו. זכה למלכות נצח וצאצאיו - גם בזמן הגלות - זכו להיות ראשי גלויות ונשיאי העם בתורה ובהנהגה.
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
