ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- ימי השובבי"ם
יש הנוהגים: להרבות בתשובה ובתחנונים ויש הנהוגים אף התענות ולומר סליחות [של ימי השובבים] בשבועות שקוראים בהם את פרשיות שובבי"ם, שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו משפטים – ובשנה מעוברת מוסיפים ת"ת [תרומה תצווה] (מג"א תרפה א, באר היטב שם ב בשם האר"י, פמ"ג א"א תרפה, שערי תשובה שם ב).
סימן לדבר: "שובו בנים שובבים" (ירמיה ג יד) ראשי תיבות שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים.
ברמזיו: שובבים ת"ת רומזים לארבע חומות, תשובה, תפילה, צדקה, תורה, "שובבי"ם" רמז "לשובו בנים שובבי"ם" ובמה בתיבת ת"ת ראשי תיבות תשובה תפילה וגם ר"ת תלמוד תורה ות"ת רמז לצדקה מלשון נתינה (של"ה פרשת שמות).
שובבים בשנה רגילה או בשנה מעוברת
יש אומרים: שעיקר ענין שובבים הוא בשנה מעוברת וכך כתב המג"א (תקפה א) "יש הנוהגין בשנה מעוברת", וכן כתב השל"ה למה בשנת העיבור וכו', וכן כתב הלבוש (שם א).
ויש אומרים: שענין שובבי"ם הוא לא רק בשנה מעוברת אלא גם בשנה רגילה (פמ"ד א"א תרפה, שע"ת שם ס"ק ב, יסוד ושורש העבודה שער יב ב, כף החיים רמ ו).
ויש אומרים: שבשנה מעוברת מתקן יותר (ברכ"י תקסו בשם מהרח"ו), ולכן מי שאינו יכול להתענות בכל שנה יתאמץ לשנה מעוברת לעשות תיקון שובבי"ם (עבודת הקודש בצפורן שמיר ו).
הטעם שמתענים בימים אלו
לפי שפרשיות אלו סגולה לקבלה מיוחדת לכפרה ולקבלת תשובת האדם המתענה (שם פיתוחי חותם כד).
טעם אחר: לפי שימים אלו מכפרים על חטאי הלשון (טעמי המנהגים בענין פדיון בכור סימן תתקלד), רמז לדבר: "ואלה שמות" ואלה ר"ת "ואבק לשון הרע" (פמ"ג א"א תרפה בספר המגיד שלי כתבתי וכו' עיין שם).
טעם אחר: לפי שבפרשיות של שובבי"ם ת"ת נמצאו בהם עניינים של תשובה, תפילה וצדקה ותלמוד תורה כנגד כולם, בפרשת שמות יתבאר ענין הגלות והסיגופים, בפרשת וארא ענין התשובה, בפרשת בא יתבאר ענין העבודה, בפרשת בשלח ענין התפילה, ביתרו ענין מתן תורה, ומשפטים ענין הדינים בתרומה נדבת לב בצדקה, תצווה ענין בגדי כהונה איש חסיד ומצוות גמילות חסדים ולכן אלו הפרשיות הם מסגולים לתושבה ביתר שאת (של"ה תורה שבכתב תחלת פרשת שמות).
טעם שובבים ת"ת בשנה מעוברת
הטעם לסוברים ששובבי"ם הוא רק בשנה מעוברת
לפי שהשנה ארוכה שיש יותר מחצי שנה בין בה"ב שמתענים אחר סוכות לבה"ב שמתענים אחר הפסח שהם ימי תענית וכפרה לישראל לכן מתענה ח 'ימים כנגד חודש העיבור שהוא ד' שבועות בכל שבוע ב' ימים דהיינו ב' וה' וכדי שלא להכביד על הציבור חלקום ואין מתענים אלא פעם אחד בשבוע (מנהגי מהר"ש לרבי שלום מנוישטאט רבן של המהרי"ל הוצאת מכון ירושלים תשנז עמוד קלה, לבוש תרפה א).
טעם אחר: כי קבלה בידינו שבשנת העיבור החולאים מתרבים ובפרט חולי ילדים ר"ל לכך תקנו תעניות אלו (של"ה שם).
טעם אחר: לפי שראו קדמונינו שהשנים מעוברות עלולים להפיל עוברים בשנים המעוברות ותקנו להתענות אלו הח' תעניות כנגד ב' וה' של חודש העיבור משום הנשים המועברות שלא יפילו והטעם שהתחילו בפרשת שמות: משום שאותה פרשה מדברת בפריין ורביין של ישראל (שמות א ז) שנעשו לעם גדול לכן מתפללים שגם עכשיו יפרו וישרצו ולא יפילו (לבוש שם).
טעם אחר: לפי שבשנת העיבור צריך לעשות תשובה יותר מבשאר שנים לפי שאם לא היה מיעוט הלבנה היו החמה והלבנה משמשים יחד ולא היו צריכים לעבר את השנים ולפי שהעיבור השנה נהיה על ידי קטרוג שלמטה המביא לידי חטא תקנו תעניות אלו (של"ה שמות דף שו).
הטעם שמתחילים בפרשת שמות
לפי שאנו משלימים עתה את גלות מצרים (פמ"ג א"א תרפה).
טעם אחר: לפי שנאמר שם (שמות ג ט) "הנה צעקת בני ישראל וכו' ועתה לכה ואשלחך" ושלחו לגאול את ישראל ועד פרשת כי תשא דמשמעים שם על השקלים לתת צדקה שהוא במקום תענית (מלבושי יו"ט מבעל התוי"ט, עיין א"ר שו"ת כרם שלמה סימן ג).
טעם אחר: לטעם של הלבוש שמתענים משום שיש יותר מחצי שנה בלא תענית משום שכתוב (שמות ג ט) "הנה צעקת בני ישראל" והיינו דמהות הצעקה היא זעקה להשי"ת ולכן היא שייכת לפרשת שמות (א"ר תרפה יא).
טעם אחר: מדוע מתענים עד פרשת משפטים לפי שנאמר בפרשת כי תשא (ל טו) "לכפר על נפשותיכם" שרומז שנכפר להם העון שהוא תכלית התענית (אימרי יהודה מבריז'אן).
טעם אחר: מדוע מתענים עד פרשת משפטים לפי שנאמר בה (כא ב) "כי תקנה עבד עברי" לומר שעל האדם להיות קנוי כעבד לבורא העולם בקיום מצוות התורה (מהר"ח ויטאל בספר שער היחודים ענף ב פ"ד).
מנהגי התענית
יש אומרים: שעיקר ענין השובבים הוא להתענות ארבעים יום רצופים [חוץ משבתות ור"ח וט"ו בשבט] שיש מן יום הראשון של פרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת תצווה (אבן השהם שולחן ערוך מכתבי האריז"ל חלק ה סימן כג, נימוקי או"ח תרפה על פי האריז"ל, מגיד מישרים להב"י פרשת תרומה).
יש הנוהגים: להתענות בימי ב' וה' בשבועות אלו (עבודות הקדוש לחיד"א אות צד מביא שכך מנהג בערי איטליא, ילקוט מעם לועז פרשת וישב לח ח).
יש הנוהגים: להתענות רק בימי חמישי (מג"א תרפה א, מנהגי טירנא לקט יושר עמוד קטז). אלא א"כ חל ביום שאין אומרים בו תחנון שאז מתענים ביום ב' (לקט יושר שם), והטעם: לפי שעיקר היה להתענות ביום ו' ומכיון שאין מתענים ביום שישי (מג"א רמט ד) מקדימים ליום חמישי (ליקוטי מהרי"ח בשם הה"ק בעל מאור ושמש).
והטעם שמתענים ביום ה' אף שאמרינן אין גוזרים תענית על הציבור ביום ה' (תקעב) לשיטת הלבוש וסיעתו ששובבי"ם רק בשנת העיבור כיון שאין זה אלא בשנה בעיבור אין זה נחשב כגזירה (לבוש תרפה א ג).
טעם אחר: לפי שאנשי מעמד התענו והתפללו ביום ה' (תענית כז, ב) וכדוגמת זה קבעו יום זה לתענית ותשובה (א"ר תרפה יא לטעם הלבוש).
טעם אחר: לפי שבבריאת העולם ביום החמישי נאמר ברכה לדגים (בראשית א כב) "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (נוהג כצאן יוסף עמוד קצא).
ויש הנהוגים: להתענות ביום שישי ערב שבת קודש שהוא כנגד מדת היסוד (נימוקי או"ח תרפה שכך נהגו תלמידי הבעהש"ט, מג"א למגיד מטריסק, אור צדיקים כח א).
יש שלא הקפידו להתענות ביום קבוע אלא כל שבוע יום אחר (ילקוט אוהב ישראל הליכות ומנהגים מרבוה"ק האוב ישראל מאפטא עמוד קסט אות צג).
צדקה במנחה בתענית שובבי"ם
בכל תענית ציבור אמרו "אגרא דתעניתא צדקה" וכל שכן בתפלת מנחה תענית ימי השובבי"ם (חמדת ימים ח"ב שובבי"ם יד).
אמירת תהילים
יש הנוהגים: לומר את כל ספר התהלים בבוקר של יום שישי בכל פרשיות השובבי"ם, רמז לדבר: תיבות "שמות בני ישראל הבאים מצרימה" ר"ת השבי"ם וס"ת תהלים לרמז שימי השובבי"ם מסוגלים לתשובה ואמירת תהלים מסייע לתשובה (ספר ויגד יעקב עה"ת פרשת שמות הביא בשם הספר דברי יחזקאל).
תענית בדורות שלנו
כיון שעל ידי התענית יתמעט מלימוד התורה אין רבים מתענים ויש להרבות ללמוד תורה לשמה ויגיעת התורה (כתר ראש שאלתות מהגר"ח ואלוזין, ברכ"י תקעא א).
סיגופים במקום תענית
תענית דיבור: מי שאינו יכול להתענות יכול במקום זה לעשות תענית דיבור ותעלה לו במקום תענית אכילה (עיין הגר"א באגרתו), וכך כותב המשנ"ב (תקעא ס"ק ב) וריאתי בספר אחד שכשאדם רוצה להתנדב תענית, טוב יותר שיקבל תענית מן הדיבור ממה שיקבל עליו מן האכילה, והטעם: לפי שמתענית דיבור לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו ולא יחלש ע"י זה.
יתגבר על תאות האכילה: אפשרות נוספות במקום תענית על ידי שימשוך ידו מלאכול באמצע אכילתו בעוד שהוא מתאוה לאכול וזה נחשב גם כן לסיגוף ומתכפרים עונותיו (ראב"ד הו"ד בטור או"ח רמ, מג"א תקעא א, באר היטב א).
להרבות בלימוד: כמו כן ילמד יותר מהרגיל (עיין משנ"ב תקעא ס"ק ד).
קבלת התענית
יש אומרים: שיש לקבל תענית שובבי"ם במנחה שלפני הצום כדין יחיד המתענה שצריך לקבל על עצמו התענית יום קודם (יוסף אומץ תצח, סדר שובבי"ם ת"ת, לוח דבר בעתו).
פירסום הדבר שמתענה
תענית יחיד: אסור לפרסם לאחרים (שו"ע תקסה ו).
תענית שובבי"ם: יש אומרים: שיש להצניעו כשאר תענית יחיד (עיין בדברי תורה מונקאטש מהדו"ת אות פב, וכן נהג בעל הבית ישראל מגור), ויש אומרים: שמותר לפרסמו והטעם: לפי שלא שייך בזה יוהרא כיון שמחויב להתענות (דרכי חיים צאנז אות קיז, פלא יועץ אות ת, ספר ואין למו מכשול בשם הגאון בעל אימרי אש והביא שאמר טעמו למנהג זה לפי שראה בני אדם שמזלזלים בתענית של ימי השובבי"ם לכן מפרסם כדי שילמדו אחרים ויעשו כמותו).
שיעורים ביור"ד
בדרונו נפוץ שעושים שיעורים בשולחן ערוך ביור"ד בהלכות נדה כדי לעורר את הציבור לדקדק בהמצוה זו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.















