ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
מחלוקת חיובית
אמנם יש גם מחלוקת חיובית, מחלוקת עניינית ללא שנאה אישית, כמו מחלוקתם של שמאי והלל. כיוון שהמציאות מורכבת מצדדים רבים, ואין בידינו יכולת לכלול את כולם כאחד, על כן ישנם חכמים שונים, שכל אחד מבטא את הצד המתאים לו יותר, והם מתווכחים ביניהם ותוך כך הדברים מתלבנים כראוי. למחלוקת כזו, כשהיא נעשית לשם שמיים, כדי לברר את האמת, ומתוך כבוד לדעה השנייה - יש ערך רב, ועליה אמרו חכמים (אבות ה, יז), שסופה להתקיים, היינו שכל דעה לבסוף תקבל את מקומה הראוי. וכך באר מרן הרב קוק זצ"ל את עומק דבריהם של חכמים "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" (עולת ראיה ח"א ע' של), שעל ידי שהם מבררים את הדעות השונות, ומוצאים בסופו של דבר את המכנה המשותף, נעשה שלום אמיתי בעולם. לעומת זאת, כאשר מנסים להתעלם מהגוונים השונים ומנסים לכנס את כולם תחת גוון אחד בלבד, נעשים הגוונים שלא באו לידי ביטוי מתוסכלים וממורמרים, ולבסוף יוצאת מזה מחלוקת ופירוד. וככל שיחשבו שצריכים כולם להיות בדעה אחידה, כך יכעסו יותר על כל התגוונות והתפצלות, ויתרבו המחלוקות, ויתמעטו בירורי האמת. אבל תלמידי חכמים שמביעים את עמדותיהם השונות בלימוד התורה, הם מרבים שלום, שעל ידי כך באים לידי ביטוי כל הגוונים. וגם אם בתחילה הוויכוח מלווה במתח רב, לבסוף נעשים אוהבים (קידושין ל, ב), והכול רואים איך הדעות השונות בתורה משלימות זו את זו.
מחלוקת נגד רשעים
אבל כאשר מדובר ברשעים, שהפרידו את עצמם מה' ומעמו, ומהמידות הטובות שהן הביטוי לדבקות בה', אין המחלוקת נגדם יוצרת פירוד. שכן הם עצמם החליטו להיפרד מהאחדות העולמית, ולכן צריך לחלוק עליהם. ואדרבה, על ידי המחלוקת נגדם, מפרידים את היסוד המפורר, ומונעים ממנו להמשיך לקלקל. וכמו שבאר ב'שערי-תשובה' (ג, נט) שאילו היו בני בנימין יוצאים כנגד בני הגבעה שהתעללו בפילגש, לא היו נופלים אח"כ במלחמה נגד שאר שבטי ישראל. והנמנע מלמחות ולעמוד כנגד רשעים בתואנה כי אינו מעוניין לעשות מחלוקת, הרי הוא נענש בפשעיהם. שכל שאינו מוחה ומתבדל ממעשי רשע ועוול, נעשה שותף להם. וכמו שאמרו חכמים (שבת נד, ב): "כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ולא מחה - נתפס על אנשי ביתו. באנשי עירו - נתפש על אנשי עירו, בכל העולם - נתפס על כל העולם". ולעיתים, לצורך הרבים, אף דרושה לכך מסירות נפש, כפי שהיה אחר חטא העגל, שבני לוי נאספו אל משה והרגו על פי דבר ה' את החוטאים, גם אם היו קרובי משפחותיהם, וכמו שעשה פנחס בן אלעזר הכהן כנגד נשיא שבט שמעון (שערי תשובה ג, נט).
אנשי האמת הם אלו שעומדים בגבורה כנגד הרשעה, ונזהרים שלא לחלוק על אנשים טובים. ואלה שיראת השמיים שלהם מבולבלת או מזויפת, מנצלים את איסור המחלוקת כדי להחניף לרשעים בעלי עמדה, כאישי שלטון, בכירי הצבא או עשירים. ולעומת זאת, מוצאים כל מיני צידוקים כדי לעשות מחלוקת "לשם שמיים" כנגד אנשים טובים וישרים, שהצד המשותף אצלם שאין להם כוח, כמו למשל נערי עמונה, או המגורשים שמבקרים (משום מה) בחריפות את מגרשיהם.
הנגף פרץ על שלא מיחו
וזה הטעם לנגף שפרץ בישראל אחר מחלוקת קורח ועדתו, נגף שבו מתו ארבעה עשר אלף ושבע מאות נפש, ואילולי משה ואהרן שבמסירות נפש עצרו את המגפה על ידי הקטורת, מי יודע כמה היו מתים. קורח ועדתו היו מיעוט מבוטל, רק כמה מאות מישראל השתתפו במחלוקת, אבל שאר העם עמדו מנגד ולא מחו. מן הדין היה שאחר כל הטובה שבאה לישראל על ידי משה, יקומו כולם כאיש אחד כנגד קורח ועדתו. אבל הם ראו כיצד קורת ועדתו מביישים את משה, ועמדו מנגד ושתקו. ולא זו בלבד, אלא לאחר שכל בני עדת קורח נענשו במופת גלוי, עוד העזו להתלונן שכביכול תקיפותו של משה גרמה לקב"ה להעניש אותם בחומרה יתרה, ואילו היה משה פונה אליהם בדרכי נועם היו קורח ועדתו משתכנעים ולא היה צריך לסיים את המחלוקת במיתתם הטרגית. וכיוון שבמקום למחות בקורח ועדתו העזו פנים כנגד משה, נפרע מהם ה' יתברך על שמתחילה לא מיחו, שכן הם האשמים האמיתיים, שאילו היו מוחים בקורח ועדתו, לא היו הללו מעיזים פנים במשה, ולא היו נאבדים.
ביקורת על חוברת "דרכנו לעת הזאת"
ומכאן לביקורת על החוברת - "דרכנו לעת הזאת", שעניינה "מסמך עקרונות של רבנים בציונות הדתית". בחוברת זו ערך האחדות הועמד כיסוד הראשון, והיחיד כמעט, שעליו הכול מושתת. וכך נכתב שם בסעיף הראשון: "ויחן שם ישראל נגד ההר - כאיש אחד ובלב אחד, ודווקא מתוך כך זכינו לקבל תורה. וכך היה בכל הדורות - כל המעלות שהשגנו, הושגו מכוח האחדות, וכל הצרות שבאו עלינו - באו מתוך פירוד. שלימות התורה, כמו גם שלימות הארץ, יושגו דווקא מתוך שלימות העם. ועל כן חובתנו הראשונה היא להרבות בתוך עמנו אהבה, אחווה, שלום ורעות. ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". ערך האחדות אינו מתקיים בלא ערכים אחרים ואף כי רבנים נכבדים חתומים על חוברת זו, דרישת האמת מחייבת לבקר את ההפרזה שבהעלאת ערך האחדות על כל שאר הערכים. שתי בעיות יש כאן: האחת, שאין קיום לאחדות בלא שתהיה מבוססת על ערכים אמיתיים; והשנייה, שאם כבר צריך לדרג את הערכים, אזי ערך האמונה וגילויה בארץ ישראל עומד מעל לערך האחדות.
אילו ערך האחדות היה מעל לכל, כאשר ירד משה מן ההר וראה את העם רוקד לפני העגל, היה ראוי לו להצטרף לריקודים ולמחולות, ולנסות לתקן אותם מבפנים על ידי ריבוי אהבה. ומדוע ביקש מבני שבט לוי לשלוף את חרבותיהם ולהרוג את אחיהם החוטאים? ואחר שראו יהושע וכלב שהעם נוהה אחר עצת המרגלים ומואס בארץ חמדה, היו צריכים להצטרף אל הרוב. אבל הם עמדו כנגדם, והקב"ה הצדיקם. וכך היה בימי החנוכה: החשמונאים לא ניסו לתקן את היהודים הרשעים שהתייוונו, אלא אחר שהרשיעו כל כך, לחמו בהם בחרבות, טיהרו את המקדש והעמידו את היסוד לבתי המדרש של תורה שבעל פה. ולימים, כאשר חכמי ישראל זיהו בכת הקראות את הסכנה הנוראה לאמונת ישראל, למרות שהיה מדובר בכעשרים אחוז מבני הקהילות, הכריעו להרחיקם באופן מוחלט מכלל ישראל. הרי שיש ערכים שקודמים לאחדות, או במילים אחרות, לא תיתכן אחדות בלא שתתבסס על ערכי אמת.
לרוב המעלות הגענו בלא אחדות
וכיצד אפשר לומר - "כל המעלות שהשגנו הושגו מכוח האחדות, וכל הצרות שבאו עלינו - באו מתוך פירוד". הלא ההיסטוריה כולה מוכיחה כי כל התקדמות אנושית נעשתה על ידי מהפכה או לפחות מאבק חריף. כך בעולם כולו וכך בעם ישראל. אברהם אבינו, אף שהיה אוהב אדם מאין כמותו, נקרא העברי, כי עמד נגד כל העולם. "כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד" (ברא"ר מא). ובני ישראל יצאו ממצרים חמושים, ואמרו חכמים (מכילתא בא יב), שהמית הקב"ה את הרשעים במכת חושך וכך יצאו חמישית מתוך הכלל. כשעלו ישראל מבבל, לא המתינו זרובבל ועזרא לכולם, אלא עלו עם המקצת שהסכימו לעלות, ובזכות המעטים בנו את בית המקדש השני. אילו היו ממתינים לכולם, עד היום היינו נשארים בבבל. גם העלייה לארץ בעת החדשה היתה תוך וויכוחים פנימיים מרובים, ובסופו של דבר רק מיעוט קטן עלה ובנה את הארץ. וכי האצ"ל והלח"י לא פעלו מתוך מחלוקת קשה עם העמדה השלטת?! ובזכותם גורש השלטון הזר והוקמה המדינה.
האחדות יחד עם עוד ערכים היא תנאי לשלימות
נכון שאי אפשר להגיע לשלימות בלי אחדות ישראל, ולכן גם התורה ניתנה מתוך אחדות. אבל כשם שאי אפשר להגיע לשלימות בלי אחדות גם אי אפשר להגיע לשלימות בלא אמונה, או תורה, או דרישת צדק, או נאמנות לארץ ישראל. הרי ברור שאם ישראל היו עומדים באחדות מול הר סיני אבל לא מוכנים לומר "נעשה ונשמע" - לא היינו זוכים לקבל את התורה. ערך האחדות משולב בשאר הערכים. כמובן שהאחדות היא ערך עצום, אלא שצריך לשלבו בתוך מכלול הערכים. בכל הסוגיות המרכזיות בחיינו יש התנגשות בין ערכים, והתורה מלמדת אותנו כיצד לבחור ולשלב בין הערכים לפי השעה ולפי המקום, פעם האמת מחייבת להעדיף ערך אחד ופעם את השני, תוך חתירה מתמדת לגילוי השלם של כל הערכים. בדרך כלל ההכרעה אינה חדה, אלא נותנת עדיפות לערך אחד ומנגד משאירה מקום גם לערך השני. כאשר מעמידים את ערך האחדות מעל לכל שאר הערכים, יוצרים עיוות, וממילא עלולים להגיע למסקנות מוטעות. עוד יש מספר נקודות בחוברת שראויות לדיון רציני, ועל כך אולי בפעמים הבאות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
