ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הכנה מעשית לשמיטה
רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שבימים אלה מלאו 40 שנה להסתלקותו, נזעק מיידית להגיב. פחות משבוע אחר כך, בכ"ד במרחשוון, פורסמה שם תגובתו התקיפה, תחת הכותרת "לכבודה של תורה ולאמיתה": "הידיעה ב'הצפה' מי"ט בחשון, על החנויות שבהם 'נמכרים ירקות ופירות ללא כל חשש של איסור שמיטה', מטילה פגם של חשש איסור על שאר הירקות והפירות אשר בשווקינו בארץ. על כך יש להעיר, כי יבול הארץ, שהטיפול בו מסתדר על פי הרבנות הראשית על יסוד הוראותיהם של הגאונים רועי ישראל... כמובן שאין לחשוב עליו פגם של חשש איסור... ובזה להדגיש כי כך נאה ויאה לשלטון עברי במדינת ישראל" (לנתיבות ישראל).
אין זו אלא רק אחת מהתייחסויותיו הרבות מאוד של הרב צבי יהודה לביסוסו של היתר המכירה. והנה, עברו 70 שנה ודבר לא השתנה. אדרבה, דומה שהמצב רק החמיר. חדשות לבקרים רואה כל אחד מאיתנו מודעות שעליהן כיתוב בולט: "שמיטה לחומרא", "שמיטה למהדרין". כך הגיעה לידיי לאחרונה טבלת כשרות של אחת מהמועצות הדתיות בעיר חשובה, ובה הבחנה בין "מהדרין – שמיטה לחומרה" מזה ולעומת זאת "רבנות – היתר מכירה" מזה.
הגדיל לעשות "הרב א"ש - הרב הפוסק של רבנות...", שהצהיר בלי כחל וסרק כי בעירו "הכשרות המהודרת תכלול פירות וירקות ללא קדושת שביעית, כמו לדוגמה... מירדן, מיבול נוכרים, ומערבים בארץ שיש להם קושאן... הסוג השני יהיה כשרות רגילה - מהערבה הצפונית... או פירות שגודלו על ידי ערבים גם אם אין להם קושאן". ולבסוף: "בעלי מרכולים שיבחרו להביא פירות של היתר מכירה, יצטרכו להציג תעודת כשרות מטעם הרבנות הראשית ולא מטעם רבנות העיר. אני לא סומך על היתר מכירה"!
תצילנה האוזניים: "הוא לא סומך" על הגלריה המפוארת של מצדדי ההיתר, שאותה מנה הרב צבי יהודה: ר' יצחק אלחנן, ר' יהושע מקוטנא, ר' יהושע ליב דיסקין, האדר"ת, ר' אברהם מסוכאצ'וב, ר' שמואל מוהליבר, ר' יעקב שאול אלישר, ר' יוסף ענגל ואאמו"ר הרב זצ"ל, ועוד ועוד. הוא גם לא סומך על... הרבנות הראשית לישראל.
אלא שכאמור, הוא אינו יחיד - הוא מייצג, והכיתובים הנ"ל מבטאים זאת באותיות קידוש לבנה. כפי שהסיק הרב צבי יהודה, משמעות הכיתובים ברורה לחלוטין: "אנחנו מחמירים" בעוד שאתם מקילים; אנחנו "מהדרין" בעוד שאתם "סתם כשרים"; אנחנו שומרי הלכה, לפי שאיננו מסתמכים על היתר המכירה.
מי מתהדר בכתר חומרא?
כאן צריכה האמת – שאינה ביישנית ואינה פחדנית – להיאמר: בכיתובים אלה ובהצהרות אלה אין ולו גם בדל אמת. האמת הברורה היא שאמירות אלה הן – חד וחלק - שקר וכזב. האמת היא שבתוצרת שמיטה אין ולו גם שיטה אחת שיכולה לומר על עצמה שהיא "מחמירה ומהדרת". כל אחת מהגישות השונות נאלצת לאמץ פסיקות שנתונות במחלוקת ואינן מוסכמות, ובהתאם לכך בוודאי שאינה רשאית להכתיר עצמה בתארים מופרכים.
מסגרת מכווצת זו אינה מאפשרת פרטנות, אך ככלל ניתן לסווג את התוצרת הנצרכת בשמיטה (ובשנה שאחריה) לקטגוריות הבאות (הסדר אקראי): היתר המכירה, אוצר בית דין, יבול שגודל לפי הנחיות החזון איש, יבול נוכרי – אם מהארץ ואם מחו"ל, איסום שישית, וכן יבול שגדל בערבה (הצפונית והדרומית). חוגים דתיים שונים מתעדפים תוצרת שונה. הדבר נכון לא רק ביחס להתפלגות בין חרדים לציוניים־דתיים, אלא גם בתוך הציונות הדתית עצמה יש ויש. עם זאת ניתן לקבוע חד־משמעית שהכיתוב "שמיטה לחומרא" ו"שמיטה למהדרין" אינו רשום אף פעם על תוצרת היתר המכירה ואוצר בית דין. הוא מופיע אך ורק על תוצרת שכוללת - גם - יבול נוכרי (לצד איסום ששית ויבול מהערבה).
היעדר כיתוב כזה מיבול היתר המכירה ואוצר בית דין אכן מוצדק. גם אם רבנים רבים וחשובים צידדו זה כבר כמאה וחמישים שנה בהיתר המכירה והצדיקו אותו, עדיין אין לכחד שרבנים רבים יצאו נגדו חוצץ. לכן הוא אומנם בוודאי "כשר", אך אינו "חומרא" ואינו "מהודר". וכך גם אוצר בית דין – יש מהפוסקים שסבורים שדעת הרמב"ם אינה מאמצת אותו, ויש שסבורים שאופן יישומו כיום חורג לא מעט מהמנגנון שעליו הצביעו התוספתא והרמב"ן. לכן גם הוא בוודאי "כשר", אך גם אותו אי אפשר להכתיר כ"חומרא" וכ"הידור".
בדיוק אותו דבר ביחס למהלכים בעקבי החזון איש. החזון איש פיתח קולות מופלגות ביותר ביחס לדרכי הטיפול בתוצרת שביעית. הוא עשה זאת בשל הסתייגותו מהיתר המכירה ולאור הירתמותו לטובת מיישבי הארץ. בהתאם, הוא הכריע שאיסור ספיחין לא יחול על גידול שנעשה ב"שינוי מחזור זרעים"; הוא פסק שאיסור ספיחין לא יחול על ירקות שנזרעו לפני ראש השנה, הגם שנלקטו בשמיטה; הוא התיר לחקלאים "לקיים" את האילנות גם לטובת הפירות ולא רק לטובת העץ, וכך עוד הרבה (לפני כ־20 שנה פרסמתי מאמר שעניינו "קולי החזון איש וחומרי הראי"ה קוק בשמיטה", ובו מניתי דוגמאות מקילות רבות כאלה). הקלות אלה אינן רק חידושים מופלגים, אלא שכולן נתונות במחלוקת, ויש מהן כאלה שהחזון איש הוא דעה יחידאית. מיותר לומר שכתפיו של החזון איש חזקות די הצורך כדי להעמיס עליהן את הכרעותיו, ולכן בוודאי שהתוצרת כשרה, ואולם האם ניתן לומר עליה שהיא "מהודרת", שהיא "חומרא"?!
קולא בחיזוק האויב
כל זה הוא כאין וכאפס יחסית לתוצרת היותר־בעייתית: יבול נוכרי. נקדים ונאמר בהוגנות וביושר שאין מקום לשלול בשביעית את מה שמתקיים בכל השנים כולן באין פוצה פה ומצפצף. דוגמה בולטת – החיטה. בכל השנים רוב החיטה הנצרכת בארץ מיובאת. תהא זו אם כן צביעות לבקר את יבוא החיטה בשמיטה. על דרך זו – גם אם בכמות פחות מוקצנת – תוצרת חקלאית נוספת שנהוג לייבאה, כמעשה שבשגרה. ואולם, ברוב התוצרת החקלאית לא זה המצב, ואנחנו נסמכים בראש ובראשונה על יבול ישראלי.
דא עקא, עובדות מתועדות מלמדות שבשתי שנים, שביעית ושמינית, כמות היבול הנוכרי גדלה בכ־30 אחוזים! ממשלת ישראל מעודדת ואף תומכת כלכלית בגידולי נוכרים אלה. הנה, לקראת השמיטה הנוכחית בישרה מנכ"לית משרד החקלאות כי "נחתם הסדר מיוחד ליבוא תוצרת חקלאית מירדן לישראל" ונקבעו "מכסות ייבוא מיוחדות מירדן וממדינות נוספות". אתר משרד החקלאות אף מכיל פנייה ישירה לציבור שאינו יהודי לקבל תמיכה לצורך הרחבת חממות, בהתניה שהאינו־יהודי ימציא אישור שיש בידיו חוזה התקשרות עם "גוף שומר שמיטה" שמתחייב מראש לקנות את התוצרת.
מצער שמשרד החקלאות נמנע מפרסום נתונים מלאים שנוגעים לשמיטה הנוכחית, אך בכל זאת ניתן ללמוד משמיטות קודמות. ובכן, בשמיטה הקודמת הוקמו בעבר הירדן המזרחי חוות חקלאיות בשטח של כ־50,000 דונמים בתמיכה כלכלית של משרד החקלאות. חווה חקלאית ענקית נוספת הוקמה בדרום מזרח ירדן, כדי לשווק תוצרת חקלאית של יבול נוכרי. מיותר לומר שאותן חוות לא נסגרו אחר השמיטה והן מתחרות בחקלאות היהודית בארץ. בשמיטה הקודמת גם ייבאה מדינת ישראל תוצרת חקלאית מעזה בשיעור ניכר של אלפי טונות. לא בכדי פשטה הלצה אודות סוחר ערבי שפנה לרבנות הראשית וביקש שתכריז על שנת שמיטה... אחת לשנתיים.
על תמיכה ביבול נוכרי והעדפתו על יבול יהודים זעק הראי"ה קוק כבר לפני יותר ממאה שנה. באיגרת שהפנה מיפו לרבה של ירושלים הרב חיים ברלין כתב הרב קוק: "עטי תרעד בידי למעשה הנבלה אשר נעשתה כעת לאחינו יושבי המושבות... חותרי מחתרת יעצו בסתר לקנות דווקא מהגויים, ולהרים קרן צרינו השוחקים על משבתנו. אנחנו בעצמנו רודפים את אחינו בני בריתנו, אי שמים" (אגרות הראיה א, איגרת שטז).
החרה־החזיק אחריו לפני שנים אחדות הרב זלמן מלמד: "אסור באיסור חמור לממשלה לחזק את אחיזתם של אינם יהודים בארץ ישראל, ואיך אפשר לבקש מהממשלה להרחיב את מכסת החקלאות הערבית?... הייתכן שבשנת השמיטה נחזק את ידי המחבלים והטרור הערבי? הרי ידוע לכול שחלק מהכסף שמרוויחים תושבי יו"ש הערבים הולך למימון פעולות הטרור... מי ייתן וגדולי הדור ישמיעו דעתם לאסור פירות של נוכרים בארץ ישראל משום 'לא תחנם'".
הלכה למעשה נכון להעדיף תוצרת אוצר בית דין והיתר המכירה, איסום שישית וגבולות עולי מצרים. יש לשלול על הסף יבול נוכרי כאשר הוא מתוגבר בשנת השמיטה. גם החולק על כך וכן צורך יבול נוכרי, בשום פנים ואופן אינו יכול לומר שתוצרת זו "מהודרת" ושצרכן זה הוא "מחמיר". ההפך הגמור הוא הנכון - יש הסוברים שצרכן כזה הוא... עבריין.
מהדר אמיתי הוא אותו חסיד שעליו כתב הרמח"ל: "הבא להתחסד חסידות אמיתי, צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות (כלומר, התוצאות) הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלווים להם... ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון" (מסילת ישרים פרק כ).
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
