ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- שקלים
פרשת שקלים קורין אותו בשבת הסמוך לראש חדש אדר לפניו, או בשבת שחל להיות בראש חדש עצמו, מפני שבאדר היו משמיעין על השקלים. וטעמא, משום דבניסן בראש חדש מתחיל השנה, דכתיב "ראשון הוא לכם", ובו מתחילין להביא קרבן התמיד מנדבה חדשה, מחצית השקל משנה זו... ולכך היו משמיעים באדר הסמוך לו שיביאו שקליהם בראש חדש ניסן, ואנו משלימין פרים שפתינו בקריאת הפרשה, וקוראין בראש חדש אדר או סמוך לו פרשה להשמיע על השקלים, והוא תחלת פרשה כי תשא, דכתיב בה עניין השקלים... ומפטירין במלכים (ב, פרק יב) "בן שבע שנים יהואש במלכו", שהיא מדברת מעניין השקלים... (לבוש החור אורח חיים תרפה, ב).
תוכן ההפטרה
יואש מלך יהודה עלה על כסא מלכותו בגיל שבע, ומלך ארבעים שנה בירושלים. יואש עשה את הישר בעיני ה' בכל התקופה שהיה תחת חסותו של יהוידע הכהן, למעט העובדה שהוא לא הסיר את הבמות עליהם המשיכו להקריב ולהקטיר לה', דבר שנאסר משנבנה בית המקדש. לאחר מותו של יהוידע הכהן, באו שרי יהודה להשתחוות למלך יואש ועשאוהו אלוה, והוא שיתף עמם פעולה.
בתקופה שקדמה למלכותו של יהואש, מלכה על יהודה סבתו המלכה המרשעת עתליהו. עתליה ובניה זרעו הרס וחורבן בבית המקדש. עם עליתו של יואש לשלטון עלה הצורך לשפץ ולחדש את בית המקדש, ולשם כך היה דרוש סכום כסף גדול. המלך יואש יצא במגבית לשם כך, ואמר לכהנים, שכל הכספים שהם יגייסו מאת המכרים שלהם, ינתנו להם, ובתמורה, יממנו הכהנים את השיפוצים ואת כל הדרוש תיקון בבית המקדש מכיסם הפרטי. בכל השנים שמלכה עתליהו נמנעו רבים מלתרום את השקלים לבית המקדש, כי היו עובדים עבודה זרה לבעלים ולא היו מקריבים את עולת התמיד בבית המקדש, עכשיו עם החזרת העטרה ליושנה בבית המקדש, תרמו הרבה אנשים טובים גם רטרואקטיבית את כל השקלים שלא תרמו בימי המלכה עתליהו, ולכן התרומות הספיקו לקרבנות התמיד וגם לשיפוץ וחידוש בית המקדש.
הכהנים נהגו לגייס את הכספים ולהמתין עד שהצטבר כסף רב ורק אחר כך הוציאו את הכסף לשיפוץ בית המקדש, דבר זה גרם לעיכוב העבודות, המלך יואש לא היה מודע להתנהלות זו של הכהנים, וחשד שהעיכוב נובע מכך שהם לוקחים את הכסף לעצמם, ולכן הורה לכהנים שמכאן ואילך לא יקחו עוד את התרומות לעצמם אלא יעבירו אותו מיד לקופת בדק הבית.
הכהנים שמחו מאוד להפסיק את ההסדר הזה, כך לא יחשדו בהם שהם לוקחים את הכסף לעצמם, וגם עול השיפוצים לא יהיה מוטל עוד על כתפיהם. עם ההסדר החדש הניח יהוידע הכהן שתי קופות צדקה בבית המקדש, קופה אחת במבוא בית המקדש מחוץ לשער, לתרומות השקלים של שנים עברו, וקופה אחת סמוך למזבח, לתרומות השקלים החדשות של השנה הנוכחית. הכסף מהקופה שהיתה במבוא יועד כולו לצורך חידוש בית המקדש, והכסף מהקופה שאצל המזבח יועד לצורך הקרבנות וההוצאות השוטפות של בית המקדש, ומה שנשאר אחרי ההוצאות השוטפות שימש לצורך תיקונים וחיזוק בית המקדש.
הכהנים שומרי הסף היו אחראים על הכנסת כל התרומות לקופות. הם היו מרוקנים את את הקופות כל יום לאחר שנתמלאו בכסף. כאשר הצטבר כסף רב הגיעו סופר המלך והפקיד של הכהן הגדול, הם צררו את הכסף ומנו אותו. לאחר מכן הם נתנו את הכסף לאנשי המקצוע ולספקים שחידשו וחיזקו את בית המקדש. אנשי המקצוע והספקים שנבחרו לעבוד בבית המקדש היו אנשים נאמנים, ומשכך, לא דרשו מהם דין וחשבון מפורט על סכומי הכסף שקיבלו לידם, אלא סמכו עליהם לחלוטין "כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים".
נאמנותם של גבאי צדקה
תנו רבנן אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה, ולא בהקדש עם הגזברין, ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (מלכים ב יב, טז) "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים" (בבא בתרא ט.).
"ולא יחשבו את האנשים" -מכאן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: שאין מחשבין עם גבאי צדקה, כי כשממנין אנשים על הצדקה, אנשים נאותין ממנין, ואין מחשבין עמהם, שאין חושדין בכשרים (רד"ק).
אנו מוצאים כאן בהפטרה שני דברים שנראים לכאורה כסותרים זה לזה, מצד אחד המלך יואש הפקיד את מלאכת חידוש ושיפוץ בית המקדש בידיהם של הכהנים, ולאחר זמן חשד בהם שהם נוטלים את הכסף לעצמם, וזה היה חשד בכשרים, כי הם באמת לא נטלו את הכסף לעצמם אלא המתינו עד להצטברות כסף רב ורק אז הוציאו את הכסף לצורך העבודות, ומצד שני בהסדר החדש, כשנתנו את הכסף בידי עושי המלאכה, לא דרשו מהם דין וחשבון כי אין חושדים בכשרים. אם כן נשאלת השאלה, מתי סומכים על הממונים על כספי צדקה וכספי ציבור, ולא דורשים מהם דין וחשבון, ומתי לא???
רש"י כותב על הגמרא בבבא בתרא דף ט. ד"ה שאין ראיה לדבר - דלא בגבאי צדקה כתיב אלא בגיזברי הקדש הנותנים לבם לעושי המלאכה שהפועלים מרובין למלאכות הרבה לגודרין ולחוצבי האבן לכתפים ולחמרים ולקנות עצים ואבני מחצב ואי אפשר לעמוד על החשבון כדאמרינן בעלמא (שבועות דף מה.) בעל הבית טרוד בפועליו הוא ואינשי:
לפי דברים אלו אפשר להסביר שהמלך יואש עצמו באמת לא סמך גם על גבאי הצדקה שבאו אחרי הכהנים, ולכן דרש שסופר המלך יחד עם פקידו של הכהן הגדול יצררו וימנו את הכסף ביחד, ורק מאנשי המקצוע, עושי המלאכה, לא דרש דין וחשבון, כי זה מורכב מדי, יש יותר מדי פרטים קטנים, ואי אפשר לעמוד על החשבון, ולכן במקרה זה הא נאלץ לסמוך על ישרותם.
גבאי צדקה אינם רשאים לפרוש זה מזה בשוק... ולא ימנה מעות הקופה שנים שנים אלא אחד אחד מפני החשד, שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל. גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק מצרפים המעות דינרים לאחרים אבל לא לעצמם, וכן אם צריכים למכור מה שגבו מהתמחוי ימכרו לאחרים אבל לא לעצמם, מפני החשד, ואין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה ולא בהקדש עם הגזברים שנאמר ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים. הגה: ומכל מקום כדי שיהיו נקיים מה' ומישראל טוב להם ליתן חשבון (שולחן ערוך יורה דעה סימן רנז סעיפים א-ב).
וכשם שהגבאים צריכים ליזהר בכל מה שנתבאר כדי שלא יחשדום, כמו כן מוטל על העם לכבדם. ולא יחשדו אותם אחרי שהאמינום עליהם, מסתמא הם אנשים נאמנים (ערוך השולחן יורה דעה סימן רנז סעיף יא).
בהלכה מפורט בהרחבה מי הם האנשים הנאמנים הראויים להתמנות כגבאי צדקה, ואיך צריכים להתנהל בכדי לא לעורר כל חשד (עיין שולחן ערוך, וערוך השולחן, יורה דעה סימן רנז), הרמ"א מציין שגם במקרה שהגבאים אינם מחוייבים לתת דין וחשבון, כדאי מאוד שהם מצדם יעשו זאת על מנת למנוע כל חשד. ומהצד השני, מוטל על העם לכבד את אותם גבאים נאמנים ולא לחשוד בהם חשדות שווא. כך יש לנהוג בכספי צדקה וכספי ציבור על פי תורתנו הקדושה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
