ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- שמחת פורים
מתי למעשה אנו צוחקים? צחוק פורץ כאשר ישנה שבירה של הרצף ההגיוני הצפוי. לדוגמה, צחוק פורץ בזמן שבו מתברר לפתע שדבר מסוים שעד כה היה נראה גדול וחשוב – איננו כזה. ילדים קטנים מתגלגלים מצחוק כאשר מפוצצים מולם בלון נפוח. על אותו משקל, מבוגרים מתפוצצים מצחוק כאשר מישהו מחקה פוליטיקאי.
אולם יש גם פן נוסף לצחוק: מתברר שהדבר שהיה עד עכשיו גדול ורציני, ולכן גם נתפס רחוק ומנוכר ממני – הופך לפתע לקרוב ונגיש. כאשר ילד מחקה את המורה שלו (ועל אחת כמה וכמה אם הוא מוצא דרך מתוחכמת לצחוק על החולשות שלו) כל הילדים צוחקים כי עתה הדמות כבר אינה מפחידה אלא היא חלק מאיתנו.
הצחוק הופך את הכול לנגיש. זוהי אף הסיבה שצחוק הוא המכנה המשותף הרחב ביותר של האנושות. אין דרך מהירה יותר לחיבור בין אנשים מאשר הצחוק. צחוק שובר את הקרח.
פניו האפלות של הצחוק
ישנו כמובן גם צד אפל לצחוק. אם הכול נגיש ואין שום תוכן וסמכות שיש להתייחס אליהם ביראת כבוד, אזי "ליצנות אחת דוחה אלף תוכחות". צחוק המבטא זלזול וציניות, זהו הצחוק המגונה כל כך על ידי חז"ל. אבל כאמור יש גם צחוק אחר – צחוק המבטא את חוסר ההשלמה כשהדברים מנוכרים ממני, וביטוי לאושר על כך שכעת הם קרובים אליי. צחוק מגיע לא רק בסיטואציות של זלזול. צחוק מתפרץ כאשר אדם חש קרבה והזדהות כלפי תוכן או דמות מסוימת עקב עומק חדש שהתוודע אליו. זהו הצחוק במשמעות של אושר וחברות.
אם נתנסח במונחים מופשטים יותר, נאמר זאת כך: המכנה המשותף לשני סוגי הצחוק, השלילי והחיובי, הוא חוסר ההסתפקות במציאות הקיימת. צחוק שלילי הוא זלזול במציאות הנוכחית בלי בנייה של קומה חדשה, מה שמותיר את הצוחק מתבוסס בצחוק לשם הצחוק, בחוסר רצינות העלול לגרום להתפרקות יצרית. צחוק חיובי, לעומת זאת, מבטא אף הוא אי־הסתפקות במצב הקיים, אולם הוא מגיע מתוך חתירה למימד העומק המצוי במצב שעליו צוחקים. בשל כך, צחוק חיובי יכול לשמש כריפוי נפשי ואפילו גופני, למשל בעזרת ליצנות רפואית. צחוק מאפשר להתגבר על המצבים הקשים והמאיימים ביותר בחיים. "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" (משלי לא, כה) – לא במובן של הדחקה, אלא מתוך הבנה שאף המוות אינו סוף פסוק וקיים מימד נצחי יותר המלווה את האיש המאמין.
הומור במקום ציניות
ככל שהאדם והתרבות עמוקים יותר, חוש הביקורת מתפתח בהתאם. כאשר חוש הביקורת אינו בא על סיפוקו מתוך השקפת עולם סדורה, הנוגעת גם בחוויה הקיומית של האדם – הוא מתפרץ לעיתים בציניות ורדוקציה, הנמכה. בתרבות הפוסט־מודרנית שבה אנו מצויים קיים פער אדיר, שלא היה כמוהו בהיסטוריה, בין היכולות והכישורים של המין האנושי ובין התודעה המוסרית. אחת ההשלכות לכך היא שליטתה של הציניות בשיח הציבורי וכוחה הגובר והולך של הסאטירה. לא בכדי הופכים כוכבי הסטנדאפ למובילי תרבות.
יחד עם זאת, כאמור, דווקא בתרבות הנוכחית, השואפת במהותה לעומק, הצחוק יכול לשמש כמנוף להתקדמות ולחידוד חוש הביקורת. אם משתמשים נכון בהומור ניתן לגעת במעגלים רחבים יותר ויותר של אנשים. לעיתים ניתן לפתח שמחה אמיתית מתוך צחוק בריא, שמתחיל אומנם מגירוי חיצוני אולם מניע את העולם הפנימי. השאלה אם הצחוק נוגע בנקודה נכונה וקונסטרוקטיבית, או שהוא לא יותר מאשר דגדוג גופני או שכלי, למשל במקרה של בדיחה תפלה. השאלה האם אתה צוחק על האדם שמולך, או שאתה צוחק איתו. האדם המאמין הוא אדם צוחק, במשמעות של אדם שחותר כל העת אל הפנימיות, אל החיבור. אדם ענו, חכם וביקורתי במובן החיובי של המילה. וכן, גם זורק בדיחה מדי פעם. מה יש?
צחוק מול מציאות קשה
הדברים נכונים ביתר שאת במישור הלאומי של עם ישראל. הילד היהודי הראשון בעולם נקרא יצחק מפני שלידתו שברה את חוקי הטבע: למרות ש"אברהם ושרה זקנים באים בימים" (בראשית יח, יא) הם מתבשרים שייוולד להם ילד. שרה צוחקת בתחילה בחוסר אמון למשמע הבשורה, אולם מתברר שניתן לצאת מן החוק ולהביא חיים לעולם נגד כל הסיכויים. מצד המבט של ההווה זהו מצב בלתי אפשרי לכאורה, ולכן הילד נקרא יצחק – בתוספת יו"ד העתיד, שמרמזת על החזון העתידי שטמון באירוע. על פי מדרש חכמים, ביום שבו נולד יצחק "בא הצחוק בעולם" כי בו "נתרפאו החולים, נתפתחו החרשים ונתפקחו הסומים" (מדרש תנחומא ב, וירא לז) – נולד הפוטנציאל לניפוץ מגבלות הטבע. זהו צחוק שנושא את העיניים בתקווה לימים טובים יותר.
המדרש (איכה רבה ה, יח) מתאר את רבי עקיבא שהיה "משחק" בראותו שועל שיוצא מהריסות הר הבית לאחר החורבן. לשאלתם של חבריו מדוע הוא צוחק, ענה להם שבמקום שהתקיימה הנבואה "ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה" (ירמיה כו ,יח), תתקיים גם הנבואה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם... ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים" (זכריה ח, ד-ה). זוהי שאלה של פרספקטיבה: האם אדם שייך להווה או לעתיד? רבי עקיבא מביט אלפיים שנה קדימה ורואה כיצד ירושלים תיבנה והרומאים יהיו לזיכרון רחוק. גם תלמידו, רבי שמעון בר יוחאי, הולך על אותו קו ופוסק: "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה" (ברכות לא, א). אם תביטו רק על העולם הנוכחי לא תוכלו לצחוק בפה מלא, מקסימום תוכלו לספר בדיחות של הומור שחור. רק בשייכות למבט העתידי אפשר יהיה לשמוח באמת, שנאמר "אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" (תהלים קכו, ב).
זהו הרעיון העמוק שעומד מאחורי תחושות העליצות וההומור סביב חג הפורים. עובדה ידועה היא ששם ה' אינו מוזכר במגילה. סיפור מגילת אסתר, יותר מכל סיפור אחר, מתאר התמודדות שנדמית כנעדרת השגחה אלוקית, חסרת סיכוי בליל אפלה, ואף על פי כן בסופו של דבר מפציע השחר. "אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הניסים" (יומא כט, ב(.
קו ישיר נמתח מימי מגילת אסתר דרך ימי החשמונאים, לוחמי מצדה, אנוסי האינקוויזיציה, מורדי הגטאות, מגיני המעוזים במלחמת יום הכיפורים ועד המתמודדים מול פיתויים פנימיים וחיצוניים בכל דור ודור. בכל אחת מן המערכות הללו קמים מרדכי ואסתר של אותו דור שצוחקים מול המציאות הקשה. גברים ונשים שמעזים לשבת בשער המלך ולהשיב מלחמה שערה. תבונה ורגש אמוניים, שגם בעת קריסת המערכות סביבם אינם כורעים ומשתחווים לפחד, לייאוש, להיסטריה, להתלהמות או לרפיון הידיים. גיבורים הפועלים מתוך קור רוח, אופטימיות, תחכום, נחישות ואמונה – לעיתים במשך שנים – עד לניצחון. לעיתים הם עצמם רואים את פירות הניצחון בחייהם, ולעיתים זוכים לכך רק הדורות הבאים. אולם השחר בסוף מפציע תמיד.
בימים ההם, בזמן הזה.
בימים אלו יצא לאור ספרו של הרב לונדין 'מגילת אסתר של הנפש' - ביאור פסיכולוגי־רוחני לסיפור המגילה, בהוצאת מגיד־קורן
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
