ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
החוקר התפלא על ההפסקה, ושאלם – מדוע אתם עוצרים כאן?
ענו לו הילידים – כרגע הלכנו בקצב מהיר, לכן הגוף שלנו הגיע לכאן, אבל הנשמה שלנו עוד לא הגיעה. זו הסיבה, שאנו עושים כעת הפסקה, כי אנו מחכים לנשמה שתגיע, ואחר כך נמשיך ללכת.
לאיש המודרני, זה נשמע טיעון מוזר, אך אם נתבונן בדברי אותם הילידים לעומק, נגלה שיש כאן משמעות עמוקה, שיכולה לתת לנו זווית הסתכלות אחרת ולסייע לנו בעבודת ה' ובשיפור טיב חיינו כאנשים המושפעים מהמירוץ המהיר והתמידי של העולם המערבי .
מטבע הדברים, האדם (ובמיוחד, איש התרבות המערבית) רוצה להספיק הרבה בחייו. לשם כך, הוא מציב לעצמו מטרות, וחותר להגיע אליהם במהירות האפשרית. חשוב לו להגיע במהירות ליעדיו, כדי שהוא יוכל לסמן 'וי' על ההישג ולהשיג יעד נוסף.
אולם, לאיש הממהר ליעדיו, יש תקלה חמורה במיוחד. כדי להגיע ליעד, עליו לעבור דרך. לעיתים הדרך ארוכה ולעיתים קצרה, אך בכל מקרה היא נראית לו כמעצבנת ומיותרת. היא מעכבת אותו מלהגיע במהירות ליעדיו, והיא סתם מיותרת. הוא מעדיף לנסות ולעבור אותה בשיא המהירות, וכשהדבר אפשרי הוא מעדיף לוותר עליה.
תשאלו – איך אפשר לוותר על הדרך? וכי יש לאדם רגיל 'קפיצת הדרך'? ובכן, תתפלאו, לאדם המודרני יש הרבה שיטות ל'קפיצת הדרך'. למשל, לתזמן את כל שיחות הטלפון החשובות לדיבורית של הנייד ברכב. או, לחילופין, לשמוע מוזיקה או חדשות תוך כדי צעידה בדרך.
באים אותם ילידים, ואומרים לכולנו – אתם טועים, לדרך יש תפקיד. בדרך, גם הנשמה צריכה לצעוד עם הגוף. ובמילים אחרות, הדרך מכינה את האדם מבחינה נפשית ורוחנית למקום אליו הוא צועד. אדם, שבדרך לפגישה חשובה, או בדרך הביתה למשפחתו, יכבה את כל מסיחי הדעת, ופשוט יהיה בדרך למחוז חפצו, יגלה שכשהוא יגיע למחוז חפצו הוא יגיע אליו גם עם רוחו ונשמתו.
והתורה? מה היא אומרת על הדרך? האם טוב להיות שקוע בספר תורני כל הדרך ולהסיח ממנה את הדעת, או שמא עלינו לתת מקום נפשי להכנה למטרתנו הבאה?
דומה, שמצאנו פנים לכאן ולכאן, ואולי תלוי הדבר גם ביעד אליו אנו צועדים בדרך, אם לדבר מצווה או לדבר הרשות. מחד - מצאנו במשנה (אבות ג, ז) – "רבי שמעון אומר: המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר - מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו". אמור מעתה, שמי שמהלך בדרך ולא עסוק בה, אלא לומד תורה, הרי מצווה הוא להמשיך וללמוד.
מאידך – נפסק בהלכה (משנה ברורה צ, לז) "אם יש שני בתי כנסיות בעיר, טוב לילך להרחוקה, כי שכר פסיעות יש". אם כן, כשהולכים לדבר מצווה, טוב להרבות בדרך, שנמצאת ההכנה למצווה מרובה. אמנם, יש להוסיף, ש"מצווה לרוץ כשהולך לבית הכנסת" (שו"ע צ, יב), כלומר טוב להרבות בדרך, אך גם יש להזדרז בה.
ודומה הדבר, שמצאנו התייחסות מיוחדת לעניין זה של הדרך, בפרשיותיו של אברהם אבינו, לך לך- וירא – חיי שרה. ויש התפתחות ביחס אל הדרך. אברהם יוצא להקים את האומה הישראלית מתוך הציווי על הדרך, "לך לך מארצך וממולדתך". בשלב זה הדרך היא הליכה אל יעד מסויים, "אל הארץ אשר אראך".
בהמשך, ההליכה בדרך עולה מדרגה, ואברהם מצטווה – "קום התהלך בארץ... כי לך אתננה", ואכן הוא הולך ברחבי הארץ. כלומר, בשלב זה הדרך הופכת חשובה מצד עצמה, עצם ההליכה בארץ, היא קיום צו אלוקי, והיא עצמה כובשת את הארץ לפני בני אברהם. הדברים מגיעים לשיא, כשאברהם מצטווה ((יז, א) – "התהלך לפני והיה תמים", כלומר עצם ההליכה היא הליכה לפני ה'.
אולם, בפרשת וירא, אנו למדים שחשוב גם להגביל את חשיבותה של הדרך. שלושת האנשים שמתגלים לאברהם נדמים לו כערביים, המשתחווים לאבק רגליהם, כלומר – סוגדים לכוח הנדודים וההליכה בדרך, והוא מקפיד לבער עבודה זרה זו, ומבקש מהם לרחוץ רגליהם לפני שהם שוהים בצל קורתו. כלומר, כח ההליכה בדרך הוא חשוב, אך אסור לסגוד לו.
הדברים מגיעים לשיא בפרשת חיי שרה, כשאברהם שולח את אליעזר לדרך ארוכה עד ארם נהריים, ואליעזר מגיע בתוך יום אחד, "היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הדרך" (רש"י כד, מב). הדרך הפכה למיותרת, ואפשר להגיע ישר ליעד.
אלא, שיש לכך גם מורכבויות. בדרך חזור, מתרחשת קפיצת דרך נוספת, (כפי שמבאר הנצי"ב). יצחק היה איש קדוש ופרוש, שונה מאברהם איש החסד. לכן, תכננו אברהם ואליעזר, שרבקה תגיע קודם למאהל, שם יסביר לה אברהם את עניינו של יצחק, ומתוך כך יפגיש אותה עם יצחק, והדברים יתיישבו על ליבה.
אך לפתע, בדרך, הופיע יצחק בפתאומיות, רבקה הופתעה לראות את האיש הקדוש והנורא, "ותפול מעל הגמל". ומאז, היא הייתה באימה ויראה מבעלה הצדיק, ולא שוחחה עימו בחופשיות. הכל היה בהשגחה עליונה כדי שהברכות יגיעו ליעקב דווקא בדרך העקלקלה של גניבת הברכות, כדי שיקבל יעקב גם את כוחותיו של עשיו.
אך העניין ממחיש שקפיצת הדרך יכולה להביא גם לתקלות.
נמצאנו למדים, שלעיתים טובה הדרך, ועלינו להקדיש להכנות לעבודת ה' את הזמן ותשומת הלב הראוייה, לשמוח בדרך, ומתוך כך להגיע בשלימות אל המטרות!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
